השמאי אהוד המאירי: "פתיחת ביה"ס לרפואה בצפת תזניק את ערך הדירות בלפחות 10%"
הנדל"ן בפריפריות נמצא בתרדמה עמוקה מזה שנים. אהוד המאירי, יו"ר פירמת הייעוץ הכלכלי ושמאות המקרקעין אהוד המאירי ושות, מסביר כי מדיניות הממשלות להקים מרכזים אקדמאים בערי פריפריה היא גלגל ההצלה לשיקום ערים אלו, וכי ההחלטה להקים בית ספר לרפואה בצפת תזרים דפ חדש לעיר.
"בשעה טובה הפנימה המדינה כי השכלה מייצרת הגירה חיובית ושגשוג. פתיחת בית הספר לרפואה בצפת, תזניק בה את ערך הדירות בשיעור של לפחות 10%", מעריך המאירי.
לדבריו, המפתח להצלחה כלכלית אורבנית נעוץ בשלושה פרמטרים:
מגוון מקורות תעסוקה (תעשייה, שירותים ומסחר), מיתוג איכותי וכן קרבה ונגישות למוסדות השכלה גבוהה.
המאירי מביא כדוגמא מובהקת ליישום מודל שלושת הפרמטרים לשגשוג אורבני את העיר נתניה, שנחשבת להצלחה מזה מספר שנים כתוצאה מפעולות יזומות של ראשי הרשות המקומית שכללו: פיתוח אזור תעסוקה מגוון ביותר הכולל תמהיל חברות החל מתעשיה מסורתית, היי טק תקשורת ושירותים וכלה במסחר, הקמת מכללת נתניה ומיתוג העיר כמוקד תיירות באמצעות פיתוח רצועת החוף ואזורי בילוי ופנאי- כל אלו ייצרו הגירה חיובית של אוכלוסיה איכותית ומבוססת לעיר נתניה.
לעומת זאת, עיר דוגמת באר שבע שמספקת רק שני פרמטרים: מקורות תעסוקה מגוונים ואוניברסיטאת הנגב, לא השכילה למתג עצמה ולהיתפס כאטרקטיבית ומצאה עצמה מייצרת יישובי לווין לאוכלוסייה האיכותית, דוגמת עומר, להבים ומיתר במקום שזו תגיע לתוך העיר, אף על פי שיישובים אלה נשענים על תשתיות העיר.
"ויטה פרי הגליל היא הוכחה נוספת, כי דווקא ערים שאין בהן אזורי תעשייה הן אלו שישגשגו וישרדו, כמו למשל ראש פינה הסמוכה, בעוד שערים שמקור הכנסתן מתבסס על מפעל או מעט מפעלים כמו בעיר דימונה, או חצור, ימצאו עצמם מול שוקת שבורה כהרף עין", מציין המאירי.
לדברי המאירי, שני היישובים הללו מצויים בסמיכות ונהנים מאותה קרבה למוקדי השכלה גבוהה. אולם, ראש פינה השכילה לפתח מגוון רחב של מקורות תעסוקה, בעיקר בתחום התיירות המסחר והשירותים והצליחה למתג עצמה כיישוב יוקרתי המושך אוכלוסייה מבוססת. חצור לעומתה, נשענה בעיקר על תעשייה מסורתית שבה רמת השכר נמוכה יחסית מבלי לנקוט בפעולות אקטיביות להרחבת מקורות התעסוקה בה ותוך הזיחה של נושא מיתוגה.
בהקשר זה, המאירי מזכיר את יבנה שהיתה עיירה נשכחת וראש העיר דאז מאיר שטרית, החל במיתוגה תוך שימת דגש על החינוך ובכך משל אליה אוכלוסייה איכותית. דוגמא נוספת למיקוד מיתוגי היא העיר ראש העין, שסבלה מנחיתות תדמיתית לפני כחמש עשרה שנים, אך הפכה בשנים האחרונות לאבן שואבת לזוגות צעירים בזכות הקרבה למכללת יהודה ושומרון, הקרבה לאזור התעשייה אפק, הסמיכות המיידית לכביש שש ומיצובה כיישוב למשפחות צעירות.
שי אהרונוביץ (צלם: גיל מגלד)"אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?"
הגירעון ב-2025 יהיה נמוך ממה שמעריכים, גביית מסים גדולה בדצמבר בעיקר בזכות חוק הרווחים הכלואים - חברות יחלקו דיבידנדים ענקיים; מנהל רשות המסים מעריך גבייה שנתית של 100 מיליארד שקל מעל היעד בתחילת השנה - האם גביית המסים הזו מעידה על שיפור במשק, ועל המלחמה בהון השחור
מסים הם החלק הכי מרכזי בהכנסות המדינה. זה רוב רובו של המקור התקציבי. מסים אמורים לבטא את מצב הכלכלה. כשהכלכלה חזקה, הרווחים של הפירמות בעלייה, השכר עולה והמסים עולים, וההיפך. בשנה האחרונה יש עלייה חריגה מאוד במסים. אבל אל תטעו, למרות שהיא חשובה, והיא עוזרת לנתונים להיראות טובים מאוד, היא לא בהכרח מבטאת את מצב הכלכלה, היא מזכירה "הכנסות חד פעמיות" בדוחות של חברות - האם להתייחס להכנסות האלו או לא?
