הטעות שעולה מאות אלפי שקלים: כך תכנון פרישה נכון מגדיל לכם את הנטו

רבים נוטים לחשוב על פרישה כרגע סמלי, היום שבו מפסיקים לעבוד, נפרדים מהקולגות ומתחילים סוף סוף לצאת לפנסיה, לבלות הרבה יותר זמן עם הנכדים והמשפחה. בפועל, פרישה היא הרבה פחות אירוע טקסי והרבה יותר החלטה כלכלית מהותית. זהו מעבר חד יחסית בין תקופה שבה ההכנסה נשענת על שכר חודשי קבוע, לבין תקופה שבה האדם נדרש לייצר לעצמו ודאות מתוך חסכונות, זכויות פנסיוניות, השקעות והטבות מס שנצברו לאורך עשרות שנים. מי שמגיע לשלב הזה בלי תכנון, עלול לגלות מאוחר מדי שההחלטות שקיבל בחופזה מלוות אותו שנים קדימה. מי שמתכנן נכון, יכול לשפר באופן ממשי את רמת החיים שלו בפרישה.

האתגר הגדול בפרישה הוא שהחלטות שמתקבלות בפרק זמן קצר יחסית משפיעות על עשרות שנים קדימה. בחירה במסלול קצבה מסוים, משיכת כספים חד פעמית, ניצול חלקי בלבד של פטורים ממס, או חוסר תיאום בין הפנסיה לבין חסכונות נוספים, כל אלה יכולים לייצר פער דרמטי בין מי שייהנה מהכנסה חודשית יציבה וגמישה, לבין מי שיגלה שבתוך כמה שנים הכסף פשוט נשחק. לכן, תכנון פרישה אינו מותרות ואינו שירות שמתאים רק לבעלי הון. מדובר בצומת קריטי כמעט לכל שכיר, עצמאי או בעל שליטה שצברו נכסים פנסיוניים לאורך החיים.

כמה קצבה חודשית אקבל? זו בכלל לא השאלה

אחת הטעויות הנפוצות ביותר היא להתמקד רק בשאלה כמה קצבה חודשית אקבל, בלי להבין את התמונה המלאה. הקצבה היא אמנם הלב של ההכנסה בגיל פרישה, אבל היא רק חלק מהפאזל. לצידה יש לבחון את מבנה תיק החיסכון כולו: קרן פנסיה, ביטוחי מנהלים, קופות גמל, כספי פיצויים, חסכונות נזילים, תיק השקעות, נדל״ן מניב ולעיתים גם הכנסות מעסק או משכירות. השאלה הנכונה אינה רק כמה כסף נכנס בכל חודש, אלא גם מה מקור ההכנסה, מהו נטל המס עליה, עד כמה היא גמישה, מה רמת הסיכון שלה, וכיצד היא משרתת את התא המשפחתי כולו. 

דוגמה יישומית - כיצד אפשר לחסוך באמצעות תכנון פרישה?

 ניקח לדוגמה פורש בן 67, שצפויה לו קצבה חודשית של כ-11,500 שקל מקרן הפנסיה. בנוסף עומדים לרשותו תיק השקעות בשווי כ-900 אלף שקל ופיקדון בנקאי נוסף שנצבר לאורך השנים. על פניו מדובר בפרישה נוחה יחסית – קצבה יציבה לצד הון נזיל שיכול לשמש להוצאות בלתי צפויות, טיולים או סיוע לילדים. 

• קיבלתם הערכת ביצועים מצוינת אבל השכר לא עולה? איך להתמודד עם טיעוני ההנהלה
• טוב חבר רחוק: הקשרים השטחיים ששווים יותר מהקרובים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אולם ללא תכנון פרישה מסודר, גם מצב כזה עלול להיות פחות יעיל מבחינה כלכלית. אם אותו פורש יתחיל לקבל את הקצבה מבלי לבצע קיבוע זכויות ומבלי לתכנן את השימוש בחסכונות הנזילים, חלק גדול מהקצבה יהיה חייב במס.

נמשיך עם הדוגמה: מתוך קצבה של 11,500 שקל, לאחר ניכוי נקודות הזיכוי הבסיסיות לגבר בגיל פרישה, ייתכן שכ-9,000–9,500 שקל ייחשבו כהכנסה חייבת. במקרה כזה, המס החודשי עלול להגיע לכ-1,300-1,600 שקל בחודש.

כלומר, במקום לקבל לידיו כ-11,500 שקל, הנטו החודשי בפועל עשוי לעמוד על כ-9,900–10,200 שקל בלבד. לאורך 20 שנות פרישה מדובר בתשלום מס מצטבר שעלול להגיע לכ-350–400 אלף שקל.

