בשבועות האחרונים עולים לדיון תחזיות של משרד האוצר ושל בנק ישראל. בין היתר, דווח כי התחזית של הכלכלנית הראשית באוצר היא שיישום הרפורמה המשפטית עלול להוביל לירידה של כ-0.8 אחוזים בקצב צמיחת תוצר השנתי לנפש, שבתרגום לשקלים זה כ-270 מיליארד שקל בחמש השנים הקרובות.

מבלי להיכנס לעד כמה התחזית הזאת ואחרות שדומות לה מדויקות או לא מדויקות, תחזיות שנעשות על ידי גופים גדולים, בוודאי גופים ממשלתיים, מעלות שאלה חשובה.

כשהייתי תלמיד בתיכון, המורה שלי לכימיה שאל אותנו מה הבעיה עם הניסוי הבא: "נניח שאתם רוצים למדוד את הטמפרטורה של מים שנמצאים בתוך מבחנה קטנה. נניח גם שאתם מנסים למדוד את הטמפרטורה בעזרת מדחום ארוך ועבה שהנפח שלו תופס חלק גדול מהמקום במבחנה (אבל משאיר מספיק מקום למים)".

התשובה הייתה שמדחום בגודל כזה הוא כבר לא רק כלי מדידה. הוא גדול מספיק בשביל שהטמפרטורה שלו תשפיע על המים. ברגע שהשתמשתם במדחום גדול מדי, התוצאה הנמדדת היא לא הטמפרטורה של המים, אלא שילוב של טמפרטורת המים וטמפרטורת המדחום. עצם הבדיקה משנה את תוצאות הבדיקה.

כשמדובר על תחזית של גוף כלכלי גדול, נוצרת הרבה פעמים בעיה דומה. זה בולט במיוחד כשמחלקת המחקר של בנק ישראל חוזה את הריבית. בכל פעם שאני שומע שמחלקת המחקר חוזה שהריבית בשנה הבאה תהיה כך או אך, אני תמיד שואל את עצמי למה הם צריכים לחזות את ריבית בנק ישראל, כשהם קובעים אותה. במקום לחזות מה תהיה ריבית בנק ישראל בעוד רבעון, שישאלו את הנגיד שיושב כמה חדרים ליד, מה הוא מתכנן.

• חבל הצלה ליזמים - תוספת לשטח הממ"ד תקזז את ירידת המחירים
• עיר חדשה בין תל אביב להרצליה: כל מה שצריך לדעת על רובע דרום גלילות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

זה נכון לא רק בארץ: גם מחלקת המחקר של הפד מפרסמת את התחזיות שלה לריבית הפד, וכך גם מחלקות המחקר של בנקים מרכזיים אחרים. כולם חוזים, כשהם יכולים לשאול.

באופן דומה, גם התחזיות של מחלקת המחקר של האוצר לא נעשות בחלל ריק. בסין, למשל, הממשלה חוזה רמה מסוימת של צמיחה ואחר כך טוענת שהיא השיגה אותה כמעט בדיוק. בחלקו של דבר זה כנראה בגלל משחק בנתונים. אבל בחלקו של דבר, זה בגלל שהממשלה דואגת להביא את הצמיחה לרמה הדרושה.

אם אין מספיק צמיחה, הממשלה (או הממשלות האזוריות) לוקחת הלוואות ומגדילה את ההוצאות שלה, והצמיחה הדרושה מושגת. אותו דבר יכול לקרות עקרונית גם במדינות אחרות. אם הממשלה לא מרוצה מצמיחת התוצר, היא יכולה לקחת הלוואות ולהגדיל את ההשקעות, או סתם להעלות את השכר לעובדי מדינה. אז מה המשמעות של תחזית, כשהגוף שמפיק את התחזית יכול גם לקבוע את התוצאה בפועל?

• באר יעקב: 50 אלף זכאים על 844 דירות - הסיכוי האמיתי של מילואימניק לזכות? שואף לאפס
• משקיעים בדירה? אפשר גם להפסיד - זה מה שקרה לרוב המשקיעים בבאר שבע
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• סערה מושלמת בשוק הדירות - ומה יקרה למחירי הדירות בהמשך?

התשובה היא שכשמחלקות מחקר של בנקים מרכזיים/משרדי אוצר מבצעות תחזית, הן בעצם מבצעות תחזית תחת ההנחה שהגוף שבו הן נמצאות לא ישנה את ההתנהגות שלו. כך למשל, כשמחלקת המחקר של בנק ישראל חוזה את הריבית, היא עושה תהליך כפול: בשלב הראשון, היא מנסה למצוא כלל סטטיסטי שיגדיר את האופן שבו בנק ישראל מקבל החלטות ריבית. בדרך כלל מדובר בגרסה של מה שנקרא כלל טיילור: ההנחה היא שהבנק המרכזי נותן משקל לאינפלציה ולסטיות של הצמיחה מקצב הצמיחה הפוטנציאלי, ולפי זה קובע את הריבית. אחרי שמחלקת המחקר קובעת על סמך ההיסטוריה מה המשקל שהבנק נתן בעבר לאינפלציה ומה המשקל שהבנק נתן לצמיחה, היא מסתכלת על התחזיות שלה לאינפלציה ולצמיחה, ואז קובעת את מה הריבית הצפויה.

באופן דומה, מחלקת המחקר של האוצר קובעת את תחזית הצמיחה שלה על סמך ההנחה שמשרד האוצר לא יגיב באופן לא צפוי לשינויים בקצב הצמיחה. כלומר, התחזית מבוססת על ההנחה שלא חשוב מה יהיה התוצר בפועל, האוצר ימשיך לפעול באותו האופן שבו הוא פעל בעבר.

אז מה המשמעות של תחזיות כאלו כאשר הממשלה או בנק ישראל משנים את המדיניות שלהם? התשובה היא שהיעילות של התחזיות היא מאוד מוגבלת. כי אם הממשלה תגיב לשינויים (או לתחזיות לשינויים) באופן שונה מהאופן שהיא הגיבה בעבר, אז ההנחות שעומדות בבסיס המודלים ששימשו ליצירת התחזית כבר לא רלוונטיות.

אז כשאתם קוראים שבנק ישראל חוזה כך, או שהאוצר מספק תחזית, צריך לזכור שאלו תחזיות שיכולות להיות מצוינות. אבל גם במקרה הטוב ביותר, הן לא יהיו רלוונטיות בעולם שבו הממשלה (או בנק ישראל) משנה את הכללים.

ד"ר אביחי שניר

אוניברסיטת בר-אילן