שלמה מעוז בשלו: "התיקון חד מאוד אבל אני עדיין אופטימי, הפאניקה מוגזמת"

בשיחה עם Bizpotal מדבר הכלכלן הראשי באקסלנס על הירידות האחרונות, סוקר את הפעילות הכלכלית בעולם ומזהה הזדמנויות. "אין חלופות לשוק המניות"
יונתן גורודישר |

ירידות השערים האחרונות בשוקי העולם לא מרתיעות את שלמה מעוז, הכלכלן הראשי באקסלנס נשואה. מעוז מצהיר כי הוא אופטימי לגבי מצב הכלכלה העולמית, תוך שגם מזכיר כי למרות המשבר האחרון מאירופה, למשקיעים אין חלופות ראויות לשוק המניות ואף מזהה שני שווקים כהזדמנות - ארה"ב וגרמניה.

כלכלות העולם ממשיכות להראות התאוששות

"אני עדיין אופטימי. אני פשוט קורא את הנתונים בארה"ב, בעולם וגם באירופה", אמר מעוז בשיחה עם Bizportal. באשר לירידות השערים החדות, מעוז מעריך כי מדובר בתיקון חד, אך בנשימה אחת מבקש להדגיש כי "לא מדובר במקרה של ליהמן ברדרס, בר סטרנס ו-AIG. הבעיה היא אירופית, אנשים לא צריכים להיכנס לפאניקה".

מעוז סוקר את המצב במדינות הגדולות בעולם ורואה התאוששות כלכלית, למרות המשבר באירופה. "בארה"ב אני רואה נתונים טובים מאוד", אמר, תוך שציין את השיפור בפעילות הייצור, בתעסוקה ובמכירות הבתים. "גם מחיר הנפט נוח לאמריקנים, כאשר הריבית היא עדיין אפסית", ציין. "אני מעריך שמצב הכלכלה ימשיך להשתפר למרות המשבר באירופה וארה"ב תצמח ב-3% עד 3.5%", אמר הכלכלן.

הירידה בכושר התחרות של החברות האמריקניות בשל צניחת האירו בעולם מקוזזת על פריון העבודה הגבוה בארה"ב, מעריך מעוז, כמו גם על ידי הייסוף שנרשם גם ביואן הסיני, גורם מאיים על ההגמוניה האמריקנית. "לדעתי אמריקה זולה. אנחנו רואים עלייה ברווחיות הבנקים, כמו גם בחברות ה-S&P 500", סיכם.

גם המשבר באירופה אינו מצליח לצבוע את התמונה של מעוז בשחור. הכלכלן מציין לחיוב את הקיצוצים שהוכרזו ברחבי היבשת, ביוון, ספרד, פורטוגל ובריטניה. בצל המשבר, מעוז מזהה גם הזדמנות באירופה.

גרמניה - "מאוד זולה, הופכת לסופר אטרקטיבית"

"המרוויחה הגדולה ביותר אשר הופכת למדינה סופר אטרקטיבית היא גרמניה", מציין. "גרמניה מאוד זולה. הכלכלה תגדל, בעיקר במערב, שם החברות יותר מוטות יצוא", הוסיף, "הפיחות במטבע יהפוך אותה לתחרותית יותר וייתן הזדמנות לפירמות הגרמניות להשתלט על אירופה".

מעוז מעריך המשך שיפור בפעילות הכלכלית גם בשאר חלקי העולם. "אני רואה עלייה חדה בפעילות הכלכלית בברזיל. האינפלציה שם יציבה וההשקעות כמעט ומכסות את הגירעון בחשבון השוטף".

בהסתכלות על הכלכלה העולמית כמכלול, מעוז רואה במזרח הרחוק גורם מאזן לאירופה: "באסיה נולדת אירופה חדשה. רואים שם עלייה בצריכה אשר תקזז את השפעות המשבר". מעוז הוסיף כי גם החלטותיהן של סין והודו שלא להעלות את שיעור הריבית תומכת בכלכלה באזור.

"שנאת האפס תימשך"

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

רשות המסים
צילום: רשות המסים

הכנסות המדינה ממסים עלו ל-42.7 מיליארד שקל בספטמבר - גידול שנתי ריאלי של 4%

המדינה גבתה יותר מסים בהשוואה שנתית בעיקר מחברות וגם הגאות בבורסה תרמה את חלקה כשניכויי המס מניירות ערך זינקו ב-132% שם נרשמה פעילות ערה במיוחד; לעומת זאת, המסים מצריכה ויבוא ירדו בשל עונת החגים ומספר ימי עבודה מצומצם

מנדי הניג |

בספטמבר הסתכמו הכנסות המדינה ממסים ב-42.7 מיליארד שקל, עלייה ריאלית של כ -4% לעומת ספטמבר אשתקד, כך לפי נתוני אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר. המספרים האלו מציגים לנו תמונה מעניינת. המדינה גובה יותר מסים, אבל לא בזכות עלייה בצריכה אלא בגלל רווחיות גבוהה של חברות ופעילות ערה בשוק ההון.

המספרים מראים על מגמת התאוששות לעומת השנה שעברה. אחרי תקופה של ירידה בגבייה במהלך 2023, בעיקר בשל השפעות המלחמה, הנתונים מצביעים על שינוי כיוון: מתחילת 2024 ועד סוף ספטמבר 2025 נרשם גידול בקצב השנתי של כ -10% בגביית המסים, לעומת ירידה של 8% בתקופה הקודמת. גם הגבייה של ספטמבר השנה גבוהה ב-1% מהשיא שנרשם אשתקד.

הקופה הציבורית מתמלאת מהר יותר, והמדינה מצליחה לגבות יותר מסים מהמתוכנן. ברבעון השלישי של השנה גבתה רשות המסים 132 מיליארד שקל, לעומת תחזית של 127.2 מיליארד שקל - פער של כ-4%.


הגוף שצריכים למחוא לו כפיים הוא - רשות המיסים. לאורך תקופת המלחמה כשהגירעון גדל וההוצאות הביטחוניות טיפסו בקצב שלא ראינו שנים, רשות המסים היא הגוף היחיד שהצליח להחזיק את הכלכלה הישראלית מעל המים. וזה לא קרה באמצעות תוכניות סיוע גרנדיוזיות או מהלכים מפוצצים אלא פשוט על ידי גבייה עקבית, חכמה לצד אכיפה הדוקה וניהול כמעט צבאי של כל שקל שנכנס לקופה הציבורית. בשלושת השנים האחרונות גדלה גביית המסים בכ-60 מיליארד שקל, היעד השנתי עודכן ל־496 מיליארד שקל, והתחזית ל-2026 כבר מזנקת ל-530 מיליארד.

הגבייה הזאת לא נובעת רק ממסים חדשים כמו מס "הרווחים הכלואים" או מהקפאת מדרגות המס, אלא בעיקר מעבודה שיטתית בשטח. מאות מפקחים חדשים, מערכות מידע מתקדמות ופרויקטים כמו “חשבוניות ישראל” הפכו את האכיפה לכלי מדיניות של ממש. אפשר גם להזכיר את נוהל גילוי מרצון והצלבות דיגיטליות בשוק הקריפטו שהצליחו להביא מיליארדים לקופה.