המוקש הבא: האם בג"צ יורה על שחרור אסירים מבתי הכלא בעקבות צפיפות?
מאז פרצה מלחמת חרבות ברזל לפני 86 ימים חלה עלייה של למעלה מ-3,400 אסירים בבתי הכלא. כ-88% מהאסירים הביטחוניים וכ-18% מהאסירים הפליליים, מוחזקים בצפיפות של 3 מ"ר לאסיר, וזאת בניגוד לפסיקת בג"ץ, בשל עובדה זאת התכנסה היום הוועדה לביטחון לאומי בכדי להאריך את אירוע החירום הכליאתי שמאפשר לשב"ס להחזיק במאסר את האסירים בצפיפות הנוכחית, למרות שהיא לא עומדת בפסיקה של העליון.
בשב"ס הזהירו היום בדיון בוועדת לביטחון לאומי בכנסת כי "בתוך שבוע או שבועיים, נגיע לקליטה מקסימלית של אסירים בבתי הסוהר". מצבת הכלואים נכון לסוף השבוע האחרון עומדת על 19,756 כלואים, ובשב"ס טוענים כי ביכולתם להכיל רק עד כ-20 אלף אסירים.
לאחר שהממשלה החליטה להאריך את תוקפה של ההכרזה על אירוע חירום כליאתי, הוועדה לביטחון לאומי בראשות מ"מ הוועדה ח"כ צבי סוכות, הצביעה היום פה אחד בעד המשך הארכת ההכרזה על מצב חירום כליאתי לפי סעיף 19כ לפקודת בתי הסוהר. ההארכה תהיה בתוקף עד ה-18.01.24.
בית כלא צילום Getty images Israel
פחות מ-3 מ"ר לאסיר
לפי נתוני השב"ס, מצבת הכלואים נכון לסוף השבוע האחרון עומדת על 19,756 כלואים, עלייה של למעלה מ-3,400 במצבת הכלואים מפרוץ המלחמה, מצבת הכלואים טרם המלחמה עמדה על 16,353. לפי הנתונים, כ-88% מכלל האסירים הביטחוניים וכ-18% מהאסירים הפליליים, החוזקו בצפיפות של 3 מ"ר לאסיר, זאת בניגוד לפסיקת בג"צ.
- היזמית התעכבה שנתיים - וזה מה שנגזר עליה
- חמישה חודשים אחרי המלחמה: קבלנים מסרבים לשפץ בתים שנפגעו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ח"כ צבי סוכות, מ"מ יו"ר הוועדה לביטחון לאומי ציין בדיון כי "הגיע הזמן להפסיק את הקייטנה באגפים הביטחוניים, הרוצחים מחמאס ושאר ארגוני הטרור צריכים להיות במינימום התנאים שהחוק מאפשר. אני מצפה משירות בתי הסוהר להחמיר ולצופף עוד יותר דווקא את אסירי חמאס. בזמן בו הצפיפות גדלה בבתי הכלא הם הראשונים שצריכים לשלם את המחיר".
סגן גונדר, אליאסף זכאי, ראש ענף תכנון כליאה בשב"ס אמר כי "בתוך שבוע או שבועיים, נגיע לקליטה מקסימלית של אסירים בבתי הסוהר. כ-88% מהאסירים הביטחוניים נמצאים במרחב מחייה של פחות מ-3 מ"ר לאסיר. בנציבות שב"ס עשו חישוב להיערכות לקראת מדיניות של ציפוף האסירים. אנחנו נותנים לכל מפקד בית סוהר לנהל את המדיניות שלו לציפוף אסירים. נאלצנו לצופף יותר אסירים ממה שחשבנו".
בדיון קודם החודש שנערך בנושא ציין סג"ד אליאסף זכאי, ראש ענף תחום הכליאה בשב"ס כי "לגבי אסירים ביטחוניים, בממוצע בכל תא יש 10 אסירים. בבית הכלא קציעות יש תא מאסר של 45 מטרים ששוהים בו 30 אסירים ביטחוניים. כיום, מעל ל-3,000 אסירים ישנים ללא מיטה על מזרון בלבד".
- כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
- יקבל 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
עו"ד אביב ישראלי, מלשכת היועץ המשפטי במשרד לביטחון לאומי אמר בדיון כי "נוכח העלייה בכמות הכלואים מאז פרצה המלחמה, יש צורך להאריך את מצב החירום הכליאתי שמאפשר לכלוא אסירים בתנאים מחמירים יותר.
ישראלי ציין כי "הוראת השעה מוארכת ב- 18 ימים והיא תתחדש בהמשך ככל שיהיה צורך בכך. הרף לקליטת אסירים של שב"ס עומד על 20 אלף אסירים כלואים בבתי הכלא. יש משמעויות ביטחוניות לריבוי אסירים בתוך מתחמי הכליאה. המל"ל צפוי להתכנס לדון בסוגייה זאת כבר מחר. סוגיית צפיפות האסירים רלוונטית לדרגים הכי בכירים של המדינה".
מה עושים?
במשרד לביטחון לאומי דיווחו כי צוות ההיגוי והיישום הלאומי בראשות מנכ"ל המשרד התכנס בשבוע שעבר לצורך ביצוע הערכת מצב כליאתית ונדרש גם למצוקת מקומות הכליאה המשמעותית והחרפתה במהלך תקופת מלחמת חרבות ברזל נוכח המעצרים הרבים שבוצעו במסגרתה. בהערכת המצב השתתפו נציגים מהמשרד לביטחון לאומי יחד עם כלל הגורמי הביטחוניים ומשרדי הממשלה שרלוונטיים לנושא.
במסגרת הערכת המצב במשרד לביטחון לאומי, הוסכם כי נדרש לקדם מענים באופן מידי. במסגרת זו, עלו הצעות למענים ופעולות אפשריות, הן בטווח הזמן המידי והן בטווח הזמן הבינוני-ארוך לצורך הרחבה של מערך הכליאה ומרחב המחיה בבתי הסוהר וכן לצורך מתן מענה לקליטת עצורים מגורמי הביטחון השונים. בימים אלה נבחנת אפשרות קידומם של מענים ופעולות הנ"ל, לרבות ההסדרה הנדרשת.
תנאי כליאה לא ראויים
במהלך הדיון בוועדה ציינה שרה (שם בדוי), בן זוגה אסיר בבית הכלא: "מאז פרצה המלחמה, שב"ס מונע מאיתנו תנאי התייחדות בטענה שאלה הם הוראת פיקוד העורף. כאשר ביררתי את הנושא עם פיקוד העורף הם אמרו לי בצורה מפורשת שאין הנחיה כזאת. מניעת התייחדות קורעת לחלוטין את התא המשפחתי הקטן שעוד נשאר לאסירים. בעלי נמצא בתנאי כליאה שלא ראויים למחייה של בני אדם".
ר"כ אוהד בזוי, רת"ח אג"מ, חסיונות ומשפט פלילי בשב"ס: "הבעיה עם הביקורים ועם תנאי התייחדות לאסירים זה היעדר מרחבים מוגנים בסביבת בית הכלא. אנחנו לא רוצים להגיע לסיטואציה של אזרחים שמבקרים בבית הכלא ומסכנים את שלומם בהגעה למקום ללא מרחבים ממוגנים".
פסיקת בג"צ
סעיף 11ב לפקודת בתי הסוהר קובע כי לכל אסיר יהיו "מיטה, מזרן ושמיכות לשימושו האישי". במסגרת הוראת השעה שהסדירה את ההוראות החלות בעת מצב חירום כליאתי נקבע כי מנהל בית הסוהר יהיה רשאי להלין אסיר שלא על מיטה "רק בנסיבות שבהן לא ניתן לספק לו מיטה לתקופה קצרה ככל האפשר", וכי לאסיר שלא סופקה לו מיטה יסופק מזרן כפול. מרחב המחיה המינימלי, שממנו ניתן לחרוג בעת מצב החירום הכליאתי, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון (יוני 2017). בית המשפט קבע כי מרחב המחיה המינימלי לאסירים ולעצירים המוחזקים בבתי הסוהר צריך לעמוד על 4.5 מ"ר לפחות לאסיר בתא הכולל שירותים ומקלחת, ו-4 מ"ר לפחות בתא שאינו כולל שירותים ומקלחת.
