השמאי אהוד המאירי: "פתיחת ביה"ס לרפואה בצפת תזניק את ערך הדירות בלפחות 10%"
הנדל"ן בפריפריות נמצא בתרדמה עמוקה מזה שנים. אהוד המאירי, יו"ר פירמת הייעוץ הכלכלי ושמאות המקרקעין אהוד המאירי ושות, מסביר כי מדיניות הממשלות להקים מרכזים אקדמאים בערי פריפריה היא גלגל ההצלה לשיקום ערים אלו, וכי ההחלטה להקים בית ספר לרפואה בצפת תזרים דפ חדש לעיר.
"בשעה טובה הפנימה המדינה כי השכלה מייצרת הגירה חיובית ושגשוג. פתיחת בית הספר לרפואה בצפת, תזניק בה את ערך הדירות בשיעור של לפחות 10%", מעריך המאירי.
לדבריו, המפתח להצלחה כלכלית אורבנית נעוץ בשלושה פרמטרים:
מגוון מקורות תעסוקה (תעשייה, שירותים ומסחר), מיתוג איכותי וכן קרבה ונגישות למוסדות השכלה גבוהה.
המאירי מביא כדוגמא מובהקת ליישום מודל שלושת הפרמטרים לשגשוג אורבני את העיר נתניה, שנחשבת להצלחה מזה מספר שנים כתוצאה מפעולות יזומות של ראשי הרשות המקומית שכללו: פיתוח אזור תעסוקה מגוון ביותר הכולל תמהיל חברות החל מתעשיה מסורתית, היי טק תקשורת ושירותים וכלה במסחר, הקמת מכללת נתניה ומיתוג העיר כמוקד תיירות באמצעות פיתוח רצועת החוף ואזורי בילוי ופנאי- כל אלו ייצרו הגירה חיובית של אוכלוסיה איכותית ומבוססת לעיר נתניה.
לעומת זאת, עיר דוגמת באר שבע שמספקת רק שני פרמטרים: מקורות תעסוקה מגוונים ואוניברסיטאת הנגב, לא השכילה למתג עצמה ולהיתפס כאטרקטיבית ומצאה עצמה מייצרת יישובי לווין לאוכלוסייה האיכותית, דוגמת עומר, להבים ומיתר במקום שזו תגיע לתוך העיר, אף על פי שיישובים אלה נשענים על תשתיות העיר.
"ויטה פרי הגליל היא הוכחה נוספת, כי דווקא ערים שאין בהן אזורי תעשייה הן אלו שישגשגו וישרדו, כמו למשל ראש פינה הסמוכה, בעוד שערים שמקור הכנסתן מתבסס על מפעל או מעט מפעלים כמו בעיר דימונה, או חצור, ימצאו עצמם מול שוקת שבורה כהרף עין", מציין המאירי.
לדברי המאירי, שני היישובים הללו מצויים בסמיכות ונהנים מאותה קרבה למוקדי השכלה גבוהה. אולם, ראש פינה השכילה לפתח מגוון רחב של מקורות תעסוקה, בעיקר בתחום התיירות המסחר והשירותים והצליחה למתג עצמה כיישוב יוקרתי המושך אוכלוסייה מבוססת. חצור לעומתה, נשענה בעיקר על תעשייה מסורתית שבה רמת השכר נמוכה יחסית מבלי לנקוט בפעולות אקטיביות להרחבת מקורות התעסוקה בה ותוך הזיחה של נושא מיתוגה.
בהקשר זה, המאירי מזכיר את יבנה שהיתה עיירה נשכחת וראש העיר דאז מאיר שטרית, החל במיתוגה תוך שימת דגש על החינוך ובכך משל אליה אוכלוסייה איכותית. דוגמא נוספת למיקוד מיתוגי היא העיר ראש העין, שסבלה מנחיתות תדמיתית לפני כחמש עשרה שנים, אך הפכה בשנים האחרונות לאבן שואבת לזוגות צעירים בזכות הקרבה למכללת יהודה ושומרון, הקרבה לאזור התעשייה אפק, הסמיכות המיידית לכביש שש ומיצובה כיישוב למשפחות צעירות.
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
