נכה מקרית אתא רוקן את החשבון כמה ימים לפני שנכנס לחדלות פירעון

תושב קרית אתא בן 62, גרוש ואב לשני בגירים, גר בדירה של עמיגור ומקבל קצבת נכות חודשית של 4,556 שקל בלבד. לפי הנתונים היבשים, הוא נכה בשיעור של 64% ומוכר כבעל דרגת אי-כושר עבודה של 100% לצמיתות, ולא עבד מ-2019. במרץ 2025 הוא עתר ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה בבקשה לפתוח הליך חדלות פירעון בעקבות חובות בסכום כולל של כ-70 אלף שקל - הליך שני מסוג זה בחייו, אחרי שהוא כבר קיבל הפטר לאלתר ב-2019 בתיק קודם. אבל מה שהתגלה בדרך לא היה סיפור של חייב מובס שמבקש מקלט, אלא תמונה אחרת בהרבה.

עו"ד ענת רום, שמונתה כנאמנת לניהול ההליך, הגישה דו"ח שחשף שורה של מעשים שלא הסתדרו טוב עם הסיפור שהחייב הציג. לפי הדו"ח, הוא נטל הלוואה ממנורה באפריל 2025 בלי לדווח עליה, ניהל חשבון בבנק דיסקונט שגם עליו לא דיווח, ולפני הכניסה להליך רוקן את החשבון ומשך כספים מקופות גמל. הנאמנת ציינה גם שלאור "נסיבות יצירת החובות והתנהלות היחיד בחוסר תום לב", היא ממליצה על ביטול ההליך כולו.

אבל זה רק הקצה של החוט. בדיון שהתקיים בפני הרשם שאדי ג'ובראן, התברר עניין כספי גדול הרבה יותר: החייב משך כ-142 אלף שקל מקופת הפנסיה שלו באלטשולר שחם, בפעימות שנמשכו כמה ימים, החל מה-16 במרץ 2025 - שבועות ספורים לפני שפנה ללשכת ההוצאה לפועל. כשנשאל על כך, הוא טען שמדובר בכספי הפנסיה שלו ושהוא היה חייב כספים לבני משפחתו, אך לא הצליח לפרט מי הם בני המשפחה האלה ולא הציג שום אסמכתא לחובות. הפרט היחיד שמסר היה שהוא העביר 30 אלף שקל לבתו, כביכול עבור הלוואה שהיא נטלה לצורך מימון החתונה של בנו.

הרשם לא הסתפק בזה. מבדיקת תנועות החשבון התגלה פרט מטריד עוד יותר: ב-18 במרץ 2025, באותו היום שבו החייב חתם על ייפוי כוח לעורך דינו לקראת ההליך, בחשבון בדיסקונט עוד היה סכום של 66.25 אלף שקל, שהיה מכסה את כל חובותיו. רק כשבועיים אחר כך, ב-2 באפריל 2025, "הספיק" החייב לרוקן את החשבון לחלוטין. כלומר בזמן שהיה לו את הכסף לסגור את החוב בלי שום הליך - הוא בחר להעביר אותו למקום אחר.

"מן הראוי כי אותם בני משפחה היו מצטרפים להליך"

על המעשים האלה כתב הרשם ג'ובראן בלשון חדה: "מעשיו של היחיד אינם דרים בכפיפות אחת עם חובת תום הלב". הוא גם מתח ביקורת קשה על טענת ההלוואות המשפחתיות שהחייב ניסה להשתמש בה כדי להסביר את העברת הכספים: "אם היחיד היה חייב כספים לבני משפחתו, הרי מן הראוי כי אותם בני משפחה היו מצטרפים להליך, מגישים תביעות חוב ומתחלקים עם יתר הנושים בכספים קופת הנשייה, ולא לסייע בידי היחיד להעלים את נכסי קופת הנשייה".

ובכל זאת - ולמרות בקשת הנאמנת לבטל את ההליך כליל, הרשם בחר בדרך אחרת. הוא קבע שביטול ההליך פשוט לא יביא תועלת לנושים, ושההגיון מאחורי ההחלטה ברור: למה לסגור את הדלת, אם אפשר לחייב את האיש להחזיר בעצמו את מה שהבריח? לדברי ג'ובראן, "משרואה אני את טובת הנושים, שהיחיד היה יכול לשלם להם את חובם בנקל אילולא העלים את הכספים, לא מצאתי לבטל את ההליך, אלא לחייב את היחיד להשיב את נכסי קופת הנשייה". ולמי שיחשוב שזו פתיחת פתח לעוד התעלמות, הרשם הוסיף אזהרה ברורה: אם החייב לא יחזיר את הכסף, הוא ישקול לתת צווים נוספים להשבת הכספים - אלא שלדבריו ביטול ההליך כשלעצמו "לא יניב תועלת ממשית לנושים".

בפועל, הצו שניתן מחייב את החייב להעביר לקופת הנשייה את כל הכספים שנותרו בקופות הגמל וקרנות ההשתלמות שלו, וכל נכס נוסף שיגיע לידיו במהלך התקופה. בנוסף, הוא נדרש להזרים לקופת הנשייה  סכום כולל של 94 אלף שקל, שיכלול דיבידנד מלא לנושים בתוספת הוצאות משפט של ההליך. הוא יידרש לשלם 60 תשלומים חודשיים של 1,250 שקל, החל מה-15 ביולי, ועוד 19 אלף שקל נוספים עד תום התקופה. תקופת התשלומים נקבעה ליותר משלוש השנים הסטנדרטיות שבחוק - לא כעונש, אלא דווקא כדי לאפשר לחייב, בהינתן הכנסתו הצנועה, להשלים את ההחזר בלי לקרוס תחתיו.

ומה אם החייב לא יעמוד בתנאים? הסנקציות שמפורטות בצו אינן סימליות: הארכת תקופת התשלומים, הגדלת הסכומים, הטלת הגבלות מחדש, ובמקרה הקיצוני - ביטול הצו וההפטר עצמו, ואף חשיפה לאישום פלילי בעקבות הסתרת מידע מהרשם או מהנאמנת, בהתאם לסעיף 346 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי.