הירשמו
  1. ראשי
  2. משפט
מחשבון
צילום: pexels

הוחמר עונשו של מורשע בקיזוז חשבוניות פיקטיביות

ואסים זמירו, בעל חברה למסחר סיטוני בכימיקלים, ירצה עונש מאסר בפועל של 42 חודשים במקום 36 חודשים. בכך התקבל ערעור המדינה על עונשו של זמירו ונדחה ערעורו של הנאשם. לדברי השופטים, "מרבית עבירות המס מתבצעות על ידי אנשים שניתן להגדירם כנורמטיביים בכל מישור

אחר של חייהם"

עוזי גרסטמן | (12)
נושאים בכתבה חשבוניות פיקטיביות חשבונית ישראל רשות המסים

בית המשפט המחוזי מרכז גזר היום על ואסים זמירו, בעל חברה למסחר סיטוני בכימיקלים שהורשע בקיזוז חשבוניות פיקטיביות, עונש מאסר בפועל של 42 חודשים, במקום עונש מאסר בפועל של 36 חודשים שגזר עליו בית משפט השלום בכפר סבא. בכך התקבל ערעור המדינה על עונשו של זמירו ונדחה ערעורו של הנאשם.


זמירו הורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון שבא לאחר הליך גישור, בקיזוז של 57 חשבוניות פיקטיביות, בסכום כולל של כ-55 מיליון שקל. כתוצאה מפעולותיו, נגרע מקופת המדינה מס בסכום כולל של כ-8 מיליון שקל. כתב האישום נגדו הוגש בעקבות חקירה של מחלקת חקירות מכס ומע"מ תל אביב והמרכז.


לפני כשלושה חודשים גזר עליו בית משפט השלום בכפר סבא עונש של 36 חודשי מאסר בפועל וקנס של 100 אלף שקל. עונשו נקבע נוכח חומרת העבירות שביצע והיקפן, והעובדה שהנאשם לא השיב לקופת המדינה את הכספים שנגרעו ממנה כתוצאה מפעולותיו. מנגד, הובאו בחשבון היעדר עבר פלילי מצדו, מצבו הכלכלי של הנאשם, העובדה שהוא הודה באשמה וחסך זמן שיפוט והזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות (2017) ועד לתום ההליך המשפטי.


רשות המסים, באמצעות עו"ד נטלי קצביאן מהיחידה המשפטית מחוז מרכז, ערערה על העונש שנקבע בטענה כי יש לתת משקל רב יותר לעובדה שהכסף לא הוחזר לקופת המדינה, על חשבון המשקל שניתן להיעדר עבר פלילי והודאה באשמה. מסיבה זו, טענה נציגת הרשות, היה ראוי לקבוע עונש מאסר שממוקם גבוה יותר במתחם הענישה שנקבע בחוק (34 עד 60 חודשי מאסר).


הרכב השופטים בבית המשפט המחוזי מרכז, בראשות השופטת מיכל ברנט, קיבל את טענות רשות המסים, וציין בהחלטתו כי, "מרבית עבירות המס מתבצעות על ידי אנשים שניתן להגדירם כנורמטיביים בכל מישור אחר של חייהם, ולפיכך ההבחנה שיש לערוך בין נאשמים שונים לצורך קביעת מיקומם בתוך המתחם, ראוי שתתבסס, בין היתר, על שיקול זה הנוגע להסרת המחדל. יתר על כן, הסרת המחדל אינה רק ביטוי להקטנת הנזק שהנאשם גרם לאוצר המדינה בשל העבירות שביצע, אלא גם לנטילת האחריות והפנמה. מכאן, המשקל שיש ליתן לשיקול זה בקביעת העונש".


בימים האחרונים פורסם גם כי רשות המסים מנהלת חקירה נרחבת, באמצעות חקירות מכס ומע"מ תל-אביב והמרכז, בעקבות חשד להפצה וקיזוז חשבוניות מס פיקטיביות במאות מיליוני שקלים בענף אספקת כוח אדם לבנייה. על פי החשד, חברת הכי שיפוצים ופרויקטים קיזזה והפיצה ב-2024 חשבוניות מס פיקטיביות בהיקף של 981 מיליון שקל, תוך יצירת מצג שווא של עסקות שלא התקיימו בפועל. פעילות זו, לכאורה, שימשה לכיסוי העסקת כוח אדם שמקורו לא ידוע, ובכך גרעה מקופת המדינה מס בסכום מוערך של 166 מיליון שקל.

