שיטת המיקוד השתנתה
מועדון המנמ"רים הוותיק C3, ציין אתמול (ב') עשור לפעילותו. כשהוקם המועדון, הכריזה קבוצת אנשים ומחשבים (היום ThePeople) על קיומו של תפקיד חדש-ישן בארגון: מנהל מערכות מידע, ובקיצור מנמ"ר - תרגום עברי של המקבילה הלועזית ל-CIO. לפני עשר שנים נשמעה לרבים המילה מנמ"ר כמוזרה. לפלי הנמר, שהמציא את השם, הגיעו בזה אחר זה יודעי דבר שאמרו: "אין סיכוי". אחת המטרות של המועדון היתה לשים על המפה את תפקיד המנמ"ר, לעצב את הזהות העצמית של מנהלי מערכות המידע - שנתפסו במקרה הטוב כטכנאים ראשיים של הארגון, וההתייחסות אליהם היתה רק כאשר המחשבים לא עבדו.
לא חלפו כמה שנים, ובמודעות ה"דרושים" של העיתונים כבר הופיעה המילה "מנמ"ר". להקמת המועדון, היה בלא ספק חלק בהטמעת המושג. התפתחות הכלכלה העולמית, פיתוחים טכנולוגיים, התפשטות המיחשוב על כל חלקי הארגון - העלו במידה רבה את התלות של הארגון במנמ"ר.
מחלקות ה-IT הפכו לארגונים בפני עצמם. המנמ"ר הפך להיות מנהל, מבלי שמישהו אי פעם הכשירו לנהל אנשים, תקציבים ומשאבים. ככל שההיקפים גדלו, הדיאלוג עם ההנהלה של הארגון ועם הביזנס היה קשה יותר, ונעשה בטונים גבוהים יותר. מנהלים החלו להפנים, שמערכות המידע הן המפתח שיכול לקבוע את מידת הצלחתם, אבל באותה מידה הם הבינו עד כמה הם לא מבינים את שפתם של ה"אלו עם המשקפיים העגולים ופרצוף שדומה למסך מחשב".
כך, נולדה תיאוריית "מגדל בבל" שתיארה עד כמה מסובך ארגון ה-IT ועד כמה בודד המנמ"ר במאבקו הבלתי פוסק לפשט תהליכים, לסייע לארגון, ומצד שני - לרוץ אחרי הטכנולוגיות. המנמ"רים קיבלו חיזוק משמעותי בתדמיתם מצד הספקים. אלו שמחפשים אותם כל היום, ורוצים למכור להם - מצאו את עצמם מנהלים מו"מ עם ההנהלה הבכירה של הארגון, אך תמיד יחד עם המנמ"ר. מנכ"לים הבינו מהר מאוד שהמנמ"ר שלהם הוא דמות מפתח וכדאי להתחיל להתייחס אליו ברצינות.
בארגונים גדולים כמו בנקים, חברות ביטוח, רשתות שיווק ומוסדות ציבור, צבר מעמד המנמ"ר תאוצה גדולה. מנמ"רים התמנו לסמנכ"לים, לחברי הנהלות, לחברים מהשורה הראשונה. איציק מלאך, רלי מרידור, דוד לוזון, איציק כהן - וכעת גם סמי קינן, הם רק דוגמאות בודדות. יש עוד אחרים, אבל זה לא מספיק.
עדיין לא חלק מהביזנס
ברב-שיח שחתם אתמול את כנס העשור של מועדון המנמ"רים, הסכימו חנוך בן דור, CTO כלל-ביט, כלל ביטוח, אלכס דרוקר, מנמ"ר כצט, ואיציק כהן, לשעבר סגן בכיר לחשב הכללי במשרד האוצר – כי למרות השיפור הרב שחל במעמדו של המנמ"ר, הוא עדיין לא נתפס כחלק מהביזנס. השינוי חל יותר אצל המנכ"לים ומקבלי ההחלטות, אשר הבינו את הקריטיות של מערכות המידע, במיוחד במגזרי הפיננסים, הסלולר והצרכנות. הם הבינו ש-IT הוא כלי לניצחון בתחרות.
