יעל הלוי בעלת חברת 'זיכוי ישיר', הורשעה בזיוף, מרמה ועבירות מס של 2.5 מיליון שקל
בית המשפט השלום בראשון לציון הרשיע היום את יעל הלוי בעבירות זיוף ומרמה וכן בעבירות מס, זאת לאחר שהלוי פעלה להשגת החזרי מס ללקוחותיה באמצעות מסמכים מזויפים וזאת מתוך מטרה לקבל עמלה גבוהה יותר. על פי פסק הדין באופן זה השיגה הלוי מעל למיליון שקל החזרים כוזבים, והשמיטה דיווח על הכנסה של 1.2 מיליון שקל.
בהתאם לכתב האישום שהוגש על ידי פרקליטות מיסוי וכלכלה, הורשעה הלוי כי בין השנים 2014-2007 הייתה בעלים ומנהלת פעילה של עסק שפעל תחת השם 'זיכוי ישיר' אשר עסק, בין היתר, בהחזרי מס לשכירים.
במהלך תקופה זאת, העסיקה הלוי ארבע פקידות, אשר עבדו מול לקוחות העסק תחת הנחייתה. במסגרת השירות שהעניקה הלוי ללקוחות העסק, הוגשו על ידה או על ידי הפקידות, דוחות שנתיים לפקידי שומה ברחבי הארץ, אליהם צורפו בקשות לזיכוי ממס בגין קרוב נטול יכולת עבור הלקוחות.
הלוי סיכמה עם הלקוחות, בעצמה או באמצעות הפקידות, כי תקבל עמלה עבור שירותיה בשווי אחוז מסוים מהחזר המס שיתקבל עבורם. סך החזרי המס הכוזבים שהשיגה הנאשמת עבור לקוחותיה בהן הורשעה הנאשמת באישום הראשון עומד על כ-1.1 מיליון שקל.
זייפה מסמכים
- המחלוקת החלה ברשת, והדיון בה יוכרע בירושלים
- ניצחון לבעלי הדירות: עיריית ת"א דרשה להחליף את החלונות, ביה"מ דחה אותה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על פי הנטען באישום הראשון, "הנאשמת הציגה בפני הלקוחות, בעצמה או באמצעות הפקידות, מצג שווא לפיו היא תפעל כדין על מנת להשיג עבורם החזרי מס. הנאשמת עשתה כן בשעה שפעלה בשיטה של זיוף מסמכים והגשת בקשות כוזבות לרשות המיסים, במטרה לקבל לידיה את העמלה הנובעת מההחזר.
הלוי הביאה את הפקידות לידי זיוף המסמכים באמצעות איומים, עידוד, תמריצים כספיים או דרכים אחרות שיש בהן משום הפעלת לחץ. הנאשמת פעלה להגשת דוחות שנתיים כוזבים עבור הלקוחות בסיוע הפקידות. בנוסף, זייפה בצוותא עם הפקידות מסמכים שונים המעידים לכאורה על זכאות להחזרי מס באמצעות קבלת נקודות זיכוי עבור קרוב נטול יכולת.
הלוי צירפה יחד עם הפקידות את המסמכים המזויפים לבקשות ולדוחות השנתיים שהגישה לפקידי השומה בשם הלקוחות. בנוסף למסמכים המזויפים, זייפה הנאשמת בצוותא עם הפקידות את חתימות הלקוחות על גבי הבקשות הכוזבות אשר צורפו לדוחות השנתיים הכוזבים שהגישה בשמם.
- בקרוב? ההחלטה שעלולה לעלות למדינה מאות מיליונים
- עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית 220 אלף שקל
באמצעות המרמה הזאת, השיגה בסיוע הפקידות בעבור לא פחות מ-44 לקוחות, במהלך התקופה הרלוונטית, החזרי מס כוזבים בסך כולל של כ-1,112,885 שקל בנוסף ניסתה להשיג במהלך התקופה הרלוונטית החזרי מס כוזבים עבור 32 לקוחות נוספים, תוך שימוש במסמכים מזויפים שזייפה יחד עם הפקידות. אך החזרי מס אלו הוקפאו על ידי רשויות המס ולא הועברו לידי הלקוחות.
