מכרזי חלם: רשומון
כאשר נכנס השר מאיר שטרית למשרד הפנים, גילה מהר מאוד את תפוח האדמה הלוהט מתחת לרגליו: המכרז התקוע של תעודות הזהות החכמות. אז עמדו בפניו שתי אפשרויות... הוא בחר את האפשרות הקשה, קרי הפסקת המכרז, למרות שלכאורה היתה זוכה פוטנציאלית - HP. הוא אף הפיל את התיק עליה, וטען שהביטול נבע מכך ש-HP דרשה מחירים לא ריאליים לטעמו.
ביטול מכרז תעודת הזהות החכמה הוא אחד הכישלונות היותר צורמים של משרד הפנים בשנים האחרונות. למי שלא זוכר, המכרז יצא לאוויר בשנת 2001, בשיא ימי אינתיפאדת אל-אקצה, כשאוטובסים ואזרחים התפוצצו על ימין ועל שמאל. הממשלה הגדירה את המכרז כלא פחות ולא יותר מאשר כזה שנועד להציל חיי אדם. זאת, מאחר שגורמי הביטחון נידבו אז מספרים מפחידים על היקף זיוף תעודות הזהות על ידי גורמי פח"ע למיניהם.
חדורי שליחות לאומית, התכנסו חכמי המכרזים במדינת החלם שלנו וניסחו מכרז ראשון מסוגו בתחום. אל המכרז הוזמנו חברות בינלאומיות שלהן ניסיון דומה בעולם. כבר אז שמו לב כמה מראשי חברות אלו שהדרישות הישראליות קצת מוזרות בהתחשב בגודלה של המדינה ומספר התעודות שצריך לנפק לאזרחיה. אבל המכרז התנהל בקצב סביר ואפילו זוכה הייתה בו - HP, שחגגה את זכייתה ברוב פאר והדר (אז המנכ"ל היה אודי גרף, מישהו זוכר?). אלא שהחגיגות היו מוקדמות מדי. עד מהרה הגישה החברה שהתחרתה בהראש בראש - EDS, ערעור על תוצאות המכרז.
זה היה הרגע שבו הונחה הרגל על הבלמים ותעודת הזהות החכמה החלה להתרחק מתושבי מדינת ישראל מרחק גדול. לא הועילו הצהרות של שרים, חשב כללי אחד ומנכ"לים על תאריכים דמיוניים שבהם ניתן יהיה לחלק לאזרחי מדינת ישראל את התעודות. מישהו אף החל לתכנן את טקס מסירת התעודות, ותיכנן להעניק את הראשונה לאזרח מספר אחת - ראש הממשלה דאז, אריק שרון.
הדיון על התעודות עבר לכותלי בתי המשפט, שם נחשפו בזה אחר זה החורים הרבים בו - חורים שגרמו לאלו שהשתתפו בו למסור מידע לא נכון בדיעבד ולמעשה גרמו בעצמם לפסילתם. פסק הדין היה חד משמעי: לפסול את המכרז ולצאת במכרז חדש.
ממשלה קמה וממשלה הלכה, שרים באו למשרד הפנים ושרים הלכו - והנושא הזה לא ממש עניין אף אחד, לפחות לא בבניין הכנסת. למרות זאת, מכרז נוסף אכן פורסם לבסוף. הפעם, אמרו לנו מנהיגי החלם, הופקו הלקחים והאחריות עברה למשרד הפנים כדי שבתוך שנה ניתן יהיה לסיים את הסיפור. לא פחות משלוש דחיות נרשמו במכרז השני. HP ניגשה כמובן שוב ומולה התמודדו בתחילה עוד כמה קבוצות, אבל לאט-לאט נשרו כולן. האומדנים שניפקו עורכי המכרז לגבי עלויות הדפסת הכרטיס היו רחוקים מהמציאות. בדיעבד, יאמרו כמה מעורכי המכרז, כי הם אפילו לא התקרבו למחירים שנהוגים באירופה.