אבל ההתייחסות ל-IT ממשיכה ותהיה כאל רכיב הוצאה. בסיום הרב-שיח זרק כהן אתגר למשתתפים והנוכחים: עם כל השיפור במעמד המנמ"רים, הציצו נא בחוברות שמסכמות את פעילות הארגונים הגדולים – היכן מצויינת הפעילות של ה-IT ? במקרה הטוב, בסוף החוברת - אם בכלל. וזה אומר דרשני.
פיליפ ליבמן, סמנכ"ל שיווק בגרטנר המזה"ת, הסביר למנמ"רים כי ככלל - מה שהיה הוא שיהיה, אבל בגלל שינויים בתהליכים, כמו גם בכלכלה העולמית - המיקוד בעבודת המנמ"רים ישתנה. לראשונה מנמ"רים השיבו בסקר שנתי של גרטנר, כי תאימות עסקית והבנה טובה יותר את הצרכים העסקיים של ארגונם - היא בראש סדר העדיפויות שלהם. התיעדוף הזה דומה להפליא, לתיעדוף שעשו מנכ"לים בסקר דומה שנערך לא מכבר בארצות הברית. כלומר, המנמ"רים ימשיכו לפעול באופן דומה, לצד שינוי במיקוד שלהם. ולא רק הם. על פי ליבמן, גם אנשי התשתיות, ושאר בעלי התפקידים שלצד המנמ"ר, יצטרכו ללמוד לדבר בשפת הארגון, ולא בשפה מחשובית.
מילת המפתח אתמול היתה שינוי שיטת המיקוד. לא רק אצל המנמ"רים, אלא אפילו בדואר ישראל, שהודיעה כי היא מוסיפה זוג מספרים למיקוד הקיים, כדי לשפר את השירות ללקוחותיה, הארגוניים בעיקר. בינתיים היא מספקת עוד עבודה לאותם מנמ"רים של ארגונים, שיצטרכו להתאים את מאגרי המידע שלהם לשיטת המיקוד החדשה. שיטת המיקוד היא דוגמה לשינוי טכנולוגי עליו מחליט גוף ציבורי, כמו דואר ישראל, שרוצה לשפר את התחרותיות שלו, אבל בדרך מכניס גופים להוצאות ולפרויקטים חדשים. על הדרך, דואר ישראל גם מספק פרנסה לספקים כמו חברת יעל תוכנה, שנציגיה הסבירו למנמ"רים איך הם מסייעים לדואר ואיך הם יכולים לסייע להם לעמוד במשימה.
לא קלה היא דרכנו
גם הרגולציה הפכה לחלק בלתי נפרד מסדר יומו של המנמ"ר בשנים האחרונות. חוקים, תקנות, הגנות על נכסי המידע, מאבק בטרור העולמי והגנה על הפרטיות - כל אלו הפכו את המנמ"ר לאישיות משפטית, שרצוי מאוד שתדע את חובותיה, תלמד היכן הגבולות ואיפה היא יכולה לטעות, ואם לא – היא עלולה למצוא את עצמה על ספסלי בתי המשפט.
המודעות לא ממש חלחלה עדיין, אבל יותר ויותר מחלקות IT קוראות ושומעות הרצאות בתחום המשפטי. ואם כל אלו לא מספיקות, אז באו חברות כמו HP ואלכסנדר שניידר, והראו למנמ"רים, שחשבון החשמל של הדטה סנטר שלהם, גדול יותר מהעלות של השרתים שלהם. הדילמה היא האם לרוץ לסמנכ"ל הכספים, ה-CFO, ולספר לו על כך, תוך כדי וידוא שהוא לא מקבל התקף לב, או להכין תוכנית התייעלות – כזו שתהפוך את המנמ"ר למי שבאמת הביא סוף סוף ערך מוסף לארגון.
השורה התחתונה
עשר שנים לאחר הקמת מועדון המנמ"רים, שבעצם הכריז על עצמאות תפקיד מנהל מערכות המידע, חלו שינויים בארגונים, בכלכלות ובמעמד המנמ"ר בארגון. מסתם טכנאי, הוא הפך לבעל תפקיד חשוב, שיש להתייעץ עימו - אם רוצים לשרוד, אבל עדיין הוא לא מספיק חשוב כדי לקבל מעמד שווה ערך לכל חברי מועצת המנהלים. לא קלה היא דרכנו, אבל יש אופטימיות.

