ההשקעה הבטוחה כבר לא בטוחה - והגיע הזמן לשכוח מ"השקעות בטוחות"

"נמל מבטחים" או "מקלט בטוח", בתחום ההשקעות, הוא נכס שאמור לשמור על ערכו או אפילו לעלות בתקופות של טלטלה בשווקים, וכך לסייע למשקיעים לצמצם הפסדים. במשך עשרות שנים הרשימה הייתה די ברורה וכללה זהב, אג"ח ממשלתיות של ארה"ב, כמה מטבעות כמו הפרנק השווייצרי והדולר, כמה מניות מסוימות, ולעתים גם נדל"ן פיזי. לאורך המאה ה-20 הנכסים הללו אכן נחשבו לעוגן של ממש בתקופות של אינפלציה, העלאות ריבית, מיתון, מלחמות ומשברים.

אבל במעבר למאה ה-21 משהו נסדק. ההנחה שהזהב, האג"ח הממשלתיות של ארה"ב והפרנק השווייצרי ימשיכו לשרת את המשקיעים בדיוק כמו בעבר, התבררה כרחוקה מהמציאות. בפועל, ההשקעה ב"מקלטים" הללו כבר לא נראית שונה כל כך, מבחינת הסיכון, מהשקעה במניות.

כפי שאמר סטנדאפיסט איראני באחת הבדיחות המוצלחות יותר שיצאו מהאזור, "הוכחנו לקפיטליסטים המטומטמים שכאשר מתחילים איתנו, הדבר הראשון שנעלם הוא תחושת הביטחון שלהם, כי מה שהכי חשוב לשטן הגדול האמריקאי והקטן הישראלי זה ערך תיק ההשקעות שלהם". הבדיחה הזו כמובן לא מועילה במיוחד לתיק השקעות שמנוהל בריאלים איראניים, אבל היא כן משקפת היטב את הלך הרוח בשווקים.

במהלך החודש האחרון נרשמו ירידות כמעט בכל מה שנחשב פעם "מקלט". במיוחד בלטו הזהב והאג"ח הממשלתיות של ארה"ב, שני נכסים שעד לא מזמן נחשבו לעוגן היציב ביותר. הירידות הללו מדליקות נורה אדומה בוול סטריט, ומובילות אנליסטים לנסות להבין למה המשקיעים בורחים דווקא מהנכסים שאמורים להגן עליהם.

• הזהב יורד דווקא כשהסיכון במפרץ עולה: השוק חושש מאינפלציה יותר משהוא מחפש מקלט
• מודי מבקש מההודים להפסיק לקנות זהב לשנה - ומניות התכשיטים נופלות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

למה ירדו אגרות החוב

לפני כשנה פרסם האתר Marketplace ניתוח על הירידה בתשואות של אג"ח ממשלתיות לשנתיים ושל אג"ח קונצרניות בארה"ב. להרחבה על ההאטה בשוק האג"ח הקונצרניות, קראו כאן.

באותה כתבה נטען כי "המשקיעים מצפים כנראה לכלכלה חלשה יותר ולריביות נמוכות יותר בשנתיים הקרובות". עוד נכתב כי הנפקות אג"ח קונצרניות כמעט נעצרו, ושוק החוב התאגידי התכווץ בצורה שמעידה על עלייה באי הוודאות.

ההיגיון פשוט. אם חברה חוששת שבעוד חצי שנה הרווחים שלה ייחלשו, מי שמלווה לה כסף ידרוש ממנה ריבית גבוהה יותר. זה דומה מאוד למשכנתא. גם עלייה קטנה יחסית בריבית יכולה להפוך הוצאה לטווח ארוך למכבידה מאוד. לכן, כשהריבית עולה והאי ודאות גוברת, חברות מעדיפות לדחות גיוסי חוב ולחפש מקורות מימון אחרים. המשמעות רחבה הרבה יותר משוק ההון עצמו. האטה בשוק האג"ח הקונצרניות היא לעתים סימן מקדים להאטה בצמיחה.

• ממכוניות חשמליות למסלול המרוצים: BYD בדרך לפורמולה 1
• AMD תשקיע יותר מ-10 מיליארד דולר בטייוואן
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• נקמת התאומים: האחים האחטר הורשעו במחיקת עשרות מסדי נתונים...

השבוע, כמעט שנתיים אחרי, פרסם אותו אתר כתבה חדשה תחת הכותרת כיצד המלחמה באיראן משבשת את ציפיות הפד דרך שוק האג"ח. הדיון הזה עולה בדיוק כשמשרד האוצר האמריקאי מקיים מכרזים לאג"ח ל-5 ול-7 שנים, והשווקים מנסים להבין מה תהיה רמת הביקוש.

לפי אותו ניתוח, עד לא מזמן שררה בשוק הערכה די נוחה: אם הצמיחה ושוק העבודה יישארו יציבים פחות או יותר, האינפלציה תרד מספיק כדי לאפשר לפד להתחיל להוריד ריבית. אבל אז נכנסה המלחמה באיראן, מחירי האנרגיה זינקו, והפחד מאינפלציה חזר למרכז הבמה.

