גם אם העובד מודה במעשי הגניבה, על המעסיק הנטל להוכיח את סכום הגניבה המדויק
חשבים העובדות
במקרה דנן תביעתה של חברת כספית (להלן: "המעסיקה") העוסקת בייצוג אמנים ובהפקת אירועים, נגד רחל ניניו וזיווה קמרי, עובדות שלה לשעבר (להלן: "העובדות"), להחזר סך של 2,500,000 ש"ח שלטענת המעסיקה גנבו השתיים במהלך תקופת עבודתן.
בית הדין בחן, בין היתר, את השאלה האם יש במעשי הגניבה כדי לשלול את זכאותן של העובדות לתשלום פיצויי פיטורים ?
פסק הדין
בית הדין לעבודה קבע כי במקרה זה מתקיימים התנאים הנדרשים להחלת הוראת סעיף 42א(א)לפקודת הראיות, שעניינו קבילות פסק הדין בהליך הפלילי כראיה בהליך האזרחי. מכאן שפסק הדין הפלילי מהווה הוכחה לכך כי השתיים גנבו מהמעסיקה סך של 500,000 ש"ח לפחות.
בשלב זה בית הדין לא קיבל את טענת המעסיקה, כי לאחר שהעובדות הודו במעשי גניבה עובר אליהן הנטל להפריך את סכום הגניבה המיוחס להן. בית הדין קבע כי גם לאחר שהודו העובדות במעשי הגניבה, הנטל על המעסיקה, התובעת, להוכיח את סכומי הגניבה. זאת כיוון שהלכה פסוקה היא כי מעסיק המבקש לייחס לעובדו ביצוע מעשים חמורים של הפרת אמונים או מעשים המהווים עבירה פלילית נדרש להוכיח את טענותיו ברמת הוכחה מוגברת, מעבר למאזן ההסתברות הרגיל.
בנסיבות העניין נקבע כי יש לשלול את מלוא זכאותן של העובדות לפיצויי פיטורים, שכן במקרה זה הכף נוטה לחומרה באופן המצדיק שלילת מלוא פיצויי הפיטורים של השתיים.
סוף דבר נפסק כי בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין תשלמנה העובדות למעסיקה, ביחד ולחוד סך של 621,580 ש"ח וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. ככל שהעובדות תשלמנה למעסיקה סך של 500,000 ש"ח במסגרת התיק הפלילי יהיו רשאיות לקזז סכום זה מהסכום שנפסק. כמו כן, תשלמנה העובדות למעסיקה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ש"ח.
(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"
עומר הנדסה (תשקיף חברה)עומר הנדסה מתקרבת לבורסה - התמחור סביר
למרות שחיקה ברווחיות התפעולית, גירעון בהון החוזר ומכירת מניות של הבעלים, התמחור נראה על פניו נוח - שווי לפני ההנפקה של 1.1 מיליארד ורווח מייצג של כ-85 מיליון - מכפיל רווח של כ-13
חברת עומר הנדסה, נערכת ל-IPO בבורסה המקומית. החברה היא קבלן ויזם ומסתבר שהיא גדולה יחסית, למרות שהנוכחות התקשורתית שלה נמוכה. היא צפויה להיות אחת ההנפקות הגדולות בנדל"ן השנה. ההנפקה כוללת גיוס של כ-300 מיליון שקל לפי שווי חברה של 1.4 מיליארד שקל (אחרי הכסף), כאשר כ-120 מיליון שקל יזרמו לכיסם של בעלי השליטה באמצעות הצעת מכר. יתרת הסכום, כ-180 מיליון שקל, תשמש את החברה למימון פרויקטים חדשים והרחבת פעילותה. זה אקזיט משמעותי לבעלי השליטה ולרוב זה תמרור אזהרה. הנפקות זה מצב של א-סימטריה במידע. המוכרים- מנפיקים יודעים הרבה יותר מהקונים.
הבעיה שהקונים - גופים מוסדיים, עמוסים במזומנים ואין להם מה לעשות בכסף. הם מחפשים השקעות חדשות ומקדמים את שוק ההנפקות. עומר, היא שחקנית בשוק התשתיות והייזום ועל פניו מונפקת בתמחור סביר. הדוח רווח והפסד שלה אומנם מציג שחיקה ברווחיות אך הצבר גדל והרווחיות עדיין טובה. הרווח המייצג 85-90 מיליון שקל בשנה ושווי של 1.1 מיליארד שקל (לפני הכסף) מבטא מכפיל רווח סביר של 13.
אם החברה תמשיך לממש את הצבר ולצמוח, ובמקביל הרווחים יעלו, זו יכולה להיות השקעה שמתאימה למוסדיים ולמשקיעים בכלל, אבל צריך לזכור ששוק הקבלנות והיזמות חלש עכשיו, שלחברה יש גירעון בהון החוזר, אם כי זה לא נורא כאשר אתה יודע לקבל מקורות של מזומנים או כאשר ההון החוזר השלילי במאזן (נכסים שוטפים פחות התחייבויות שוטפות) הן לאורך זמן שליליים, כלומר מתגלגלים במאזן ואין צורך לשלם באמת את ההתחייבויות השוטפות.
חלק גדול מאוד מהקבלנים וחברות התשתיות נמצאות במצב כזה, הוא לא בהכרח מעיד על קשיים או בעיות פיננסיות. בכל מקרה, עומר הוקמה ב-1997 על ידי עומר רוזנבלט, שמשמש כיום כיו"ר. בעלי השליטה כוללים גם את ברוך חדד וזאב סלנט, המכהנים כמנכ"לים משותפים ומחזיקים יחד בכ-82% מהמניות, בחלוקה שווה ביניהם. ארבעה עובדים בכירים מחזיקים ביתרת המניות.
עומר הנדסה מתמקדת בביצוע מיזמי בנייה בתחומי התעשייה, המלונאות, המסחר והמגורים, לצד ייזום נדל"ן למגורים והשקעה. מאז הקמתה, ביצעה החברה למעלה מ-170 פרויקטים בהיקף של כ-2.4 מיליון מ"ר, כולל מבנים מורכבים כמו מגדל ART של הפניקס בבני ברק, מגדלי בסר ברמת גן, קניון רמות בירושלים, בסר סיטי בפתח תקווה ומגדל צ'מפיון בבני ברק.
