אתם צופים וקוראים תוכן שיווקי. העיתון משווק את דעותיו. הוא עושה את זה במסכה, אתם לא יודעים זאת, לפחות לא אמורים לדעת. הוא מגיש לכם עמודים שלמים של דעות, ראיונות נגד הרפורמה המשפטית של יריב לוין. הוא מציג לכם במקביל דעות של מומחים, כתבות נוספות, עמודים מלאים נגד הרפורמה. מדי יום. כל יום, במשך שבועות. אלו הכותרות הראשיות, זה גם בעמודים 2,3,4,5. כמעט ואין משהו אחר. שורה של עיתונים, שורה של ערוצי טלוויזיה. זו לא עיתונות, זו לא אובייקטיביות. אפשר וצריך להיות עם דעה, אפשר וצריך להציג אותה. חובה לעיתונות להציג את הצד השני. נכון שאין באמת אובייקטיביות, כל אדם ודעתו וברור שבסופו של דבר הוא יבליט כעיתונאי את דעתו, אבל התפקיד כרוך בלהציג-להראות-לראיין את הצד השני. לפחות תעשו את זה כדי שהקוראים לא יבוזו לכם. הציבור לא מטומטם עד כדי כך.   

מאז סיום סבב הבחירות האחרון, משהו קרה בתקשורת. גופים חזקים, כך נראה, הפכו מכלב השמירה של הדמוקרטיה, לבעלי אג'נדה ברורה מאוד - הם משקפים דעה מובהקת לצד אחד, ימין או שמאל, וכבר לא מתעסקים במהות. זה היה קודם, האג'נדה שלהם ידועה למרחקים ועמישראל יודע ומכיר בזה. עמישראל יודע שישראל היום וערוץ 14 מספקים זווית ימנית ותומכת ביבי ויודע שערוצי המיינסטרים, במיוחד ערוץ 12 לצד N12, וגוף התקשורת המרכזי - ידיעות אחרות ו-YNET מספקים תקשורת מוטה שמאל ואנטי ביבי. 

זה מתבטא עכשיו ביתר שאת בביקורת שממלאת את כל העמודים ואת כל הכותרות הראשיות של הגופים האלו. ביקורת שאין בה שני צדדים, אלא צד אחד ברור. יש רק צודק אחד - כי תקשורת יכולה לייצר תודעה וברגע שלא מביאים לשידור צד אחר, מהנדסים תודעה. עיתונים מזמינים רק את הצד שמדבר על חורבן הבית וממלאים את העיתון בראיונות וחומרים נגד הרפורמה המשפטית. ערוצי המיינסטרים - אותו דבר.

זה עובד כך - פונים למנכ"ל, אקדמאי בכיר ואומרים לו  "אנחנו מכינים כתבה נגד הרפורמה של יריב לוין, רוצה להשתתף? אם אתה חושב אחרת, אז לא תודה".

הציבור השקט, מתרשם שאסור פשוט אסור לקדם את הרפורמה הזו. אבל עמישראל מקבל את המידע גם ממקומות אחרים - יש את ישראל היום ויש את ערוץ 14 ויש את הרשתות החברתיות ששם נראה שהימין שולט. ובכלל - האם תקשורת המיינסטרים, ערוצי המיינסטרים וידיעות אחרונות, מאבדים את עמישראל? מאוד יכול להיות שכן. העם כבר פחות מאמין, פחות בוטח, פחות מקשיב למקורות המידע האלו, העם מקבל חלק גדול מהמידע על "מה שקורה" ברשתות החברתיות. 