גם במכרז השני הציגו הישראלים דרישות סף שהפילו על הקרשים את נציגי החברות הבינלאומיות שהתעניינו בו. מדינת ישראל, שפוטנציאל התעודות שלה לא עולה על חמישה מיליון, רצתה לנפק בתחילה רק חצי מהכמות, ולא סתם - אלא אף דרשה שההדפסה תתבצע כאן בישראל. המדובר בלוקסוס שאפילו מדינה קטנה כמו בלגיה כבר לא מרשה לעצמה לבקש.
התמוטטות שניה
כך החל גם המכרז הזה להתמסמס. ראשי משרד הפנים לדורותיהם - אלי ישי ורוני בראון - לא ממש התעניינו בנושא, עד שהגיע מאיר שטרית. מהר מאוד התברר לו ולמנכ"לו המנוסה, אריה בר, כי הוא נכנס למיטה חולה ויש לו שתי אפשרויות: או שהוא נותן מכת מחץ ומבריא את החולה, או שהוא מחסל אותו, כלומר מפסיק את המכרז. שלשום בערב, כאמור, החליטו השר ומנכ"לו לבחור בדרך השניה. עכשיו מנסים במשרד הפנים לכבות את השריפה שאלף טיפשים הציתו. שם, במשרד, חולמים שם על מכרז סגור - "מכרז לייט" של כמה ספקים, שיכלול הצעות מחיר, מו"מ עסקי כמו שצריך וסגירת עניין בתוך שנה.
במשרד הפנים לא פוסלים גם את האפשרות האופטימית - לתפוס שתי ציפורים במכה אחת: מכרז משותף לדרכון ביומטרי ולתעודת הזהות החכמה. למה זה חשוב? כי על פי תקנות ההגירה של האיחוד האירופי, אם בתוך שלוש שנים אזרחי ישראל לא ישאו דרכונים מבוססי שבב ביומטרי, הכניסה שלהם למדינות אירופה תהפוך לסיוט. למכרז זה יש כבר RFP שנכתב על ידי המדפיס הממשלתי, אבל מסיבות בלתי ברורות הוא לא יוצא לפועל. כעת מקווים שבד-בבד עם קבורתה של התעודה החכמה, ניתן יהיה ליצור בבת אחת שני מסמכים חשובים, המהווים את נשמת אפו של כל אזרח החי במדינה חופשית ודמוקרטית.
יש רק "מכשול" אחד קטן: כדי לנפק תעודה חכמה על בסיס ביומטרי, צריכים להזמין את כל תושבי מדינת ישראל לתחנת משרד הפנים הקרובה לביתם ולקחת מהם טביעת אצבעות ביומטרית, כזו הדומה לזו שלוקחים מאיתנו בשערי ויזת ההגירה לארצות הברית. הדרישה הזו חייבת להיות מעוגנת בחקיקה וכולנו יודעים כמה זמן חקיקה לוקחת בישראל. אפילו פרלמנטר ותיק כמו שטרית לא יכול לעשות יותר מדי נפלאות, שלא לדבר על התנגדויות צפויות מצד ארגונים אזרחיים או מכאלו שלא ממש מעוניינים שטביעות האצבע שלהן תהיינה אגורות במחשבי המדינה.
סופו של סיפור: שבעה מיליון אזרחי המדינה ימשיכו בינתיים להסתובב עם תעודות מנייר. קבוצה של אנשים בעלי רצון טוב בממשלה תנסה שוב להריץ מכרז - סגור או פתוח - ולקוות שהפעם זה יצליח, אלא אם כן הקדנציה תסתיים, השר יתקדם לתפקיד אחר בממשלה, יבואו שר אחר ומנכ"ל אחר, ואז מי יודע אילו המצאות הם ימציאו.
אז מה היה לנו כאן? מדינה אחת, שני מכרזים ומיליוני תעודות זהות בעלות פוטנציאל זיוף שמחכות למושיע. חלם, כבר אמרנו?