שי אהרונוביץ, מנהל רשות המסים מדבר על גבייה שעולה על 100 מיליארד שקל מהיעד המקורי. ב-11 חודשים נקבו 466 מיליארד שקל, וכנראה שבדצמבר תהיה גביית שיא שתביא את הגבייה הכוללת למעל 530 מיליארד שקל מיליארד שקל. הגבייה הזו, וכן הגבייה בסוף שנת 2024 מיוחסת לשני מהלכים של רשות המסים.
הראשון הוא מיסוי רווחים כלואים. זה עובד כך. רואה החשבון מתקשר לבעלים של חברה קטנה ואומר לו - "תראה, יש חוק חדש, לא כל כך ברור היישום שלו, אבל המשמעות שלו שצריך לשלם מס על רווחים היסטוריים".
אתה רציני?
"כן צריך לשלם מס-קנס של 2% או לחלק אותם. אפשר לחלק בהדרגה 5% בשנה ומשנה הבאה 6% מהיקף הרווחים. המדינה לא רוצה שיחזיקו רווחים אלא שיחלקו כדי לקבל את המס על הדיבידנד".
- רשות המיסים: ״נסיים את 2025 עם יותר מ-40 מיליארד שקל מעל היעד״
- מס על שכר דירה - "הגבייה שלנו עלתה ב-10%"; והאם מס רכוש יחזור?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כמה מס?
"זה 30%, ויש גם מס יסף של 3% ועל רווחים מסוימים עוד 2%".
המון. אין משהו לעשות?
"חילקנו בסוף 2024 כדי להימנע מעליית מס יסף, זוכר. פעלנו נכון, אבל עדיין יש רווחים לצרכי מס לפי המבחן של החוק שמחויבים במס. אני לא חושב שכדאי לשלם קנס של 2%, צריך לחלק דיבידנד של 5% מהרווחים".
מילואימניקים. קרדיט: Xבנק ישראל מסביר שחוק הגיוס הוא חוק השתמטות
בנק ישראל מתייחס לחוק הגיוס. הדברים ברורים וידועים, אבל הבנק נותן לזה תוקף, שם מספרים ומסביר בלשון פשוטה שזה "חוק השתמטות" ולא חוק גיוס. גיוס חרדים יוריד את העלויות למשק. בבנק מסבירים כי העלות הכלכלית המשקית של חודש גיוס של איש מילואים (בן כ-30) הנה כ-38 אלף שקל. הרחבת הגיוס של גברים חרדים באופן משמעותי יכולה להפחית במידה רבה את הנטל הכלכלי המשקי והאישי הנובע מהשימוש הנרחב של הצבא באנשי מילואים.
על פי בנק ישראל, הגדלת מחזורי הגיוס השנתיים בכ-7,500 גברים חרדים, למשל, (שתתבטא בהוספת כ-20,000 חיילי חובה לאחר הבשלת התהליך), אשר תאפשר חיסכון ניכר בהיקף המילואים, תקטין את העלות המשקית השנתית בלפחות 9 מיליארדי ש"ח (0.4 אחוז תוצר). זה מאוד משמעותי, וצריך לזכור שפוטנציאל הגיוס הרבה יותר גדול.
"הצעת החוק שתכליתה להסדיר את נושא גיוסם של צעירים חרדים לצה"ל לוקה בחסר", מדגישה הנהלת בנק ישראל, "יעדי הגיוס שהיא קובעת נמוכים והתמריצים הכלכליים לגיוס שכלולים בה הם בעלי אפקטיביות נמוכה. חשוב לתקן את נוסח החוק באופן שיענה על צרכי הצבא ולשם כך יקבע תמריצים חיוביים ושליליים אפקטיביים.
"סוגיית גיוס הציבור החרדי מלווה את החברה הישראלית מזה עשורים רבים. במהלך עשורים אלה משקלה של החברה החרדית גדל מאוד, מאחוזים בודדים ליותר מעשרה אחוזים היום, ועל בסיס התפלגות האוכלוסייה בגילים 15-0 הוא צפוי לשלש את עצמו בעשורים הבאים. לאור העליה החדה בהיקף הנדרש של שירות במילואים מאז ה-7 באוקטובר 2023, הפכה סוגיית גיוס הגברים החרדים לנושא ביטחוני עם השלכות מקרו-כלכליות משמעותיות. על כן, אנו מוצאים לנכון להביא את התייחסותנו לסוגיה בעת הזאת.
- הרוויח במילואים מעל 40 אלף שקל בחודש והוא פושט רגל; האם תגמולי המילואים יעברו לנושים?
- סמוטריץ' מבטיח - אבל לא בטוח שיכול לקיים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"על פי אומדנים שגובשו בבנק ישראל, העלות הכלכלית המשקית המהוונת הנובעת מחודש גיוס של איש מילואים (בן כ-30) הינה כאמור כ-38 אלף ש"ח. 80% מסכום זה מבטאים את העלות הישירה והמיידית מאובדן התפוקה בעת שירות המילואים והיתרה את הפגיעה העתידית בגידול הפריון כתוצאה מהפסד ניסיון ו/או קידום בעבודה.
