המוקש הבא: האם בג"צ יורה על שחרור אסירים מבתי הכלא בעקבות צפיפות?
מאז פרצה מלחמת חרבות ברזל לפני 86 ימים חלה עלייה של למעלה מ-3,400 אסירים בבתי הכלא. כ-88% מהאסירים הביטחוניים וכ-18% מהאסירים הפליליים, מוחזקים בצפיפות של 3 מ"ר לאסיר, וזאת בניגוד לפסיקת בג"ץ, בשל עובדה זאת התכנסה היום הוועדה לביטחון לאומי בכדי להאריך את אירוע החירום הכליאתי שמאפשר לשב"ס להחזיק במאסר את האסירים בצפיפות הנוכחית, למרות שהיא לא עומדת בפסיקה של העליון.
בשב"ס הזהירו היום בדיון בוועדת לביטחון לאומי בכנסת כי "בתוך שבוע או שבועיים, נגיע לקליטה מקסימלית של אסירים בבתי הסוהר". מצבת הכלואים נכון לסוף השבוע האחרון עומדת על 19,756 כלואים, ובשב"ס טוענים כי ביכולתם להכיל רק עד כ-20 אלף אסירים.
לאחר שהממשלה החליטה להאריך את תוקפה של ההכרזה על אירוע חירום כליאתי, הוועדה לביטחון לאומי בראשות מ"מ הוועדה ח"כ צבי סוכות, הצביעה היום פה אחד בעד המשך הארכת ההכרזה על מצב חירום כליאתי לפי סעיף 19כ לפקודת בתי הסוהר. ההארכה תהיה בתוקף עד ה-18.01.24.
בית כלא צילום Getty images Israel
פחות מ-3 מ"ר לאסיר
לפי נתוני השב"ס, מצבת הכלואים נכון לסוף השבוע האחרון עומדת על 19,756 כלואים, עלייה של למעלה מ-3,400 במצבת הכלואים מפרוץ המלחמה, מצבת הכלואים טרם המלחמה עמדה על 16,353. לפי הנתונים, כ-88% מכלל האסירים הביטחוניים וכ-18% מהאסירים הפליליים, החוזקו בצפיפות של 3 מ"ר לאסיר, זאת בניגוד לפסיקת בג"צ.
- המלונות שאירחו מפונים יקבלו 160 מיליון ש' לשיפוצים
- מנכ"ל האוצר: "תקציב הביטחון חייב תקרה - אחרת אין יעילות"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ח"כ צבי סוכות, מ"מ יו"ר הוועדה לביטחון לאומי ציין בדיון כי "הגיע הזמן להפסיק את הקייטנה באגפים הביטחוניים, הרוצחים מחמאס ושאר ארגוני הטרור צריכים להיות במינימום התנאים שהחוק מאפשר. אני מצפה משירות בתי הסוהר להחמיר ולצופף עוד יותר דווקא את אסירי חמאס. בזמן בו הצפיפות גדלה בבתי הכלא הם הראשונים שצריכים לשלם את המחיר".
סגן גונדר, אליאסף זכאי, ראש ענף תכנון כליאה בשב"ס אמר כי "בתוך שבוע או שבועיים, נגיע לקליטה מקסימלית של אסירים בבתי הסוהר. כ-88% מהאסירים הביטחוניים נמצאים במרחב מחייה של פחות מ-3 מ"ר לאסיר. בנציבות שב"ס עשו חישוב להיערכות לקראת מדיניות של ציפוף האסירים. אנחנו נותנים לכל מפקד בית סוהר לנהל את המדיניות שלו לציפוף אסירים. נאלצנו לצופף יותר אסירים ממה שחשבנו".
בדיון קודם החודש שנערך בנושא ציין סג"ד אליאסף זכאי, ראש ענף תחום הכליאה בשב"ס כי "לגבי אסירים ביטחוניים, בממוצע בכל תא יש 10 אסירים. בבית הכלא קציעות יש תא מאסר של 45 מטרים ששוהים בו 30 אסירים ביטחוניים. כיום, מעל ל-3,000 אסירים ישנים ללא מיטה על מזרון בלבד".
- אושר: רוקחים בחוזה אישי יוכלו להגיש ייצוגית נגד לאומית
- מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
עו"ד אביב ישראלי, מלשכת היועץ המשפטי במשרד לביטחון לאומי אמר בדיון כי "נוכח העלייה בכמות הכלואים מאז פרצה המלחמה, יש צורך להאריך את מצב החירום הכליאתי שמאפשר לכלוא אסירים בתנאים מחמירים יותר.