לפי כתב האישום באמצעות המרמה, יצרה לעצמה הלוי בסיוע הפקידות מוניטין חיובי עבור הצלחותיה לכאורה, להשיג ללקוחות החזרי מס, ובאמצעותו גייסה לקוחות נוספים לעסק. נציגי המדינה טענו כי הלוי ביצעה את המרמה בנסיבות מחמירות, ויש לשים לב לריבוי המעשים, תכנונם, שיטתיותם ותחכומם במהלך תקופה ארוכה, תוך גרימת נזק לקופה הציבורית וללקוחות.
העבירות בגינן הועמדה לדין הלוי הן זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, (49 עבירות), ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, (34 עבירות), מסירת אמרה או תרשומת כוזבת בדוח, שימוש במרמה, עורמה ותחבולה בכוונה להתחמק או לסייע לאדם אחר להתחמק מתשלום מס, שימוש במסמך מזויף, (31 עבירות), ושידול לזיוף.
הודתה וחזרה בה
לגב האישום השני אף שבמסגרת המענה לכתב האישום כפרה הלוי במיוחס לה באישום השני, היא ביקשה לחזור בה מכפירתה והודתה בעובדות האישום, המייחס לה עבירות שונות על חוק מס ערך מוסף ופקודת מס הכנסה. בית המשפט התיר לה לחזור בה מכפירתה.
בהתאם לעובדות האישום השני, בו הודתה הלוי, בעבור השירות שניתן ללקוחות, היא החתימה בשלב ההתקשרות הראשונית, בעצמה או באמצעות הפקידות ועובדי העסק, חלק מהלקוחות על הסכם בכתב ובו נקבע כי מההחזר שיתקבל ממס הכנסה, ישלם הלקוח לנאשמת סך של לעשרים אחוזים.
בפועל, היא גבתה מהלקוחות אחוז מסוים מההחזר שהתקבל ממס הכנסה, שאינו קבוע ואינו ידוע במדויק, כעמלה עבור השירות שניתן ללקוחות. בתקופה הרלוונטית הייתה הלוי חייבת בניהול ספרי חשבונות על פי הוראות מס הכנסה, וכן הייתה חייבת בהגשת דוחות שנתיים על הכנסותיה.
בגין העמלה ששולמה לה על ידי כל לקוח, היא הפיקה חשבונית מס. במטרה להתחמק מתשלום מלוא גובה המס בגין הכנסותיה מהעמלות שקיבלה מהלקוחות, ועל מנת להקטין את תשלומי המע"מ בדיווחיה התקופתיים, פעלה הלוי על מנת לדווח על הכנסה קטנה מזו שהייתה לה בפועל כך שבגין תשלום עמלה רשמה בפנקס החשבוניות על גבי חשבונית המקור סכומים הקטנים מסכום העמלה בפועל, בדרך של השמטת הספרות הימניות או השמאליות. סכומים אלו היו מועתקים לחשבוניות ההעתק המדווחות לרשויות המס.
לאחר תלישת חשבונית המקור הנמסרת ללקוח, הוסיפה הלוי על גביה את הספרות שהשמיטה, באופן שהגדיל את שווי העמלה הרשומה על גבי חשבונית המקור לשוויה האמיתי כפי ששולם על ידי הלקוחות. בדוחות שהגישה לפקיד השומה ולמנהל מס ערך מוסף, כללה את הסכומים החלקיים והכוזבים הרשומים בחשבוניות ההעתק הכוזבות שנשמרו במשרדה.
במעשים אלו השמיטה הלוי מהכנסותיה סכום של 1,132,970 שקל בין השנים 2013-2011.
