השמאי אהוד המאירי: "פתיחת ביה"ס לרפואה בצפת תזניק את ערך הדירות בלפחות 10%"
הנדל"ן בפריפריות נמצא בתרדמה עמוקה מזה שנים. אהוד המאירי, יו"ר פירמת הייעוץ הכלכלי ושמאות המקרקעין אהוד המאירי ושות, מסביר כי מדיניות הממשלות להקים מרכזים אקדמאים בערי פריפריה היא גלגל ההצלה לשיקום ערים אלו, וכי ההחלטה להקים בית ספר לרפואה בצפת תזרים דפ חדש לעיר.
"בשעה טובה הפנימה המדינה כי השכלה מייצרת הגירה חיובית ושגשוג. פתיחת בית הספר לרפואה בצפת, תזניק בה את ערך הדירות בשיעור של לפחות 10%", מעריך המאירי.
לדבריו, המפתח להצלחה כלכלית אורבנית נעוץ בשלושה פרמטרים:
מגוון מקורות תעסוקה (תעשייה, שירותים ומסחר), מיתוג איכותי וכן קרבה ונגישות למוסדות השכלה גבוהה.
המאירי מביא כדוגמא מובהקת ליישום מודל שלושת הפרמטרים לשגשוג אורבני את העיר נתניה, שנחשבת להצלחה מזה מספר שנים כתוצאה מפעולות יזומות של ראשי הרשות המקומית שכללו: פיתוח אזור תעסוקה מגוון ביותר הכולל תמהיל חברות החל מתעשיה מסורתית, היי טק תקשורת ושירותים וכלה במסחר, הקמת מכללת נתניה ומיתוג העיר כמוקד תיירות באמצעות פיתוח רצועת החוף ואזורי בילוי ופנאי- כל אלו ייצרו הגירה חיובית של אוכלוסיה איכותית ומבוססת לעיר נתניה.
לעומת זאת, עיר דוגמת באר שבע שמספקת רק שני פרמטרים: מקורות תעסוקה מגוונים ואוניברסיטאת הנגב, לא השכילה למתג עצמה ולהיתפס כאטרקטיבית ומצאה עצמה מייצרת יישובי לווין לאוכלוסייה האיכותית, דוגמת עומר, להבים ומיתר במקום שזו תגיע לתוך העיר, אף על פי שיישובים אלה נשענים על תשתיות העיר.
"ויטה פרי הגליל היא הוכחה נוספת, כי דווקא ערים שאין בהן אזורי תעשייה הן אלו שישגשגו וישרדו, כמו למשל ראש פינה הסמוכה, בעוד שערים שמקור הכנסתן מתבסס על מפעל או מעט מפעלים כמו בעיר דימונה, או חצור, ימצאו עצמם מול שוקת שבורה כהרף עין", מציין המאירי.
לדברי המאירי, שני היישובים הללו מצויים בסמיכות ונהנים מאותה קרבה למוקדי השכלה גבוהה. אולם, ראש פינה השכילה לפתח מגוון רחב של מקורות תעסוקה, בעיקר בתחום התיירות המסחר והשירותים והצליחה למתג עצמה כיישוב יוקרתי המושך אוכלוסייה מבוססת. חצור לעומתה, נשענה בעיקר על תעשייה מסורתית שבה רמת השכר נמוכה יחסית מבלי לנקוט בפעולות אקטיביות להרחבת מקורות התעסוקה בה ותוך הזיחה של נושא מיתוגה.
בהקשר זה, המאירי מזכיר את יבנה שהיתה עיירה נשכחת וראש העיר דאז מאיר שטרית, החל במיתוגה תוך שימת דגש על החינוך ובכך משל אליה אוכלוסייה איכותית. דוגמא נוספת למיקוד מיתוגי היא העיר ראש העין, שסבלה מנחיתות תדמיתית לפני כחמש עשרה שנים, אך הפכה בשנים האחרונות לאבן שואבת לזוגות צעירים בזכות הקרבה למכללת יהודה ושומרון, הקרבה לאזור התעשייה אפק, הסמיכות המיידית לכביש שש ומיצובה כיישוב למשפחות צעירות.
מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)ישראל ומצרים מתקרבות להסכם: מתווה יצוא הגז מלוויתן לקראת אישור סופי
ההבנות בין משרד האנרגיה לשותפות לוויתן סוללות את הדרך ליצוא 130 BCM גז למצרים בהיקף של כ-35 מיליארד דולר - לצד התחייבות להבטחת אספקה רציפה למשק הישראלי
בתום רצף דיונים שנמשך לתוך הלילה, משרד האנרגיה והשותפות במאגר לוויתן הגיעו לסיכום שמאפשר להניע את אחת העסקאות המשמעותיות שנרשמו בענף האנרגיה הישראלי. ההסכם, שאמור להיחתם רשמית על ידי ראש הממשלה ביממה הקרובה, יאפשר יצוא גז טבעי למצרים בהיקפים שמעולם לא נחתמו קודם, ויהווה בסיס להרחבת פעילות המאגר בשנים הקרובות. מאחורי ההסכמות עומדת מערכת של שיקולים כלכליים, רגולטוריים ומדיניים, שמתחברת לצורך של שני הצדדים לייצב את משק האנרגיה שלהם ולבסס תשתיות ארוכות טווח.
על פי המתווה, לוויתן ייצא למצרים 130 BCM גז טבעי בהיקף של כ-35 מיליארד דולר, באמצעות חברת Blue Ocean Energy המצרית. מבחינת השותפות - ניו-מד ניו-מד אנרג יהש 4.13% , שברון ורציו רציו יהש 3.54% זה בעסקה שמאפשרת את ההשקעה בהרחבת יכולות ההפקה וההולכה של המאגר, כולל צינור חדש ומערכות שמיועדות להגדיל את קצב ההפקה. מנגד, משרד האנרגיה קיבל כמה התחייבויות שנועדו לשמר את ביטחון האנרגיה של ישראל: מחיר מוגדר לאספקה לשוק המקומי, וכן מנגנון שלפיו במקרה של תקלה במאגרים אחרים, לוויתן יפנה גז ישירות למשק הישראלי. זה גם מהלך שמחזיר חלק מהעקרונות שהיו במתווה הגז המקורי, ומייצר למדינה יכולת תכנון רחבה מול הביקוש הגובר.
לכתבות נוספות בנושא:
לוויתן
בעסקת יצוא למצרים של 35 מיליארד דולר עד 2040; שותפויות הגז מזנקות
גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
- גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
- שברון נערכת להגדלת ייצוא הגז מישראל למצרים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
למתווה החדש יש גם מימד פוליטי. נתניהו רוצה להשלים את ההסכם לפני פגישתו עם נשיא ארה"ב אליו הוזמן לסוף החודש, בין היתר לנוכח מעורבותה של שברון בעסקה והאינטרס האמריקאי בשימור היציבות האזורית. למרות שהעסקה נחתמה כבר באוגוסט, ההיתר הרשמי התעכב בשל דרישה לפרוס את היצוא מעבר לשנת 2040 - החוזה המקורי - כדי לשמור אופציה להגדלת אספקה לשוק המקומי במחירים נמוכים יותר. הדרישה הזו יצרה סחבת ארוכה, שבמהלכה גם גורמים אזוריים ניסו לנצל את ההזדמנות.
