המוקש הבא: האם בג"צ יורה על שחרור אסירים מבתי הכלא בעקבות צפיפות?
מאז פרצה מלחמת חרבות ברזל לפני 86 ימים חלה עלייה של למעלה מ-3,400 אסירים בבתי הכלא. כ-88% מהאסירים הביטחוניים וכ-18% מהאסירים הפליליים, מוחזקים בצפיפות של 3 מ"ר לאסיר, וזאת בניגוד לפסיקת בג"ץ, בשל עובדה זאת התכנסה היום הוועדה לביטחון לאומי בכדי להאריך את אירוע החירום הכליאתי שמאפשר לשב"ס להחזיק במאסר את האסירים בצפיפות הנוכחית, למרות שהיא לא עומדת בפסיקה של העליון.
בשב"ס הזהירו היום בדיון בוועדת לביטחון לאומי בכנסת כי "בתוך שבוע או שבועיים, נגיע לקליטה מקסימלית של אסירים בבתי הסוהר". מצבת הכלואים נכון לסוף השבוע האחרון עומדת על 19,756 כלואים, ובשב"ס טוענים כי ביכולתם להכיל רק עד כ-20 אלף אסירים.
לאחר שהממשלה החליטה להאריך את תוקפה של ההכרזה על אירוע חירום כליאתי, הוועדה לביטחון לאומי בראשות מ"מ הוועדה ח"כ צבי סוכות, הצביעה היום פה אחד בעד המשך הארכת ההכרזה על מצב חירום כליאתי לפי סעיף 19כ לפקודת בתי הסוהר. ההארכה תהיה בתוקף עד ה-18.01.24.
בית כלא צילום Getty images Israel
פחות מ-3 מ"ר לאסיר
לפי נתוני השב"ס, מצבת הכלואים נכון לסוף השבוע האחרון עומדת על 19,756 כלואים, עלייה של למעלה מ-3,400 במצבת הכלואים מפרוץ המלחמה, מצבת הכלואים טרם המלחמה עמדה על 16,353. לפי הנתונים, כ-88% מכלל האסירים הביטחוניים וכ-18% מהאסירים הפליליים, החוזקו בצפיפות של 3 מ"ר לאסיר, זאת בניגוד לפסיקת בג"צ.
- הופחתו ריביות ונסגרו תיקים ב-1.45 מיליון ש' לחייב
- האם משמורת כמעט שווה מצדיקה הפחתת מזונות?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ח"כ צבי סוכות, מ"מ יו"ר הוועדה לביטחון לאומי ציין בדיון כי "הגיע הזמן להפסיק את הקייטנה באגפים הביטחוניים, הרוצחים מחמאס ושאר ארגוני הטרור צריכים להיות במינימום התנאים שהחוק מאפשר. אני מצפה משירות בתי הסוהר להחמיר ולצופף עוד יותר דווקא את אסירי חמאס. בזמן בו הצפיפות גדלה בבתי הכלא הם הראשונים שצריכים לשלם את המחיר".
סגן גונדר, אליאסף זכאי, ראש ענף תכנון כליאה בשב"ס אמר כי "בתוך שבוע או שבועיים, נגיע לקליטה מקסימלית של אסירים בבתי הסוהר. כ-88% מהאסירים הביטחוניים נמצאים במרחב מחייה של פחות מ-3 מ"ר לאסיר. בנציבות שב"ס עשו חישוב להיערכות לקראת מדיניות של ציפוף האסירים. אנחנו נותנים לכל מפקד בית סוהר לנהל את המדיניות שלו לציפוף אסירים. נאלצנו לצופף יותר אסירים ממה שחשבנו".
בדיון קודם החודש שנערך בנושא ציין סג"ד אליאסף זכאי, ראש ענף תחום הכליאה בשב"ס כי "לגבי אסירים ביטחוניים, בממוצע בכל תא יש 10 אסירים. בבית הכלא קציעות יש תא מאסר של 45 מטרים ששוהים בו 30 אסירים ביטחוניים. כיום, מעל ל-3,000 אסירים ישנים ללא מיטה על מזרון בלבד".
- האב לא ישלם עוד על המגורים של בנו - וזו הסיבה
- רק 7% מהחוב: בית המשפט אישר הסדר למפונה מגוש קטיף
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- מה גובר - מינוי בן ממשיך או צוואה?
