רכש צ'קים ב-10 מיליון שקל – אך לא הסכים לשלם מע"מ. האם הוא צודק?
בית המשפט המחוזי בלוד דן לאחרונה בערעורו של עו"ד שעוסק בפדיון מסמכים סחירים, צ'קים ושטרי חוב דרך הוצאה לפועל, שטען כי הוא לא צריך לשלם מע"מ על פעילותו, וזאת בניגוד לטענת מנהל מס ערך מוסף ברחובות שחייב אותו בתשלום.
תחילתו של הסיפור, עורך דין יצחק גבאי, הגיש ערעור מכוח הוראות סעיף 83 לחוק מס ערך מוסף, כנגד החלטתו של מנהל מע"מ רחובות. עו"ד גבאי מתמחה בתחום גביית חובות, והוא רכש במהלך השנים מסמכים סחירים (צ'קים ושטרי חוב) משתי חברות, בהיקף של 10 מיליון שקל, כאשר משרד עורכי-הדין שלו עסק בגבייתם. המחלוקת המשפטית בין הצדדים היא האם על הרווחים מפדיון המסמכים הסחירים יש חובת תשלום של מס ערך מוסף?
רכש עשרות אלפי צ'קים
הערעור הוגש כנגד החלטת מנהל מס ערך מוסף ברחובות בנוגע לשנים 2016-2013, כאשר סכום המע"מ בו חויב המערער עמד על 236 אלף שקל. בעקבות מסמכים שהוגשו במהלך הדיונים, הצטמצמה המחלוקת: שנות המס שנותרו במחלוקת הם 2015-2013, וסכום המס שנותר במחלוקת הוא כ-130 אלף שקל.
מאז שנת 2005 ועד לשנת 2009, רכש עו"ד גבאי צ'קים מחברת ERN, בעלות של 40% בממוצע מערכם הנקוב. מדובר לדברי המערער בעשרות-אלפי שיקים, וסכום הרכישה עמד על כ-7.7 מיליון שקל. עו"ד גבאי לא דיווח בדוחות שהגיש לרשות המסים על רווחים מהשיקים מ-ERN, אלא רק החל משנת 2013.
- הבטיחו להם תשואה של 8.7% בלי סיכון והכסף נעלם
- "הלך הכסף": המשקיעים בקבוצת הנדל"ן פרסונל בצרות, מה יקבע ביה"מ?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסיבה לכך לטענתו היא כי בשנה זו סיים לקבל את החזרי העלות בגין רכישת הצ'קים. בנוסף, משנת 2015 רכש שטרי חוב מחברת מימון ישיר, בעלות משתנה: כאשר ערכם הנקוב של השטרות שנרכשו היה נמוך ממיליון שקל הוא שילם תמורתם 28% מערכם, ואילו כאשר ערכם היה גבוה יותר, הוא שילם 26% מערכם הנקוב. שטרות החוב ממימון ישיר נרכשו במקבצים של בין 30 ל-40 שטרי חוב. עלות השטרות שנרכשו עמדה על כ-2.8 מיליון שקל.
לא דיווח למע"מ
על רווחיו מפדיון המסמכים הסחירים – דיווח עו"ד גבאי כהכנסה מעסק לפקיד השומה. אך למס ערך מוסף, לא דיווח על עסקאות אלה. לטענתו של עו"ד גבאי הסיבה לכך היא כי הן אינן חבות במס ערך מוסף. לעומת זאת, המערער כן דיווח למשיב על עסקאות שהיו לו כעו"ד מגביית המסמכים הסחירים.
הקושי בהתנהלותו של עו"ד גבאי הוסברה על ידו לבית המשפט כך, עבור תשלום שקיבל ושסכומו היה עד לערך הנקוב של הצ'ק או של שטר החוב – הוא סווג כשייך לפעילותו מפדיון המסמכים הסחירים – ולכן אינו חב במע"מ. לעומת זאת, תשלום העולה על ערכו הנקוב של המסמך הסחיר – סווג כשייך לפעילותו כעו"ד, ולכן דווח למס ערך מוסף כעסקה החייבת במע"מ.
- בעלי הבית התחרטו בדקה ה-90 - וישלמו 850 אלף ש'
- הקורונה היא אירוע מסכל? קניון TLV נגד חברת התכשיטים
- תוכן שיווקי משכנתא הפוכה: מפתח לחוסן בעורף, יציבות בשוק הנדל"ן
- המוסד לביטוח לאומי ביטל קצבה בגלל רכישת רכב - האם זה מוצדק?