זה בדיוק התרחיש שמדאיג את וול סטריט. עליית מחירי נפט, גם אם היא זמנית, יכולה לשנות ציפיות של צרכנים ושל עסקים. ברגע שהציבור מתחיל להאמין שהאינפלציה תישאר גבוהה לאורך זמן, השוק מתמחר מחדש את הריבית. פתאום לא רק שהפד לא יוריד ריבית, אלא שיש גם מי שחוששים מהעלאה נוספת.

החשש הזה קיבל חיזוק גם מתחזית ה-OECD, שהעלתה את תחזית האינפלציה ל-4 אחוזים. כאן תוכלו להרחיב על התחזית המעודכנת של ה-OECD והשפעת המלחמה באיראן.

כלומר, אם מנסים להסביר את הירידה באג"ח בהיגיון כלכלי, ההסבר יחסית ברור. המשקיעים בורחים מהאג"ח לא כי הן חדלו להיות נכס סולידי, אלא כי חוסר הוודאות לגבי האינפלציה, הריבית והצמיחה עלה מדרגה.

ולמה הזהב ירד

אם ההתנהגות של שוק האג"ח עוד ניתנת להסבר, מה שקרה לזהב בשלוש השנים האחרונות הוא כבר סיפור הרבה יותר פרוע.

הירידה החדה במחיר הזהב בחודש האחרון, ירידה שהייתה חדה יותר מזו שנרשמה במדדי מניות מובילים, התחילה דווקא כאשר הפחד מאינפלציה ומהאטה כלכלית עלה משמעותית. לכאורה זה מנוגד לכל ההיגיון של "מקלט בטוח". הרי אם יש מלחמה, אם מיצרי הורמוז בסכנה, אם האינפלציה שוב מרימה ראש, הזהב אמור לעלות, לא לרדת.

נכון, הזהב גם עלה הרבה יותר מהמניות בשלוש השנים האחרונות, אבל רוב המומחים עדיין לא ציפו לירידה חדה כל כך. בתחילת החודש הקונצנזוס היה כמעט חד משמעי לטובת קנייה.

כיוון שלא מצאתי בתחילת החודש מחקרים שתמכו במכירת זהב, עשיתי את מה שהיוונים הקדמונים היו עושים במקרה כזה. הם היו הולכים לאורקל מדלפי. אני הלכתי ל-AI. התשובה שקיבלתי הייתה מרשימה באורכה, אבל לא בהכרח בחדות שלה. לפי ה-AI, הזהב אינו באמת "מקלט בטוח" טהור, אלא נכס שמגיב לכמה כוחות במקביל, ולעתים הכוחות הללו מושכים לכיוונים מנוגדים. הוא מנה שישה הסברים אפשריים. הראשון היה עלייה בריביות הריאליות, שהופכת את הזהב לפחות אטרקטיבי לעומת נכסים מניבים. השני היה התחזקות הדולר, שהופכת את הזהב ליקר יותר עבור קונים מחוץ לארה"ב. השלישי היה לחץ נזילות, כלומר מצב שבו משקיעים פשוט מוכרים זהב כדי לגייס מזומן. הרביעי היה תגובת המדיניות המוניטרית, כלומר החשש שהבנקים המרכזיים יגיבו באגרסיביות לאינפלציה. החמישי היה גורמים טכניים, מימושי רווחים, מיצוב יתר של קרנות וסוחרים. השישי היה תחרות מצד "מקלטים" אחרים כמו אג"ח, מזומן ואפילו ביטקוין.

מה המסקנה? שה-AI של 2026 עדיין דומה מאוד לאורקל מדלפי של המאה ה-8 לפני הספירה. הוא מכסה את כל האפשרויות, כדי שלא יוכל לטעות.

לי נדמה שההסבר החמישי הוא הקרוב ביותר למציאות. הזהב עלה בטירוף, ובסוף פברואר, כאשר איראן הודיעה על סגירת מיצרי הורמוז והפחד הגלובלי מהאטה ואינפלציה קפץ, "הכסף החכם" פשוט הסתכל על המחיר ואמר לעצמו שהזהב עלה יותר מדי. משם הדרך למימושים הייתה קצרה.

זה בדיוק מה שקורה גם במניות. הנכס עולה מהר מדי, האווירה נהיית היסטרית, ואז מגיע גל המכירות.

ועדיין, צריך לשים דברים בפרופורציה. גם אחרי הירידה, הזהב ירד מהשיא שלו בשיעור נמוך יחסית לעומת מניות טכנולוגיה מסוימות. כלומר, הוא אולי כבר לא "מקלט" במובן הישן של המילה, אבל הוא גם לא קרס באמת.

מהפכת הטכנולוגיה, יחד עם מהפכת המידע וחילופי הדורות, מחקה למעשה את המונח "מקלט משקיעים" במובן שבו הכרנו אותו במאה ה-20. העולם השתנה. השווקים מגיבים מהר יותר, כסף נע מהר יותר, פסיכולוגיית ההשקעות השתנתה, וגם ההפרדה הישנה בין "נכסים בטוחים" ל"נכסים מסוכנים" כבר הרבה פחות ברורה.

שימו לב למשל עד כמה התרגלנו בקלות לכך שחברות כמו ספייסX, אנתרופיק או OpenAI מדברות על שוויי ענק ועל אפשרות להנפקות לפי יותר מטריליון דולר. מישהו במאה ה-20 היה מתייחס לזה ברצינות?