קיראו עוד ב"משפט"


במקרה אחר, עוכבו בתחילת החודש ארבעה בעלי חברות בנייה לחקירה בחשד לעבירות של עשרות מיליוני שקלים. בכל המקרים, מדובר בבעלי חברות בענף הבנייה שהגישו דיווחים למע"מ וכללו בהם חשבוניות שהעסקות המפורטות בהן לא בוצעו לכאורה וכל מטרתן היא להתחמק מתשלום מס. .  אחד החשודים, שנחקר על ידי חקירות מכס ומע"מ תל-אביב והמרכז, הוא אדיר אדרי, תושב בית שאן, שנחשד בעבירות של עשרות מיליוני שקלים. אדרי משמש מנהל ודירקטור בחברת לפיד גבירול ניהול פרויקטים, והוא חשוד כי מאז נובמבר 2024 קיזז בשם החברה חשבוניות פיקטיביות ואף הפיץ חשבוניות פיקטיביות לחברות אחרות.

תגובות לכתבה(12):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 12.
    איפה המחוקק בנושא (ל"ת)
    אנונימי 20/02/2025 17:39
    הגב לתגובה זו
  • 11.
    אנונימי 20/02/2025 08:52
    הגב לתגובה זו
    הפשע משתלם
  • 10.
    יהודבדאוד 20/02/2025 08:50
    הגב לתגובה זו
    קודם כול להחזיר את כול הכסףמיצידי שימכור את הבית למען יראו וישמעו
  • 9.
    אנונימי 20/02/2025 07:27
    הגב לתגובה זו
    עם עונשים כאלה הפשע אכן משתלם לא רק שלא מרתיע אלה אפילו ברמה של עידוד להמשך דיווחי שקר צריך עונש מינימלי של 10 שנים
  • 8.
    שולתתתת 20/02/2025 00:35
    הגב לתגובה זו
    איפה הדירה שלוהמכוניתחשבונות בחול
  • 7.
    אחד העם 19/02/2025 17:43
    הגב לתגובה זו
    גונב 10 מיליון נטו ויושב שנתתים ......הפשע משתלם מאד
  • 6.
    עושה חשבון 19/02/2025 16:31
    הגב לתגובה זו
    אפליקציה פשוטה לטלפון או למחשב נייד או קבוע או חיבור הקופות הרושמות בזמן אמת לאתר רשות המיסים תימנע אפשרות להונאה ותחסוך מיליארדים.
  • 5.
    אנונימי 19/02/2025 13:32
    הגב לתגובה זו
    צריך בשנתיים הקרובות לבנות הרבה מקומות בבתי הסוהר ולהכניס עברינים מכל סוג להרבה שנים ולסקר את הבניה מדי יום אולי גם זה ירתיע עברינים בנתיים הם צוחקים כל הדרך לעברה הבאה
  • 4.
    אנונימי 19/02/2025 09:41
    הגב לתגובה זו
    עסקה לא רעה בכלל.אתה גונב מהציבור 8 מיליון דקל נטו ושם בכיס לא כולל עלויות משפט וחקירות שהמדינה מוציאה על לתפוס את העבריין ככה שזה בערך 10 מיליון שלקח ביודעין ובכוונה מהילדים של כולנו וישב בתכלס כשנתיים וחצי וישלם קנס של 100 אלף.
  • 3.
    מה שמקבלים בארהב בשנים פה זה בחודשים (ל"ת)
    אנונימי 19/02/2025 06:58
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    גם אני מוכן לשבת 42 חודשים בשביל לשאר עם 9 מיליון שח (ל"ת)
    אנונימי 19/02/2025 04:07
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    יענקלה 18/02/2025 12:50
    הגב לתגובה זו
    פשוט בדיחה. לא להחזיר תקבולי מעמ בשווי מיליונים ולשבת 4 שנות מאסר. מי מרוויח סכום כזה נטו אה ב4 שנים האם יש מספיק הרתעה בענישה לדעתכם
צוואה
צילום: canva

האחות ביקשה מחצית מהירושה - השופט לא הבין למה

אשה תבעה בדרישה להכיר בזכויותיה במחצית מדירה ומגרש בתל אביב שירש אחיה למחצה מהורי אמו. אלא שבית המשפט לענייני משפחה קבע כי עילת תביעה לא היתה ברורה, מחק אותה וחייב את התובעת ב-100 אלף שקל הוצאות משפט: "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין"

עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה צוואה ירושה דיני ירושה ועיזבון

זה התחיל בסיפור משפחתי ישן, כזה שנפרש על פני עשרות שנים, עם יחסי קרבה מורכבים, ירושה אחת גדולה והרבה תחושות לא פתורות. אשה, אחות למחצה מצד האב, פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב וביקשה שיכירו בכך שמחצית מנכסי מקרקעין יקרי ערך - דירה בתל אביב ומגרש בשדה דב - שייכים לה. הנכסים, כך לא היתה מחלוקת, רשומים כולם על שם אחיה למחצה, שירש אותם מהורי אמו. אלא שבית המשפט, בפסק דין חריף וחריג בנימוקיו, קבע כי התביעה כולה לוקה בכשל יסודי: העילה המשפטית שעליה היא נסמכת אינה ברורה כלל. התוצאה היתה מחיקת התביעה וחיוב התובעת בהוצאות משפט בסכום של 100 אלף שקל.

