השמאי אהוד המאירי: "פתיחת ביה"ס לרפואה בצפת תזניק את ערך הדירות בלפחות 10%"
הנדל"ן בפריפריות נמצא בתרדמה עמוקה מזה שנים. אהוד המאירי, יו"ר פירמת הייעוץ הכלכלי ושמאות המקרקעין אהוד המאירי ושות, מסביר כי מדיניות הממשלות להקים מרכזים אקדמאים בערי פריפריה היא גלגל ההצלה לשיקום ערים אלו, וכי ההחלטה להקים בית ספר לרפואה בצפת תזרים דפ חדש לעיר.
"בשעה טובה הפנימה המדינה כי השכלה מייצרת הגירה חיובית ושגשוג. פתיחת בית הספר לרפואה בצפת, תזניק בה את ערך הדירות בשיעור של לפחות 10%", מעריך המאירי.
לדבריו, המפתח להצלחה כלכלית אורבנית נעוץ בשלושה פרמטרים:
מגוון מקורות תעסוקה (תעשייה, שירותים ומסחר), מיתוג איכותי וכן קרבה ונגישות למוסדות השכלה גבוהה.
המאירי מביא כדוגמא מובהקת ליישום מודל שלושת הפרמטרים לשגשוג אורבני את העיר נתניה, שנחשבת להצלחה מזה מספר שנים כתוצאה מפעולות יזומות של ראשי הרשות המקומית שכללו: פיתוח אזור תעסוקה מגוון ביותר הכולל תמהיל חברות החל מתעשיה מסורתית, היי טק תקשורת ושירותים וכלה במסחר, הקמת מכללת נתניה ומיתוג העיר כמוקד תיירות באמצעות פיתוח רצועת החוף ואזורי בילוי ופנאי- כל אלו ייצרו הגירה חיובית של אוכלוסיה איכותית ומבוססת לעיר נתניה.
לעומת זאת, עיר דוגמת באר שבע שמספקת רק שני פרמטרים: מקורות תעסוקה מגוונים ואוניברסיטאת הנגב, לא השכילה למתג עצמה ולהיתפס כאטרקטיבית ומצאה עצמה מייצרת יישובי לווין לאוכלוסייה האיכותית, דוגמת עומר, להבים ומיתר במקום שזו תגיע לתוך העיר, אף על פי שיישובים אלה נשענים על תשתיות העיר.
"ויטה פרי הגליל היא הוכחה נוספת, כי דווקא ערים שאין בהן אזורי תעשייה הן אלו שישגשגו וישרדו, כמו למשל ראש פינה הסמוכה, בעוד שערים שמקור הכנסתן מתבסס על מפעל או מעט מפעלים כמו בעיר דימונה, או חצור, ימצאו עצמם מול שוקת שבורה כהרף עין", מציין המאירי.
לדברי המאירי, שני היישובים הללו מצויים בסמיכות ונהנים מאותה קרבה למוקדי השכלה גבוהה. אולם, ראש פינה השכילה לפתח מגוון רחב של מקורות תעסוקה, בעיקר בתחום התיירות המסחר והשירותים והצליחה למתג עצמה כיישוב יוקרתי המושך אוכלוסייה מבוססת. חצור לעומתה, נשענה בעיקר על תעשייה מסורתית שבה רמת השכר נמוכה יחסית מבלי לנקוט בפעולות אקטיביות להרחבת מקורות התעסוקה בה ותוך הזיחה של נושא מיתוגה.
בהקשר זה, המאירי מזכיר את יבנה שהיתה עיירה נשכחת וראש העיר דאז מאיר שטרית, החל במיתוגה תוך שימת דגש על החינוך ובכך משל אליה אוכלוסייה איכותית. דוגמא נוספת למיקוד מיתוגי היא העיר ראש העין, שסבלה מנחיתות תדמיתית לפני כחמש עשרה שנים, אך הפכה בשנים האחרונות לאבן שואבת לזוגות צעירים בזכות הקרבה למכללת יהודה ושומרון, הקרבה לאזור התעשייה אפק, הסמיכות המיידית לכביש שש ומיצובה כיישוב למשפחות צעירות.
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
משקיעים בחאקי: כך הפכו החיילים את הבסיסים לחממת השקעות לוהטת
יום שלישי, 23:00. חדר המגורים בבסיס האימונים בדרום שקט יחסית. אור יחיד בוקע מהפינה שבה יושב סמל איתי כהן. רוב חבריו לפלוגה כבר קרסו מותשים מיום מפרך בשטח, אך הוא לא מצליח לעצום עין. הראש שלו עובד שעות נוספות על הגרף האדום המהבהב באפליקציית המסחר בטלפון הנייד שלו. איתי, לוחם בגדוד חי"ר, לא חולם רק על סוף המסלול או על הדרגות הבאות.
במקום סתם לגלול באינסטגרם, הוא מנצל את השעות השקטות כדי לנהל תיק השקעות קטן. "כשהחבר'ה מדברים על המשחק כדורגל אתמול, אני בודק מה עשה הביטקוין", הוא מספר בחיוך קטן.
בין שמירה לשמירה ובין אימון ניווט למארב, איתי חולם במספרים, והוא לא לבד. בשנתיים האחרונות, המסכים של הסמארטפונים השתנו: אפליקציות משחקים פינו את מקומן לאפליקציות בנקאות, ושיחות על כדורגל או יציאות לסופ"ש הוחלפו בדיונים על מדדי S&P 500, קרנות מחקות וגם קריפטו. בסיסי צה"ל הפכו, בניגוד גמור לדימוי המסורתי של "תקופת ביניים" חסרת דאגות כלכליות, לחממת השקעות לוהטת, והשינוי הזה אינו מקרי.
נקודת המפנה המשמעותית התרחשה בינואר 2022, אז נכנסה לתוקף העלאה דרמטית בשכר החיילים הסדירים - זינוק של 50%. עבור לוחם כמו איתי, מדובר בתוספת משמעותית שהפכה את המשכורת החודשית מכסף כיס סמלי לסכום המאפשר חיסכון משמעותי. "פתאום אתה רואה 'נכנס לחשבון 2,400 שקל'", הוא מסביר, "זה סכום שאפשר לעשות איתו משהו. להשאיר אותו בעו"ש זה פשוט לבזבז אותו על שטויות. הבנתי שאני רוצה שהכסף הזה יעבוד בשבילי".
- בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
- יפן מתכננת תקציב ביטחון שיא של 60 מיליארד דולר: רחפנים ורובוטים במקום חיילים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חלק מהשגרה, כמו טיול לשק"ם
הגורם השני שתרם לשינוי הוא הזמן. במיוחד בקרב המשרתים בתפקידי לחימה, שגרת השירות כרוכה בימים ארוכים של המתנה, שעות רבות בבסיס ויציאות מצומצמות הביתה (מגמה שהתעצמה משמעותית מאז ה-7 באוקטובר). הזמן הזה, שבעבר נוצל למנוחה או שיחות בטלות, מתועל כיום ללימוד. "אנחנו יושבים באוהל, אחרי שסיימנו את המשימות, במקום סתם לגלול בטיקטוק, אנחנו רואים סרטוני הסבר על בורסה. זה הפך להיות חלק מהשגרה, כמו טיול לילי לשק"ם", מספר איתי.
