אטימות והתנשאות: עיריית ת"א תפצה עולה חדשה בכ-80 אלף שקל
בית משפט השלום בתל אביב קיבל באחרונה תביעה שהגישה אשה נגד עיריית תל אביב, בגין חוב ארנונה שהגיע לסכום כולל של 80 אלף שקל. האשה סיפרה שתעודת הזהות שלה נגנבה, ושמישהו רשם את שמה כשוכרת של נכס בעיר, אף שהיא גרה בכלל בבני ברק. כל ניסיונותיה לפנות לעירייה בנושא נכשלו, ובמשך שנים היא לא הצליחה לבטל את העיקול שהוטל על חשבון הבנק שלה - מה שהוביל להתדרדרות כלכלית ונפשית. השופט גיא הימן מתח ביקורת חריפה על העירייה, חייב אותה להשיב את הכספים שנגבו מהאשה ולפצות אותה בנוסף בכ-73 אלף שקל.
ב-2009 עוקל לפתע חשבון הבנק של התובעת. לאחר בירור, היא גילתה כי המעקלת היא עיריית תל אביב-יפו, שהפעילה כלפיה הליכי גבייה מנהלית. התובעת ניגשה לבדוק את הדבר בעירייה, ושם הוסבר לה כי ב-2002 היא נרשמה כמחזיקה של דירה בשטח של 100 מ"ר ברחוב מסילת ישרים בעיר.
התובעת הופתעה, שכן באותן השנים היא היתה עולה חדשה, וגרה לבדה בדירה בת שני חדרים בשכונת פרדס כץ שבבני ברק. ניסיונותיה להסביר לפקידי העירייה שהיא לא מכירה את הנכס ושכנראה מישהו השתמש בתעודת הזהות שלה שנגנבה, לא זכו למענה ראוי, ונאמר לה כי עליה להגיש השגה על העיקול והחובות. ההשגה, שאליה צירפה התובעת את הסכמי השכירות שלה בבני ברק והעתק של התלונה במשטרה בעניין גניבת תעודת הזהות, נדחתה באמצעות מכתב לקוני.
ערר שהגישה התובעת נדחה אף הוא. הוועדה ציינה כי היא לא התייצבה לדיון, לעומת בעל הנכס שהגיע והעיד כי היא שכרה ממנו את הדירה. החוב נותר על כנו ועמו עיקול חשבון הבנק. בינואר 2011 אף נשלחו מעקלים אל דירתה ונטלו משם רכוש. התובעת סיפרה בהקשר זה שהיא כן הגיעה לדיון של הוועדה, אבל לא נתנו לה להיכנס אליו וביקשו ממנה שתמתין מחוץ לדלת.
- תושבי ירושלים יקבלו החזר ארנונה של אלפי שקלים
- עיריית נס ציונה תשיב עשרות מיליוני שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לאחר שנים שבהן היא חשה חסרת אונים, הצליחה התובעת למצוא עורך דין שיסכים לייצג אותה והגישה תביעה. היא העידה בתביעה שהגישה כי חייה נהרסו בעקבות הפרשה, היא לא יכלה לקבל משכורת מסודרת כי החשבון מעוקל, לא יכלה לעבוד, אף אחד לא הסכים להשכיר לה דירה, והיא לא יכלה לעשות ביטוח רפואי, טיפול שיניים או להגיש בקשה לקו טלפון. היא ציינה כי היא מרגישה שבויה של העירייה, ושבעקבות הביקור של ההוצאה לפועל היא נקלעה למשבר נפשי ולדיכאונות. היא סיפרה בעדותה כי בתקופת הקורונה היא אף שקלה לסיים את חייה.
"אילו היה העניין משעשע; אלמלא מצאה התובעת את עצמה, בגבור הקשיים, קצה בחייה ולא פחות מכך, היה ודאי אפרים קישון מטריח את עצמו ויורד אל הארץ, על מנת לחזות בפרי-דמיונו, קורם עור וגידים, ברחוב אבן גבירול מס' 69 שבתל אביב-יפו", כתב השופט גיא הימן בפסק הדין שפרסם, תוך שהוא מצטט קטע סאטירי מספרו של הכותב קישון.