ישראלי ציין כי "הוראת השעה מוארכת ב- 18 ימים והיא תתחדש בהמשך ככל שיהיה צורך בכך. הרף לקליטת אסירים של שב"ס עומד על 20 אלף אסירים כלואים בבתי הכלא. יש משמעויות ביטחוניות לריבוי אסירים בתוך מתחמי הכליאה. המל"ל צפוי להתכנס לדון בסוגייה זאת כבר מחר. סוגיית צפיפות האסירים רלוונטית לדרגים הכי בכירים של המדינה".
מה עושים?
במשרד לביטחון לאומי דיווחו כי צוות ההיגוי והיישום הלאומי בראשות מנכ"ל המשרד התכנס בשבוע שעבר לצורך ביצוע הערכת מצב כליאתית ונדרש גם למצוקת מקומות הכליאה המשמעותית והחרפתה במהלך תקופת מלחמת חרבות ברזל נוכח המעצרים הרבים שבוצעו במסגרתה. בהערכת המצב השתתפו נציגים מהמשרד לביטחון לאומי יחד עם כלל הגורמי הביטחוניים ומשרדי הממשלה שרלוונטיים לנושא.
במסגרת הערכת המצב במשרד לביטחון לאומי, הוסכם כי נדרש לקדם מענים באופן מידי. במסגרת זו, עלו הצעות למענים ופעולות אפשריות, הן בטווח הזמן המידי והן בטווח הזמן הבינוני-ארוך לצורך הרחבה של מערך הכליאה ומרחב המחיה בבתי הסוהר וכן לצורך מתן מענה לקליטת עצורים מגורמי הביטחון השונים. בימים אלה נבחנת אפשרות קידומם של מענים ופעולות הנ"ל, לרבות ההסדרה הנדרשת.
תנאי כליאה לא ראויים
במהלך הדיון בוועדה ציינה שרה (שם בדוי), בן זוגה אסיר בבית הכלא: "מאז פרצה המלחמה, שב"ס מונע מאיתנו תנאי התייחדות בטענה שאלה הם הוראת פיקוד העורף. כאשר ביררתי את הנושא עם פיקוד העורף הם אמרו לי בצורה מפורשת שאין הנחיה כזאת. מניעת התייחדות קורעת לחלוטין את התא המשפחתי הקטן שעוד נשאר לאסירים. בעלי נמצא בתנאי כליאה שלא ראויים למחייה של בני אדם".
ר"כ אוהד בזוי, רת"ח אג"מ, חסיונות ומשפט פלילי בשב"ס: "הבעיה עם הביקורים ועם תנאי התייחדות לאסירים זה היעדר מרחבים מוגנים בסביבת בית הכלא. אנחנו לא רוצים להגיע לסיטואציה של אזרחים שמבקרים בבית הכלא ומסכנים את שלומם בהגעה למקום ללא מרחבים ממוגנים".
פסיקת בג"צ
סעיף 11ב לפקודת בתי הסוהר קובע כי לכל אסיר יהיו "מיטה, מזרן ושמיכות לשימושו האישי". במסגרת הוראת השעה שהסדירה את ההוראות החלות בעת מצב חירום כליאתי נקבע כי מנהל בית הסוהר יהיה רשאי להלין אסיר שלא על מיטה "רק בנסיבות שבהן לא ניתן לספק לו מיטה לתקופה קצרה ככל האפשר", וכי לאסיר שלא סופקה לו מיטה יסופק מזרן כפול. מרחב המחיה המינימלי, שממנו ניתן לחרוג בעת מצב החירום הכליאתי, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון (יוני 2017). בית המשפט קבע כי מרחב המחיה המינימלי לאסירים ולעצירים המוחזקים בבתי הסוהר צריך לעמוד על 4.5 מ"ר לפחות לאסיר בתא הכולל שירותים ומקלחת, ו-4 מ"ר לפחות בתא שאינו כולל שירותים ומקלחת.