פסק הדין, שניתן על ידי סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, השופט יהורם שקד, אינו עוסק רק במחלוקת רכושית בין אחים למחצה. הוא מתעכב באריכות על האופן שבו נוסחה התביעה, על הבלבול בין טענות עובדתיות ומשפטיות, ועל הקושי - כמעט חוסר האפשרות - של בית המשפט להכריע בסכסוך כשגם לאחר שמיעת כל העדים והסיכומים, לא ניתן להבין מהי בדיוק עילת התביעה.

הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת. התובעת היא אחותו למחצה של הנתבע מצד האב. בילדותה היא אומצה על ידי אמו של הנתבע, לאחר שזו נישאה לאביהם המשותף. הנתבע, מצדו, ירש מסבו וסבתו מצד אמו דירת מגורים בתל אביב וכן זכויות במגרש בשדה דב. הסב נפטר ב-1988 והסבתא ב-1994. אביהם של שני האחים התגורר בדירה עד פטירתו ב-2017. הזכויות בנכסים נרשמו לאורך כל השנים על שם הנתבע בלבד. אלא שהתובעת טענה כי חרף הרישום, בינה לבין אחיה התקיימה הבנה אחרת. בכתב התביעה המקורי נטען כי בין השניים נכרת "הסכם שותפות ונאמנות", שלפיו מחצית מהזכויות בנכסים שייכות לה, והנתבע מחזיק בהן בנאמנות עבורה. על בסיס זה היא עתרה לסעד הצהרתי שיקבע כי היא בעלת מחצית הזכויות בדירה ובמגרש.

"מעשה שהושלם"

כבר בשלב מוקדם של ההליך התברר לבית המשפט כי כתב התביעה מעורר קשיים. בדיון קדם משפט ביקש השופט להבין מהי עילת התביעה, ובא כוח התובעת השיב כי מדובר בנאמנות, שותפות ויחסים מסחריים משותפים. בהמשך אותו דיון אף הודה עורך דינה של התובעת כי "הראיות שקיבלתי לפני יומיים שינו לי את התמונה העובדתית", וביקש זמן לשקול מחדש את עמדתו. לבסוף הוגש כתב תביעה מתוקן, שבו שונתה התשתית המשפטית של התביעה באופן מהותי. בכתב התביעה המתוקן כבר לא דובר על שותפות ונאמנות בלבד. הפעם נטען כי הנתבע העניק לתובעת את מחצית הזכויות בנכסים כמתנה שהושלמה. "עסקינן בהענקה שבוצעה באופן מוצהר, מחייב סופי ומוחלט", נכתב, תוך הדגשה כי הצדדים שינו את התנהלותם לאורך עשרות שנים בהסתמך על אותה הענקה. בהמשך אף נטען במפורש כי מדובר ב"מעשה שהושלם".

אלא שכאן בדיוק החל להיווצר הסדק המרכזי בתביעה. הנתבע, בכתב ההגנה, הכחיש מכל וכל את קיומו של כל הסכם, הבטחה או הענקה. לדבריו, לא היתה שום מתנה, לא בכתב ולא בעל פה, וממילא לא בוצע שום רישום כנדרש בדין. לטענתו, מדובר בתביעת סרק נטולת עילה, שהוגשה לאחר שנים רבות של לחצים משפחתיים. במהלך ההוכחות והסיכומים העמיק הקושי. השופט שקד תיאר בפסק הדין חילופי דברים ארוכים שניהל עם בא כוחה של התובעת, בניסיון להבין האם הטענה היא לגבי מתנה שהושלמה, או שלהתחייבות לתת מתנה. "זה לא ניואנסים, זה העיקר", אמר השופט באחד הרגעים, ואף הוסיף כי, "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין".

