מידי פעם מוגשות לבית המשפט תביעות הזויות במיוחד, זו כנראה אחת מהן. התובע, אבו מאדי עאטף בן ה-21 שמתגורר סמוך לקיבוץ רביבים, טען בתביעתו כי נפגע לאחר שפגז של טנק נורה לעברו ולעבר בן דודו, שעה שהלכו בסמוך לבסיס צאלים.

התובע טען כי נפצע ברוב חלקי גופו ואיבד דם רב. בן דודו הזעיק עזרה והתובע פונה לבית החולים סורוקה באמצעות מסוק צבאי שהוזעק למקום. בכתב התביעה נטען כי התאונה ארעה עקב רשלנותה של המדינה אשר נמנעה מסימון השטח ווידוא היעדרם של אנשים בתוך שטח האש. התובע תבע פיצויים בטוענה של שימוש הנתבעת ב"חפץ מסוכן".

כבר בשלב כתב התביעה היה ברור כי כשהתרחשה התאונה שהו התובע ובן דודו בשטח אש המשמש את צה"ל לאימונים. כמו כן, היה ידוע להם כי הם שוהים בשטח אש שבו מבוצעים בפועל אימונים.

בדיון שנערך בבית המשפט נבדקה סיבת נוכחותו במקום והיכן בדיוק שהה במועד פציעתו. התברר כי השניים שהו סמוך לטנק שהוצב במקום ושימש כמטרה אליה נורה הפגז במהלך התרגיל.

הדבר המרתיח במיוחד בתביעה זו הוא העובדה כי בית המשפט קבע כי השניים הינם גנבי מתכות אשר הגיעו למקום דווקא בעת ביצוע תרגיל הירי כאשר מטרתם הייתה לגנוב את נפלי הקליעים העשויים ממתכות יקרות. רמז לכך ניתן היה לקבל ממגלה מתכות אשר הונח בסמוך למקום הפציעה.

השופטת דליה גנות טענה כי מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה: "כלל זה מקורו בהשקפה לפיה טובת הציבור מחייבת, כי בתי המשפט לא ייתנו ידם לאכיפת זכויות ומתן סעדים המתבססים על פעולות אסורות, הנוגדות את החוק...תכלית העיקרון למנוע שימוש בבית המשפט כאמצעי למימוש מעשים לא כשרים".

מה החליטה השופטת?

באופן לא כך כל מפתיע דחתה השופטת דליה גנות את התביעה והורתה לתובע לשלם למדינה שכר טרחת עורך דין בשיעור של 35,000 שקלים בתוספת מע"מ.