• "ישראל כלכלה חזקה ואין עליה איום. הרפורמה המשפטית תחזיר אותנו למצב שבו נמצאות רוב הדמוקרטיות בעולם. האופוזיציה לא אחראית"
• איך זה שהבורסה לא מושפעת מהרפורמה במערכת המשפט?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

התקשורת כבר לא אובייקטיבית, התקשורת וזה בולט מאוד בחודש האחרון כבר לא צופה מהצד שמביא שת שני הצדדים לדיון. היא מאוד דעתנית ומנסה להנדס תודעה. התקשורת המיינסטרימית כבר לא מייצגת את העם.  וחשוב להבהיר - אנחנו לא נכנסים לתוכן עצמו, יכול להיות מאוד שהרפורמה מוגזמת, לא נכונה, משנה את המדינה, אבל דווקא חוסר האיזון מייצר חוסר אמון מוחלט בגופי התקשורת.

עליית מדרגה בהתלהמות

כמה אנשים איימו לעזוב את הארץ בעקבות מינוי בן גביר? מה אתם באמת חושבים על המדיניות של סמוטריץ'? איפה עובר קו התפר הדק שביחסי חילונים חרדיים? (כאילו שעם מירב מיכאלי לא עמדתם בפקקים). שלא תטעו, המדיניות הזאת הייתה קיימת גם בממשלה הקודמת. גם ביקורות מימין, ששברו את הסטטוס קוו שהיה קיים כאן שנים - לתקוף, אבל בנועם. לבקר, אבל בלי להשתלח. מישהו שחרר את הרסן, ונראה שאף אחד לא רוצה לעצור. זה מחמיר מאוד בחודש האחרון על רקע כוונת הממשלה להעביר רפורמה משפטית. רפורמה אגב ש"תחזיר" אותנו למצב בו רוב מדינות העולם נמצאות. זה נכון שפוליטקאיים לא צריכים להיות אלה שממנים שופטים, אבל זה גם נכון שלא השופטים צריכים לבחור שופטים.

אבל העניין המרכזי הוא התפקיד של התקשורת בתוך ההסלמה שמתרחשת. האם היא מדרבנת ומלבה את האש? האם היא נותנת מקום שווה לכל אחד מהצדדים. אנחנו רואים בעיתונות המיינסטרים בעיקר את המתנגדים לרפורמה במערכת המשפט שמדברים על חורבן הבית, אנחנו לא באמת רואים את הצד השני. העיתונות המסורתית וערוצי הטלוויזיה מספקים לנו צד אחד ברור של המפה - שמאל, אנטי רפורמה משפטית, אנטי ביבי;  כשמנגד ערוץ 14 וישראל היום מציגים את הצד השני. התקשורת לוקחת כאן צד ברור והופכת מצופה לשחקן במגרש. 

• קנאביס - האם מותר לכם להשתמש, כמה מותר להחזיק, מהם העונשים?
• מסמך תמים, שפותח דלתות: כך פועלת יחידת הסייבר של חמאס שנחשפה על ידי פאלו אלטו
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• משקיעים בחאקי: כך הפכו החיילים את הבסיסים לחממת השקעות לוהטת

פרופסור נעם למלשטריך-לטר, הוא הדיקן המייסד של בית הספר לתקשורת באוניברסיטת רייכמן וראש מרכז החדשנות באוניברסיטה. הוא צופה שהתקשורת תלך ותאבד את מקומה, הוא מעריך שהערוצים יהפכו לערוצי שמאל וימין ברורים, שכל אחד יבחר את מה שהוא רוצה. זה גרוע מאוד כמובן, זה אומר שלא תוכלו לדעת מה הצד השני חושב, מה הוא רוצה ולמה? אתם תקראו ותצפו במה שאתם מאמינים ויודעים. עוד מאותו הדבר. אתם לא תהיה קשובים, לא תהיו פתוחים לדעות אחרות. זה סוף התקשורת במובן שהכרנו וזה סוף החזון של התקשורת - לספק מידע וחדשות אובייקטיביות לציבור. זה מבטא את חוסר האמון של העם וזה בעצם "גול עצמי" לתקשורת. 