האגודה לזכויות האזרח, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ורופאים לזכויות אדם – הגישו בשנת 2014 עתירה לבג"ץ בעניין הצפיפות בבתי הסוהר והמעצר בישראל. בעתירה ציינו כי שטח המחיה המוקצה למרבית האסירים והעצורים בישראל נמוך מ-3 מ"ר לאסיר (כולל שטח המיטה, השירותים והמקלחת). כתוצאה מכך, האסיר נאלץ פעמים רבות לקיים את כל שגרת יומו במיטתו, ובכלל זה לאכול בה, ללא יכולת כמעט להתהלך בתא וללא אפשרות למספר אסירים לעמוד בו זמנית בחלל המצומצם שנותר בתא. הצפיפות יוצרת דוחק ומחנק בתאים, פוגעת בבריאותם של האסירים וגורמת לחיכוך מוגבר בין האסירים. תנאים אלו פוגעים גם בסיכויי האסיר להשתקם ולהיקלט בחברה עם שחרורו.
4.5 מ"ר
בשנת 2017 קבע בית המשפט כי תוך 9 חודשים על המדינה להבטיח לכל אסיר ועצור שטח מחיה של 3 מ"ר (לא כולל השירותים והמקלחת), ותוך 18 חודשים המדינה צריכה להקצות לכל אסיר ועצור שטח מחיה של 4.5 מ"ר כולל שירותים ומקלחת, או 4 מ"ר לא כולל השירותים והמקלחת.
בשנת 2018 הגישה המדינה בקשה לבית המשפט לדחות את היישום ב-10 שנים, עד לשנת 2027. המדינה טענה שהיענות ללוח הזמנים שקבע בית המשפט תחייב "שחרור המוני" של אסירים שיסכן את שלום הציבור. בנובמבר 2018 אישרה הכנסת את החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר המרחיב את השימוש במנגנון השחרור המנהלי (הגדלת תקופות השחרור).
בשנת 2019 הודיעה המדינה כי הפעימה הראשונה של פסק הדין בוצעה במלואה, וכי כל האסירים והעצורים מוחזקים בשטח מינימלי של 3 מ"ר. בשנת 2021 החליט בית המשפט כי יישום הפעימה השנייה של פסק הדין (4.5 מ"ר לכל אסיר) יוארך עד לסוף שנת 2022.
לאחר מכן הגישה המדינה לבג"צ בקשה לדחיית מועד יישום פסק הדין בחמש שנים נוספות, עד לסוף שנת 2027. המדינה טענה שיש מצב חדש שלא צפו אותו של עלייה דרמטית במספר הכלואים כתוצאה מהמאבק בפשיעה בחברה הערבית, הטרור והצמצום בהיקף השחרורים המנהליים. בג"צ קיבל את עמדת המדינה והאריך את זמן הביצוע עד לסוף שנת 2027.
- 5.את היהודים לעולם בגץ לא ישחרר (ל"ת)דד 31/12/2023 17:22הגב לתגובה זו
- 4.מוטי 31/12/2023 16:40הגב לתגובה זולמה לבנות בתי סוהר,בתי חולים,בתי ספר, אם אפשר להעביר עוד כספים לאנשי שלומינו שמצביעים לנו
- 3.לא מבין למה אין עונש ראוי לדילול אוכלוסיה (ל"ת)31/12/2023 16:35הגב לתגובה זו
- 2.לא מבין למה לוקחים בשבי הרבה חמסניקים ? (ל"ת)לא משנה 31/12/2023 15:08הגב לתגובה זו
- 1.15 שנה ביבי דאג לא לבנות בתי כלא שלא יהיה מקום לו ולחבר (ל"ת)יוני 31/12/2023 14:33הגב לתגובה זו
- מוטי 31/12/2023 16:43הגב לתגובה זולא בתי חולים חדשים,לא אוניברסיטאות, הכבישים ישנים ומשנה לשנה יותר פקוקים. בכל מזרח אירופה יש רכבות תחתיות,ואנחנו הסטארט אפ ניישן,העשירה,עדיין בלי
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
אושר: רוקחים בחוזה אישי יוכלו להגיש ייצוגית נגד לאומית
השופטים בבית הדין הארצי לענייני עבודה קבעו כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות שבמחלוקת יוכרעו לטובת הרוקחים, והביעו חשש מה"פרקטיקה המכבידה" שמחייבת אישור מנהל לכל תשלום נוסף, ועלולה להוביל חלק מהעובדים להימנע מהבקשה. ההליך עשוי להשפיע על מאות עובדים בענף
הרוקחות, ואולי אפילו בתחומים נוספים
באולם בית הדין הארצי לעבודה בירושלים שררה אווירה דרוכה כשניתן פסק הדין שעשוי לשנות את כללי המשחק עבור רוקחים המועסקים בחוזים אישיים בקופות החולים. השופטים, בראשות הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, קיבלו את ערעורם של קבוצת רוקחים נגד קופת חולים לאומית וקבעו כי ניתן לנהל תובענה ייצוגית גם כשמדובר בעובדים בחוזה אישי. ההחלטה לא רק פותחת פתח להליך ייצוגי, אלא גם מבהירה באופן חד משמעי לקופות החולים ולמעסיקים גדולים כי הם מחויבים להבטיח תנאי העסקה הוגנים לכלל עובדיהם.