השופט ציין כי עדות התובעת היתה אמינה ביותר ונתמכה במסמכים בכתב. בניגוד לכך, עמדת העירייה "נשענה על כרעי-תרנגולת", כדבריו, ולא היה לה דבר להציג מנגד, מלבד את עצם קיומו של חוב. הוא קבע כי התובעת הוכיחה שלא החזיקה בנכס שניצב במרכז הפרשה - בשנים הנטענות או בכלל.
- שבו לגור יחד אחרי הגירושים - האם האשה תירש אותו?
- נפגעה מאוטובוס, קיבלה הצעה מעליבה - וזכתה לבסוף לפיצוי של כמעט 200 אלף שקלים
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
עוד כתב השופט כי ההתנהלות של העירייה מצביעה על אטימות, התנשאות וערלות לב. הוא חייב את עיריית תל אביב-יפו להשיב לתובעת כספים שכבר גבתה ממנה בסכום של כ-4,000 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כמו גם פיצוי על עוגמת הנפש בסכום של 35.5 אלף שקל. העירייה חויבה גם בהוצאות משפט בסכום כולל של 3,650 שקל ובשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 33.8 אלף שקל.
במקרה אחר, הכריע בית המשפט העליון ביוני האחרון במחלוקת שנגעה לשאלת הריבית שעל עיריית פתח תקווה לשלם לתושבים, בעקבות תביעה ייצוגית שהוגשה נגדה, בטענה שהיא מצמידה את תשלומי הארנונה למדד באופן חד צדדי, רק כשהוא עולה מעל מדד הבסיס, אך היא לא מצמידה כשהתעריף יורד מתחת למדד הבסיס - ובכך התושבים לא נהנים ממדד שלילי. ההליך נוהל כתביעה ייצוגית, והעירייה חויבה במסגרתו לפני כשנתיים להחזיר לחברי הקבוצה כ-15 מיליון שקל, כולל ריבית, לפי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות. העירייה ערערה לבית המשפט העליון על סכום השערוך, שהיווה כ-3 מיליון שקל מסך ההשבה, וטענה כי אין להוסיף ריבית לפי חוק הרשויות על סכום ההשבה. העירייה טענה כי המשיב וחברי הקבוצה (נישומי העיריה), לא פנו ב"הודעה בכתב", ולכן אין מקום לחייב אותה בריבית. לשיטתה, על כל אחד מחברי הקבוצה, לרבות התובע הייצוגי, היה לפנות אליה בכתב ולדרוש את השערוך.
- 3.היו צריכים לתבוע את חולדאי אישית בכמה מיליונים. (ל"ת)יועץ עונשים 13/09/2024 16:24הגב לתגובה זו
- 2.צריך להכחיד, את כל נושאי המשרה בעיריית תל אביב (ל"ת)מגדל תפוזים 07/09/2024 15:27הגב לתגובה זו
- 1.ישראל 07/09/2024 09:51הגב לתגובה זואם לערייה יש עשרות או מאות חשבונות לעיקול בשנה, זה כנראה משתלם מאד לפעול בערלות לב ולקבל קנס אחד של 2200 שח בשנה.
בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
פרויקט המלון החדש שתכנן איש העסקים ספי צביאל, שכולל 55 חדרי אירוח ו-32 דירות, נעצר לאחר שתושבי רחוב ארנון הסמוך טענו כי יאבדו את הנוף לים שמלווה את חייהם במשך שנים. ועדת הערר המחוזית קבעה כי אוחדו מגרשים בניגוד לתוכנית, אושרו שימושים מעורבים שאינם מותרים,
והעירייה חרגה ממדיניותה. בהחלטה מפורטת נקבע כי, “אין מקום לאשר את הבקשה כפי שהוגשה”
הבוקר שבו קיבלו תושבי רחוב ארנון בתל אביב את החלטת ועדת הערר המחוזית היה שונה. במשך חודשים ארוכים ליוותה אותם תחושת חוסר אונים, כשממולם - ממש מול החלונות, במקום שבו האור המערבי והים נפרשים דרך חלונותיהם כבר עשרות שנים - תוכנן לקום בניין גבוה, רחב, כזה שהיה משנה לחלוטין את קו הרקיע שנראה מאחוריהם. אותם תושבים, שחייהם השקטים יחסית התעצמו דווקא בזכות המרחק מהטיילת הרועשת והקרבה לאוויר הים, לא היססו לפעול. הערר שהגישו נגד היתרי הבנייה שאישרה עיריית תל אביב לפרויקט המלון החדש ברחוב הירקון 164-162, נראה בתחילה כמו מאבק מול רוח. אלא שהחלטת ועדת הערר, המשתרעת על פני עשרות עמודים, הפכה את הקערה על פיה.
מדובר בשני מגרשים גדולים יחסית - כל אחד מהם בשטח של כ-600 מ"ר - שעליהם תכנן היזם ספי צביאל, באמצעות א.פ.צ השקעות, להקים שני מבנים בני שבע קומות, בחיבור תפקודי ומבני כמעט מלא. הבניינים היו אמורים לכלול 55 חדרי מלון ו-32 דירות מגורים, עם ארבע קומות מרתף משותפות וקומת גג. מבחינת היזם, מדובר בהמשך טבעי למלון אולימפיה הישן, שעמד על חלקה 211 מאז שנות ה-70. מבחינת התושבים, זהו שינוי דרמטי במרקם השכונה - כזה ש“יחסום את הנוף לים שממנו נהנו במשך שנים רבות”, כפי שנכתב בערר.
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב אישרה בתחילת 2025 את שתי הבקשות להיתר, אך התושבים, שמתגוררים ברחוב ארנון מאחורי המגרש, לא ויתרו. ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה מחוז תל אביב קיימה דיון ב-31 ביולי 2025, ולאחר הגשת השלמות טיעון מצד כל הגורמים, קיבלה החלטה תקיפה וברורה: ביטול ההיתר. בהכרעתה נכתב כי, “אין מקום לאישור הבקשה להיתר כפי שהוגשה".
הוויכוח על ייעוד הקרקע: מגורים או מלונאות?
אחד המוקדים המרכזיים במחלוקת היה השאלה מהו הייעוד התכנוני התקף של שתי החלקות. התושבים טענו כי לאורך השנים אושרו תוכניות ייעוד שונות, שבהן נקבע מפורשות כי מדובר במגרשים למלונאות בלבד, וכי כל שינוי יעוד למגורים מהווה "סטייה ניכרת". מנגד, הוועדה המקומית טענה שהתוכניות המאוחרות, ובעיקר תוכנית 3444 ותוכנית 2770, פקעו משום שלא מומשו בזמן, ולכן חזר תוקפן של התוכניות הראשיות, המייעדות את הקרקע למגורים.
ועדת הערר בחרה שלא לאמץ את עמדת היזם והעירייה. בהחלטה נקבע כי אמנם התוכניות שאפשרו מלונאות פקעו, אך הדבר לא פותח פתח לשימושים מעורבים. “תוכנית רובע 3 לא נועדה לשנות ייעודים קיימים, והיא חלה על כלל המקרקעין המיועדים למגורים בתחומה… אולם בשום מקום בתכנית רובע 3 לא מופיע השימוש למלונאות”, כתבה הוועדה בהכרעת הדין שלה.
חזרו לגור יחד אחרי הגירושים - האם האשה תיחשב ידועה בציבור ותוכל לרשת אותו?
פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת קבע כי אשה שהתגרשה מבעלה לפני כ-20 שנה, אך חזרה לחיות עמו עד יום מותו, תיחשב הידשועה בציבור שלו ותירש אותו. ילדיו מנישואיו הראשונים טענו כי שימשה "עוזרת בית" בלבד, אבל השופט דחה זאת במלים חריפות: "לא תורם לכבודם".
