המוקש הבא: האם בג"צ יורה על שחרור אסירים מבתי הכלא בעקבות צפיפות?
מאז פרצה מלחמת חרבות ברזל לפני 86 ימים חלה עלייה של למעלה מ-3,400 אסירים בבתי הכלא. כ-88% מהאסירים הביטחוניים וכ-18% מהאסירים הפליליים, מוחזקים בצפיפות של 3 מ"ר לאסיר, וזאת בניגוד לפסיקת בג"ץ, בשל עובדה זאת התכנסה היום הוועדה לביטחון לאומי בכדי להאריך את אירוע החירום הכליאתי שמאפשר לשב"ס להחזיק במאסר את האסירים בצפיפות הנוכחית, למרות שהיא לא עומדת בפסיקה של העליון.
בשב"ס הזהירו היום בדיון בוועדת לביטחון לאומי בכנסת כי "בתוך שבוע או שבועיים, נגיע לקליטה מקסימלית של אסירים בבתי הסוהר". מצבת הכלואים נכון לסוף השבוע האחרון עומדת על 19,756 כלואים, ובשב"ס טוענים כי ביכולתם להכיל רק עד כ-20 אלף אסירים.
לאחר שהממשלה החליטה להאריך את תוקפה של ההכרזה על אירוע חירום כליאתי, הוועדה לביטחון לאומי בראשות מ"מ הוועדה ח"כ צבי סוכות, הצביעה היום פה אחד בעד המשך הארכת ההכרזה על מצב חירום כליאתי לפי סעיף 19כ לפקודת בתי הסוהר. ההארכה תהיה בתוקף עד ה-18.01.24.
בית כלא צילום Getty images Israel
פחות מ-3 מ"ר לאסיר
לפי נתוני השב"ס, מצבת הכלואים נכון לסוף השבוע האחרון עומדת על 19,756 כלואים, עלייה של למעלה מ-3,400 במצבת הכלואים מפרוץ המלחמה, מצבת הכלואים טרם המלחמה עמדה על 16,353. לפי הנתונים, כ-88% מכלל האסירים הביטחוניים וכ-18% מהאסירים הפליליים, החוזקו בצפיפות של 3 מ"ר לאסיר, זאת בניגוד לפסיקת בג"צ.
- חמישה חודשים אחרי המלחמה: קבלנים מסרבים לשפץ בתים שנפגעו
- חופשת לידה ומלחמה: החלטה חשובה בהליכי היטל השבחה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ח"כ צבי סוכות, מ"מ יו"ר הוועדה לביטחון לאומי ציין בדיון כי "הגיע הזמן להפסיק את הקייטנה באגפים הביטחוניים, הרוצחים מחמאס ושאר ארגוני הטרור צריכים להיות במינימום התנאים שהחוק מאפשר. אני מצפה משירות בתי הסוהר להחמיר ולצופף עוד יותר דווקא את אסירי חמאס. בזמן בו הצפיפות גדלה בבתי הכלא הם הראשונים שצריכים לשלם את המחיר".
סגן גונדר, אליאסף זכאי, ראש ענף תכנון כליאה בשב"ס אמר כי "בתוך שבוע או שבועיים, נגיע לקליטה מקסימלית של אסירים בבתי הסוהר. כ-88% מהאסירים הביטחוניים נמצאים במרחב מחייה של פחות מ-3 מ"ר לאסיר. בנציבות שב"ס עשו חישוב להיערכות לקראת מדיניות של ציפוף האסירים. אנחנו נותנים לכל מפקד בית סוהר לנהל את המדיניות שלו לציפוף אסירים. נאלצנו לצופף יותר אסירים ממה שחשבנו".
בדיון קודם החודש שנערך בנושא ציין סג"ד אליאסף זכאי, ראש ענף תחום הכליאה בשב"ס כי "לגבי אסירים ביטחוניים, בממוצע בכל תא יש 10 אסירים. בבית הכלא קציעות יש תא מאסר של 45 מטרים ששוהים בו 30 אסירים ביטחוניים. כיום, מעל ל-3,000 אסירים ישנים ללא מיטה על מזרון בלבד".
- ליקויים התגלו בדירה בת 50 - הקבלן והמשווק יפצו
- דיירת רחוב לשעבר תקבל מחיקת ריביות עבור חובותיה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הגג חזר לדיירים: מה מותר בבניינים משותפים?