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
יו"ר ועד אל על נגד רגב: "מהלך שירסק את התעופה הישראלית"
שרון בן יצחק יצא נגד כוונת שרת התחבורה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו קוסט וויז אייר, שיהיה בנתב"ג ויכלול צוותים ישראליים. לדבריו, "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור"
יו"ר ועד עובדי אל על, שרון בן יצחק, יוצא במתקפה חריפה על שרת התחבורה מירי רגב, בעקבות היוזמה שלה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו-קוסט ההונגרית וויז אייר. לדבריו, מדובר בצעד פופוליסטי וחסר אחריות שעלול להמיט פגיעה קשה על ענף התעופה המקומי.
בשלב זה, קבעה רגב כבר שיחות עם מנכ"ל וויז אייר והיא בוחנת את הקמת הבסיס בנמל התעופה בן‑גוריון. המהלך הוגדר על ידה כ"מהלך שובר שוק", שבמרכזו הקמת בסיס של ממש, שיכלול מטוסים ויכלול צוותים ישראליים, כולל טייסים ודיילים. לדברי רגב, התוכנית צפויה להוביל לירידה משמעותית במחירי הכרטיסים, להתרחבות היצע היעדים הבינלאומיים - בין היתר להודו, מרוקו ואף מזרח הרחוק - ולתחרות מוגברת בשוק המקומי. כתנאי למהלך, השרה דרשה שוויז אייר תתחייב להמשיך ולהפעיל טיסות גם בעתות חירום, כפי שנדרש מחברות תעופה ישראליות - מה שיכול לשפר את הקיימות והרציפות התעופתית במצבי סיכון. בשבועות האחרונים התקיימו דיונים אינטנסיביים במשרד התחבורה, בהם השתתפו אנשי מקצוע, רשות שדות התעופה והרשות לתעופה אזרחית. למרות התנגדויות נחרצות מצד גורמי רגולציה וכמה חברות תעופה ישראליות, הוחלט להמשיך ולמקד את המהלך, ולבצע עבודת מטה שתבחן לעומק את ההשלכות הכלכליות והרגולטוריות. המשרד אף הנחה לקדם פגישה עם הנהלת וויז אייר העולמית בהקדם.
בן יצחק טוען כי משרד התחבורה "זורע חול בעיני הציבור" כשהוא מציג את המהלך כפתרון להורדת מחירי הטיסות. לדבריו, גם אם השרה מבטיחה כרטיסי טיסה זולים - בפועל המחירים לא יירדו. במקום להתמודד עם הבעיה האמיתית, שהיא סירובן של חברות זרות רבות לשוב ולטוס לישראל מזה שנה וחצי בעקבות המצב הביטחוני, בוחרת רגב לקדם מהלך שעלול להחליש עוד יותר את חברות התעופה הישראליות. הוא הוסף כי הקמת מערך ובסיס קבוע של וויז אייר בישראל יוצרת אפליה ברורה מול החברות המקומיות, שכן החברה הזרה לא תחויב באותם כללים רגולטוריים ושיקולי ביטחון. "זהו תקדים מסוכן שאין לו אח ורע בעולם", התריע בן יצחק. "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור".
בן יצחק אף הרחיב את הביקורת מעבר לענף התעופה, ואמר כי מדובר במדרון חלקלק: "אם מאפשרים לחברה זרה לפעול בלי חובות רגולטוריות, מחר זה יכול לקרות גם במערכת הבריאות, בבנקאות ובתחומים נוספים. לפי השיטה הזו, כל עובד ישראלי ניתן להחלפה בעובד זול ממזרח אירופה". בהתייחסו לעבר, הזכיר יו"ר הוועד כי עובדי אל על היו אלה ששמרו על רצף תעופתי בתקופת הקורונה וגם בזמן המלחמה הנוכחית, כשחברות זרות הפסיקו את פעילותן בארץ. "אנחנו הוכחנו שאין לישראל על מי לסמוך מלבד על עצמה", אמר. לסיום, קרא בן יצחק לשרת התחבורה לעצור את המהלך: "אם תתעקש להמשיך בדרך הזו - היא תיזכר לדיראון עולם כמי שפגעה במו ידיה בתעופה הישראלית".