במרכז ההליך עמדה סוגיה שנשמעת שולית לכאורה אך נוגעת בליבת זכויות העובדים: תגמול עבור שירות שניתן מעבר לשעות המשמרת. הרוקחים טענו כי הם נדרשים לא אחת להישאר לאחר סיום המשמרת או להגיע באופן מיוחד כדי לתת שירותים מצילי חיים, אך הם לא קיבלו שום תמורה אוטומטית עבור הזמן הנוסף הזה. בהתאם למדיניות הנהוגה בלאומית, כך נטען, עליהם לפנות למנהל הישיר בבקשה לאישור תשלום - פרקטיקה שלטענתם מרתיעה עובדים מלדרוש את זכויותיהם. בית הדין הארצי התייחס לכך במלים חדות בפסק הדין שפורסם. לדברי השופטים, "הפרקטיקה של דרישת אישור מנהל כתנאי לקבלת שכר בגין עבודה בפועל היא פרקטיקה מכבידה, העלולה ליצור אפקט מצנן ולהרתיע עובדים מלעמוד על זכויותיהם".
פסק הדין מתאר כיצד המערערים, קבוצת רוקחים המועסקים בחוזים אישיים ולא במסגרת ההסכמים הקיבוציים, ביקשו לאשר תביעה ייצוגית בגין אי-תשלום גמול עבור עבודה מעבר לשעות שנקבעו להם. בית הדין האזורי דחה בתחילה את הבקשה, לאחר שקבע כי לא התקיימה עילת תביעה משותפת וכי כל מקרה יש לבחון לגופו. בערעור שהגישו הרוקחים נטען כי מדובר בשיטה מערכתית הפוגעת בכל העובדים, ולכן הדרך הייצוגית היא הדרך ההולמת. השופטים בבית הדין הארצי קיבלו את עמדתם, והדגישו בהכרעתם כי, "האפשרות הסבירה היא ששאלות המחלוקת יוכרעו לטובת הקבוצה, ולכן מן הראוי לאפשר בירור בדרך ייצוגית".
אין מניעה לאחד את ענייני הרוקחים להליך אחד
בנימוקיהם עמדו השופטים על החשיבות הציבורית של בירור ההליך. לדבריהם, "ההליך הייצוגי הוא כלי חשוב לאכיפת זכויות עובדים במקומות שבהם קיים קושי אינהרנטי לעובד הבודד לעמוד על שלו". עוד הם הוסיפו כי העובדה שמדובר ברוקחים בחוזה אישי אינה שוללת את האפשרות לאחד את ענייניהם להליך אחד, בייחוד כשהטענה נוגעת לפרקטיקה אחידה של המעסיק. בפסק הדין אף צוין כי חיזוק להגשת תובענה ייצוגית טמון בהיבט ההרתעתי. "קיימת חשיבות להבהיר למעסיקים כי אין הם רשאים להתנות תשלום שכר בעבודה בפועל באישור בדיעבד של מנהל, באופן העלול לפגוע בעובדים ולהשאירם ללא תמורה על טרחתם", קבעו השופטים.
המשמעות המעשית של ההחלטה רחבה: מאות רוקחים המועסקים בחוזה אישי בקופת חולים לאומית, ואולי גם בקופות האחרות, יוכלו להצטרף להליך ולתבוע גמול רטרואקטיבי עבור שעות עבודה נוספות. בכך מסיר בית הדין את המחסום שהיה קיים עד כה בפני עובדים בחוזה אישי, שלעתים נמנעו מהגשת תביעות מחשש להשלכות אישיות. "החשש מפני תיוג כבעייתיים או מפני פגיעה ביחסי העבודה הוא מוחשי", כתבו השופטים בהכרעתם, "וההליך הייצוגי נועד לאפשר בירור קולקטיבי שיגן על העובדים מפני חשיפה אישית".