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.

יו"ר ועד אל על נגד רגב: "מהלך שירסק את התעופה הישראלית"
שרון בן יצחק יצא נגד כוונת שרת התחבורה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו קוסט וויז אייר, שיהיה בנתב"ג ויכלול צוותים ישראליים. לדבריו, "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור"
יו"ר ועד עובדי אל על, שרון בן יצחק, יוצא במתקפה חריפה על שרת התחבורה מירי רגב, בעקבות היוזמה שלה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו-קוסט ההונגרית וויז אייר. לדבריו, מדובר בצעד פופוליסטי וחסר אחריות שעלול להמיט פגיעה קשה על ענף התעופה המקומי.
בשלב זה, קבעה רגב כבר שיחות עם מנכ"ל וויז אייר והיא בוחנת את הקמת הבסיס בנמל התעופה בן‑גוריון. המהלך הוגדר על ידה כ"מהלך שובר שוק", שבמרכזו הקמת בסיס של ממש, שיכלול מטוסים ויכלול צוותים ישראליים, כולל טייסים ודיילים. לדברי רגב, התוכנית צפויה להוביל לירידה משמעותית במחירי הכרטיסים, להתרחבות היצע היעדים הבינלאומיים - בין היתר להודו, מרוקו ואף מזרח הרחוק - ולתחרות מוגברת בשוק המקומי. כתנאי למהלך, השרה דרשה שוויז אייר תתחייב להמשיך ולהפעיל טיסות גם בעתות חירום, כפי שנדרש מחברות תעופה ישראליות - מה שיכול לשפר את הקיימות והרציפות התעופתית במצבי סיכון. בשבועות האחרונים התקיימו דיונים אינטנסיביים במשרד התחבורה, בהם השתתפו אנשי מקצוע, רשות שדות התעופה והרשות לתעופה אזרחית. למרות התנגדויות נחרצות מצד גורמי רגולציה וכמה חברות תעופה ישראליות, הוחלט להמשיך ולמקד את המהלך, ולבצע עבודת מטה שתבחן לעומק את ההשלכות הכלכליות והרגולטוריות. המשרד אף הנחה לקדם פגישה עם הנהלת וויז אייר העולמית בהקדם.
בן יצחק טוען כי משרד התחבורה "זורע חול בעיני הציבור" כשהוא מציג את המהלך כפתרון להורדת מחירי הטיסות. לדבריו, גם אם השרה מבטיחה כרטיסי טיסה זולים - בפועל המחירים לא יירדו. במקום להתמודד עם הבעיה האמיתית, שהיא סירובן של חברות זרות רבות לשוב ולטוס לישראל מזה שנה וחצי בעקבות המצב הביטחוני, בוחרת רגב לקדם מהלך שעלול להחליש עוד יותר את חברות התעופה הישראליות. הוא הוסף כי הקמת מערך ובסיס קבוע של וויז אייר בישראל יוצרת אפליה ברורה מול החברות המקומיות, שכן החברה הזרה לא תחויב באותם כללים רגולטוריים ושיקולי ביטחון. "זהו תקדים מסוכן שאין לו אח ורע בעולם", התריע בן יצחק. "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור".
בן יצחק אף הרחיב את הביקורת מעבר לענף התעופה, ואמר כי מדובר במדרון חלקלק: "אם מאפשרים לחברה זרה לפעול בלי חובות רגולטוריות, מחר זה יכול לקרות גם במערכת הבריאות, בבנקאות ובתחומים נוספים. לפי השיטה הזו, כל עובד ישראלי ניתן להחלפה בעובד זול ממזרח אירופה". בהתייחסו לעבר, הזכיר יו"ר הוועד כי עובדי אל על היו אלה ששמרו על רצף תעופתי בתקופת הקורונה וגם בזמן המלחמה הנוכחית, כשחברות זרות הפסיקו את פעילותן בארץ. "אנחנו הוכחנו שאין לישראל על מי לסמוך מלבד על עצמה", אמר. לסיום, קרא בן יצחק לשרת התחבורה לעצור את המהלך: "אם תתעקש להמשיך בדרך הזו - היא תיזכר לדיראון עולם כמי שפגעה במו ידיה בתעופה הישראלית".