טור תגובה לעטרה בילר: "פרסומת קרולינה למקה סוללת דרך לצריכת זנות"

דבריה של עטרה בילר בגנות "הפמיניסטיות" מסיתה ופוגענית. כפי שעטרה מביעה את מחאתה על הקריאות להורדת הפרסומת, כך גם ראוי שישמע הקול ההפוך. זו הפריבילגיה שמעניקה לנו הדמוקרטיה ומימוש הזכות הזו, לא הופכת אותנו למתלהמות, מתנפלות או נרגנות. זאת ועוד ההתייחסות הפוגענית "לפמיניסטיות", גובלת בהסתה, מאחר ונאמרת בנימה רווית שנאה. פמיניזם עוסק בשוויון הזדמנויות לנשים ובקידום מעמדן, שתי מטרות שאני בטוחה שעטרה וכל הציבור כולו נהנים מהם בתחומי חיים רבים מאוד. האם עטרה אינה מאמינה בערכים אלו?! האם יש בקרבנו א/נשים שאינם פמיניסטים?! אותן "פמיניסטיות" הן נשים (וגם גברים) המקדישים את חייהם לקידום נשים מוחלשות, פגועות ומנוצלות. כשאנחנו מטפלות ומשקמות נשים, תמיד בתקציבים מינימליים, מקדישות את חיינו וחיי משפחותינו - זה בסדר, יש מי שעושה את "העבודה", אבל אם אנחנו רואות שהמאמצים הרבים אותם השגנו ביזע ובדמעות, נמעכים באבחה על ידי פרסומות כמו הפרסומת של חברת המשקפים המדוברת, ומוחות על כך, אז אנחנו הופכות למתלהמות ומתנפלות?! ולעצם העניין, עטרה כותבת: "במקרה הזה הזרם הפמיניסטי מדכא חופש ולא מקדם אותו. איך אפשר בכלל לחשוב שריקוד המוט של בר רפאלי העצמאית והדעתנית קשור בכלל להחפצת גוף האשה כאובייקט מיני מנוצל?" אני לא יודעת אם אי פעם עטרה ביקרה במועדון חשפנות, אבל המציאות שם קשה ואכזרית. הריקוד על העמוד הוא רק "תפאורה". הנשים שם נדרשות לשבת על ברכי הלקוחות ולבצע לאפ דנסינג שמשמעותו להתחכך באיבר מינו של הגבר כאשר הוא רשאי לגעת בכל הגוף חוץ מבואגינה. הוא נוגע בחזה, בישבן בירכיים, איפה שירצה. כל זה נמשך שתי דקות תמורת עשרים שקלים. בשביל לראות את ה"הכסף הגדול" שהבטיחו לה, היא צריכה לשבת על עשרות גברים. מציעה לכל אחד/ת לנסות לדמיין את עצמה/ו בסיטואציה כזו. זאת ועוד, הן מבצעות מין אוראלי וישנם מקומות שמתקיימים אקטים מלאים. תגידו: "היא סטודנטית שבחרה בזה", אבל זו לא המציאות, 90% מהנשים שנשאבות לזנות חוו התעללות מינית בילדותן. בשביל לשרוד את הפלישה הקשה הזו לגוף נשים בזנות במועדוני חשפנות מפעילות מנגנונים דיסוציאטיביים (ניתוק) שהורסים את נפשן ומקרבים את השימוש בסמים. העובדה שריקוד על מוט הפך לענף ספורט, אינה קשורה לדיון כי מה שחשוב הוא הקונטקסט הכללי. הפרסומת לא מציגה את הדוגמנית בבגד גוף בסטודיו כשחברותיה לאימון מביטות בה מזיעה על העמוד, הסיטואציה היא ריקוד ארוטי לעיניו של גבר. זו סצנת מועדון חשפנות, שסוללת את התודעה הציבורית לצריכת זנות. החופש שאותי מעניין הוא לא החופש של צרכני הזנות, אלא החופש של הנערים, הנערות, הנשים והגברים הלכודים בזנות. לא מגיע להם להיות שם. פרסומת כזו מניחה עוד לבנה בחומת הלגיטימיות של צריכת זנות, מה שישאיר את הנשים בגיהינום שהן נתונות בו. הכותבת עידית הראל שמש היא מנהלת מכון תודעה - למאבק בתופעת הזנות, יוזמת מכתב המחאה החתום על ידי ארגונים לזכויות אדם להסרת הפרסומת