עו"ד אביב ישראלי, מלשכת היועץ המשפטי במשרד לביטחון לאומי אמר בדיון כי "נוכח העלייה בכמות הכלואים מאז פרצה המלחמה, יש צורך להאריך את מצב החירום הכליאתי שמאפשר לכלוא אסירים בתנאים מחמירים יותר.
ישראלי ציין כי "הוראת השעה מוארכת ב- 18 ימים והיא תתחדש בהמשך ככל שיהיה צורך בכך. הרף לקליטת אסירים של שב"ס עומד על 20 אלף אסירים כלואים בבתי הכלא. יש משמעויות ביטחוניות לריבוי אסירים בתוך מתחמי הכליאה. המל"ל צפוי להתכנס לדון בסוגייה זאת כבר מחר. סוגיית צפיפות האסירים רלוונטית לדרגים הכי בכירים של המדינה".
מה עושים?
במשרד לביטחון לאומי דיווחו כי צוות ההיגוי והיישום הלאומי בראשות מנכ"ל המשרד התכנס בשבוע שעבר לצורך ביצוע הערכת מצב כליאתית ונדרש גם למצוקת מקומות הכליאה המשמעותית והחרפתה במהלך תקופת מלחמת חרבות ברזל נוכח המעצרים הרבים שבוצעו במסגרתה. בהערכת המצב השתתפו נציגים מהמשרד לביטחון לאומי יחד עם כלל הגורמי הביטחוניים ומשרדי הממשלה שרלוונטיים לנושא.
במסגרת הערכת המצב במשרד לביטחון לאומי, הוסכם כי נדרש לקדם מענים באופן מידי. במסגרת זו, עלו הצעות למענים ופעולות אפשריות, הן בטווח הזמן המידי והן בטווח הזמן הבינוני-ארוך לצורך הרחבה של מערך הכליאה ומרחב המחיה בבתי הסוהר וכן לצורך מתן מענה לקליטת עצורים מגורמי הביטחון השונים. בימים אלה נבחנת אפשרות קידומם של מענים ופעולות הנ"ל, לרבות ההסדרה הנדרשת.
תנאי כליאה לא ראויים
במהלך הדיון בוועדה ציינה שרה (שם בדוי), בן זוגה אסיר בבית הכלא: "מאז פרצה המלחמה, שב"ס מונע מאיתנו תנאי התייחדות בטענה שאלה הם הוראת פיקוד העורף. כאשר ביררתי את הנושא עם פיקוד העורף הם אמרו לי בצורה מפורשת שאין הנחיה כזאת. מניעת התייחדות קורעת לחלוטין את התא המשפחתי הקטן שעוד נשאר לאסירים. בעלי נמצא בתנאי כליאה שלא ראויים למחייה של בני אדם".
ר"כ אוהד בזוי, רת"ח אג"מ, חסיונות ומשפט פלילי בשב"ס: "הבעיה עם הביקורים ועם תנאי התייחדות לאסירים זה היעדר מרחבים מוגנים בסביבת בית הכלא. אנחנו לא רוצים להגיע לסיטואציה של אזרחים שמבקרים בבית הכלא ומסכנים את שלומם בהגעה למקום ללא מרחבים ממוגנים".
פסיקת בג"צ
סעיף 11ב לפקודת בתי הסוהר קובע כי לכל אסיר יהיו "מיטה, מזרן ושמיכות לשימושו האישי". במסגרת הוראת השעה שהסדירה את ההוראות החלות בעת מצב חירום כליאתי נקבע כי מנהל בית הסוהר יהיה רשאי להלין אסיר שלא על מיטה "רק בנסיבות שבהן לא ניתן לספק לו מיטה לתקופה קצרה ככל האפשר", וכי לאסיר שלא סופקה לו מיטה יסופק מזרן כפול. מרחב המחיה המינימלי, שממנו ניתן לחרוג בעת מצב החירום הכליאתי, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון (יוני 2017). בית המשפט קבע כי מרחב המחיה המינימלי לאסירים ולעצירים המוחזקים בבתי הסוהר צריך לעמוד על 4.5 מ"ר לפחות לאסיר בתא הכולל שירותים ומקלחת, ו-4 מ"ר לפחות בתא שאינו כולל שירותים ומקלחת.
