אטימות והתנשאות: עיריית ת"א תפצה עולה חדשה בכ-80 אלף שקל
בית משפט השלום בתל אביב קיבל באחרונה תביעה שהגישה אשה נגד עיריית תל אביב, בגין חוב ארנונה שהגיע לסכום כולל של 80 אלף שקל. האשה סיפרה שתעודת הזהות שלה נגנבה, ושמישהו רשם את שמה כשוכרת של נכס בעיר, אף שהיא גרה בכלל בבני ברק. כל ניסיונותיה לפנות לעירייה בנושא נכשלו, ובמשך שנים היא לא הצליחה לבטל את העיקול שהוטל על חשבון הבנק שלה - מה שהוביל להתדרדרות כלכלית ונפשית. השופט גיא הימן מתח ביקורת חריפה על העירייה, חייב אותה להשיב את הכספים שנגבו מהאשה ולפצות אותה בנוסף בכ-73 אלף שקל.
ב-2009 עוקל לפתע חשבון הבנק של התובעת. לאחר בירור, היא גילתה כי המעקלת היא עיריית תל אביב-יפו, שהפעילה כלפיה הליכי גבייה מנהלית. התובעת ניגשה לבדוק את הדבר בעירייה, ושם הוסבר לה כי ב-2002 היא נרשמה כמחזיקה של דירה בשטח של 100 מ"ר ברחוב מסילת ישרים בעיר.
התובעת הופתעה, שכן באותן השנים היא היתה עולה חדשה, וגרה לבדה בדירה בת שני חדרים בשכונת פרדס כץ שבבני ברק. ניסיונותיה להסביר לפקידי העירייה שהיא לא מכירה את הנכס ושכנראה מישהו השתמש בתעודת הזהות שלה שנגנבה, לא זכו למענה ראוי, ונאמר לה כי עליה להגיש השגה על העיקול והחובות. ההשגה, שאליה צירפה התובעת את הסכמי השכירות שלה בבני ברק והעתק של התלונה במשטרה בעניין גניבת תעודת הזהות, נדחתה באמצעות מכתב לקוני.
ערר שהגישה התובעת נדחה אף הוא. הוועדה ציינה כי היא לא התייצבה לדיון, לעומת בעל הנכס שהגיע והעיד כי היא שכרה ממנו את הדירה. החוב נותר על כנו ועמו עיקול חשבון הבנק. בינואר 2011 אף נשלחו מעקלים אל דירתה ונטלו משם רכוש. התובעת סיפרה בהקשר זה שהיא כן הגיעה לדיון של הוועדה, אבל לא נתנו לה להיכנס אליו וביקשו ממנה שתמתין מחוץ לדלת.
- מס חדש: הארנונה עלולה לזנק ב-10% ומעלה ב-2026
- תושבי ירושלים יקבלו החזר ארנונה של אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לאחר שנים שבהן היא חשה חסרת אונים, הצליחה התובעת למצוא עורך דין שיסכים לייצג אותה והגישה תביעה. היא העידה בתביעה שהגישה כי חייה נהרסו בעקבות הפרשה, היא לא יכלה לקבל משכורת מסודרת כי החשבון מעוקל, לא יכלה לעבוד, אף אחד לא הסכים להשכיר לה דירה, והיא לא יכלה לעשות ביטוח רפואי, טיפול שיניים או להגיש בקשה לקו טלפון. היא ציינה כי היא מרגישה שבויה של העירייה, ושבעקבות הביקור של ההוצאה לפועל היא נקלעה למשבר נפשי ולדיכאונות. היא סיפרה בעדותה כי בתקופת הקורונה היא אף שקלה לסיים את חייה.
"אילו היה העניין משעשע; אלמלא מצאה התובעת את עצמה, בגבור הקשיים, קצה בחייה ולא פחות מכך, היה ודאי אפרים קישון מטריח את עצמו ויורד אל הארץ, על מנת לחזות בפרי-דמיונו, קורם עור וגידים, ברחוב אבן גבירול מס' 69 שבתל אביב-יפו", כתב השופט גיא הימן בפסק הדין שפרסם, תוך שהוא מצטט קטע סאטירי מספרו של הכותב קישון.