האגודה לזכויות האזרח, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ורופאים לזכויות אדם – הגישו בשנת 2014 עתירה לבג"ץ בעניין הצפיפות בבתי הסוהר והמעצר בישראל. בעתירה ציינו כי שטח המחיה המוקצה למרבית האסירים והעצורים בישראל נמוך מ-3 מ"ר לאסיר (כולל שטח המיטה, השירותים והמקלחת). כתוצאה מכך, האסיר נאלץ פעמים רבות לקיים את כל שגרת יומו במיטתו, ובכלל זה לאכול בה, ללא יכולת כמעט להתהלך בתא וללא אפשרות למספר אסירים לעמוד בו זמנית בחלל המצומצם שנותר בתא. הצפיפות יוצרת דוחק ומחנק בתאים, פוגעת בבריאותם של האסירים וגורמת לחיכוך מוגבר בין האסירים. תנאים אלו פוגעים גם בסיכויי האסיר להשתקם ולהיקלט בחברה עם שחרורו.
4.5 מ"ר
בשנת 2017 קבע בית המשפט כי תוך 9 חודשים על המדינה להבטיח לכל אסיר ועצור שטח מחיה של 3 מ"ר (לא כולל השירותים והמקלחת), ותוך 18 חודשים המדינה צריכה להקצות לכל אסיר ועצור שטח מחיה של 4.5 מ"ר כולל שירותים ומקלחת, או 4 מ"ר לא כולל השירותים והמקלחת.
בשנת 2018 הגישה המדינה בקשה לבית המשפט לדחות את היישום ב-10 שנים, עד לשנת 2027. המדינה טענה שהיענות ללוח הזמנים שקבע בית המשפט תחייב "שחרור המוני" של אסירים שיסכן את שלום הציבור. בנובמבר 2018 אישרה הכנסת את החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר המרחיב את השימוש במנגנון השחרור המנהלי (הגדלת תקופות השחרור).
בשנת 2019 הודיעה המדינה כי הפעימה הראשונה של פסק הדין בוצעה במלואה, וכי כל האסירים והעצורים מוחזקים בשטח מינימלי של 3 מ"ר. בשנת 2021 החליט בית המשפט כי יישום הפעימה השנייה של פסק הדין (4.5 מ"ר לכל אסיר) יוארך עד לסוף שנת 2022.
לאחר מכן הגישה המדינה לבג"צ בקשה לדחיית מועד יישום פסק הדין בחמש שנים נוספות, עד לסוף שנת 2027. המדינה טענה שיש מצב חדש שלא צפו אותו של עלייה דרמטית במספר הכלואים כתוצאה מהמאבק בפשיעה בחברה הערבית, הטרור והצמצום בהיקף השחרורים המנהליים. בג"צ קיבל את עמדת המדינה והאריך את זמן הביצוע עד לסוף שנת 2027.
- 5.את היהודים לעולם בגץ לא ישחרר (ל"ת)דד 31/12/2023 17:22הגב לתגובה זו
- 4.מוטי 31/12/2023 16:40הגב לתגובה זולמה לבנות בתי סוהר,בתי חולים,בתי ספר, אם אפשר להעביר עוד כספים לאנשי שלומינו שמצביעים לנו
- 3.לא מבין למה אין עונש ראוי לדילול אוכלוסיה (ל"ת)31/12/2023 16:35הגב לתגובה זו
- 2.לא מבין למה לוקחים בשבי הרבה חמסניקים ? (ל"ת)לא משנה 31/12/2023 15:08הגב לתגובה זו
- 1.15 שנה ביבי דאג לא לבנות בתי כלא שלא יהיה מקום לו ולחבר (ל"ת)יוני 31/12/2023 14:33הגב לתגובה זו
- מוטי 31/12/2023 16:43הגב לתגובה זולא בתי חולים חדשים,לא אוניברסיטאות, הכבישים ישנים ומשנה לשנה יותר פקוקים. בכל מזרח אירופה יש רכבות תחתיות,ואנחנו הסטארט אפ ניישן,העשירה,עדיין בלי
יקבל פיצוי של 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה
בית משפט השלום בהרצליה פסק פיצוי חריג בהיקפו לצעיר שנפגע בתאונת דרכים, אף שחזר מיד לעבודה והצטיין בלימודי התואר השני שלו. השופטת קבעה כי למרות ההצלחה המקצועית והאקדמית, מצבור הנכויות והפגיעה הרפואית עלולים להשפיע בעתיד על כושר ההשתכרות שלו, ויש לפצות
כבר היום
בערב קיץ של אוגוסט 2022, תאונת דרכים אחת קטעה באחת מסלול חיים שנראה אז ברור למדי. צעיר בן 24, סטודנט למשפטים שעבד במקביל במשרד עורכי דין, מצא את עצמו מתמודד עם כאבים, סחרחורות, צפצופים באוזניים וקשיים נפשיים שילוו אותו גם שנים אחרי. כלפי חוץ, דבר כמעט לא השתנה. הוא חזר מיד לעבודה, המשיך בלימודים, סיים תואר ראשון, החל תואר שני ואף הצטיין בו. אבל מתחת לפני השטח, כך קבע בית המשפט, נוצרה פגיעה מורכבת, מצטברת, כזו שעלולה לכרסם בכושר עבודתו בעתיד, גם אם בהווה היא כמעט ואינה ניכרת.