עו"ד אביב ישראלי, מלשכת היועץ המשפטי במשרד לביטחון לאומי אמר בדיון כי "נוכח העלייה בכמות הכלואים מאז פרצה המלחמה, יש צורך להאריך את מצב החירום הכליאתי שמאפשר לכלוא אסירים בתנאים מחמירים יותר.
ישראלי ציין כי "הוראת השעה מוארכת ב- 18 ימים והיא תתחדש בהמשך ככל שיהיה צורך בכך. הרף לקליטת אסירים של שב"ס עומד על 20 אלף אסירים כלואים בבתי הכלא. יש משמעויות ביטחוניות לריבוי אסירים בתוך מתחמי הכליאה. המל"ל צפוי להתכנס לדון בסוגייה זאת כבר מחר. סוגיית צפיפות האסירים רלוונטית לדרגים הכי בכירים של המדינה".
מה עושים?
במשרד לביטחון לאומי דיווחו כי צוות ההיגוי והיישום הלאומי בראשות מנכ"ל המשרד התכנס בשבוע שעבר לצורך ביצוע הערכת מצב כליאתית ונדרש גם למצוקת מקומות הכליאה המשמעותית והחרפתה במהלך תקופת מלחמת חרבות ברזל נוכח המעצרים הרבים שבוצעו במסגרתה. בהערכת המצב השתתפו נציגים מהמשרד לביטחון לאומי יחד עם כלל הגורמי הביטחוניים ומשרדי הממשלה שרלוונטיים לנושא.
במסגרת הערכת המצב במשרד לביטחון לאומי, הוסכם כי נדרש לקדם מענים באופן מידי. במסגרת זו, עלו הצעות למענים ופעולות אפשריות, הן בטווח הזמן המידי והן בטווח הזמן הבינוני-ארוך לצורך הרחבה של מערך הכליאה ומרחב המחיה בבתי הסוהר וכן לצורך מתן מענה לקליטת עצורים מגורמי הביטחון השונים. בימים אלה נבחנת אפשרות קידומם של מענים ופעולות הנ"ל, לרבות ההסדרה הנדרשת.
תנאי כליאה לא ראויים
במהלך הדיון בוועדה ציינה שרה (שם בדוי), בן זוגה אסיר בבית הכלא: "מאז פרצה המלחמה, שב"ס מונע מאיתנו תנאי התייחדות בטענה שאלה הם הוראת פיקוד העורף. כאשר ביררתי את הנושא עם פיקוד העורף הם אמרו לי בצורה מפורשת שאין הנחיה כזאת. מניעת התייחדות קורעת לחלוטין את התא המשפחתי הקטן שעוד נשאר לאסירים. בעלי נמצא בתנאי כליאה שלא ראויים למחייה של בני אדם".
ר"כ אוהד בזוי, רת"ח אג"מ, חסיונות ומשפט פלילי בשב"ס: "הבעיה עם הביקורים ועם תנאי התייחדות לאסירים זה היעדר מרחבים מוגנים בסביבת בית הכלא. אנחנו לא רוצים להגיע לסיטואציה של אזרחים שמבקרים בבית הכלא ומסכנים את שלומם בהגעה למקום ללא מרחבים ממוגנים".
פסיקת בג"צ
סעיף 11ב לפקודת בתי הסוהר קובע כי לכל אסיר יהיו "מיטה, מזרן ושמיכות לשימושו האישי". במסגרת הוראת השעה שהסדירה את ההוראות החלות בעת מצב חירום כליאתי נקבע כי מנהל בית הסוהר יהיה רשאי להלין אסיר שלא על מיטה "רק בנסיבות שבהן לא ניתן לספק לו מיטה לתקופה קצרה ככל האפשר", וכי לאסיר שלא סופקה לו מיטה יסופק מזרן כפול. מרחב המחיה המינימלי, שממנו ניתן לחרוג בעת מצב החירום הכליאתי, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון (יוני 2017). בית המשפט קבע כי מרחב המחיה המינימלי לאסירים ולעצירים המוחזקים בבתי הסוהר צריך לעמוד על 4.5 מ"ר לפחות לאסיר בתא הכולל שירותים ומקלחת, ו-4 מ"ר לפחות בתא שאינו כולל שירותים ומקלחת.