למלשטריך-לטר הוא מומחה להשפעה של התקשורת על הפוליטיקה. ייאמר לזכותו, שהוא היה אחד הראשונים לדבר על זה בפומבי. הוא מעולם לא הסתיר את דעתו הפוליטית, כי הוא הולך להפגנה בבימה במוצאי שבת - אבל זה לא מה שחשוב כאן. מה שחשוב הוא שהוא מבין את המהפכה האמיתית בתקשורת - זאת שמתחוללת כאן ומחללת את קודש הקודשים של המדינה. מדינה יהודית ודמוקרטית, של הדור הבא.

"מה שקורה עכשיו בעיני זה דבר ממש חמור, מדאיג מאוד. בוא ניקח את הרצון של הממשלה הזאת לחסל את התאגיד הציבורי", הוא פותח. "אירחנו לאחרונה את שר התקשורת החדש, ד"ר קרעי, והוא פרס את משנתו הלא חדשה, שאין צורך בשידור ציבורי. אתה יודע מה זה יכול לעשות?.

"זה אומר שהכל צריך להיות ממומן על ידי בעלי הון. הוא אומר: אם יצטרפו תכנים מיוחדים שלא תלויי רייטינג, אז נממן את זה, אבל היי, אנשים לא מבינים שהקיצוץ של השידור הציבורי ימיט אסון על למדינת ישראל?".

אתה מבין למה הוא עושה את זה.

"נכון, הייתה הרבה ביקורת שכאן מוטה לשמאל. אבל כיום הוא מאוד מאוזן. יש נציגות מאוד מכובדת למחנה הימין, גם לשמאל, בכל הערוצים. זה הערוץ היחידי שהוא לא מוטה רייטינג ויכול לטפל בערכים לאומיים".

ומה קורה בגופים אחרים?

"12, 13 ו-14 נשלטים על ידי בעלי הון. רוח המפקד ברורה שם. אפשר לראות את זה בפאנלים. הערוצים האלה, שנשלטים על ידי בעלי הון, משדרים בעיקר קרקס, בידור להמונים. תכניות ריאליטי, זה בעיקר מה שאתה רואה. עכשיו תראה, אני לא נגד מאסטר שף. בידור זה חשוב. אבל זה הופך למיקוד שלהם. השידור הציבורי הוא השורד האחרון שבאמת מנסה להתמודד עם תכנים ערכיים. הרייטינג זה לא הדבר היחיד שעומד לנגד עיניהם".

תהיה כאן, או שיש כאן כבר, תקשורת חדשה?

"ניו מדיה. עוד מעט יהיה לנו שליטה של עידן הסיבים האופטיים וכל אחד יוכל לראות מה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה. המשמעות היא לאומית - כל אחד ייכנס לבועה שלו. לא תהיה יותר מדורת שבט, לא ערוץ שיוכל להגיע לכל הציבור עם ערכים שחשובים לנו כלאום. התקשורת הדיגיטלית מאפשר לבחור את בועת התקשורת שנוחה לך. זה כבר הוכח מחקרית - כל אחד אוהב להצטופף בקרב אלה שחושבים כמוהו".

זה רע?

"הסיבים מבטלים את המגבלה של קיבולת ערוצים, כי כל אחד יקים פה ערוץ ויצטופף בבועה תרבותית כלכלית שנוחה לו. יהיה כאן פיצול אדיר של הציבור הישראלי. לא נוכל להגיע לערכים שהם לא בידוריים, אלא קשורים לדמוקרטיה ואזרחות, אלא אם יהיה שידור ציבורי".

נוצרה מחנאות גם בתקשורת?

"מסכים עם זה. בסוף, השורש הוא בעלות. ערוץ 14 הומוגני לגמרי, ימני. אין מגוון. 13 בהחלט בכיוון השני, של פחות מגוון דעות ויותר כאלה שמושפעות ברוח המפקד. בד"כ המיליארדרים שולטים. הנטיות הכלכליות והפוליטיות די ברורות".

איפה נהיה בעוד שנה?

"המכלול שהממשלה החדשה מציעה לנו במישור הפוליטי משפטי, היא מדינה שתהפוך להיות מוקצה בעולם. אני מודאג מהמדיניות שלה בתחומי המשפט ובתקשורת".

גם זו אג'נדה.