השופט ציין כי עדות התובעת היתה אמינה ביותר ונתמכה במסמכים בכתב. בניגוד לכך, עמדת העירייה "נשענה על כרעי-תרנגולת", כדבריו, ולא היה לה דבר להציג מנגד, מלבד את עצם קיומו של חוב. הוא קבע כי התובעת הוכיחה שלא החזיקה בנכס שניצב במרכז הפרשה - בשנים הנטענות או בכלל.
- בקרוב? ההחלטה שעלולה לעלות למדינה מאות מיליונים
- עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית 220 אלף שקל
עוד כתב השופט כי ההתנהלות של העירייה מצביעה על אטימות, התנשאות וערלות לב. הוא חייב את עיריית תל אביב-יפו להשיב לתובעת כספים שכבר גבתה ממנה בסכום של כ-4,000 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כמו גם פיצוי על עוגמת הנפש בסכום של 35.5 אלף שקל. העירייה חויבה גם בהוצאות משפט בסכום כולל של 3,650 שקל ובשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 33.8 אלף שקל.
במקרה אחר, הכריע בית המשפט העליון ביוני האחרון במחלוקת שנגעה לשאלת הריבית שעל עיריית פתח תקווה לשלם לתושבים, בעקבות תביעה ייצוגית שהוגשה נגדה, בטענה שהיא מצמידה את תשלומי הארנונה למדד באופן חד צדדי, רק כשהוא עולה מעל מדד הבסיס, אך היא לא מצמידה כשהתעריף יורד מתחת למדד הבסיס - ובכך התושבים לא נהנים ממדד שלילי. ההליך נוהל כתביעה ייצוגית, והעירייה חויבה במסגרתו לפני כשנתיים להחזיר לחברי הקבוצה כ-15 מיליון שקל, כולל ריבית, לפי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות. העירייה ערערה לבית המשפט העליון על סכום השערוך, שהיווה כ-3 מיליון שקל מסך ההשבה, וטענה כי אין להוסיף ריבית לפי חוק הרשויות על סכום ההשבה. העירייה טענה כי המשיב וחברי הקבוצה (נישומי העיריה), לא פנו ב"הודעה בכתב", ולכן אין מקום לחייב אותה בריבית. לשיטתה, על כל אחד מחברי הקבוצה, לרבות התובע הייצוגי, היה לפנות אליה בכתב ולדרוש את השערוך.
- 3.היו צריכים לתבוע את חולדאי אישית בכמה מיליונים. (ל"ת)יועץ עונשים 13/09/2024 16:24הגב לתגובה זו
- 2.צריך להכחיד, את כל נושאי המשרה בעיריית תל אביב (ל"ת)מגדל תפוזים 07/09/2024 15:27הגב לתגובה זו
- 1.ישראל 07/09/2024 09:51הגב לתגובה זואם לערייה יש עשרות או מאות חשבונות לעיקול בשנה, זה כנראה משתלם מאד לפעול בערלות לב ולקבל קנס אחד של 2200 שח בשנה.
בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית יותר מ-220 אלף שקל
השופטת עפרה גיא מבית המשפט לענייני משפחה קבעה כי המנוח הפקיד בידי אחיו סכום משמעותי מכספי הירושה שקיבל מאמו, וכי הדוד הודה בהחזקת הכספים בשיחות מוקלטות ואף חזר ואמר למנוח “זה הכסף שלך”. גרסתו שלפיה תמך כלכלית באחיו ושהסכומים נועדו לקיזוז נדחתה. בית
המשפט חייב אותו להעביר לאחיינית 221,342 שקל, בתוספת הוצאות ושכר טרחה
הפרשה הבאה החלה שנים לפני שהתגלגלה לבית המשפט, בתוך סבך משפחתי טעון, רגשות מעורבים וחשדנות שגברה והלכה ככל שחלפו הימים. אדם מבוגר, מוגבל בניידותו, מצא עצמו תלוי במשפחתו לאחר גירושיו, כשחייו מתנהלים בין דירת אמו לבין מוסד סיעודי. מאחורי הקלעים התנהל מסלול כספי מורכב, שבמרכזו סכום משמעותי שקיבל המנוח מעיזבון אמו. הכסף הופקד בידי אחד מאחיו, שהיה בנקאי, מתוך אמון, מתוך תקווה שאותו אח יסייע, ישמור וינהל את הכספים למענו. אלא שהאמון התערער, ועם מותו של המנוח נהפכה התחושה לחשד ממשי.