• ככה תוזילו את דמי הניהול בפנסיה - בלי להסתבך ובלי להתמקח
• דוח פנסיה שנתי: מה חשוב באמת לבדוק?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

לעומת זאת, בתכנון פרישה נכון ניתן לשנות את התמונה. בשלב הראשון מתבצע מיפוי של כלל הכספים של הפורש, קרן הפנסיה, תיק ההשקעות, פיקדונות וחסכונות נוספים,  על מנת להבין אילו כספים ניתנים למשיכה הונית ומהן השלכות המס של כל מקור.

לאחר מכן מתקבלת החלטה אסטרטגית על מבנה ההכנסות. לדוגמה, ניתן למשוך חלק מהכספים ההוניים כסכום חד-פעמי פטור ממס, ובמקביל לבצע קיבוע זכויות על הכספים הקצבתיים מול רשות המסים.

קיבוע הזכויות עשוי להעניק לפורש פטור מצטבר של עד כ-980 אלף שקל, שמתורגם לפטור של כ-5,400 שקל מתוך הקצבה החודשית. במצב כזה, מתוך קצבה של 11,500 שקל רק כ-6,100 שקל יהיו חייבים במס.

 לאחר הפטור ונקודות הזיכוי, חבות המס החודשית יכולה לרדת לכ-200–400 שקל בלבד. כלומר, הנטו החודשי עשוי לעלות לכ-11,100–11,300 שקל.

הפער בין שני המצבים, פרישה ללא תכנון לעומת פרישה עם תכנון, יכול להגיע לכ-1,200 שקל נטו בחודש. לאורך 20 שנות פרישה מדובר בכ-280 אלף שקל ואף יותר שנשארים בידי הפורש במקום לעבור למס הכנסה.

בנוסף, תכנון נכון מאפשר להשתמש בצורה מושכלת גם בתיק ההשקעות. למשל, משיכה מדודה של כ-3,000–4,000 שקל בחודש מהתיק יכולה להשלים את ההכנסה החודשית, לשמור על רמת חיים גבוהה יותר, ובמקביל להשאיר חלק משמעותי מההון להשקעה או להורשה לדור הבא.

איזון בין קצבה להון

כך למעשה, תכנון פרישה נכון אינו עוסק רק במספרים אלא ביצירת איזון: בין קצבה לבין הון, בין הכנסה שוטפת לבין נזילות למצבי חירום, ובין רמת החיים של הפורש היום לבין העברת נכסים לדור הבא.כאן בדיוק נכנסת לתמונה אחת הסוגיות המשמעותיות ביותר, ניצול הפטורים ממס. רבים שומעים את המונח קיבוע זכויות, אך אינם מבינים עד כמה מדובר במהלך מהותי. בפועל, מדובר בהחלטה שיכולה לקבוע כמה מתוך הקצבה החודשית יהיה פטור ממס, ומה יקרה ביחס לכספי הפיצויים והמשיכות שבוצעו בעבר. מי שלא בוחן את הנושא באופן מקצועי, עלול לבחור בפתרון שנראה פשוט באותו רגע, אך פוגע בו לטווח ארוך. במילים אחרות, טעות אחת בשלב הזה איננה טעות חודשית, אלא טעות מצטברת שיכולה להסתכם בעשרות ואף מאות אלפי שקלים לאורך שנות הפרישה.

האם תמיד נכון למקסם את הקצבה החודשית? מעבר להיבט המיסויי, ישנה גם שאלת מבנה ההכנסה. לא תמיד נכון למקסם קצבה חודשית בכל מחיר, ולא תמיד נכון למשוך כמה שיותר כסף באופן חד פעמי.

צריך להבין מהו הצורך האמיתי של הפורש. יש הבדל מהותי בין זוג שפורש עם דירה בבעלות מלאה, ילדים עצמאיים והוצאות שוטפות נמוכות, לבין פורש שעדיין מסייע לילדיו, משלם שכירות או מחזיק התחייבויות נוספות. במקרה הראשון, ייתכן שיהיה נכון להעדיף יציבות קצבאית ארוכת טווח. במקרה השני, דווקא מרכיב הוני מתוכנן יכול לספק גמישות חשובה בשנים הראשונות של הפרישה.

נניח למשל אישה בת 62, אלמנה, שצברה חיסכון פנסיוני נאה אך גם מחויבויות משפחתיות משמעותיות, כולל סיוע חודשי לבן עם מוגבלות והוצאות בריאות קבועות. מבחינתה, תכנון פרישה טוב לא יסתכם בשאלה מה נותנת לה הקצבה הגבוהה ביותר על הנייר. ייתכן מאוד שהפתרון הנכון יהיה כזה שמשלב קצבה קבועה המספקת בסיס בטוח, לצד רזרבה הונית זמינה שתאפשר לה להתמודד עם הוצאות משתנות מבלי להיכנס ללחץ תזרימי. זהו ההבדל בין חישוב טכני לבין תכנון פיננסי אמיתי.

