עורכת הדין איחרה ב-20 דקות לדיון - ושילמה על זה ביוקר

שופטת בית משפט השלום בחיפה, רויטל באום, לא התרשמה מהניסיון של צדוק תובלה יבשתית לבטל הוצאות משפט שהוטלו עליה. היא קבעה שאיחור של עורכת דין לדיון הוכחות הוא לא עניין של מה בכך, גם אם היא טרחה לעדכן מראש.

הסיפור התחיל בתביעת שיבוב רגילה למדי: מגדל חברה לביטוח תבעה מצדוק תובלה 20,216 שקל, עבור נזק לרכב מבוטח שהיה מעורב בתאונה עם רכב של הנתבעת באוקטובר אשתקד. התיק נוהל בסדר דין מהיר, ולדיון ההוכחות שנקבע ל-15 ביוני, ב-11:00, הוקצתה שעה אחת בלבד.

באולם התייצבו בזמן עורך דינה של התובעת, העדה מטעמה, וגם עד מטעם הנתבעת. מי שלא הגיעה היתה עורכת הדין של הנתבעת. לפי הפרוטוקול, בא כוח התובעת עדכן את השופטת בכך שעורכת הדין של הנתבעת הודיעה לו על איחור של כעשר דקות; במקביל, הנתבעת שיגרה לבית המשפט הודעה דחופה ובה נמסר שעורכת הדין תגיע באיחור של כרבע שעה.

השופטת לא חיכתה. ב-11:16, כשעורכת הדין עדיין לא הגיעה, היא הורתה על דחיית הדיון. את ההחלטה היא חתמה ב-11:24. בית המשפט חייב את הנתבעת ב-1,500 שקל הוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בגלל הצורך לקבוע מועד נוסף, ועוד 400 שקל לכיסוי ההוצאות של עדת התובעת שהגיעה לחינם.

לא השלימו עם ההחלטה

וכאן זה רק מתחיל. במקום להשלים עם ההחלטה, צדוק תובלה הגישה לא פחות משלוש בקשות נפרדות לביטול או להפחתת החיוב - ב-15 ביוני, ב-16 ביוני וב-21 ביוני. בבקשה הראשונה טענה הנתבעת כי מדובר ב"איחור שהיה קצר וחד פעמי שנגרם עקב נסיבות בלתי צפויות, כאשר נעשו מאמצים ממשיים לעדכן מראש הן את בית המשפט והן את הצד שכנגד".

השופטת באום לא קנתה את הטענה. בהחלטתה היא כתבה שהעובדה שלדיון הוקצתה שעה אחת בלבד, ושמיד אחריו נקבע דיון נוסף, אומרת שהתייצבות באיחור של 25-20 דקות ממילא לא היתה מאפשרת "ניהולו של ההליך באופן מכבד והולם". העדכון שנשלח, לדבריה, לא פתר את המחדל.

לגבי התירוץ שהעלתה עורכת הדין - שלפיו היא הגיעה מדיון קודם בבית משפט השלום בעכו - השופטת היתה חד־משמעית: "העובדה כי ב"כ הנתבעת עדכנה על האיחור גם היא אינה מסייעת; עדכון שכזה הוא המינימום המתחייב מתוך חובותיו של עו"ד כלפי שולחו, עמיתיו למקצוע ובית המשפט, אך הוא אינו מרפא את המחדל שבאיחור הבלתי מוצדק". לדבריה, על כל עורך דין לתכנן את זמנו כך שיאפשר לו להגיע לכל הדיונים שנקבעו לו - ודיון קודם באולם אחר אינו "טעם סביר לאי־ההתייצבות" לפי תקנה 75(2) לתקנות סדר הדין האזרחי.

"העמדת בית המשפט בפני עובדה מוגמרת"

השופטת אף התייחסה לטענת הנתבעת, שלפיה היא לא הציגה בפני בית המשפט "עובדה מוגמרת". גם כאן היא לא הסכימה: "ב"כ הנתבעת לא נכחה באולם בית המשפט... וה'עדכון' ששלחה... הוא בדיוק העמדת בית המשפט בפני עובדה מוגמרת".

בהחלטה היא גם הזכירה שהתופעה של עורכי דין שמאחרים לדיונים היא, לצערה, "חזון נפרץ" שגורם לבזבוז זמן שיפוטי יקר ולפגיעה בשאר בעלי הדין הממתינים לתורם. היא נשענה על פסיקה ותיקה של בית המשפט העליון, שלפיה מבחינת בית המשפט "אחת היא אם ידון פעם נוספת בתיק ששמיעתו נדחתה או אם ישמע תיק חדש", ולכן חובתו להקפיד על יחס שוויוני לכלל המתדיינים.

בסופו של דבר דחתה השופטת את כל הבקשות לביטול או להפחתת ההוצאות. עם זאת, ולפנים משורת הדין, היא בחרה שלא להוסיף חיוב הוצאות משפט נוסף עבור עצם הגשת שלוש הבקשות עצמן, כך שהנתבעת יצאה עם החיוב המקורי של 1,900 שקל בלבד, ולא יותר.