הציגה מצג שווא
סגנית הנשיא בבית המשפט השלום בראשון לציון, השופטת שירלי דקל-נוה, קיבלה את עמדת המדינה במלואה והרשיעה את הלוי בכל האישומים שיוחסו לה בכתב האישום, תוך שקבעה כי הלוי הציגה בפני הלקוחות, בעצמה או באמצעות הפקידות, מצג שווא לפיו היא תפעל כדין על מנת להשיג עבורם החזרי מס, שעה שפעלה בשיטה של זיוף מסמכים מסוג תעודות רפואיות, אישורי לימודים, ומסמכי ועדות השמה, ופעלה להגשת בקשות כוזבות לרשות המיסים, והכל במטרה לקבל לידה את העמלה הנובעת מההחזר.
השופטת דחתה את טענותיה של הלוי לפיה ארבע הפקידות פעלו על דעת עצמן, ללא כל ידיעה מצידה וקבע כי הלוי הביאה את הפקידות לידי זיוף בכך שהנחתה אותן, הן באופן ישיר והן באופן עקיף, לזייף מסמכים אשר צורפו כאמור לבקשות שהוגשו בשם לקוחות העסק.
השופטת קיבלה את גרסת הפקידות, ודחתה את גרסת הלוי, אשר הייתה, לטענת בית המשפט "מגמתית ומתפתלת, רווית גרסאות והשערות קלושות בקשר למיוחס לה בכתב האישום, לא נתמכה באדנים משמעותיים ואובייקטיבים של ממש ונועדה כל כולה על מנת להסיר מעצמה כל אחריות או ידיעה על המתרחש בעסק"
בנוסף, הרשיע בית המשפט את הלוי בהתאם להודאתה בביצוע עבירות על חוק מס ערך מוסף ופקודת מס הכנסה.
הלוי הורשעה, כי במטרה להתחמק מתשלום גובה המס בגין הכנסותיה מהעמלות שהתקבלו מהלקוחות, ועל מנת להקטין את תשלומי המע"מ בדיווחיה התקופתיים, פעלה על מנת לדווח על הכנסה קטנה מזו שהייתה לה בפועל, בסך כולל של כ-1.2 מיליון שקל.
- 1.ברוך 27/09/2023 20:10הגב לתגובה זורוצים החזר רק אחרי שיחה עם רואה חשבון

עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
אשה שנישאה לפני יותר מ-50 שנה ועזבה את הבית לאחר שטענה להתעללות נפשית מתמשכת, ביקשה לחייב את בעלה במזונות ובמדור זמניים. לטענתה, היא יצאה מהבית “עם נייר וארנק בלבד” והחלה חיים חדשים הרחק ממנו. הבעל טען שמדובר בעלילת שווא שנועדה להצדיק מעבר לצפון ודרישת
מזונות. השופט בחן את הטענות, את מכתב העזיבה החריג ואת מצבם הכלכלי - והכריע
באוגוסט האחרון, לאחר יותר מ-50 שנות נישואים, לקחה אשה את תיקה ויצאה מבית המשפחה בחדרה. לא היה זה צעד רגעי או גחמה פתאומית; לפחות כך היא טענה בבקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה. לדבריה, במשך שנים היא נשאה לבדה תחושת מועקה, פחד ושחיקה רגשית, עד שהגיעה לנקודת שבירה. “יצאתי ואני לא חוזרת, כבד את החלטתי”, כתבה לבעלה בהודעה שנשלחה זמן קצר לאחר שעזבה. היא תיארה יציאה כמעט טקסית, “עם נייר וארנק בלבד”, ועם תחושת חירות שלא הכירה שנים ארוכות. כעת, כשהיא חיה בצפון בדירה שכורה, ביקשה האשה שבעלה - שממנו התרחקה פיזית ונפשית - ימשיך לפרנס אותה עד הגירושים.
