הפוליטיקאי: "מה אני צריך לעשות עם כל הרשתות החברתיות האלו?"

הדינוזאור: "אל תדאג. הכתרתי כבר ראשי ממשלות, נשיאים, שרים. אני אטפל לך בנושא הזה".

הפוליטיקאי: "אתה בטוח?".

הדינוזאור: "סמוך עליי. נפתח לך פייסבוק, לינקדין, טוויטר, גוגל+, נעשה לך יוזרים בפורומים, קצת טוקבקים. יהיו לך לייקים. עוקבים. יהיה בסדר. יש לך את המילה שלי".

הפוליטיקאי: "ואם יגלו שזה לא אני?".

הדינוזאור: "הם בחיים לא יגלו. יש לי את אנשי המקצוע הכי טובים בשוק והגולשים יהיו בטוחים שאתה מדבר שם. כבר עשינו המון קמפיינים כאלו".

הפוליטיקאי: "ומה יקרה אם איזה מישהו יגלה?"

הדינוזאור: "אז בן אדם אחד יגלה. ביג דיל. הוא גם ככה לא היה מצביע לך. אין לך מה להפסיד בכל מקרה".

הפוליטיקאי: "ואם מישהו ילכלך עליי בפייסבוק שלי?".

הדינוזאור: "אפשר לחסום את כולם. אל תדאג. הוא לא יציק לך יותר".

מתוך דיון לא בדיוני בהחלט של שיחה שמתרחשת/התרחשה/תתרחש במשרדי הישיבות המפוארים של יועצי התקשורת הנחשבים בישראל בזמן הקרוב. פוליטיקאי יקר, למה אתה כן צריך להיות פעיל במדיה החברתית ולפטר כל יועץ שעושה איתך את השיחה הזו?

1.דיאלוג אמיתי עם הבוחרים הקיימים - אותם בוחרים שכבר רוצים להצביע לך מחכים שתיתן לכם כלים כדי שהם ישכנעו את החברים שלהם להצביע לך.

2.אפשרות שכנוע לקולות הצפים - בעידן שבו חלק גדול מן האוכלוסייה לא יודע למי הוא רוצה להצביע, שיחה אמיתית ופתוחה עם הבוחרים יכולה לגרום להם לשים את האות שלך בקלפי.

3.איך רואים אותך בגוגל? - דרך פעילות אותנטית במדיה החברתית תוכל לקדם את תוצאות החיפוש על השם שלך, כאשר אפשר להביט בגרף כמות החיפושים של יאיר לפיד מרגע שהוא הודיע על כניסתו לפוליטיקה כדי להבין כמה מנועי החיפוש עדיין משחקים תפקיד מהותי בקבלת ההחלטות של הבוחרים.

אז מהם השינויים המהותיים שנראה במערכת הבחירות הקרובה ואיך עולם המדיה החברתית ישתלב בהם?

בניגוד לקמפיינים המסורתיים, הפעילות לא יכולה להסתיים עם שכירת שירותיה של חברת אינטראקטיב/משרד יחסי ציבור/חברת מדיה חברתית, אלא חייבת להיות משולבת עם מטה המפלגה ועם הפוליטיקאים עצמם. על הגורמים הפוליטיים לעבור הכשרות והדרכות בסיסיות בתחום המדיה החברתית והתנהגות הגולשים בהם, להבין את הדרך שבה הבוחרים העתידיים שלהם מתקשרים ולדעת לדבר איתם באותה השפה.

יו"ר המפלגה לא צריך לדעת איך לכתוב סטאטוס בפייסבוק או איך לצייץ בטוויטר. אך עליו להבין שזירות השיחה הופכת להיות הרבה יותר אותנטיות, שהיכולת לשמור דברים "בבית" הרבה יותר קשה ושהמקום הטוב ביותר עבורו לקבל את הביקורת הוא בפלטפורמות אותם הוא יוצר, בדיוק שנייה לפני שהם מתפרצות והוא עלול לאבד שליטה.