האגודה לזכויות האזרח, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ורופאים לזכויות אדם – הגישו בשנת 2014 עתירה לבג"ץ בעניין הצפיפות בבתי הסוהר והמעצר בישראל. בעתירה ציינו כי שטח המחיה המוקצה למרבית האסירים והעצורים בישראל נמוך מ-3 מ"ר לאסיר (כולל שטח המיטה, השירותים והמקלחת). כתוצאה מכך, האסיר נאלץ פעמים רבות לקיים את כל שגרת יומו במיטתו, ובכלל זה לאכול בה, ללא יכולת כמעט להתהלך בתא וללא אפשרות למספר אסירים לעמוד בו זמנית בחלל המצומצם שנותר בתא. הצפיפות יוצרת דוחק ומחנק בתאים, פוגעת בבריאותם של האסירים וגורמת לחיכוך מוגבר בין האסירים. תנאים אלו פוגעים גם בסיכויי האסיר להשתקם ולהיקלט בחברה עם שחרורו.
4.5 מ"ר
בשנת 2017 קבע בית המשפט כי תוך 9 חודשים על המדינה להבטיח לכל אסיר ועצור שטח מחיה של 3 מ"ר (לא כולל השירותים והמקלחת), ותוך 18 חודשים המדינה צריכה להקצות לכל אסיר ועצור שטח מחיה של 4.5 מ"ר כולל שירותים ומקלחת, או 4 מ"ר לא כולל השירותים והמקלחת.
בשנת 2018 הגישה המדינה בקשה לבית המשפט לדחות את היישום ב-10 שנים, עד לשנת 2027. המדינה טענה שהיענות ללוח הזמנים שקבע בית המשפט תחייב "שחרור המוני" של אסירים שיסכן את שלום הציבור. בנובמבר 2018 אישרה הכנסת את החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר המרחיב את השימוש במנגנון השחרור המנהלי (הגדלת תקופות השחרור).
בשנת 2019 הודיעה המדינה כי הפעימה הראשונה של פסק הדין בוצעה במלואה, וכי כל האסירים והעצורים מוחזקים בשטח מינימלי של 3 מ"ר. בשנת 2021 החליט בית המשפט כי יישום הפעימה השנייה של פסק הדין (4.5 מ"ר לכל אסיר) יוארך עד לסוף שנת 2022.
לאחר מכן הגישה המדינה לבג"צ בקשה לדחיית מועד יישום פסק הדין בחמש שנים נוספות, עד לסוף שנת 2027. המדינה טענה שיש מצב חדש שלא צפו אותו של עלייה דרמטית במספר הכלואים כתוצאה מהמאבק בפשיעה בחברה הערבית, הטרור והצמצום בהיקף השחרורים המנהליים. בג"צ קיבל את עמדת המדינה והאריך את זמן הביצוע עד לסוף שנת 2027.
- 5.את היהודים לעולם בגץ לא ישחרר (ל"ת)דד 31/12/2023 17:22הגב לתגובה זו
- 4.מוטי 31/12/2023 16:40הגב לתגובה זולמה לבנות בתי סוהר,בתי חולים,בתי ספר, אם אפשר להעביר עוד כספים לאנשי שלומינו שמצביעים לנו
- 3.לא מבין למה אין עונש ראוי לדילול אוכלוסיה (ל"ת)31/12/2023 16:35הגב לתגובה זו
- 2.לא מבין למה לוקחים בשבי הרבה חמסניקים ? (ל"ת)לא משנה 31/12/2023 15:08הגב לתגובה זו
- 1.15 שנה ביבי דאג לא לבנות בתי כלא שלא יהיה מקום לו ולחבר (ל"ת)יוני 31/12/2023 14:33הגב לתגובה זו
- מוטי 31/12/2023 16:43הגב לתגובה זולא בתי חולים חדשים,לא אוניברסיטאות, הכבישים ישנים ומשנה לשנה יותר פקוקים. בכל מזרח אירופה יש רכבות תחתיות,ואנחנו הסטארט אפ ניישן,העשירה,עדיין בלי
בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא כבר היה עם אחרת - וזה המחיר
פסק דין חדש של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב חושף מערכת יחסים שהידרדרה על רקע מחלתה הקשה של האשה, השקעותיה הכספיות הגדולות בדירת המגורים והפירוד שהתרחש בזמן שטיפלה בעצמה ובבית. האשה טענה כי בעוד שפדתה חסכונות ופנסיה כדי להקטין את המשכנתה, בעלה ניהל
קשר עם אחרת. אף שחלקו בדירה נרשם כ-25%, קבעה השופטת כי ינוכו ממנו עוד 119 אלף שקל
באוקטובר 2022 התעוררה אשה למציאות חדשה. בן זוגה מזה יותר מעשור הודיע לה שהוא עוזב את הבית. לא היה מדובר בפרידה שמגיעה בהפתעה מוחלטת, אך הזמן שבו התרחש הכל הדגיש, לדברי האשה, פער שנפער בין הצדדים כבר חודשים רבים. בעוד שהיא מתמודדת עם מחלה אוטואימונית נדירה וקשה, לאחר שנאלצה לעבור ניתוחים וטיפולים כימותרפיים, ובעודה מנסה לשמור על הבית ועל התשלומים, הוא החל לבנות לעצמו חיים חדשים - ולפי הראיות שהוצגו לבית המשפט, הוא כבר התגורר אצל אשה אחרת.