האגודה לזכויות האזרח, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ורופאים לזכויות אדם – הגישו בשנת 2014 עתירה לבג"ץ בעניין הצפיפות בבתי הסוהר והמעצר בישראל. בעתירה ציינו כי שטח המחיה המוקצה למרבית האסירים והעצורים בישראל נמוך מ-3 מ"ר לאסיר (כולל שטח המיטה, השירותים והמקלחת). כתוצאה מכך, האסיר נאלץ פעמים רבות לקיים את כל שגרת יומו במיטתו, ובכלל זה לאכול בה, ללא יכולת כמעט להתהלך בתא וללא אפשרות למספר אסירים לעמוד בו זמנית בחלל המצומצם שנותר בתא. הצפיפות יוצרת דוחק ומחנק בתאים, פוגעת בבריאותם של האסירים וגורמת לחיכוך מוגבר בין האסירים. תנאים אלו פוגעים גם בסיכויי האסיר להשתקם ולהיקלט בחברה עם שחרורו.
4.5 מ"ר
בשנת 2017 קבע בית המשפט כי תוך 9 חודשים על המדינה להבטיח לכל אסיר ועצור שטח מחיה של 3 מ"ר (לא כולל השירותים והמקלחת), ותוך 18 חודשים המדינה צריכה להקצות לכל אסיר ועצור שטח מחיה של 4.5 מ"ר כולל שירותים ומקלחת, או 4 מ"ר לא כולל השירותים והמקלחת.
בשנת 2018 הגישה המדינה בקשה לבית המשפט לדחות את היישום ב-10 שנים, עד לשנת 2027. המדינה טענה שהיענות ללוח הזמנים שקבע בית המשפט תחייב "שחרור המוני" של אסירים שיסכן את שלום הציבור. בנובמבר 2018 אישרה הכנסת את החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר המרחיב את השימוש במנגנון השחרור המנהלי (הגדלת תקופות השחרור).
בשנת 2019 הודיעה המדינה כי הפעימה הראשונה של פסק הדין בוצעה במלואה, וכי כל האסירים והעצורים מוחזקים בשטח מינימלי של 3 מ"ר. בשנת 2021 החליט בית המשפט כי יישום הפעימה השנייה של פסק הדין (4.5 מ"ר לכל אסיר) יוארך עד לסוף שנת 2022.
לאחר מכן הגישה המדינה לבג"צ בקשה לדחיית מועד יישום פסק הדין בחמש שנים נוספות, עד לסוף שנת 2027. המדינה טענה שיש מצב חדש שלא צפו אותו של עלייה דרמטית במספר הכלואים כתוצאה מהמאבק בפשיעה בחברה הערבית, הטרור והצמצום בהיקף השחרורים המנהליים. בג"צ קיבל את עמדת המדינה והאריך את זמן הביצוע עד לסוף שנת 2027.
- 5.את היהודים לעולם בגץ לא ישחרר (ל"ת)דד 31/12/2023 17:22הגב לתגובה זו
- 4.מוטי 31/12/2023 16:40הגב לתגובה זולמה לבנות בתי סוהר,בתי חולים,בתי ספר, אם אפשר להעביר עוד כספים לאנשי שלומינו שמצביעים לנו
- 3.לא מבין למה אין עונש ראוי לדילול אוכלוסיה (ל"ת)31/12/2023 16:35הגב לתגובה זו
- 2.לא מבין למה לוקחים בשבי הרבה חמסניקים ? (ל"ת)לא משנה 31/12/2023 15:08הגב לתגובה זו
- 1.15 שנה ביבי דאג לא לבנות בתי כלא שלא יהיה מקום לו ולחבר (ל"ת)יוני 31/12/2023 14:33הגב לתגובה זו
- מוטי 31/12/2023 16:43הגב לתגובה זולא בתי חולים חדשים,לא אוניברסיטאות, הכבישים ישנים ומשנה לשנה יותר פקוקים. בכל מזרח אירופה יש רכבות תחתיות,ואנחנו הסטארט אפ ניישן,העשירה,עדיין בלי
מלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicherהעליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא אילת
המאבק בין בעלי יחידות הנופש לבין הנהלת מלכת שבא מגיע שוב לבית המשפט, והעליון קובע: החוזה הוא סגור, ואין מקום להוסיף לו הבנות או מצגים חיצוניים. בעלי הזכויות ביקשו לכפות מינוי חברת ניהול בינלאומית ולשמר את דמי הניהול הישנים; ההנהלה טענה כי ההסכמות חוזיות
בלבד. פסק הדין מספק הצצה לעולם החוזים המסחריים, למחירם של מצגים חוץ־חוזיים - ולגבולות תום הלב
בשעות הבוקר המאוחרות באולם בית המשפט העליון בירושלים, כשהצדדים שוטחים את הטענות האחרונות שלהם ורחש קל ממלא את החלל, נדמה היה כי הסכסוך רב־השנים סביב ניהול מלון מלכת שבא באילת עומד לקבל הכרעה סופית. מאחורי הדרמה המשפטית הסתתר סיפור מורכב על הבטחות, על הבנות שנולדו מחוץ להסכמים חתומים, ועל שורה של בעלי יחידות נופש שהרגישו כי ההנהלה חייבת להם יותר ממה שנכתב על הנייר. הם ביקשו שבית המשפט ייתן תוקף להבנות שלא נכנסו לחוזה, אך העליון קבע בפשטות כי החוזה הוא חוזה סגור, ואין להוסיף עליו דבר.
המערערים, קבוצת בעלי זכויות ביחידות הדיור שבמלון, טענו כי בעת שרכשו את היחידות הוצגו בפניהם מצגים ברורים וחד־משמעיים, שלפיהם המלון ינוהל תמיד בידי חברת ניהול בינלאומית כמו הילטון, ושדמי הניהול שעליהם לשלם יישארו קבועים - 3 דולרים למ"ר לחודש. לטענתם, מעבר ללשון הכתובה, הם הסתמכו על רוח הדברים, על דפוסי ההתנהלות בין הצדדים ועל תחושה שלפיה תנאים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מן העסקה.
ההנהלה, מצדה, טענה כי הכל מצוי במסמכים: שלושה הסכמים מפורטים שפורטו עד דק, המהווים מערכת חוזית סגורה, שאינה פתוחה לשינויים אלא בהסכמה בכתב. לטענתה, לאחר שהסתיימה התקשרותה עם הילטון לאחר 20 שנה, פג תוקפו של מנגנון דמי הניהול הישן, ויש להחיל את עקרון המשק הסגור: כל בעל יחידה נושא בחלקו היחסי בהוצאות הניהול בפועל, בהתאם לשטח היחידה. השופטים אלכס שטיין, נעם סולברג ויעל וילנר, שישבו בהרכב, הכריעו באופן חד וברור. אך כדי להבין את משמעות הכרעתם, חיוני להעמיק רגע במערכת היחסים המורכבת שהצדדים כרתו לפני שנים.
"מערכת חוזית מפורטת עד-דק"
העליון הדגיש כי במקרה זה קיימת מערכת חוזית סגורה, ברורה, מפורטת וממצה. השופט שטיין כתב כי המערערים, "חתמו על מערכת חוזים עסקית שפורטה לפרטי-פרטים", וכי לא יישמעו טענות בדבר מצגים חיצוניים או הבנות שלא קיבלו ביטוי מפורש בהסכמים עצמם. הוא ציין במפורש כי, "אלה הן מושכלות היסוד" של דיני החוזים, ושכל ניסיון לסטות מהן פוגע ביציבות העסקית ובוודאות המשפטית.
- כולם בחו"ל? לא בדיוק. יותר אנשים בנופש במלונות מאשר לפני הקורונה
- בוקינג: הכתה את תחזיות האנליסטים בשורה העליונה והתחתונה; עולה 4%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ההסכמים - הסכם הרכישה, הסכם הניהול והסכם ההצטרפות למאגר - כולם כללו סעיפים ברורים המצהירים כי האמור במסמכים ממצה את כלל ההבנות בין הצדדים, וכי כל שינוי או תוספת מחייבים חתימה בכתב. כפי שמדגיש פסק הדין, בהסכם הרכישה נקבע כי הרוכש "אין הוא מושפע […] מכל פרסום, הצהרה, הבטחה, מצג או אמירה בע״פ או בכתב ואשר לא נכללו בהסכם זה". באותו קו נכתב גם כי כל שינוי בהסכמים "לא יעשו ולא יכנסו לתוקף אלא בכתב ובחתימת הצדדים".
