הוסיף קומות ובריכה לבניין שיש לו זכויות בו - ודרש מהשכנים לשלם
היתר בניה יזם בנייה שבבעלותו כמחצית מבניין בתל אביב קיבל היתר להוסיף לו שתי קומות ובריכת שחייה. אף שלתוכנית הוגשו התנגדויות רבות, הוא סיים את הבנייה ובסופה הגיש לבית משפט השלום בתל אביב תביעה נגד דיירים שבבעלותם כרבע מהבניין, בדרישה לשלם לו 2 מיליון שקל כהשתתפות בהוצאות. השופטת הבכירה רונית פינצ'וק אלט דחתה את התביעה, האשימה את היזם בחוסר תום לב וחייבה אותו לשלם לנתבעים הוצאות ניכרות.
התובע, יזם נדל"ן והבעלים של חברת הבנייה פנדה, הוא הבעלים של כ-45% מזכויות הבניין שברחוב בלפור בתל אביב. שלושת הנתבעים הם הבעלים של כ-28% הזכויות בבניין. ביוני 2010 הורה בית המשפט על פירוק השיתוף במקרקעין בדרך של רישום הבניין כבית משותף. במסגרת זו ניתנה לתובע דירת הגג וזכויות בנייה נוספות.
בשלב מסוים היזם הגיש בקשה להיתר בנייה, לצורך מימוש זכויות הבנייה שהוענקו לו. נגד הבקשה הוגשו לא פחות משבע התנגדויות, ואולם בסופו של דבר הותר ליזם לבנות שתי קומות הכוללות ארבע דירות, וכן בריכת שחייה על הגג.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט ביוני 2019, טען היזם כי הנתבעים למעשה הסכימו בפועל לבנייה וכי הם נהנים מהשקעתו, שכן בזכותה ערך נכסיהם – ודמי השכירות שהם מקבלים עבורם – עלו באופן משמעותי. לדבריו, כתוצאה מדיני עשיית עושר ולא במשפט, הנתבעים צריכים להשתתף בעלויות הבנייה שביצע ולשלם לו 2 מיליון שקל.
- היתר רביעי בתוך חודש: הכשרה התחדשות תקים 27 דירות בתל אביב
- רותם שני קיבלה היתר בנייה: 85 דירות בפתח תקווה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, טענו הנתבעים כי אין חוק שמחייב אותם, כבעלי זכויות בבניין, להשתתף בעלויות חיזוק או עבודות שנעשו מכוח היתר בנייה שקיבל אחד הדיירים. בנוסף לכך, נטען כי הנהנה הבלעדי מהשיפוץ הוא היזם עצמו, כך שאין הצדקה לחייב אותם להשתתף בהוצאות שלו.
השופטת פינצ'וק אלט דחתה באופן מוחלט את טענת היזם, שלפיה הנתבעים הסכימו לשיפוץ. לדבריה, מלבד עדותו של היזם אין ראיה כלשהי שלפיה הנתבעים הסכימו להשתתף בעלויות השיפוץ. היא קבעה כי היזם מעולם לא שיתף את הנתבעים בתוכנית שלו לפני שהחל בביצוע של העבודות, הוא לא שיתף אותם בעלויות ולא אפשר להם לנסות להקטין את העלויות, וביצע את העבודות באמצעות חברה שנמצאת בבעלותו.
עוד הבהירה השופטת כי אילו סבר היזם כי הנתבעים יסכימו להשתתף בעלויות השיפוץ, היה עליו להודיע להם עליו מראש, לבקש את ההסכמה שלם ולהתייעץ עמם ביחס לעלויות הנדרשות. הדברים קיבלו חיזוק מכך שאמם המנוחה של שניים מהנתבעים – שממנה הם ירשו את הזכויות שלהם בבניין – היתה אחת מהמתנגדות בזמן אמת לביצוע תוספת הבנייה הנ"ל.
- האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
- הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
"התנהלותו של התובע כמתואר לעיל, ותוך התעלמות מהנתבעים ביחד עם דרישתו כעת 'להגיש לנתבעים את החשבון', מהווה התנהלות שבחוסר תום לב וממילא שומטת את היסוד לתביעתו מכוח דיני עשיית עושר. בפועל התובע כפה את העבודות כפי שבוצעו ובעלויות שבוצעו למרות שהנתבעים התנגדו לכך ומבלי שניתנה להם הזדמנות כלשהי להשפיע על העלויות, וכאשר את העבודה ביצעה כאמור (באמצעות קבלני משנה) חברה בבעלות התובע", כתבה השופטת פינצ'וק אלט.
בעקבות כל זה הורתה השופטת על דחיית התביעה של היזם ועל חיוב שלו לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 80 אלף שקל.
- 1.א.ש 17/05/2024 13:52הגב לתגובה זופסיקה מצוינת .
ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.
בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.
הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.
למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".
הנאמנת: חוסר תום לב של החייב
ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.
- החייבת לא ביקשה - הרשם הפחית ריביות של 450 אלף ש'
- רשם הוצל"פ הפחית את ריביות לחייבת אחרי 20 שנה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.