הסיפור המורכב על זוג שהתגרש - אך כנראה שמעולם לא נפרד באמת
בבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת נפרש באחרונה אחד הסיפורים האנושיים והמשפטיים המרתקים שנראו בשנים האחרונות: בני זוג שהתגרשו כבר בשנת 2000, שכל אחד מהם ניסה לכאורה להמשיך הלאה, אך המציאות והחיים המשותפים שנרקמו במשך עשרות שנים החזירו אותם אל אותה קורת גג. המנוח נפטר ב-2021, אך מי שעמדה לצדו באותם שנים אחרונות היתה דווקא גרושתו, שנהפכה בפועל לבת זוגו היחידה. ילדיו מנישואים קודמים סירבו להכיר בכך. היא התעקשה שהיתה הידועה בציבור שלו. והשופט, לאחר עשרות עמודים של עדויות, מסמכים ושמיעת עדים, קיבל את עמדתה.
כבר בפתיחת פסק הדין מתאר השופט בן שלו תמונה מורכבת של חיים משותפים שנמשכו כמעט 40 שנה. למרות פסק דין גירושים שקיבל תוקף בבית הדין הרבני, ולמרות משבר משמעותי שהביא את בני הזוג להיפרד לכאורה, הם שבו להתגורר יחד שנים ספורות לאחר מכן. המנוח, שלא נישא מחדש, והמתנגדת, שנותרה אלמנת צה"ל מנישואיה הראשונים, בנו מחדש חיי משפחה. "אין מחלוקת," כתב השופט, "כי שנים רבות מאוד בטרם נפטר המנוח התגוררו המתנגדת והמנוח תחת אותה קורת גג... ועד לפטירה".
אלא שילדיו מנישואיו הראשונים ביקשו לספר סיפור אחר. לטענתם, אמם החורגת לשעבר לא היתה אלא "כוח עזר" - דמות שנכנסה לבית מתוך צורך כלכלי ונוחות, מי שאינה ראויה למעמד בן זוג ולא ראויה לרשת. השופט לא הסתיר את ביקורתו כלפי הטענות האלה וקבע כי ניסיון כזה "לא תורם דבר - לא לכבודם של בני המשפחה ובוודאי שלא לכבודה של המתנגדת".
פסק הדין מאיר נקודת מבט אנושית חזקה: לעתים ההגדרה הפורמלית של גרושים אינה משקפת את המציאות האמיתית. בני הזוג האלה אמנם חתמו על הסכם גירושים, אך בפועל חייהם נשזרו זה בזו מחדש. הם המשיכו לחיות במשק הבית המשותף, לישון באותה מיטה, להתנהל מבחינה כלכלית ומשפחתית כיחידה אחת, ולקחת חלק באירועים משפחתיים כמו זוג נשוי. השופט מציין כי גם המוסד לביטוח לאומי הכיר במתנגדת כידועה בציבור לאחר חקירה ובדיקה מקיפה - דבר שלו עצמו, כך קבע, "יש לייחס משקל של ממש".
- טענה שהיתה ידועה בציבור; השופט: היכן התמונות?
- רצה חצי מהדירה של בת הזוג שלו - מה קבע בית המשפט?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
רב המושב: "חשבנו שהם נשואים עד לשבעה שלו"
אחת העדויות המרתקות ביותר הובאה מפי רב המושב, הרב נ', שהכיר את בני הזוג "מאז שאני זוכר את עצמי". הרב הסביר כי מבחינתו הם היו נשואים לכל דבר. הוא סיפר כי התקין מזוזות בביתם כזוג, ראה אותם מגיעים יחד לכל אירוע, והופתע לגלות רק במהלך השבעה שהם כלל לא היו נשואים פורמלית. בעדותו הוא אמר כי, "תמיד ראינו אותם ביחד, ידענו שהם גרים בבית הזה... אנחנו חשבנו שהם נשואים עד לשבעה שלו".