בדיון הוצגה דוגמא להתנהלותו ע"י אנשי מס ערך מוסף ועו"ד גבאי לא ערער על דוגמא זו, צ'ק שערכו הנקוב אלף שקל, נרכש ע"י עו"ד גבאי תמורת 400 שקל, כאשר התקבול שקיבל היה 1.25 אלף שקל. על 250 שקל הוא הוציא חשבונית מס (שכן סך זה סווג ע"י המערער כשכר טרחה שקיבל כעו"ד בעד שירותיו המשפטיים), אבל את יתרת הסכום – אלף שקל (ובתוכה 600 שקל רווח שהפיק) – סיווג כדמי פדיון המסמך הסחיר – אשר לשיטתו אינם בבחינת עסקה החבה במע"מ.
פעילות עסקית רגילה
עו"ד גבאי טען כי פעילותו בתחום המסמכים הסחירים, אינה עולה כדי "עסק", ולכן אינה חבה במע"מ. בנוסף טען גבאי כי לאור החרגת "מסמכים סחירים" מהגדרת "טובין" בסעיף 1 לחוק, ברור כי המחוקק התכוון שלא לחייב במס מכירה ופדיון של מסמכים סחירים וניירות ערך. כמו כן טען גבאי כי בשנות המס שבמחלוקת היה תושב חוץ ולכן על פעילותו צריך לחול מע"מ בשיעור אפס.
במס ערך מוסף טענו כי דין הערעור להידחות, שכן פעילות המערער בכל הנוגע למסמכים הסחירים, בהיקף של עשרות-אלפי מסמכים, עולה כדי עסק, מה גם שהיא חלק אינטגראלי מפעילותו כעו"ד – אשר נרשם כעוסק ואשר ניכה מס תשומות הנוגע לכלל פעילותו.
בנוסף טענו כי גבאי כלל לא הציג נתונים המוכיחים את טענתו כי היה תושב חוץ בשנות המס שבמחלוקת, ומעבר לכך - הוראות החוק שציין המערער אינן חלות כאשר מדובר באופן ברור בפעילות בישראל.
בית המשפט ניסה להביא את הצדדים לסיים את המחלוקת על דרך הפשרה, אך לא הצליח. השופט אבי גורמן קבע כי דין הערעור להידחות.
השופט גורמן מציין כי הסיבה המרכזית לדחיית הערעור היא דרך הפעילות בה בחר עו"ד גבאי. "פעילותו של המערער ברכישת עשרות אלפי המסמכים הסחירים ופדיונם היא פעילות שיש לסווג כפעילות עסקית, וזאת משני טעמים מצטברים: "המערער יצר והפעיל עסק אינטגראלי אחד, אשר כלל הן את פעילותו במסגרת משרד עורכי הדין שהפעיל, והן את רווחיו מפדיון המסמכים הסחירים. מדובר למעשה בפעילות אחת אינטגראלית, אשר בהינתן הדרך בה בחר המערער לפעול, הפרדה שלה לרכיביה השונים היא בעיני מלאכותית – או שלכל הפחות לא עלה בידי המערער להוכיחה". השופט גם מתח ביקורת על עו"ד גבאי וטען כי הציג טענות ללא תשתית ראייתית, שהוצגו כטענות בעלמא".
השופט קבע כי הפרדה בין שתי הפעולות אינה תואמת את הדרך בה בחר המערער לפעול. כאשר המערער עצמו דיווח למס הכנסה על הכנסה מעשרות אלפי המסמכים הסחירים כהכנסה מעסק, והוא לא הציג שום ראיות של ממש מדוע יש לסטות מדרך דיווח זו, המתיישבת נוכח היקפה עם המבחנים השונים שנקבע בפסיקה לזיהוי הכנסה מעסק.
השופט ציין כי בפסיקה נקבעו מבחני עזר, לצורך הקביעה האם מדובר בפעילות עסקית אם לאו, אך בשל העובדה שעו"ד גבאי הציג את טענתו כטענה בעלמא, אין צורך לבדוק אותם ודינם להידחות.
