מי באמת נהנה מהצמיחה הכלכלית של ארה"ב?

לצד נתוני האבטלה הטובים, דוח התעסוקה הציג תמונה עגומה לגבי השכר השעתי; רוב האוכלוסייה לא זוכה לקטוף את פירות הצמיחה
רמת האבטלה בשוק האמריקני הגיעה לשיא שלילי שנראה רק בימים שלפני בועת הדוט-קום שהתפוצצה בשנת 2000. בהתאם לדוח התעסוקה שפורסם שיעור האבטלה ירד לרמה של 3.9%, מדובר בתוצאה היסטורית ללא ספק אך לצד התוצאה עולה השאלה כיצד נתוני האבטלה והשכר השעתי מתחברים לנתוני הצמיחה הכלכלית במדינה ומי המרוויחים העיקריים מהצמיחה הנאה.
שיעור האבטלה מתנהג באופן טבעי ביחס הפוך לצמיחה המתמשכת של הכלכלה בארה"ב בשנים האחרונות. בהתאם לנתונים שפורסמו על ידי הממשל, המשק האמריקני צמח ברבעון הראשון של 2018 בשיעור של 2.3% בהשוואה לרבעון הקודם (במונחים שנתיים), וזאת לאחר עלייה שנתית משוקללת של 2.9% שנרשמה ברבעון הרביעי של שנת 2017.
הגרף המצורף מספק לנו תמונה רחבה יותר של שיעור האבטלה בשנים האחרונות. ניתן לראות כי החל משנות השמונים ועד שנות ה-90 המאוחרות שיעור האבטלה עמד על רמה ממוצעת של כ-6%. בשנת 2000 ניתן לראות קפיצה משמעותית בשיעור האבטלה וזאת כאמור בעקבות התפוצצות בועת ההיי-טק. בשיא הבועה המשק האמריקני הגיע לרמת אבטלה של מעט פחות מ-4% - רמת תעסוקה המוגדרת על ידי כלכלנים במדינה כתעסוקה מלאה.
לאחר מכן, הגיע משבר הסאב-פריים שפגע באופן אנוש בשוק העבודה האמריקני ובשיאו שיעור האבטלה זינק לרמה של 10% באוקטובר 2009 - שיא של 26 שנים באותה תקופה. מאז ועד היום שיעור האבטלה הולך ויורד באופן מתון עד שהגיע לרמתו הנוכחית.
 
לצד נתוני האבטלה הטובים, הציג דוח התעסוקה תמונה עגומה לגבי השכר השעתי. השכר השעתי המשוקלל רשם עלייה של 0.1% בלבד ל-26.84 דולר, נמוך מציפיות הכלכלנים לעלייה של 0.2%.
מי באמת נהנה מהצמיחה הכלכלית?
נתונים אלו לצד פריחת הכלכלה האמריקנית מעלים סימן שאלה גדול לגבי הנהנים מהצמיחה הכלכלית במשק. גורמים רבים מעריכים כי הקיפאון בשכרם של העובדים נגרם על ידי מגוון סיבות כגון הריכוזיות הגדולה בקרב החברות במעצמה, אי-העלאת שכר המינימום על ידי הממשל, ירידה בהשתתפות בוועדי העובדים, הסכמי אי תחרות ועוד.
מבט רחב יותר על נתוני השכר מראה כי לאחר התאמות לאינפלציה, השכר השעתי ב-2018 גבוה ב-10% בלבד בהשוואה לשנת 1973 עם צמיחה שנתית ממוצעת מינורית של 0.2% בלבד. במילים אחרות, למרות שהכלכלה ממשיכה לצמוח, רוב האוכלוסייה לא זוכה לקטוף את פירות הצמיחה הכלכלית ומי שכן זוכה ליהנות אלו חברות הענק והעובדים הבכירים שבהן.
הבעיה החלה כאמור בתחילת שנות ה-70 כאשר הצמיחה הכלכלית גדלה בשיעור משמעותי יותר מאשר שכר העובדים – כלומר ההשלכות הכספיות של הצמיחה נרשמו בדוחות הכספיים של החברות עם שורת רווח גבוהה מבלי שינוי משמעותי בהוצאות השכר. כך צברו התאגידים לאט לאט כוח רב בצל אדישות העובדים והסכמתם להמשיך לעבוד בשכר דומה.
מרכיב נוסף משמעותי שגורם לרמת שכר שעתי נמוכה הוא השתתפות בוועדי עובדים. נתונים היסטוריים מראים כי בשנת 1958, 28% מהעובדים בארה"ב היו רשומים בוועד עובדים ואילו בשנת 2016 מעט יותר מ-10% מהעובדים השתתפו בוועד עובדים. עובדה זו מחלישה באופן משמעותי את כוח העובד אל מול חברות הענק.
קיימות סיבות נוספות שמגדילות את אי-השוויון וגורמות לעובד הפשוט לצעוד במקום. אחת מהסיבות היא הסכמים לא רשמיים שנוצרו בשנים האחרונות בין חברות שמטרתן לא "לגנוב" עובדים של חברות מתחרות. לפי דיווחים בעבר התחייבו חברות שונות כגון גוגל ואפל במסגרת הסכם לא רשמי ובלתי כתוב שלא לפנות באופן אקטיבי לעובדים של החברה המתחרה, מה שפוגע באלמנט של תחרות חופשית.
בינתיים, תחזיות העתיד מנבאות כי המגמה תימשך והחברות ימשיכו להרוויח על חשבון העובדים הפשוטים. החשש מאוטומציה של משרות צפויה לגרום לעובדים רבים, במיוחד מהמעמד הנמוך, להיות מוחלפים על ידי רובוטים. גם קולות בבנק המרכזי העולמי הביעו חשש מעניין זה והמליצו לבטל את שכר המינימום במסגרת דו"ח שנתי שפורסם, פעולה נוספת שתפגע באופן משמעותי בחלק הארי של העובדים.
הכותב הוא ליאור נחום, מייסד ומנהל גיוס בחברת השמה StarHunter
תגובות לכתבה(0):

התחבר לאתר

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה