"על אונייה אי אפשר למצוא דיור חלופי": השופט הכיר בעיקרון חדש שמייקר את הפיצוי לנוסעי הפלגות

תקלה במיזוג האוויר בחדר מלון היא מטרד. תקלה במיזוג האוויר בתא באונייה, קבע השופט יהודה ליבליין, היא משהו אחר לגמרי - ובדיוק מהסיבה הזאת היא שווה יותר כסף. פסק דין שניתן בסוף יוני בבית המשפט לתביעות קטנות באשדוד, בתביעה שהוגשה נגד חברת מנו ספנות, מנסח עיקרון שעשוי לשמש נוסעים בהפלגות נופש גם בעתיד, גם אם הסכום שנפסק בפועל רחוק מאוד מזה שנתבע.

התובעת, נאוה סמנטוב, רכשה הפלגת נופש לארבעה ימים - בין 19 ל-23 באוקטובר 2025 - בעלות של 7,500 שקל, עבורה, עבור בן זוגה ושני ילדיה. ההזמנה לא נעשתה ישירות מול חברת הספנות אלא באמצעות עמותת "אהב"ה", עמותה המסייעת לאנשים עם מוגבלויות. הפרט הזה, שנראה טכני, התברר בהמשך כאחד הצירים המרכזיים של פסק הדין.

שלוש תקלות, גרסה אחת שהתקבלה

התובעת פירטה שלושה ליקויים בתא. הראשון - גלאי עשן שהשמיע צפצוף בלתי פוסק. השני - סתימה בשירותים שגרמה, לטענתה, לריח רע וללכלוך. השלישי, והמרכזי, מערכת מיזוג אוויר שלטענתה לא קיררה את החדר כלל. היא טענה כי בשל החום סבלו בני המשפחה מקשיי נשימה, מהזעה מוגברת ומקשיי שינה, וכי בנה קיבל התקף זעם ובתה חוותה התקף אפילפסיה.

מנו ספנות דחתה את הטענות. לגבי מיזוג האוויר טענה החברה שהמערכת באונייה היא מרכזית, שהיא פעלה כשורה לאורך כל ההפלגה, ושלא התקבלו תלונות דומות מהתאים הסמוכים - ולכן, לגישתה, מדובר ב"העדפה סובייקטיבית" של התובעת לקירור בעוצמה גבוהה יותר. לגבי גלאי העשן טענה שמדובר היה ברעש נקודתי שטופל מיד. ולגבי הסתימה - שהיא תוקנה בתוך כ-30 דקות מרגע הדיווח, וכי מכיוון שמדובר במערכת יניקת ואקום ולא במערכת ביתית, המים באסלה היו נקיים ולא נגרמו ריחות.

בשני הרכיבים הראשונים בית המשפט קיבל את עמדת החברה, ובניסוח שמציב רף ברור לתביעות מסוג זה: "קיומם של ליקויים במהלך הפלגה הוא בגדר תרחיש אפשרי וסביר, והשאלה היא האם הליקוי תוקן בתוך זמן קצר". מאחר שהתובעת עצמה לא חלקה על כך שהתקלות בגלאי ובאינסטלציה טופלו במהירות, שני רכיבי התביעה האלה נדחו.

במיזוג האוויר התמונה התהפכה. השופט לא קיבל את טענת ההעדפה הסובייקטיבית, ודווקא בהסתמך על מסמך שהחברה עצמה צירפה - יומן התקלות. מהיומן עלה שהתובעת פנתה מספר פעמים בעניין המיזוג. "מכך אני מסיק כי אכן הייתה בעיה במיזוג, היות שאין זה סביר בעיניי שאדם יחזור ויתלונן על תקלה לא קיימת, ובכך ישחית זמן יקר של חופשתו", כתב השופט, והוסיף כי הרישומים "מעידים על כך שהייתה בעיה מתמשכת במערכת מיזוג האוויר, שחרגה מהעדפה אישית או תקלה חד פעמית".

גם העובדה שהחברה שלחה טכנאי לא הצילה אותה: משניסיונות התיקון לא צלחו, קבע בית המשפט שנגרמה פגיעה בהנאה מהחופשה. יתרה מזו, השופט הכיר בעלות הנלווית של ההתמודדות עצמה: "לא ניתן לצפות מהתובעת לעסוק מדי יום בפניות חוזרות לנציגי הקבלה, בהמתנה לטכנאים ובנוכחותם בחדרה לצורך עבודות תחזוקה".

מי הבטיח מה: הפער שבין העמותה לחברה

רכיב מרכזי נוסף בתביעה נגע להרכב המיטות. התובעת טענה שנאמר לה על ידי העמותה כי תא מסוג "דלקס" יכלול מיטה זוגית ושתי מיטות יחיד, ואילו התא שקיבלה בפועל היה ללא מיטה זוגית.