"חלק ממבחני העזר מתקיימים באופן ברור. כך לגבי מבחן תדירות העסקאות וההיקף הכספי – שכן מדובר ברכישה ופדיון של עשרות אלפי מסמכים סחירים, בהיקף כספי של מיליוני שקלים. כמו כן מתקיים באופן ברור מבחן המומחיות והבקיאות – שכן מומחיותו ובקיאותו של המערער כעו"ד המתמחה בתחום ההוצל"פ, היא שניצבה בבסיס העסקאות. כמו כן, אף המבחן הכללי הבוחן את הנסיבות האופפות את העסקאות, מצדיק סיווג עסקי, וזאת לאור ביצוע הפעילות באמצעות משרד עורכי הדין של המערער – אשר סיפק את המנגנון הדרוש לביצוע העסקאות".
השתק - המונע טענה סותרת
בנוסף ציין השופט כי עו"ד גבאי דיווח על פעילותו למס הכנסה ועל הכנסותיו מפדיון המסמכים הסחירים - כהכנסות מעסק. "דיווח זה יוצר השתק – המונע טענה סותרת מצד המערער בהליך משפטי אחר, ודאי בהעדר הצדקה של ממש לטענה שכזו".
"חלק מטענות המערער בסוגיות השונות, נטענו מבלי שהוצגה להם תשתית ראייתית נדרשת, ודומה כי הן מועלות כטענות בעלמא – בקצרה וללא הצגת תשתית עובדתית ומשפטית נדרשת. מעבר לכך, המערער אינו פורס באופן מלא את תמונת פעילותו באופן ברור, כך שמכלול טענותיו אינן חוברות כדי הצגה מלאה וקוהרנטית של הדברים. בהקשרים מסוימים, הרושם היה כי המערער שומר על עמימות מכוונת".
השופט קבע כי טענת המערער כי היה תושב חוץ וכי בשל כך צריך לחול עליו מע"מ בשיעור אפס דינה דחייה. טענה זו נטענה כטענה בעלמא, מבלי שהוצבה לצידה כל תשתית עובדתית ומשפטית של ממש.
"המערער לא הוכיח כי היה תושב חוץ בשנות המס שבמחלוקת. אף אם היה תושב חוץ, בנסיבות המדוברות – לא חלות הוראות החוק אליהן הפנה.
"פעילותו של המערער – שהיא חלק אינטגראלי ממשרד עורכי הדין שהוא מפעיל – מצויה כולה בישראל. עסקי המערער, הרלוונטיים לנו - מצויים בישראל, ולמעלה אף המסמכים הסחירים משקפים לכאורה פעילות שכל כולה כאן"
השופט דחה את ערעורו של עורך דין גבאי וקבע כי ישלם הוצאות משפט של 40 אלף שקל.
- 2.ארז 27/05/2023 00:01הגב לתגובה זושירגיש מה זה כשעוקצים אותך. ממש מגיע לו. שיפשוט רגל אמן.
- 1.דוד 25/05/2023 17:42הגב לתגובה זויש לציין שהשופט נתן גישה למערער להתפשר אך לא הסכים לפשרה דין הרווח של עו"ד דינו בבל עיסקה מהאגורה הראשונה שנרשם רווח מתפלא שגם עו"ד מצא דרך שנראת כטעם לפגם על שנים שלא היה בארץ מבלי מחשבה שבוצאו עיסקעות באותו מעמד זמן פסק דין צודק

עקב ייצוגית בישראל: השינוי בג'ימייל שישפיע עליכם
לאחר מחלוקת משפטית על הצגת הודעות פרסומת בשירות ג'ימייל, הגיעו הצדדים להסכמה על שינוי חזותי בממשק של שירות הדואר האלקטרוני בישראל, שיבהיר את ההבדל בין פרסומות לבין הודעות מייל רגילות. בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר את ההסתלקות, שתכלול גמול למבקש בסכום
של 87.5 אלף שקל ושכר טרחת עורכי דין בסכום של 262.5 אלף שקל, אך ללא פיצוי ישיר לחברי הקבוצה - שיוכלו להגיש תביעות בנפרד
גל בריר, משתמש בשירות הדואר האלקטרוני של גוגל, ג'ימייל, מצא את עצמו מוטרד מהודעות שנראו לו כמו דואר אלקטרוני רגיל, אך בפועל היו פרסומות. לטענתו, גוגל שיגרה לו ולמשתמשים נוספים הודעות פרסומת ללא הסכמתם, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת. ההודעות, כך סיפר בבקשת האישור שהגיש, הופיעו בין יתר ההודעות בתיבת הדואר, לעתים בתיקיית ה"רשתות החברתיות", ולעתים גם בתיקיית הדואר הנכנס, מבלי שניתן היה להסיר את השם מרשימת התפוצה בדרך פשוטה. אפילו הכיתוב שציין שמדובר בפרסומת - קיצור באנגלית Ad - לא היה, לשיטתו, ברור לכל נמען, ואינו עומד בדרישות החוק. עוד טען בריר כי ההודעות ניתנות לשמירה ולאחזור, משתנות בהתאם להתעניינות המשתמשים ומעוררות חשד לניסיון מכוון להטעות, בכך שהן "נטמעות בין כלל ההודעות" ונראות כאילו הן חלק מתכתובת רגילה. לדבריו, מדובר בהפרה ברורה של החוק, וגם בעשיית עושר ולא במשפט מצד החברה.