האחיינית, שהיתה הקרובה ביותר למנוח בשנותיו האחרונות, נותרה לבדה להתמודד עם המורשת הכלכלית שהותיר אחריו. בצוואתו קבע אביה כי כל רכושו עובר אליה, ובמקביל ציין מפורשות כי סכום של 256,442 שקל הופקד בידי אחיו, וכי נכון למועד עריכת הצוואה נותרו בידי אותו אח 221,342 שקל. ואולם בעוד שבצוואה העניין היה ברור לחלוטין, המציאות שאחרי הפטירה היתה שונה, טעונה ומעורפלת הרבה יותר. האח הכחיש, טען שלא קיבל דבר, טען שהמנוח הוא זה שהיה חייב לו ואף טען כי תמך בו לאורך שנים. אלא שהראיות הצביעו על תמונה אחרת. ובעיקר, קולו של המנוח עצמו.
בפסק דין מקיף המשתרע על פני עשרות עמודים קבעה השופטת עפרה גיא כי הראיות, ובראשן ההקלטות והתיעוד בכתב ידו של הדוד עצמו, מוכיחות כי הכסף אכן הופקד בידיו. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי הדוד הודה בכך “בקולו”, ושב ואמר למנוח באותה שיחה: “זה לא שלי, זה שלך, זה שלך”. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי על הדוד להעביר לאחיינית את הכספים שהפקיד אביה אצלו. לצד זאת, דחתה השופטת גם את טענות הקיזוז וטענות אחרות שהעלה הדוד, וקבעה כי גרסתו אינה סבירה, אינה נתמכת בראיות וסותרת את הממצאים הברורים שעלו מהתיק.
האם הכספים אכן הופקדו אצל האח?
הסיפור נפרש תחילה ברקע עובדתי שהשופטת הגדירה כבלתי שנוי במחלוקת. המנוח נפטר ב-2019 והותיר אחריו צוואה שנערכה ב-2018. בצוואה הוא ציין במפורש כי הפקיד אצל אחיו סכום של 256,442 שקל, וכי לאחר משיכות שנעשו לאורך תקופה, נותרו בידיו 221,342 שקל. צו קיום צוואה ניתן ב-2020. מה שעמד לדיון לא היה קיומה של הצוואה, אלא השאלה האם הכספים אכן הופקדו אצל האח, כפי שטען המנוח בצוואתו, או שמא מדובר בטעות, או באמירה שאינה מתיישבת עם המציאות, כפי שטען הנתבע.
- ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
- שבו לגור יחד אחרי הגירושים - האם האשה תירש אותו?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעת, בתו של המנוח, הציגה תשתית ראייתית רחבה: תיעוד בכתב על גבי יומן שנה של בנק הפועלים, שבו רשם הנתבע בעצמו את הכספים שהוחזרו ואת המשיכות שבוצעו; תמלילי שיחות שנערכו בין המנוח ובין האח; תמליל נוסף שבו הבטיח האח לתובעת לאחר מות אביה שיעביר לה את הכספים ברגע שיינתן צו קיום; עדויות של מכרים שאישרו כי המנוח סיפר להם שהפקיד את הכסף אצל אחיו; וכן הוכחה להעברה בנקאית אחת בסכום כולל של 20 אלף שקל, שביצע הנתבע ישירות לחשבון התובעת לבקשת אביה, וזאת בשעה שהמנוח כבר היה סיעודי ולא יכול היה לשלוט בחשבון בנק פעיל.
עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
אשה שנישאה לפני יותר מ-50 שנה ועזבה את הבית לאחר שטענה להתעללות נפשית מתמשכת, ביקשה לחייב את בעלה במזונות ובמדור זמניים. לטענתה, היא יצאה מהבית “עם נייר וארנק בלבד” והחלה חיים חדשים הרחק ממנו. הבעל טען שמדובר בעלילת שווא שנועדה להצדיק מעבר לצפון ודרישת
מזונות. השופט בחן את הטענות, את מכתב העזיבה החריג ואת מצבם הכלכלי - והכריע
באוגוסט האחרון, לאחר יותר מ-50 שנות נישואים, לקחה אשה את תיקה ויצאה מבית המשפחה בחדרה. לא היה זה צעד רגעי או גחמה פתאומית; לפחות כך היא טענה בבקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה. לדבריה, במשך שנים היא נשאה לבדה תחושת מועקה, פחד ושחיקה רגשית, עד שהגיעה לנקודת שבירה. “יצאתי ואני לא חוזרת, כבד את החלטתי”, כתבה לבעלה בהודעה שנשלחה זמן קצר לאחר שעזבה. היא תיארה יציאה כמעט טקסית, “עם נייר וארנק בלבד”, ועם תחושת חירות שלא הכירה שנים ארוכות. כעת, כשהיא חיה בצפון בדירה שכורה, ביקשה האשה שבעלה - שממנו התרחקה פיזית ונפשית - ימשיך לפרנס אותה עד הגירושים.
מנגד, הבעל מצייר תמונה אחרת: אדם בן 77, נכה צה"ל, שננטש לפתע על־ידי אשתו אחרי חיים של שקט, תמיכה ושיתוף, לטענתו. בין הטענות הקשות שהעלו שני הצדדים, עמד בית המשפט בפני השאלה המורכבת: האם על גבר שכבר אינו חי עם אשתו, לאחר שהיא זו שעזבה את הבית ומצהירה שאינה חוזרת, להמשיך ולשאת במזונותיה? פסק הדין מספק הצצה נדירה לדילמות שבין סכסוך זוגי מתמשך לבין עקרונות יסוד בדין העברי, ובעיקר למקום שבו מסתיימת החובה הזוגית ומתחילה עצמאות כלכלית.
הצדדים נישאו ב-1971 וחיו יחד רוב חייהם הבוגרים. שלושת ילדיהם כבר בוגרים, והזוג חי בבית משותף עד ה-21 לאוגוסט 2024 - היום שבו האשה עזבה את הבית מבלי לשוב. בכתב התביעה תיארה את נסיבות עזיבתה כצעד שננקט אחרי “שנים של התעללות נפשית ואלימות מילולית”, כלשונה. לדבריה, בעלה שלט בכל היבט בחייה: מהמפגשים החברתיים ועד השימוש בכספים המשותפים. היא טענה כי נאלצה להסתיר ממנו את כתובת דירתה החדשה מחשש לביטחונה.
האשה טענה גם כי המשיב נהנה מפנסיה מכובדת וקצבת נכות, בעוד שהיא מתקיימת מקצבאות בלבד ונדרשת להיעזר באמה כדי לשלם שכירות. לדבריה, במשק הבית המשותף נצברו סכומים נכבדים, כולל מט"ח בכספת ויתרות בחשבון הבנק של הבעל, אך אין לה גישה לכספים. בפנייתה לבית המשפט היא ביקשה לחייב את הבעל במזונות זמניים בסכום של 10,800 שקל בחודש, בטענה כי הוא מחויב, לפי הדין העברי, לפרנס את אשתו עד למועד הגט. עוד טענה האשה כי היא זכאית למזונות שיקום גם לאחר הגירושים, עד לחלוקת הזכויות הפנסיוניות.
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"עלילת דם", “תלונת שווא” ונטישה לא מוסברת
הבעל דחה מכל וכל את טענותיה של אשתו. הוא תיאר מערכת יחסים אחרת לחלוטין: זוגיות רגילה, יציבה, נטולת אלימות. לדבריו, אשתו עברה בחודשים האחרונים “שינוי לא מובן”, החליטה לפרק את הבית ועזבה ללא סיבה אמיתית. לדבריו, הוא זה שנפגע ומשלם את המחיר. הוא טען כי תלונת האלימות שהגישה נגדו היתה תלונת שווא, וכי גם בית המשפט בדיון על צו ההגנה לא התרשם שהאשה מצויה בסיכון, אך בחר להשאיר את הצו על כנו משיקולים טכניים. עוד הוא הוסיף כי האשה חיה בסך הכל מכספיה שלה, נהנתה מחיי חברה, ואף הצטרפה אליו לטיולים ולפעילויות - עד שלפתע נטשה. מבחינתו, האשה היא זו שמרדה, פעלה בזדון, הביאה למעצרו שלא בצדק ונטשה אותו לעת זקנתו.