פסק הדין, שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו על ידי השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר, עוסק בשורת תביעות הדדיות בין שני בני זוג לשעבר: תביעה לפירוק שיתוף בדירה, תביעה לדמי שימוש ותביעה לאיזון רכושי. אלא שמעבר לגבולות המשפטיים הצרים, הוא מציג מערכת יחסים שנשחקה עד דק, הרבה בשל נסיבות החיים המורכבות, ובעיקר מחלתה הקשה של האשה, שהשפיעה על כל תחומי חייה.
הצדדים נישאו ב-2012, לאחר שהכירו במלון שבו עבדה האשה כסגנית מנהל מזון ומשקאות. היא היתה בת 34, והוא בן 22 בלבד, אך ההבדל בגיל לא מנע מהם לקיים זוגיות ארוכה. במשך שנים ניסו השניים להביא ילדים לעולם, עברו טיפולי פוריות רבים ואף שקלו תרומת ביצית, אך ללא הצלחה. ב-2019 פרצה מחלתה של האשה במלוא העוצמה. היא אושפזה ונותחה, ובהמשך נאלצה לקבל טיפולים כימותרפיים שבועיים וטיפול ביולוגי חודשי. בשל כך היא איבדה את יכולתה לעבוד, ובסופו של דבר פוטרה וקיבלה גמלת נכות מהביטוח הלאומי.
רוב סכום הרכישה של הדירה הגיע מהאשה
בתוך כל זה, באוגוסט 2019 רכשו בני הזוג דירה בסכום של 2.975 מיליון שקל. רוב סכום הרכישה הגיע מכספי הירושה של האשה - כ-2.15 מיליון שקל - והיא גם מכרה חלקת קבר של אביה המנוח כדי להשלים את הסכום. לצורך מימון היתרה לקחו בני הזוג משכנתה של 850 אלף שקל, שנועדה לכסות כחמישית ממחיר הדירה. בהסכמה ביניהם נרשמה הדירה 75% על שם האשה ו-25% על שם האיש.
- למרות 4 ילדים וחיים משותפים: הנכסים יישארו של הבעל
- אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ואולם למרות ההסכמה הרשמית, חיי הזוגיות לא התנהלו עוד בשותפות אמיתית. לפי פסק הדין, במאי ויוני 2020 פדתה האשה כספים ניכרים מחסכונותיה הפנסיוניים כדי להקטין את המשכנתה. "האשה פדתה את הכספים שקיבלה עם סיום עבודתה, בסך כולל של כ-238,150 שקל, לצורך הקטנת סכום המשכנתא", נכתב בפסק הדין שפורסם. הסכומים המדויקים פורטו בפסק הדין, ובסך הכל הופחתה המשכנתה ב-291,275 שקל. האשה טענה כי עשתה זאת לאחר שהאיש שכנע אותה לעשות זאת, בכך שאמר לה כי כך יוכלו לצמצם את התשלומים החודשיים ולהקל על המצב הכלכלי שלהם. לאחר פדיון הכספים, היא נותרה כמעט ללא זכויות פנסיוניות.