גוגל מצדה, דחתה את הטענות על הסף. בתשובתה לבית המשפט, היא הדגישה כי, "לא נגרם כל נזק למבקש או לחברי הקבוצה", וכי "חוק התקשורת לא הופר". החברה טענה כי יחסיה עם המשתמשים מבוססים על "יחסי תמורה ידועים, ברורים ומוסכמים", שבמסגרתם מקבלים המשתמשים את שירות הדואר האלקטרוני ללא תשלום, ובתמורה מוצגות להם פרסומות, מותאמות אישית או כלליות. לדבריה, ההסכמה לכך ניתנת בשלבים שונים, כבר בהרשמה לשירות, בתנאי השימוש, במדיניות הפרטיות ובדפי העזרה.
גוגל גם הבחינה בין הודעות דואר רגילות לבין מה שהיא כינתה "באנרים פרסומיים", שהם, לטענתה, חלק אינטגרלי מהשירות ומוצגים רק כשהמשתמש גולש בדואר האלקטרוני. לטענת החברה, הבאנרים שונים מהודעות רגילות: הם מסומנים במלים כמו "מודעה", "Ad" או "ממומן", אינם נשלחים בפועל אלא מופיעים בדף הדואר, לא ניתן לשמור אותם באופן אוטומטי, אינם נכללים בספירת הודעות שעדיין לא נקראו, ולצדם קיימת אפשרות לחסום או לדווח עליהם. לדבריה, מדובר ב"פרסומת דינמית" שלא נועדה להיות חלק מהתכתובת הרגילה.
בריר, בתשובתו, חזר על עמדתו שלפיה ההודעות מתחזות להיות רגילות, מוטמעות בין יתר ההודעות ואינן מובחנות מספיק. הוא חלק על טענת גוגל בנוגע להסכמה מצדו ומצד יתר חברי הקבוצה, והדגיש שהאפשרויות להסרה אינן ברורות ואינן עומדות בדרישות הדין.
- מנוע החיפוש המפורסם בעולם מגיע לנאסד"ק ומה קרה היום לפני 72 שנה
- חברת ניהול הכספים שעצרה משיכות ומה קרה היום לפני 64 שנה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
למרות הפערים, הצדדים הגיעו להסכמה, שלפיה גוגל תשנה את הממשק בישראל כך שהודעות הפרסומת יובחנה בבירור מהודעות רגילות - הן בממשק למחשב והן במובייל. ההסכמה, שנחתמה לאחר משא ומתן ממושך, כללה הצגת הממשק הנוכחי לצד אילוסטרציה של הממשק החדש, שנועד "לחדד ולהעמיק את ההבדל החזותי". השינוי, שהחברה התחייבה לבצע בתוך 90 יום, היה כרוך, לטענת הצדדים, בשעות עבודה רבות של מעצבים, אנשי מוצר, פיתוח ומתכנתים.