מנגד, הבעל מצייר תמונה אחרת: אדם בן 77, נכה צה"ל, שננטש לפתע על־ידי אשתו אחרי חיים של שקט, תמיכה ושיתוף, לטענתו. בין הטענות הקשות שהעלו שני הצדדים, עמד בית המשפט בפני השאלה המורכבת: האם על גבר שכבר אינו חי עם אשתו, לאחר שהיא זו שעזבה את הבית ומצהירה שאינה חוזרת, להמשיך ולשאת במזונותיה? פסק הדין מספק הצצה נדירה לדילמות שבין סכסוך זוגי מתמשך לבין עקרונות יסוד בדין העברי, ובעיקר למקום שבו מסתיימת החובה הזוגית ומתחילה עצמאות כלכלית.
הצדדים נישאו ב-1971 וחיו יחד רוב חייהם הבוגרים. שלושת ילדיהם כבר בוגרים, והזוג חי בבית משותף עד ה-21 לאוגוסט 2024 - היום שבו האשה עזבה את הבית מבלי לשוב. בכתב התביעה תיארה את נסיבות עזיבתה כצעד שננקט אחרי “שנים של התעללות נפשית ואלימות מילולית”, כלשונה. לדבריה, בעלה שלט בכל היבט בחייה: מהמפגשים החברתיים ועד השימוש בכספים המשותפים. היא טענה כי נאלצה להסתיר ממנו את כתובת דירתה החדשה מחשש לביטחונה.
האשה טענה גם כי המשיב נהנה מפנסיה מכובדת וקצבת נכות, בעוד שהיא מתקיימת מקצבאות בלבד ונדרשת להיעזר באמה כדי לשלם שכירות. לדבריה, במשק הבית המשותף נצברו סכומים נכבדים, כולל מט"ח בכספת ויתרות בחשבון הבנק של הבעל, אך אין לה גישה לכספים. בפנייתה לבית המשפט היא ביקשה לחייב את הבעל במזונות זמניים בסכום של 10,800 שקל בחודש, בטענה כי הוא מחויב, לפי הדין העברי, לפרנס את אשתו עד למועד הגט. עוד טענה האשה כי היא זכאית למזונות שיקום גם לאחר הגירושים, עד לחלוקת הזכויות הפנסיוניות.
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"עלילת דם", “תלונת שווא” ונטישה לא מוסברת
הבעל דחה מכל וכל את טענותיה של אשתו. הוא תיאר מערכת יחסים אחרת לחלוטין: זוגיות רגילה, יציבה, נטולת אלימות. לדבריו, אשתו עברה בחודשים האחרונים “שינוי לא מובן”, החליטה לפרק את הבית ועזבה ללא סיבה אמיתית. לדבריו, הוא זה שנפגע ומשלם את המחיר. הוא טען כי תלונת האלימות שהגישה נגדו היתה תלונת שווא, וכי גם בית המשפט בדיון על צו ההגנה לא התרשם שהאשה מצויה בסיכון, אך בחר להשאיר את הצו על כנו משיקולים טכניים. עוד הוא הוסיף כי האשה חיה בסך הכל מכספיה שלה, נהנתה מחיי חברה, ואף הצטרפה אליו לטיולים ולפעילויות - עד שלפתע נטשה. מבחינתו, האשה היא זו שמרדה, פעלה בזדון, הביאה למעצרו שלא בצדק ונטשה אותו לעת זקנתו.

עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
אשה שנישאה לפני יותר מ-50 שנה ועזבה את הבית לאחר שטענה להתעללות נפשית מתמשכת, ביקשה לחייב את בעלה במזונות ובמדור זמניים. לטענתה, היא יצאה מהבית “עם נייר וארנק בלבד” והחלה חיים חדשים הרחק ממנו. הבעל טען שמדובר בעלילת שווא שנועדה להצדיק מעבר לצפון ודרישת
מזונות. השופט בחן את הטענות, את מכתב העזיבה החריג ואת מצבם הכלכלי - והכריע
באוגוסט האחרון, לאחר יותר מ-50 שנות נישואים, לקחה אשה את תיקה ויצאה מבית המשפחה בחדרה. לא היה זה צעד רגעי או גחמה פתאומית; לפחות כך היא טענה בבקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה. לדבריה, במשך שנים היא נשאה לבדה תחושת מועקה, פחד ושחיקה רגשית, עד שהגיעה לנקודת שבירה. “יצאתי ואני לא חוזרת, כבד את החלטתי”, כתבה לבעלה בהודעה שנשלחה זמן קצר לאחר שעזבה. היא תיארה יציאה כמעט טקסית, “עם נייר וארנק בלבד”, ועם תחושת חירות שלא הכירה שנים ארוכות. כעת, כשהיא חיה בצפון בדירה שכורה, ביקשה האשה שבעלה - שממנו התרחקה פיזית ונפשית - ימשיך לפרנס אותה עד הגירושים.
