מהן קרנות "משקל שווה", ואיך לשלב אותן בתיק?

בשנים האחרונות יותר ויותר משקיעים מגלים שהשקעה במדד רחב אינה תמיד מפוזרת כפי שנדמה. מדד כמו S&P 500, למשל, כולל אמנם מאות חברות, אך המשקל של כל חברה בו אינו זהה. במדדים המסורתיים, המשקל נקבע לפי שווי השוק של החברה. ככל שחברה גדולה יותר, כך היא מקבלת משקל גבוה יותר במדד. לכן, כאשר מספר קטן של חברות ענק מובילות את השוק, הן יכולות להפוך לחלק משמעותי מאוד מהתיק של המשקיע, גם אם לכאורה הוא מחזיק “מדד רחב”. 

קרנות "משקל שווה" קיימות על מדדים רבים, אך קל להדגים את ההשפעה שלהן על מדד הדגל S&P 500. כאן נכנסת לתמונה קרן משקל שווה. מדובר בקרן מחקה או ETF שעוקבת אחר מדד שבו כל מניה מקבלת משקל זהה, ללא קשר לגודלה. לדוגמה, במדד S&P 500 Equal Weight כל אחת מ־500 החברות מקבלת משקל של כ־0.2% בעת האיזון התקופתי של המדד. כלומר, אפל, מיקרוסופט או אנבידיה אינן מקבלות משקל גדול יותר מחברה תעשייתית, פיננסית או צרכנית קטנה יותר שנכללת באותו מדד. לפי S&P Dow Jones Indices, מדד S&P 500 Equal Weight כולל את אותן חברות כמו מדד S&P 500 הרגיל, אך מעניק לכל חברה משקל קבוע של 0.2% בכל איזון רבעוני.

ההבדל הזה נשמע טכני, אך בפועל הוא משנה את אופי ההשקעה. בקרן רגילה לפי שווי שוק, המשקיע “רוכב” יותר על החברות שכבר עלו מאוד והפכו לגדולות במיוחד. בקרן משקל שווה, לעומת זאת, החשיפה מפוזרת באופן רחב יותר בין כל החברות במדד. המשמעות היא שהקרן פחות תלויה במספר מצומצם של מניות ענק, ויותר מושפעת מהביצועים של “המניה הממוצעת” במדד.

היתרון המרכזי של קרן משקל שווה הוא צמצום סיכון הריכוזיות. כאשר השוק נשען על קבוצה קטנה של מניות מובילות, המדד הרגיל עשוי להציג ביצועים חזקים, אך הוא גם הופך רגיש יותר לאכזבה מאותן מניות. אם החברות הגדולות ביותר מתחילות לרדת, ההשפעה שלהן על המדד הרגיל גבוהה במיוחד. בקרן משקל שווה, הפגיעה של מניה בודדת מוגבלת יותר, משום שאין מניה אחת שמקבלת משקל חריג.

יתרון נוסף הוא מנגנון האיזון. מאחר שהקרן צריכה להחזיר את כל המניות למשקל שווה אחת לתקופה, היא למעשה מוכרת חלק מהמניות שעלו יותר, וקונה מחדש מניות שירדו או עלו פחות. זה יוצר סוג של משמעת השקעה מובנית: מימוש חלקי של מניות שהתייקרו, והגדלת חשיפה למניות שהפכו זולות יחסית.

עם זאת, קרן משקל שווה אינה “פתרון קסם”. יש לה גם חסרונות ברורים. הראשון הוא חשיפה גבוהה יותר לחברות בינוניות וקטנות יחסית בתוך המדד. במדד רגיל לפי שווי שוק, החברות הגדולות מקבלות את המשקל המרכזי. במדד משקל שווה, החברות הקטנות יותר מקבלות משקל גדול בהרבה ביחס למשקלן במדד המסורתי. לכן, קרן כזו עשויה להיות תנודתית יותר בתקופות שבהן משקיעים מעדיפים יציבות, נזילות וחברות ענק.

החיסרון השני הוא עלויות מסחר ותחזוקה. מאחר שהקרן מתאזנת באופן קבוע, היא נדרשת לבצע יותר פעולות קנייה ומכירה לעומת קרן רגילה לפי שווי שוק, שבה המשקולות מתעדכנות באופן טבעי לפי תנועת מחירי המניות. איזון תכוף יותר עשוי להגדיל את מחזור המסחר ואת העלויות הפנימיות של הקרן, גם אם המשקיע אינו רואה זאת תמיד בצורה ישירה בדמי הניהול.

החיסרון השלישי הוא ביצועי חסר בתקופות שבהן מניות הענק מובילות את השוק. אם כמה חברות טכנולוגיה גדולות הן אלו שמושכות את המדד כלפי מעלה, המדד הרגיל ייהנה מכך הרבה יותר מקרן משקל שווה. זה בדיוק מה שקרה בתקופות שבהן מניות ענק, בעיקר טכנולוגיה ובינה מלאכותית, הובילו חלק ניכר מהעליות בשוק האמריקאי. במקרה כזה, הפיזור הרחב של קרן משקל שווה דווקא עלול להפוך לחיסרון יחסי.

איך לבחור? משקיע שמאמין שהשוק ימשיך להיות מובל על ידי מספר קטן של חברות ענק, יעדיף כנראה להישאר במדדים רגילים לפי שווי שוק. לעומת זאת, משקיע שחושש מריכוזיות גבוהה, או מעריך שהעליות בשוק יתרחבו לחברות נוספות, עשוי למצוא בקרן משקל שווה כלי מעניין להרחבת הפיזור.

• האם הפתרון של "אגד קרנות" משתלם בטווח הארוך?
• פוקוס מניות עקפה את הענף בטווחים הארוכים, אבל מתקשה מתחילת השנה - הנה 77 המניות המעודפות שלה

אפשר לחשוב על קרן משקל שווה כעל דרך לקבל חשיפה פחות “מוטה ענקיות” לשוק המניות. היא אינה בהכרח סולידית יותר, והיא אינה בהכרח תניב תשואה גבוהה יותר בכל תקופה. אבל היא משנה את נקודת הכובד של ההשקעה: פחות תלות בחברות הגדולות ביותר, יותר חשיפה לרוחב השוק.