בפסק דין מפורט שניתן בדצמבר 2025 בבית משפט השלום בהרצליה, פסקה השופטת הבכירה לימור רייך פיצוי כולל של כ-1.43 מיליון שקל לטובת התובע, בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד כלל חברה לביטוח. הסכום הגבוה נפסק אף שהנתבעת לא חלקה על כך שהתובע לא הפסיד שכר בעבר, ואף המשיך להתקדם במסלולו המקצועי והאקדמי. לב המחלוקת, כפי שהגדירה השופטת, היה סביב שאלת הנזק, ובעיקר שאלת הפער בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית.
על פי פסק הדין, האחריות לתאונה לא היתה שנויה במחלוקת. המחלוקת נסובה כולה סביב היקף הפיצוי. לצורך כך מונו ארבעה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: בתחום האורתופדיה, הראומטולוגיה, הפסיכיאטריה ואף בתחום אף אוזן גרון. חוות הדעת לא נסתרו, והמומחים אף לא נחקרו עליהן. בסופו של דבר נקבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 33.45%.
הנכות הזו לא היתה נקודתית או ממוקדת בפגיעה אחת בלבד. בתחום האורתופדי נקבעה לתובע נכות קלה בגין הגבלות בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני. בתחום הראומטולוגי אובחנה תסמונת פיברומיאלגיה, עם נכות לצמיתות בשיעור של 5%, תוך ציון כי קיים סיכוי לשיפור מסוים בעתיד אך לא להחלמה מלאה. בתחום הפסיכיאטרי נקבע כי התובע פיתח הפרעת הסתגלות עם תסמינים חרדתיים, דיכאוניים ואלמנטים פוסט־טראומטיים, אם כי הנכות הזו הופחתה בשל חפיפה עם מצבו הקודם והפיברומיאלגיה. בתחום אף־אוזן־גרון נקבעה נכות משמעותית יחסית בגלל טנטון קבוע וסחרחורות.
- נפגע בתאונה וקיבל מימון לחדר פרטי במוסד סיעודי - לכל חייו
- הבדיקה הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית
אלא שהנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית של כל אלה. לטענתה, גם אם קיימת נכות רפואית לא מבוטלת, בפועל אין לה כמעט השפעה תפקודית. התובע, כך נטען, עובד במשרה מלאה, השלים התמחות, לומד לתואר שני ואף עושה זאת בהצטיינות. מכאן, לטענת חברת הביטוח, הנכות התפקודית נמוכה בהרבה, ולכל היותר עומדת על 10%. השופטת רייך דחתה את הטענה הזו, אך גם לא אימצה באופן מלא את עמדת התובע. בפסק הדין הודגש כי אין עדות לכך שהנכות הרפואית זהה לנכות התפקודית. “הנכות התפקודית נקבעת בידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו”, נכתב בפסק הדין שפורסם, תוך הפניה לפסיקה הקיימת. עם זאת, נקבע כי אין להתעלם מהשפעתן המצטברת של הנכויות, גם אם בשלב זה אין להן ביטוי ישיר בשכר או בהיקף העבודה.
אלמנה, צוואה ומצבה: כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קבע כי הסכם ממון וצוואה ברורים גוברים על טענות לשיתוף רכושי. אלמנה שנישאה בשנית ניסתה לקבל זכויות בדירה שירש בעלה השני ויתרות כספיות, ואף דרשה מילדיו מנישואיו הקודמים הוצאות קבורה, אך תביעתה נדחתה כמעט במלואה, תוך
ביקורת חריפה על התנהלותה והאופן שבו הונצח המנוח על מצבתו
בערוב ימיו של המנוח, שנים לאחר שנישא בשנית וערך הסכם ממון מסודר ואף צוואה מפורטת, נדמה היה כי קווי הירושה והרכוש ברורים. אלא שלאחר פטירתו התברר כי הדברים רחוקים מלהיות פשוטים. אלמנתו פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה וביקשה להצהיר על זכויות נרחבות בנדל"ן ובכספים, בטענה לשיתוף רכושי מכוח הסכם הממון שנחתם בין בני הזוג. מנגד, עמדו שלושת ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים, שטענו כי רצון אביהם היה ברור וחד־משמעי, וכי הצוואה וההסכם אינם מותירים מקום לפרשנות שהאלמנה מבקשת לאמץ.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט אורן אליעז, מציג תמונה מורכבת של יחסי משפחה טעונים, פרשנות חוזית קפדנית, ועימות חריף סביב שאלות של ירושה, כבוד וזיכרון. בסופו של יום קבע בית המשפט כי מרבית טענות האלמנה דינן להידחות, וכי אין לה זכויות בדירה שאותה ירש בעלה מהוריו, אין לה חלק בכספים שהיו בחשבונו הפרטי, ואף אין מקום לחייב את ילדיו בהוצאות הקבורה, בין היתר נוכח האופן שבו בחרה להקים את מצבתו.
הזוג נישא ב-1997, כשלכל אחד מהם היו ילדים מנישואים קודמים. כשנתיים לאחר מכן הם חתמו על הסכם ממון שאושר כדין בבית המשפט. בהסכם הוסדרו במפורש נכסים שהיו לכל אחד מהם ערב הנישואים, וכן נקבעו כללים לגבי הרכוש שייצבר במהלך החיים המשותפים. ב-2004 ערך המנוח צוואה, שבה ציווה את מרבית רכושו - ובכלל זה נכסי מקרקעין - לשלושת ילדיו, תוך שהוא מותיר לאשתו השנייה סכום של 100 אלף שקל ומכונית אחת.
לאחר פטירתו ב-2020 ניתן צו לקיום הצוואה, ללא כל התנגדות מצד האלמנה. ואולם כמה חודשים לאחר מכן הוגשה התביעה, שבה ביקשה האלמנה להצהיר כי רבע מהזכויות בדירה מסוימת - שהם מחצית מזכויותיו של המנוח - שייכות לה. הדירה, שהתברר, נתקבלה בירושה על ידי המנוח מהוריו, ונרשמה על שמו בלבד. עוד דרשה האלמנה מחצית מיתרות חשבונות הבנק, רישום המכונית על שמה, תשלום של 100 אלף שקל בהתאם לצוואה, וכן החזר של כ-10,400 שקל בגין מחצית מהוצאות הקבורה והאבל.
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
האלמנה טענה כי הרישום אינו משקף את ההסכמות האמיתיות
בית המשפט בחן בראש ובראשונה את שאלת הזכויות בדירה. נקודת המוצא היתה רישום המקרקעין, המהווה ראיה חותכת לבעלות. אלא שהאלמנה טענה כי הרישום אינו משקף את ההסכמות האמיתיות, וכי לפי הסכם הממון כל רכוש שנצבר במהלך הנישואים, כולל ירושות, הוא רכוש משותף. השופט אליעז דחה את הטענה הזו מכל וכל. הוא קבע בפסק הדין שפורסם שההסכם כולל הוראות ברורות, שלפיהן שיתוף רכושי חל רק על נכסים שיירשמו על שם שני בני הזוג. סעיף 5 להסכם, כך נקבע, מבהיר כי שותפות נוצרת כשהרכוש "יירשם על שם הצדדים", בין אם בלשכת רישום המקרקעין ובין אם במקום רישום אחר.