קנה חלק מדירה כדי לעזור לבעלת הדירה שנקלעה לחובות - וקיבל תביעה
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את תביעתו של טל ארביב, שרכש רבע מהזכויות בדירתה של קרין ספיר ביטון ב-2017 כדי למנוע את מימוש הנכס ופינוי אמה בידי הבנק. הנתבעת טענה כי ההסכם בטל עקב עושק והטעיה, אך השופט נפתלי שילה קבע כי היא עצמה יזמה את המכירה, קיבלה
את מלוא התמורה ושיתפה פעולה במשך חמש שנים - ורק לאחר סכסוך אישי ניסתה להתכחש להסכם
בינואר 2017 מצא את עצמו טל ארביב עומד בפני החלטה לא פשוטה. חברו, עו״ד אלי שיליאן, פנה אליו בבקשה יוצאת דופן: לסייע לקרובת משפחתו, קרין ספיר ביטון, שנקלעה לקשיים מול הבנק הבינלאומי הראשון. הבנק כבר פתח תיק הוצאה לפועל למימוש דירה ברמת גן, שבה החזיקה ביטון ברבע מהזכויות, ועמד לפנות את אמה, מרים, שהתגוררה באחת היחידות. התנאי שהציבה ביטון למכירת חלקה היה ברור - בתוך ימים ספורים יש להעביר לבנק כ-191 אלף שקל כדי לסלק את יתרת המשכנתא ולהציל את הדירה ממימוש. באותם ימים הדירה היתה רחוקה ממצב מושלם: היא נשאה עיקולים רבים, הזכויות בה עדיין לא נרשמו על שם ביטון ובעלה לשעבר משה, היה צו הריסה בגין בנייה בלתי חוקית, והתשתיות שלה סבלו מרטיבות ובעיות חשמל ואינסטלציה. למרות ההתלבטות, ארביב נענה להצעה, מתוך הבנה שמדובר לא רק בעסקה כלכלית אלא במעשה הומניטרי - מניעת פינוי של אשה מביתה.
ההסכם נחתם ב־25 בינואר 2017. נקבע כי ארביב ישלם 300 אלף שקל, מתוכם יעבור הסכום הנדרש לבנק והיתרה תועבר לביטון. מרים חתמה בשולי ההסכם והצהירה על שיתוף פעולה ברישום הזכויות. לבקשת ביטון, ההסכם נשמר בסוד, כדי שבעלה לשעבר לא יידע. בתוך ימים ארביב העביר את מלוא הכספים, בתחילה לבנק, ואחר כך לחשבונו של פנחס, בן זוגה של ביטון, מכיוון שחשבונה היה מעוקל. הוא אף ויתר על שני מועדי שכר דירה ראשונים לטובתה, כדי להקל על מצבה הכלכלי.
ביוני אותה שנה העבירה ביטון את מפתחות היחידה לארביב, וזה החל לגבות את דמי השכירות ולהחזיק בנכס. במשך חמש שנים לא נשמעה מצדה שום טענה, ובמהלך התקופה השקיע ארביב עשרות אלפי שקלים בשיפוץ ובתיקון הליקויים. אפילו כשביטון ובעלה ביקשו ממנו הלוואות נוספות, הוא נעתר פעם אחת, אך כשסירב להמשיך לסייע - חל המפנה.
ביוני 2021 קיבל עו״ד שיליאן מכתב מבא כוחה של ביטון, שבו נטען כי היא מעולם לא מכרה את זכויותיה. בהמשך טענה ביטון בבית המשפט כי ההסכם נחתם תחת עושק, מרמה והטעיה. לדבריה, שיליאן וארביב הציגו בפניה מצג שווא כאילו אין דרך אחרת למנוע את הפינוי, בעוד בפועל ניתן היה להמשיך לשלם את המשכנתא מתוך שכר הדירה. היא הוסיפה כי המחיר, 300 אלף שקל, היה נמוך בהרבה מערך השוק, וכי היא לא הבינה על מה חתמה, לא קיבלה עותק מההסכם ולא היתה מיוצגת.
- הלוואה של מכר כמעט הובילה לעיקול הבית של זוג
- מבצע ענק: רשות המסים גבתה חובות של יותר מ-194 מיליון שקל במבצע שערכה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט נפתלי שילה בחן את גרסאות הצדדים והעדים, ודחה את טענות ההגנה אחת לאחת. הוא קבע כי שלושת התנאים לעילת עושק - מצוקה, ניצול ותנאי חוזה גרועים - לא התקיימו. "הנתבעת לא הוכיחה שהיתה במצוקה כזו שהסיטה את שיקול דעתה", ציין, והוסיף כי דווקא היא ופנחס היו אלה שפנו לשיליאן והציעו את העסקה במחיר שקבעו בעצמם. שיליאן, שהכין את ההסכם ללא תמורה, העיד כי הסביר לביטון את מהותו הן במעמד החתימה והן במועד החתימה של מרים. לדבריו, המניע של ביטון היה רצון אמיתי להציל את אמה מפינוי. ההסכם אף כלל סעיף המפרט את מצב הדירה, לרבות רטיבות, עיקולים וצו הריסה, והגן על זכויותיה של המוכרת.