להמשך הכתבה לחץ כאן
צוואה
צילום: canva

האחות ביקשה מחצית מהירושה - השופט לא הבין למה

אשה תבעה בדרישה להכיר בזכויותיה במחצית מדירה ומגרש בתל אביב שירש אחיה למחצה מהורי אמו. אלא שבית המשפט לענייני משפחה קבע כי עילת תביעה לא היתה ברורה, מחק אותה וחייב את התובעת ב-100 אלף שקל הוצאות משפט: "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין"

עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה צוואה ירושה דיני ירושה ועיזבון

זה התחיל בסיפור משפחתי ישן, כזה שנפרש על פני עשרות שנים, עם יחסי קרבה מורכבים, ירושה אחת גדולה והרבה תחושות לא פתורות. אשה, אחות למחצה מצד האב, פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב וביקשה שיכירו בכך שמחצית מנכסי מקרקעין יקרי ערך - דירה בתל אביב ומגרש בשדה דב - שייכים לה. הנכסים, כך לא היתה מחלוקת, רשומים כולם על שם אחיה למחצה, שירש אותם מהורי אמו. אלא שבית המשפט, בפסק דין חריף וחריג בנימוקיו, קבע כי התביעה כולה לוקה בכשל יסודי: העילה המשפטית שעליה היא נסמכת אינה ברורה כלל. התוצאה היתה מחיקת התביעה וחיוב התובעת בהוצאות משפט בסכום של 100 אלף שקל.

פסק הדין, שניתן על ידי סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, השופט יהורם שקד, אינו עוסק רק במחלוקת רכושית בין אחים למחצה. הוא מתעכב באריכות על האופן שבו נוסחה התביעה, על הבלבול בין טענות עובדתיות ומשפטיות, ועל הקושי - כמעט חוסר האפשרות - של בית המשפט להכריע בסכסוך כשגם לאחר שמיעת כל העדים והסיכומים, לא ניתן להבין מהי בדיוק עילת התביעה.

הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת. התובעת היא אחותו למחצה של הנתבע מצד האב. בילדותה היא אומצה על ידי אמו של הנתבע, לאחר שזו נישאה לאביהם המשותף. הנתבע, מצדו, ירש מסבו וסבתו מצד אמו דירת מגורים בתל אביב וכן זכויות במגרש בשדה דב. הסב נפטר ב-1988 והסבתא ב-1994. אביהם של שני האחים התגורר בדירה עד פטירתו ב-2017. הזכויות בנכסים נרשמו לאורך כל השנים על שם הנתבע בלבד. אלא שהתובעת טענה כי חרף הרישום, בינה לבין אחיה התקיימה הבנה אחרת. בכתב התביעה המקורי נטען כי בין השניים נכרת "הסכם שותפות ונאמנות", שלפיו מחצית מהזכויות בנכסים שייכות לה, והנתבע מחזיק בהן בנאמנות עבורה. על בסיס זה היא עתרה לסעד הצהרתי שיקבע כי היא בעלת מחצית הזכויות בדירה ובמגרש.

"מעשה שהושלם"

כבר בשלב מוקדם של ההליך התברר לבית המשפט כי כתב התביעה מעורר קשיים. בדיון קדם משפט ביקש השופט להבין מהי עילת התביעה, ובא כוח התובעת השיב כי מדובר בנאמנות, שותפות ויחסים מסחריים משותפים. בהמשך אותו דיון אף הודה עורך דינה של התובעת כי "הראיות שקיבלתי לפני יומיים שינו לי את התמונה העובדתית", וביקש זמן לשקול מחדש את עמדתו. לבסוף הוגש כתב תביעה מתוקן, שבו שונתה התשתית המשפטית של התביעה באופן מהותי. בכתב התביעה המתוקן כבר לא דובר על שותפות ונאמנות בלבד. הפעם נטען כי הנתבע העניק לתובעת את מחצית הזכויות בנכסים כמתנה שהושלמה. "עסקינן בהענקה שבוצעה באופן מוצהר, מחייב סופי ומוחלט", נכתב, תוך הדגשה כי הצדדים שינו את התנהלותם לאורך עשרות שנים בהסתמך על אותה הענקה. בהמשך אף נטען במפורש כי מדובר ב"מעשה שהושלם".

אלא שכאן בדיוק החל להיווצר הסדק המרכזי בתביעה. הנתבע, בכתב ההגנה, הכחיש מכל וכל את קיומו של כל הסכם, הבטחה או הענקה. לדבריו, לא היתה שום מתנה, לא בכתב ולא בעל פה, וממילא לא בוצע שום רישום כנדרש בדין. לטענתו, מדובר בתביעת סרק נטולת עילה, שהוגשה לאחר שנים רבות של לחצים משפחתיים. במהלך ההוכחות והסיכומים העמיק הקושי. השופט שקד תיאר בפסק הדין חילופי דברים ארוכים שניהל עם בא כוחה של התובעת, בניסיון להבין האם הטענה היא לגבי מתנה שהושלמה, או שלהתחייבות לתת מתנה. "זה לא ניואנסים, זה העיקר", אמר השופט באחד הרגעים, ואף הוסיף כי, "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין".

להמשך הכתבה לחץ כאן