האב לא ישלם עוד על המגורים של בנו - וזו הסיבה
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קיבל את תביעת האב לבטל את חיובו בדמי מדור עבור הקטין, לאחר שהתברר כי האם ובנה מתגוררים ביחידת דיור בבית אביה, מבלי שהוכח תשלום שכירות אמיתי. לעומת זאת, בקשת האב להפחתת המזונות השוטפים נדחתה. השופט ארז שני קבע כי אין
שינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתה, אך הדגיש כי "כדי לחייב אדם בדמי מדור - יש צורך בביצוע תשלום בפועל"
במקרה משפחתי רווי תיקים ודיונים, שהתגלגל על פני שש שנים ויותר, הכריע באחרונה השופט ארז שני מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בתביעה שהגיש אב לביטול או הפחתת מזונות בנו הקטין, יליד 2018. ההורים, המצויים במשמורת משותפת, מצאו עצמם שוב בפני בית המשפט בעקבות טענת האב כי השתנו הנסיבות: האם החלה לעבוד ולהשתכר, והיא מתגוררת עם הילד ביחידת דיור בבית הוריה, מבלי לשלם בפועל דמי שכירות. מדובר בסכסוך מתמשך. בין הצדדים מתנהלים לא פחות מ-15 תיקים שונים, רובם סביב סוגיות המזונות וזמני השהות של הקטין. כבר בפסק הדין הראשון מ-2019 נקבעו המזונות החודשיים בסכום כולל של 1,400 שקל, בנוסף לדמי מדור ואחזקת מדור (השתתפות בעלויות המגורים) בסכום של 1,500 שקל. באותו פסק דין הדגיש בית המשפט כי מדובר במזונות מינימליים בלבד, וכי חיוב המדור מותנה בכך שהאם אכן שוכרת דירה שבה תתגורר עם הקטין.
בחלוף השנים, טען האב, השתנו הדברים. לדבריו, האם לא נושאת עוד בהוצאות מדור, שכן היא מתגוררת בבית אביה ואינה משלמת דמי שכירות ממשיים. בנוסף, לדבריו, הכנסותיה גדלו והיא משתכרת לפחות 7,000 שקל נטו. לכן הוא ביקש לבטל את החיוב שלו בדמי מדור ולהפחית גם מהמזונות.
האם מצדה, טענה כי ההסכמה שניתנה בעבר בבית המשפט המחוזי, שאיפשרה לה לעבור עם הילד ליישוב אחר, לא ביטלה את חיוב המדור. עוד טענה כי היא שוכרת מאביה יחידת דיור בתשלום חודשי של 2,500 שקל, ולכן היא זכאית לחלקו היחסי של האב, בסכום של 833 שקל בחודש. לדבריה, הכנסותיה מגיעות לכ-5,200 שקל בחודש בלבד, והיא משלמת גם ליסינג של 2,000 שקל על רכבה.
השופט: "לא תישמע טענה בדבר שינוי נסיבות"
השופט שני בחן תחילה את בקשת האב להפחתת המזונות השוטפים. לדבריו, פסק הדין המקורי כבר ניתן תוך התחשבות בעובדה שמדובר במשמורת משותפת, ולכן אין מדובר בשינוי נסיבות המצדיק התערבות. "במלים אחרות", כתב השופט בפסק הדין שפורסם, "לא תישמע טענה בדבר קיום משמורת משותפת לעניין שינוי נסיבות". עוד הוא הזכיר כי לפי ההלכה הפסוקה, הפחתת מזונות תתאפשר רק בעקבות שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי. "הכלל הוא שהפחתת מזונות צריכה להיעשות אגב שינוי נסיבות משמעותי שלא היה צפוי", הוא ציין בהכרעתו, תוך הפניה לע"א 363/81 פייגה נ' פייגה ולע"א 442/83 קם נ' קם. לדבריו, העובדה שהאם החלה לעבוד אינה בגדר שינוי כזה, שכן בית המשפט הקודם כבר צפה את האפשרות שתפנה לשוק העבודה, ואף ציין כי עליה לפנות לסיוע בשכר דירה או להבטחת הכנסה עד שתמצא עבודה.
- למרות אירוע אלימות בעבר - האב יזכה לזמן עם בתו
- מי האם - תורמת הביצית או זו שילדה את הילד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט הוסיף כי גם המעבר של האם ליישוב שבו היא גרה כיום אינו מהווה שינוי נסיבות מהותי, שכן ההסכמה לכך ניתנה מראש במסגרת פסק דין של בית המשפט המחוזי, והאב לא התנה את הסכמתו בשינוי גובה המזונות. מעבר לכך, הבהיר השופט כי אף שמדובר במשמורת משותפת, הרי שבפועל זמני השהות אינם שוויוניים לחלוטין - הילד שוהה עם אביו פעמיים בשבוע עם לינה ובסופי שבוע לסירוגין. לפיכך דחה השופט שני את בקשת האב להפחתת המזונות השוטפים. "די באמור לעיל כדי שאדחה את תביעת האב הן לביטול המזונות והן להפחתתם מן הטעם של שינוי נסיבות", הוא קבע.