מנגד, הבעל מצייר תמונה אחרת: אדם בן 77, נכה צה"ל, שננטש לפתע על־ידי אשתו אחרי חיים של שקט, תמיכה ושיתוף, לטענתו. בין הטענות הקשות שהעלו שני הצדדים, עמד בית המשפט בפני השאלה המורכבת: האם על גבר שכבר אינו חי עם אשתו, לאחר שהיא זו שעזבה את הבית ומצהירה שאינה חוזרת, להמשיך ולשאת במזונותיה? פסק הדין מספק הצצה נדירה לדילמות שבין סכסוך זוגי מתמשך לבין עקרונות יסוד בדין העברי, ובעיקר למקום שבו מסתיימת החובה הזוגית ומתחילה עצמאות כלכלית.
הצדדים נישאו ב-1971 וחיו יחד רוב חייהם הבוגרים. שלושת ילדיהם כבר בוגרים, והזוג חי בבית משותף עד ה-21 לאוגוסט 2024 - היום שבו האשה עזבה את הבית מבלי לשוב. בכתב התביעה תיארה את נסיבות עזיבתה כצעד שננקט אחרי “שנים של התעללות נפשית ואלימות מילולית”, כלשונה. לדבריה, בעלה שלט בכל היבט בחייה: מהמפגשים החברתיים ועד השימוש בכספים המשותפים. היא טענה כי נאלצה להסתיר ממנו את כתובת דירתה החדשה מחשש לביטחונה.
האשה טענה גם כי המשיב נהנה מפנסיה מכובדת וקצבת נכות, בעוד שהיא מתקיימת מקצבאות בלבד ונדרשת להיעזר באמה כדי לשלם שכירות. לדבריה, במשק הבית המשותף נצברו סכומים נכבדים, כולל מט"ח בכספת ויתרות בחשבון הבנק של הבעל, אך אין לה גישה לכספים. בפנייתה לבית המשפט היא ביקשה לחייב את הבעל במזונות זמניים בסכום של 10,800 שקל בחודש, בטענה כי הוא מחויב, לפי הדין העברי, לפרנס את אשתו עד למועד הגט. עוד טענה האשה כי היא זכאית למזונות שיקום גם לאחר הגירושים, עד לחלוקת הזכויות הפנסיוניות.
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"עלילת דם", “תלונת שווא” ונטישה לא מוסברת
הבעל דחה מכל וכל את טענותיה של אשתו. הוא תיאר מערכת יחסים אחרת לחלוטין: זוגיות רגילה, יציבה, נטולת אלימות. לדבריו, אשתו עברה בחודשים האחרונים “שינוי לא מובן”, החליטה לפרק את הבית ועזבה ללא סיבה אמיתית. לדבריו, הוא זה שנפגע ומשלם את המחיר. הוא טען כי תלונת האלימות שהגישה נגדו היתה תלונת שווא, וכי גם בית המשפט בדיון על צו ההגנה לא התרשם שהאשה מצויה בסיכון, אך בחר להשאיר את הצו על כנו משיקולים טכניים. עוד הוא הוסיף כי האשה חיה בסך הכל מכספיה שלה, נהנתה מחיי חברה, ואף הצטרפה אליו לטיולים ולפעילויות - עד שלפתע נטשה. מבחינתו, האשה היא זו שמרדה, פעלה בזדון, הביאה למעצרו שלא בצדק ונטשה אותו לעת זקנתו.