אף אחד לא מצפה מן הפוליטיקאים שלנו להיות זמינים כל הזמן לשאלות הגולשים, לענות על ביקורות וסתם לצייץ כל הזמן בטוויטר. מצד שני, הפוליטיקאים כן צריכים להבין שכאשר מתקיימות שיחות בפלטפורמות המדיה החברתית שלהם, הם חייבים לעמוד מאחוריה, כי הסטטוס שלהם בפייסבוק מהווה הצהרה לא פחות מאשר נאום שלהם בכנס המפלגה. כן צריך להשקיע זמן בשאלות גולשים וביצירת אינטראקציה אישית, בדיוק באותה מידה שגורמים פוליטיים משקיעים במדיה המסורתית ובחוגי בית שונים.

אני מאמין שבבחירות הקרובות נזכה לראות אינטגרציה אמיתית בין פלטפורמות המדיה החברתית לבין המדיה המסורתית. תחשבו על כנס בחירות בעתיד המאוד קרוב, בו המשתתפים יוכלו לסרוק QR CODE (ברקוד סלולארי), להוריד את המצגת של הכנס מאתר SlideShare (אתר שיתוף המצגות הגדול בעולם) בגירסה שמותאמת לסלולאר שלהם, לעשות לייק, להזדהות ולהגיב על המצגת. תחשבו על סרטוני יו-טיוב שייצרו המשך דיון בעמוד הפייסבוק של המפלגה. אין בפעילויות הזו שום דבר "מורכב" ואין צורך להמציא את הגלגל. יש צורך להבין שהגולש לא מסתכל בנפרד על פעילות הפייסבוק, על פעילות היו-טיוב או על הקמפיין הטלוויזיוני שלכם. הוא מסתכל עליכם כמפלגה וחושב לעצמו "אז מה אני אשים בקלפי?". השאלה היא האם אתם תהיו שם כדי לתת לו את התשובה.

מה אסור לכם לעשות בעולם המדיה החברתית?

אל תעסיקו נציגים בדויים מטעם המפלגה שיתקפו את המתחרים שלכם - מספיק שפעם אחת זה יתגלה והחשיפה השלילית תהיה הרבה יותר גדולה מהערך הפוטנציאלי של הפעילות. יש לא מעט בלוגרים עם הרבה כוח בתקשורת המסורתית שיחפשו אתכם בכל פינה וינתחו כל תגובה של הנציגים שלכם.

אל תמחקו תגובות וביקורות רלוונטיות של גולשים בכל הזירות שלכם. יש הבדל בין גולש שנכנס לקלל ולגדף ואותו מותר ולגיטימי למחוק, לבין גולש שמעלה עליכם ביקורת לגיטימית. המקרה של יאיר לפיד בו הוא מחק תגובות במסגרת דיון על סמים קלים והתגובות שהגיעו בעקבות המחיקה ייצרו הרבה יותר רעש שלילי מאשר הדיון עצמו.

אל תפתחו זירות שיחה במקומות בהם היא לא תהיה פעילה - זה מאוד נחמד לדאוג שיהיה מתחם למפלגה שלכם בכל פלטפורמה אפשרית, אבל אם זירת התוכן לא תתוחזק היא תייצר רושם שלילי אצל מי שיגיעו אליה ועלולה לפגוע בדרך בה הבוחרים שלכם תופסים אתכם

ו-2 דוגמאות קטנות לפעילויות של פוליטיקאים בישראל

ציון לגנאי - אהוד ברק, שהחליט להזמין אותי להיות חבר שלו. אני ומר ברק לא הכרנו לעולם והוא ממש רוצה להיות חבר שלי.

ציון לשבח - ח"כ יואל חסון שדואג לרשום לכל אחד מחבריו מזל טוב ביותר הולדתו על הקיר. (גילוי נאות - כן, הכרתי בעבר באופן אישי את מר חסון).