כאן קבע בית המשפט קביעה עקרונית שכל מי שרוכש חופשה דרך מתווך - עמותה, ועד עובדים או סוכנות - צריך להכיר. מכיוון שההזמנה לא נעשתה ישירות מול החברה, ולא הוצגה כל התחייבות של החברה לספק תא בהרכב מסוים, "דרישה זו יש להפנות לצד שממנו הוזמנה ההפלגה, קרי העמותה". השופט הוסיף שכלל לא מצא ראיה לכך שהובטחה מיטה זוגית - כל שצורף לתביעה היה מודעה מטעם העמותה שציינה קיומם של תאי "דלקס" "עם חלון ובלי חלון". מעבר לכך, טענת החברה שלפיה המיטות בתא הן מודולריות וניתנות להצמדה כלל לא נסתרה.

הוא הדין בטענה שנותרו תאים פנויים באונייה. התובעת ביקשה לטעון שהיו כאלה, אך בית המשפט קבע כי "לא הונחה לכך תשתית ראייתית". החברה, מנגד, טענה לתפוסה מלאה, והציעה לתובעת שתי חלופות: תא המיועד לשלושה אורחים בתוספת מיטה, או פיצול המשפחה לשני תאים צמודים מסוג "קלאסיק". התובעת סירבה לשתיהן, והשופט התקשה עם זה: "התקשיתי להבין כיצד אי-הנוחות בהרכב החדרים שהוצע עולה על חוסר הנוחות שתואר על-ידי התובעת בשל אי תקינות המיזוג". ובאותה נשימה - "ממילא לא ניתן לדרוש מהנתבעת לפנות אורחים מחדרם על מנת לספק לתובעת חדר מתאים".

החידוש: "שבויה" באונייה

עד כאן, לכאורה, תיק שגרתי. החידוש נמצא בשלב קביעת גובה הפיצוי.

תחילה סילק בית המשפט את הדרישה המרכזית - החזר מלא של 7,500 שקל בגין ההפלגה. "התובעת איננה זכאית להחזר בגין החופשה, היות שהחופשה התבצעה במלואה", נכתב. השופט אף לא קיבל את גרסתה שלפיה המשפחה לא נהנתה משירותי האונייה: אם שהות בתא ללא מיזוג הייתה "בלתי נסבלת", הרי ש"הדעת נותנת שלמעט שעות השינה שהו באזורים הממוזגים באונייה". בנוסף נקבע שבן הזוג, שלא הגיש תביעה משלו, אינו יכול להיות מפוצה דרך התובעת.

ואז מגיע החלק המעניין. השופט בחן את הפסיקה הקיימת וציין כי במקרים שבהם סופק חדר מלון ללא מיזוג בניגוד למובטח, נפסקו פיצויים בגין עוגמת נפש "בין מאות שקלים ועד 1,500 ₪". אלא שלגישתו, הפלגה היא מקרה שונה מהותית: "מדובר בחופשה באונייה, שבה התובעת 'שבויה', במובן זה שאין באפשרותה למצוא 'דיור חילופי', ועובדה זו מצדיקה פיצוי בשיעור גבוה יותר".

זו נקודת המפתח מבחינת נוסעים עתידיים. בפעם הבאה שמערכת אוויר או תקלה מתמשכת אחרת מקלקלת שהות בתא באונייה, בית המשפט אמור לתמחר את חוסר יכולת הבריחה עצמה כשיקול מכביד. לכך הוסיף השופט שיקול נוסף - טענת התובעת שבנה בעל צרכים מיוחדים ובתה סובלת מבעיות בריאות לא נסתרה, ומדובר בעובדות "שהיה בהן כדי להעצים את עוגמת הנפש של הילדים".

השורה התחתונה: 2,300 שקל מתוך 15,000

בסופו של האיזון, בין הליקוי המתמשך במיזוג לבין יתר שירותי הנופש שסופקו ונוצלו בפועל, העמיד בית המשפט את הפיצוי הגלובלי לתובעת ולילדיה על 1,800 שקל. בנוסף חויבה מנו ספנות בהוצאות משפט בסך 500 שקל. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, ולאחר מכן יישאו הפרשי הצמדה וריבית. לצדדים ניתנה זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

התוצאה, אם כן, כפולת פנים. מצד אחד, פיצוי של פחות מ-15% מהסכום שנתבע - וקביעה חד-משמעית שחופשה שהתקיימה במלואה אינה מזכה בהחזר מלא, ושהתעקשות על חלופה מושלמת עלולה לפעול נגד התובע. מצד שני, בית המשפט קבע שרישום פנימי של החברה עצמה יכול לשמש ראיה נגדה, שטיפול לא-יעיל אינו פוטר מאחריות גם כשנשלח טכנאי, ובעיקר - שהפלגה אינה מלון צף לצורכי פיצוי, אלא סביבה שבה הנוסע כלוא, ותקלה בה שווה יותר.