מכונאי (בעזרת AI)
מכונאי (בעזרת AI)

שכר של 160 אלף דולר בשנה למכונאי - פורד מחפשת 5,000 עובדים ולא מוצאת

מה מקור הרווחים של חברת פורד, כמה עולה להכשיר מכונאי ובמה תלוי השכר של מכונאי?  

ליאור דנקנר |
נושאים בכתבה שכר

פורד מתמודדת עם מחסור חריף של כ-5,000 טכנאים ב-2,500 סוכנויות ברחבי ארצות הברית. זו לא רק בעיה של פורד, כל תעשיית הרכב בבעיה, והמחסור בעובדים מיומנים גורם לכך שהשירות ללקוחות נפגע והשכר לעובדים עולה. מחלקות השירות בפורד אחראיות לכ-50% מהרווחים של הסוכנויות ולכן בפורד מנסים במספר דרכים לגייס עובדים או להכשיר עובדים מאפס כשבזמן החניכה היא משלמת שכר ומבטיחה תנאים ועבודה בהמשך. ועדיין יש בעיה בגיוס עובדים.

השכר החציוני בענף עומד על מעל 60 אלף דולר דולר בשנה, עולה ל-80-100 אלף דולר למכונאים עם וותק של שלוש-ארבע שנים-שנתיים, טכנאים בכירים מרוויחים 120-130 אלף דולר ויותר, ויש גם מקרים של 160 אלף דולר והשכר במגמת עלייה. השכר הזה הוא לא בניו יורק ולוס אנג'לס ששם בהגדרה השכר גבוה מאשר ביתר ארה"ב. השכר הזה הוא בכל ארה"ב והוא בהחלט שכר מרשים. רק כדי לקבל השוואה -  זה כמו שאצלנו מכונאי עם וותק של כמה שנים יקבל שכר של 25-30 אלף שקל בחודש.    

המסלול בתחום מסובסד על ידי פורד, כולל לימודים של שנתיים בעלות של כ-30 אלף דולר, השקעה של עשרות אלפי דולרים נוספים בכלי עבודה אישיים, ומודל תשלום חודשי שוטף. התנאים הטובים נובעים מהצורך הגדול של פורד בעובדים ומעליות המחירים של תיקוני רכב, שזינקו במעל 25% בשלוש השנים האחרונות. העלייה הזו אפילו מתחזקת והיא מאפשרת לפורד העלאת שכר למכונאים. 

פגיעה תפעולית ברווחיות הסוכנויות

תעשיית הרכב האמריקאית נאלצת להתמודד עם מחסור של עשרות אלפים רבים של מכונאים. תיקונים נמשכים שבועות ארוכים, ושביעות רצון הלקוחות בירידה.זה מדאיג את פורד כי השירות אחראי על הרווח של הקבוצה. מחלקות השירות אחראיות לכמחצית מסך ההכנסות של הסוכנויות, אולם קיבולת העבודה הנמוכה מונעת ניצול מלא של הביקוש לשירותי תחזוקה. המצב מחמיר עם המעבר המואץ לכלי רכב חשמליים, הדורשים הכשרה ייחודית בתחום בטיחות סוללות ומערכות אלקטרוניקה מורכבות. פורד השקיעה משאבים ניכרים בהקמת 33 מרכזי הכשרה ברחבי המדינה, אך מספר הבוגרים אינו מדביק את קצב הפרישה של טכנאים ותיקים, המהווים כ-30% מכוח העבודה המקצועי בענף.

שיטת התשלום הנהוגה בענף, המכונה "flat rate", קובעת תעריף קבוע לכל משימת תיקון ללא קשר לזמן שנדרש בפועל לביצועה. למשל, החלפת תיבת הילוכים שמתומחרת ב-14 שעות תקניות יכולה להתבצע על ידי טכנאי מיומן ב-6 שעות בלבד - ההפרש הופך לרווח אישי של העובד. השיטה מאפשרת לטכנאים מיומנים להגיע להכנסות גבוהות במיוחד, אך יוצרת תנודתיות קיצונית בהכנסה החודשית.

ימי המתנה לעבודה אינם מתוגמלים, וההכנסה תלויה לחלוטין בנפח העבודה הזמין. הסוכנויות חוסכות בעלויות של שעות "מתות", אך הטכנאים סופגים את הסיכון העסקי במלואו. המודל דוחף לעבודה מהירה ויעילה, ומגדיל את רווחיות מחלקות השירות ב-20% עד 30%, אך תורם לבלאי פיזי ונפשי של העובדים. בשילוב עם העבודה הפיזית הקשה, שיעור פציעות הגב בענף מגיע ל-15% מכלל תאונות העבודה, עם הוצאות רפואיות גבוהות במיוחד.