החוש השישי: היכולת לחוש את הגוף מבפנים מקבלת תשומת לב מדעית חדשה

חמשת החושים מלווים כל ילד מספסל הלימודים, אולם מדענים מפנים תשומת לב לחוש נוסף שעובד ברציפות מאחורי הקלעים: אינטרוצפציה, היכולת של המוח לקרוא את מצב הגוף מבפנים. קצב הלב, הנשימה, הרעב, חום הגוף והמתח השרירי משדרים אותות רציפים שמסייעים לכל מערכת בגוף לשמור על איזון, ולפי גוף מחקר מתרחב מדובר במרכיב מרכזי לבריאות הנפש הרבה יותר ממה שנהוג היה להעריך.סקירה רחבה שאיגדה 93 מחקרים מצאה קשר עקבי בין הדיוק שבו אדם מזהה את האותות הפנימיים לבין מגוון מצבים נפשיים. משתתפים שקראו היטב את אותות גופם הציגו יציבות רגשית גבוהה יותר, וקושי בזיהוי האותות הופיע פעמים רבות לצד חרדה ודיכאון. ממצא נוסף עורר עניין מיוחד: נשים נטו לדיוק נמוך יותר במשימות שמבוססות על תחושת הדופק, פער שעשוי להתחבר לשכיחות הגבוהה של חרדה ודיכאון בקרבן החל מגיל ההתבגרות.

ניסוי שנערך באוניברסיטת טובינגן שבגרמניה בחן את הקשר בין רעב למצב רוח. אנשים בעלי אינטרוצפציה חדה שמרו על מצב רוח יציב גם כשהרעב גבר, בעוד שאצל אחרים כל ירידה ברמת הסוכר תורגמה לתנודתיות רגשית. הממצא מחזק את הרעיון שהקשב לאותות הגוף מתפקד כמעין ווסת רגשי שקט.

המנגנון שמוצע קושר בין הקשב הפנימי לבין תחושת הביטחון. המוח אוסף רמזים מהמתח השרירי, מהנשימה ומקצב הלב, ומהם הוא מרכיב הערכה אם הסביבה בטוחה. כשהתהליך הזה מיטשטש, חלק מהאנשים מתקשים לווסת חרדה, ומצבים חברתיים פשוטים עלולים להיחוות כמאיימים. מודעות חדה לדופק בזמן מפגש חברתי, למשל, מעצימה לעיתים את אי הנוחות.

עדות חזקה במיוחד הגיעה מתחום הפרעות האכילה. חוקרים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס העבירו למטופלות עם אנורקסיה כדורים נבלעים שרוטטים בעדינות, כדי למדוד עד כמה הן מזהות תחושות במערכת העיכול. הממצאים הצביעו על קושי ממושך בקריאת האותות הפנימיים, קושי שנותר יציב גם אחרי שהמשקל שוקם. לדברי החוקרים מערכת העצבים של המטופלות מעבדת את תחושות הבטן באופן שונה, מה שהופך את האותות לקשים לזיהוי, לאמון וללמידה.

ההתרחבות של התחום מחזקת קול מוכר בקהילה המדעית, שלפיו לבני אדם יש הרבה מעבר לחמישה חושים. חוקר בריטי אחד מונה עד 33 חושים שונים, מהתחושה של מיקום הגוף במרחב ועד לזיהוי טמפרטורה וכאב. ההיכרות עם המערכת הזו עשויה להסביר מדוע חלק מהאנשים חווים סערות רגשיות עזות יותר.

ההיכרות עם החוש הזה מזינה גם עניין מעשי. תרגולים כמו קשיבות, מדיטציה ונשימה מודעת, לצד שיטות ביופידבק, מבקשים לחדד את היכולת לזהות אותות גוף, ומחקרים בוחנים אם אימון ממוקד משפר את הוויסות הרגשי. הפער בין המינים מוסיף שכבה נוספת, שכן דיכאון וחרדה שכיחים יותר בקרב נשים מגיל ההתבגרות, וייתכן שהבדלים בקריאת האותות הפנימיים תורמים לכך לצד גורמים הורמונליים וחברתיים. רופאים ומטפלים מתחילים לבחון כלים שמכשירים אנשים לזהות טוב יותר את אותות גופם, מתוך תקווה שכך אפשר לתמוך בטיפול בחרדה ובדיכאון.

לצד ההתלהבות נשמעת גם הסתייגות. חוקר מדעי הקוגניציה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס פרסם עמדה מנוגדת, ולפיה המונח אינטרוצפציה מאגד תופעות מגוונות מדי תחת מטרייה אחת ומעניק תחושת הבנה שעדיין רחוקה מהמציאות. אפילו התומכים מסכימים שהתחום נמצא בחיתוליו, והקשר בין היכולת האינטרוצפטיבית לבין שכיחות מצבים נפשיים מורכב. ובכל זאת, רבים רואים כאן כיוון מחקר מבטיח לפיתוח טיפולים שיתבססו על חיזוק היכולת להקשיב לגוף.