זאפה שוני הופעה
צילום: יח"צ

גולדמן זאקס צופים שתעשיית המוזיקה תוכפל עד 2030

בשל השפעות המגפה, בטווח הקצר צופים בבנק ההשקעות התכווצות של 25% בהכנסות סקטור המוזיקה הגלובלי – אבל זינוק משמעותי עד סוף העשור. מי יהיו המרוויחות העיקריות?
ארז ליבנה |

זוכרים שעד לפני כמה חודשים הלכנו להופעות? קנינו כרטיסים, התרגשנו וקיבלנו חוויה חד פעמית מהאומנים שאנחנו אוהבים. אז זהו, שבינתיים, בטווח הנראה לעין, זה לא יחזור. אין דרך אמיתית להכניס 20 אלף בני אדם לאצטדיון ולשמור על הפרדה חברתית נאותה.

 

בינתיים, האומנים, שחלק ניכר מהכנסותיהם מושתת על סבבי הופעות – סובלים מהמצב. וגם רובנו, ששוחרים תרבות. יתר על כן, בשל השפעות המגפה העולמית, בבנק ההשקעות גולדמן זאקס, אומרים כי ההכנסות של אומנים ושל תעשיית ההופעות הגלובלית יקרסו ב-75% בטווח הקרוב. אאוץ'.

 

אם ניקח את המילים של הזמר טום ווייטס, אז הסקטור נמצא Down in the hole. או תחתית הבור אם תרצו. זו אכן מכה קשה, שמורגשת גם בארץ עם מחאת האומנים והחשש לקריסה של מוסדות תרבות רבים – בשל חוסר היכולת לעמוד בדרישות הבריאותיות כדי להרים מופעים וגם כדי שיהיה כלכלי להרימם.

 

ההכנסות של תעשיית המוזיקה הגלובלית מוערכות בכ-77 מיליארד דולר. כלומר ירידה של 25% היא קריסה של קרוב ל-20 מיליארד דולר. זה לא צחוק.

 

מה קורה בארץ?

קודם כל נתחיל מזה שלעומת התעשייה הגלובלית, ישראל, כרגיל, היא שוק די מינורי. אבל גם אנחנו מושפעים מהמצב. אפילו מאוד. דני וייס, מנכ"ל המדיטק בחולון ויו״ר פורום מוסדות תרבות בישראל, מעריך כי הערכה של הבנק בהחלט סבירה לנוכח המצב והיא נכונה לכל סקטור התרבות – לא רק המוזיקה.

 

"זו בהחלט הערכה סבירה. הנעלם האמיתי הוא החזרה לפעילות. כשמסתכלים על הסקטור, הוא לא הומוגני. מדובר בערימה של גופים שכל אחד בנוי על מבנה כלכלי אחר לגמרי – כמו למשל הסקטור הפרטי, שמתבסס על מכירת כרטיסים, לעומת תיאטראות ציבוריים, שנסמכים בעיקר על סיוע מהעירייה והמדינה", אמר וייס.

 

"אז כן, הערכה היא בהחלט סבירה, כי גם אחרי שיפתחו אותנו, נצטרך להשקיע הרבה כדי לשכנע אנשים לבוא – אבל אם בשל ההגבלות יבקשו ממני 50%-60% תפוסה, זו כבר פגיעה כלכלית שקשה להתמודד איתה. וזה רק בהנחה שאנשים אכן יגיעו. אז יכול להיות שהקהל ישמח לחזור עד יולי – אבל אי אפשר לדעת. בקורונה הבאה נהיה יותר חכמים זה בטוח", סיכם.

 

מה הנתונים אומרים – ומי ירוויחו מהמצב החדש?

הבנק צופה שההכנסות של הסקטור הגלובלי יירדו ב-25% בסך הכול. עם זאת, אל נא נשכח דבר אחד: אנשים אוהבים מוזיקה ותרבות. לכן בגולדמן צופים דווקא התחזקות של סקטור המוזיקה עד 2030.

קיראו עוד ב"גלובל"

 

אז אם אשתקד התעשייה הוערכה ב-77 מיליארד, בסוף העשור הנתון הזה צפוי לקפוץ ל-142 מיליארד דולר. כלומר עלייה של 84%. נשמע כמו הלהיט הבא במצעד הפזמונים של העשור.

 

לפי ההערכות בגולדמן, עד סוף העשור שוק הסטרימינג העולמי יגיע ל-1.2 מיליארד משתמשים, לעומת 341 מיליון משתמשים היום. זה קרוב לפי 4. לפי הערכות האנליסטים בבנק, החברות הצפויות להרוויח מהמצב הן יוניברסל מיוזיק וסוני מיוזיק (סימול: SNE) – בשל השיפור במוניטיזציה של המוזיקה המקוונת.

 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.