ליקויים חמורים התגלו בדירה בת 50 - החברות שבנו ושיווקו יפצו
זוג רכש דירה שנבנתה ב-1975 וחי בה שנים ארוכות בשקט, עד ששיפוץ תמים חשף תשתיות מסוכנות וליקויים מבניים עמוקים שהיו קיימים בה. בית המשפט קבע כי מקורם בבנייה רשלנית בעת האכלוס, ופסק לזוג פיצוי בסכום כולל של 370 אלף שקל. עוד קבע השופט כי חלוף הזמן לא פוטר
את החברות מאחריותן לפגם יסודי שהוסתר מן העין במשך עשרות שנים
כשבני הזוג החלו בשיפוץ בדירתם הישנה, הם לא דמיינו שהעבודה תוביל לחשיפה של מציאות אחרת לחלוטין מזו שהכירו במשך יותר מ-40 שנה. הדירה, שנמסרה לדיירים הראשונים ב-1975, שימשה אותם לאורך שנים ללא אירועים מיוחדים. הם חיו בה, גידלו בה משפחה, העבירו בה חגים ושגרות יומיומיות, והניחו שהבית, כמו כל מבנה ישן, מתבלה עם הזמן אך ממשיך לעמוד יציב. אלא שבתוך קירות הבטון הסתתרו ליקויים חמורים, כאלה שאינם קשורים לשימוש או לגיל המבנה, אלא לשיטת הבנייה עצמה. ליקויים שזוהו רק כשהוסרה שכבת הריצוף הישנה, נפרצו חלקים מהקירות ונחשפו תשתיות שלא תאמו את המצופה מבנייה תקנית, גם באותה תקופה.
במסגרת העבודות הראשוניות הם הביאו למקום מהנדס לטובת ביצוע בדק בית. בדו"ח שלו, ציין המהנדס כי, "אין מדובר בפגמים שהיו אמורים להיגרם כתוצאה מבלאי טבעי של השנים, אלא בליקויים מערכתיים שמקורם בביצוע לקוי בעת הקמת הבניין". בין הליקויים שנמצאו: שקיעת רצפה חריגה שלא תאמה כל תקן הנדסי, מערכת איטום פגומה לחלוטין שמעולם לא נבנתה כראוי, וסדקים עמוקים בקירות הנושאים של הדירה. המהנדס קבע כי חלק מהליקויים היו מסוכנים ממש, וכי "מצבה של הדירה דרש טיפול מיידי כדי למנוע פגיעה פיזית אפשרית". בני הזוג הופתעו, שכן מעולם לא קיבלו כל אינדיקציה לכך שהדירה אינה עומדת בדרישות המינימליות של בטיחות ומבנה.
לאחר שהתברר שמדובר בליקויים שהיו קיימים כבר בעת המסירה, החלטתם לפנות לבית המשפט היתה בלתי נמנעת. החברות הנתבעות - חברת השיכון הממשלתית שבנתה את המבנה וחברת השיווק שליוותה את מכירת הדירות - טענו מנגד כי לאחר 40 שנה ויותר מאז האכלוס, התנתקה כל אחריות אפשרית לליקויים. לטענתן, לא ניתן להאשימן במצב שנוצר לאחר כה הרבה זמן, ובוודאי שלא ניתן לצפות מהן לממן תיקון בדירה שהתיישנה באופן טבעי.
פגמים מערכתיים שהיו קיימים כבר ביום שבו נמסרה הדירה
אלא שבית המשפט ראה את הדברים אחרת. בפסק הדין שפורסם נקבע כי, "ליקויים מבניים יסודיים אינם נבחנים לפי מועד גילויים אלא לפי מועד היווצרותם". עוד נכתב כי כשהליקוי הוא כזה שאדם סביר אינו יכול לגלות בעת המסירה, וכשמהותו קשורה למשגה הנדסי שנעשה בשלב הבנייה, האחריות נותרת על כתפי החברות, גם אם עברו שנים רבות. בית המשפט הדגיש כי אין מדובר בהחלפת אריחים, צבע מתקלף או תזוזות קלות הנובעות מבלאי טבעי, אלא בפגמים מערכתיים שהיו קיימים כבר ביום שבו נמסרה הדירה לרוכשיה הראשונים.
- חיכו 14 שנה כדי שגינדי תתקן ליקויים - וזה הפיצוי
- הגשם הוביל להפסקות חשמל - הקבלן התנער מאחריות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כשבית המשפט בחן את טענות החברות הנתבעות, התברר כי הן לא הציגו שום ראיה שסותרת את הממצא ההנדסי המרכזי: הליקויים נעוצים בשלב התכנון והביצוע. מנגד, חוות הדעת שהציגו בני הזוג היתה מפורטת וברורה, ובית המשפט קיבל אותה במלואה. "אינני יכול להתעלם מהמסקנה החד־משמעית העולה מחוות הדעת ומהבדיקות בשטח", כתב השופט בהחלטתו, והוסיף כי "אין ספק כי מקורם של הליקויים בבנייה רשלנית, ואין בידי לקבל את הטענה כי עניין זה ניתן לייחס לשיני הזמן". השופט ציין גם כי אף שהליקויים התגלו לאחר עשרות שנים, אין בכך כדי לפטור את הקבלן מאחריותו הבסיסית למסירת דירה תקינה וראויה למגורים.