היבט נוסף שרבים נוטים להמעיט בחשיבותו הוא התאמת מסלול הקצבה למבנה המשפחה. כאשר פורש בוחר מסלול קצבה, הוא אינו בוחר רק עבור עצמו, אלא גם עבור בן או בת הזוג שנותרים מאחור במקרה פטירה. פער קטן לכאורה בגובה הקצבה הראשונית יכול לשקף הבדל גדול מאוד ברמת ההגנה העתידית על התא המשפחתי. ישנם מקרים שבהם הפורש מתפתה לבחור במסלול שמייצר קצבה גבוהה יותר בטווח המיידי, אך מותיר את בן הזוג עם הכנסה נמוכה משמעותית בהמשך. זו החלטה שאינה רק כלכלית, אלא גם משפחתית וערכית.

ניקח דוגמה נוספת, זוג שבו הבעל הוא המפרנס המרכזי והאישה עבדה חלקית במשך שנים ולכן צפויה לקבל קצבה נמוכה יחסית. אם הבעל יבחר במסלול שמגדיל את הקצבה הנוכחית שלו אך מצמצם משמעותית את קצבת השאירים העתידית, המשמעות היא שבמקרה פטירה האישה עלולה למצוא את עצמה עם ירידה חדה בהכנסה דווקא בגיל שבו יכולת ההסתגלות הכלכלית נמוכה יותר. לעומת זאת, בחירה במסלול מעט שמרני יותר יכולה להקטין מעט את ההכנסה בהווה, אך לייצר ביטחון עמוק יותר למשפחה בעתיד.

האם אנחנו ערוכים להתמודד עם אריכות ימים? מעבר לכל אלה, פרישה מחייבת גם חשיבה על סיכון אריכות ימים. במילים פשוטות, השאלה איננה רק כמה כסף יש היום, אלא האם הוא יספיק גם בעוד עשרים או שלושים שנה. תוחלת החיים עולה, והמשמעות היא שיותר ויותר אנשים חיים שנים רבות אחרי הפרישה. מי שמבצע משיכות הוניות גדולות מדי בשנים הראשונות, עלול ליהנות מהון זמין בהתחלה אבל לסבול משחיקה חמורה בהמשך. מנגד, מי שנצמד רק לקצבה ואינו שומר מספיק נזילות, עלול להיקלע לקושי כאשר מופיעות הוצאות רפואיות, משפחתיות או דיוריות בלתי צפויות. לכן, תכנון נכון צריך לאזן בין יציבות לבין גמישות, בין הכנסה מובטחת לבין ניהול רזרבות.

יש גם מימד פסיכולוגי חשוב שלא מדברים עליו מספיק. אנשים רבים מקבלים החלטות פרישה מתוך עייפות, פחד או רצון פשוט לסיים עם הבירוקרטיה. אחרי שנים של עבודה, הם רוצים לחתום על הטפסים ולהמשיך הלאה. אבל דווקא העייפות הזו עלולה להיות יקרה מאוד. פרישה היא שלב שבו לא נכון לפעול מתוך דחיפות. נכון לעצור, למפות את כלל הנכסים והזכויות, להבין את השלכות המס, לבדוק תרחישים שונים ולבנות תכנון שמתאים לא רק לשנה הראשונה, אלא לעשור הבא.

השורה התחתונה ברורה: פרישה אינה סוף פסוק, אלא נקודת הכרעה. מי שמתייחס אליה כאל הליך טכני, מסתכן בקבלת החלטות חלקיות, לעיתים בלתי הפיכות. מי שמתייחס אליה כאל מהלך אסטרטגי, יכול להפוך את שנות הפרישה מתקופה של אי ודאות לתקופה של יציבות, שליטה ושקט נפשי. תכנון פרישה מקצועי אינו נועד רק להגדיל קצבה או להפחית מס, אלא לייצר התאמה בין הכסף שנצבר לאורך החיים לבין החיים עצמם. בסופו של דבר, פרישה טובה איננה זו שבה פשוט מפסיקים לעבוד, אלא זו שבה מתחילים את הפרק הבא עם בהירות, עם ביטחון ועם תכנית כלכלית שנבנתה נכון.

הכותבת היא רו"ח (עו"ד), מתכננת פרישה ב-SFP היימן, סוכנות לביטוח פנסיוני