טסו לניו יורק, חזרו בלי מזוודות ובלי רוב הכסף שביקשו
בית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא הבהיר כי מי שמבטל טיסה, לא חייב לכסות גם את הכרטיס החלופי שקניתם לבד אם הנוסע דחה את ההצעה לטיסה חלופית מטעם החברה עצמה
זוג ישראלי שיצא לחופשה גדולה בין לונדון, ניו יורק ומדריד גילה על בשרו כמה מהמורות אורבות בתביעה נגד חברת תעופה' וכמה קרוב אפשר להגיע לפיצוי גדול, בלי לקבל אותו בסוף. גנדי ויוטל גולדשמיט רכשו דרך אתר אמריקן איירליינס כרטיסי טיסה לניו יורק ובחזרה לישראל, עם עצירות בלונדון ובמדריד. בפועל, מקטע הטיסה מלונדון לניו יורק בוטל, המזוודות שלהם אבדו בדרך בטיסה חלופית דרך פריז, וגם טיסת החזרה ממדריד לישראל בוטלה. הזוג תבע פיצוי כולל שנגע כמעט לכל היבט של הטיול שהשתבש: מלונות, בגדים, טואלטיקה, שיחות טלפון, כרטיסים חדשים ועוגמת נפש בסכום של 10,000 שקל. השופט איתי רגב מבית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא קיבל את התביעה, אבל רק חלק קטן ממנה.
הנקודה הראשונה שבה נתקל בית המשפט היתה שאלה טכנית לכאורה, שקבעה את הגורל של חלק ניכר מהתביעה: האם הפער של שישה ימים בין הטיסה מתל אביב ללונדון לבין הטיסה מלונדון לניו יורק נחשב חניית ביניים? החוק הישראלי מגביל את ההגדרה הזו לעד 24 שעות בלבד. בית המשפט לא התלבט יותר מדי: "פער של שישה ימים חורג באופן מובהק מגדר הגדרה זו", נקבע בפסק הדין, ולכן חוק שירותי התעופה הישראלי פשוט לא חל על מקטע הטיסה שבוטל בין לונדון לניו יורק. המשמעות המעשית היא שכל התביעה עבור אותו ביטול, כולל הוצאות המלונות שנלוו אליו, נדחתה על הסף.
גם לגבי ביטול הטיסה ממדריד לישראל לא היתה לתובעים הצלחה. אמנם איבריה ביטלה את המקטע הזה עקב מצב מלחמה, אבל בית המשפט ציין כי אמריקן איירליינס כבר השיבה לתובעים את מלוא עלות הכרטיס שבוטל. החוק, כך נקבע, "מעניק בחירה בין השבת תמורה לכרטיס טיסה חלופי ולא את שניהם יחד", ומהרגע שהתובעים בחרו בהחזר הכספי וקיבלו אותו, לא נותרה להם זכות לתבוע גם את עלות הכרטיסים החלופיים שהם קנו על דעת עצמם, בסכום של כמעט 3,000 דולר ו-1,500 יורו. בית המשפט אף ציין שברגע שהנוסע דוחה את הצעת הטיסה החלופית ורוכש כרטיס באופן עצמאי, הוא "מנתק את הקשר הסיבתי" בינו לבין חברת התעופה, ומאבד גם את הזכאות לשירותי סיוע נלווים כמו לינה ומזון.
אמריקן איירליינס נושאת באחריות - לא אייר פראנס
הסוגייה שבה כן זכו התובעים היתה עיכוב המזוודות. כאן חל דין שונה לגמרי - אמנת מונטריאול, ולא חוק שירותי התעופה הישראלי. בית המשפט קבע כי אמריקן איירליינס, בתור "המוביל החוזי" שהנפיק את הכרטיסים, נושאת באחריות לעיכוב גם אם בפועל את הטיסה הספציפית הזו הפעילה אייר פראנס. "השירות שניתן על ידי המוביל בפועל נחשב כשירות מטעמו של הגורם שעמו נכרת החוזה", נכתב בפסק הדין. בהתאם לכך, נפסק לתובעים פיצוי של 5,900 שקל - הסכום המקסימלי האפשרי לפי תקרת האחריות באמנה, שהיא כיום 1,288 זכויות משיכה מיוחדות (SDR) לנוסע. הסכום הזה נועד לכסות גם את ההוצאות הישירות על בגדים, תרופות וטואלטיקה, וגם את עוגמת הנפש שנגרמה מכך שהחופשה "נפגעה משמעותית", כדברי בית המשפט.
לעומת זאת, הדרישה לפיצוי כללי של 10,000 שקל עבור עוגמת נפש נדחתה במלואה. בית המשפט הסביר שעקרון "ייחוד העילה" מונע תביעת עוגמת נפש עצמאית כשמדובר בביטול טיסה המכוסה בחוק, משום שהפיצוי הסטטוטורי כבר מגלם בתוכו את אותו מרכיב. גם הוצאות על שיחות טלפון ואוכל נדחו, מכיוון שהחוק מגביל זכאות שכזו לשתי שיחות בלבד, ורק כשמדובר בטיסה שהחוק חל עליה מלכתחילה.
אמריקן איירליינס חויבה לשלם לתובעים 5,900 שקל עבור עיכוב המזוודות, בתוספת של 500 שקל הוצאות משפט - טיפה בים לעומת תביעה המקורית. אבל הסיפור לא נגמר שם: אמריקן איירליינס עצמה הגישה הודעות צד שלישי נגד איבריה, בריטיש איירווייז ואייר פראנס, בטענה שאם היא תחויב, הן צריכות לשאת בנטל. שתי הודעות הצד השלישי הראשונות נדחו, אבל השלישית התקבלה: מכיוון שאייר פראנס היתה "המוביל בפועל" במקטע שבו התעכבו המזוודות, נקבע כי עליה לשפות את אמריקן איירליינס במלוא הסכום - 5,900 שקל, ועוד 500 שקל הוצאות משפט.
