כששר האוצר מתלונן שפקידי האוצר מפריעים לו - זה אמיתי?
המבנה הארגוני של משרד האוצר שונה מזה של כל משרד ממשלתי אחר. בכל המשרדים הממשלתיים, השר ממנה מנכ"ל, והמנכ"ל ממונה על כל ראשי האגפים. במשרד האוצר, השר ממנה מנכ"ל, אבל ראשי האגפים כפופים לשר ולא למנכ"ל. למעשה, מבחינת הדרגה, והשכר, כל אחד מראשי האגפים שווה בדרגתו למנכ"ל. בנוסף, כדי למנות (או לפטר) ראש אגף, שר האוצר צריך לקבל אישור של הממשלה, מה שנותן לראשי האגפים יכולת לעמוד מול השר באופן שאין לאף פקיד ממשלתי אחר.
יש למבנה הזה סיבה. אחת המסקנות מהאינפלציה הגדולה של שנות ה-80 של המאה עשרים, הייתה שצריך שהמבנה של משרד האוצר יהיה כזה שהפוליטיקאים יוכלו לקבוע מדיניות, אבל ההתנהלות של משרד האוצר לא תהיה פוליטית. לצורך כך, הניהול של תקציב המדינה מחולק בין ארבעה אגפים; כך ניתן להקטין את הסיכוי שפוליטיקאי יצליח להכפיף את לצרכיהם על ידי מינוי מקורבים לראשות של אגף אחד.
אגף החשב הכללי אחראי על ביצוע תקציב המדינה, כולל ביצוע כל הפעולות הכספיות של הממשלה, על ביצוע הרכש הממשלתי, על מימון הגירעון ועל ניהול החוב הממשלתי. זהו גם האגף שאחראי על יישום של כללי מנהל תקין בפעולות הממשלה, בפרט בכל הנוגע לכספים.
אגף תקציבים אחראי על הכנת תקציב המדינה, ועל מעקב אחרי התקציב, בשביל לוודא שמשרדי הממשלה מוצאים את הכספים למטרות שלהן הם יועדו, ולא לשום מטרה אחרת. במקביל, אגף תקציבים אחראי גם להתוויית מדיניות פיסקלית ארוכת שנים, כולל גיבוש ויישום רפורמות מבניות במשק. זהו ככל הנראה האגף שזוכה לנראות הגדולה ביותר בתקשורת; גם בגלל שעובדיו אחראיים לעדכן את השרים שאי אפשר ליישם מדיניות אם לא הקצו לכך משאבים, וגם בגלל שעובדי המשרד מובילים את מרבית הרפורמות במשק, כולל רפורמות בקרנות הפנסיה, שוק ההון, הנמלים, ועוד.
- ליברמן קורא למוסדיים להשקיע בהייטק הישראלי: האם זה מהלך נכון?
- ממאבק פוליטי - למלחמת הישרדות: מה נשאר מהקרב בין הפועל ת"א לבית"ר?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אגף הכלכלנית הראשית אחראי על חיזוי ומעקב אחרי המשתנים המקרו כלכליים המשפיעים על המשק. למרות שיצירת תחזיות נשמע כמו משהו טכני ואפילו משעמם, לכלכלנית הראשית יש חשיבות רבה בקביעת תקציב המדינה, מכיוון שגובה ההוצאות המותרות נקבע במידה רבה על פי התחזיות שמפיק האגף. לכלכלנית הראשית יש תפקיד חשוב גם בעת דיונים על מיסים חדשים (או ביטול של מיסים קיימים), מכיוון שהיא אחראית לתחזיות לגבי ההשפעה של השינוי במיסים על תקבולי הממשלה, ולכן גם על ההתאמות שידרשו בתקציב.
האגף הרביעי הוא אגף השכר. הוא אחראי על קביעת מדיניות שכר ויישומה במגזר הציבורי. הוא עולה לכותרות בכל פעם שיש דיונים על הסכמי שכר חדשים במגזר הציבורי, ודי נשכח אחרי שנגמרים האיומים בשביתות.
במשך שנים, החלוקה לאגפים של משרד האוצר, בשילוב עם העוצמה של ראשי האגפים הגבילו מאוד את היכולת של הפוליטיקאים להשפיע על ההתנהלות בתוך משרד האוצר. אבל למרות שפוליטיקאים ממשיכים להתלונן על הכוח של פקידי האוצר, משרד האוצר היום חלש יותר משהיה בכל נקודת זמן מאז 1985.
- מי מבנות זוג המילואימניקים נפגעו יותר כלכלית?
- החות'ים חיבלו בכבלים ופגעו באינטרנט במדינות המפרץ, הודו ופקיסטן
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- העברת ירושה ישירות לנכדים - המגמה החדשה בישראל
סיבה אחת היא ניסיון מכוון מצד פוליטיקאים לאורך שנים רבות להחליש את הכוח של משרד האוצר. אבל יש סיבה נוספת, והיא לא פחות חשובה. אולי אפילו יותר: בעבר, בוגרים מצטיינים של אוניברסיטת תל-אביב ושל האוניברסיטה העברית רצו ללכת למשרד האוצר. זה היה תפקיד שפותח את הדלתות, והוא משך אליו את הטובים שבטובים. החלום של סטודנט מצטיין לכלכלה היה להגיע לאחד האגפים החשובים במשרד האוצר, להגיע לתפקיד בכיר באגף תקציבים או בחשב הכללי. לאחר מכן, הם המשיכו בהרבה מקרים לתפקיד מכניס במגזר הפרטי, בדרך כלל באחת החברות הפיננסיות הגדולות.
זה הבטיח שפקידי האוצר הם מהטובים בכלכלנים בארץ. אבל היום, רוב הטובים שבטובים מעדיפים ללכת להיי-טק. אם הם יכולים לקבל משכורת של 30 אלף שקל בחברת פינטק, אין להם סיבה לחכות 20 שנים בעבודה במשרד האוצר לפני שעוברים למגזר הפרטי. בנוסף, גם עובדים בכירים יחסית במשרד האוצר עוזבים היום לטובת ההיי-טק. התוצאה היא שמשרד האוצר איבד רבים מהעובדים הכי מוכשרים שלו, ומי שנשארים הם פחות מנוסים ופחות מוכשרים בשמירה על העצמאות של משרד האוצר.
אז אם תשמעו פוליטיקאי מתלונן על כך שפקידי האוצר מפריעים לו, תדעו שזה, במקרה הטוב, תרוץ לא מוצלח.
ד"ר אביחי שניר, אוניברסיטת בר-אילן
- 5.שני 29/11/2022 16:39הגב לתגובה זומדהים התחכום של העיתונות והתקשורת בנושאים האלו. עוד לא נכנס שר אבל כבר כותבים כתבות שהוא לא יוכל לתרץ תירוצים מדוע לא הצליח כפקידי האוצר יפריעו לו, והם יעשו את זה, כי לפי הכתבה בשביל זה הם נבראו.
- 4.מליברמן הנוכל הוא פשוט רימה את המורים מעשה שפל (ל"ת)ברוך שפטרנו 29/11/2022 15:07הגב לתגובה זו
- 3.חזי 29/11/2022 14:39הגב לתגובה זועזוב אותנו בשקט 20 אחוז עליה של הדירות .לךךךך
- 2.אנונימי 29/11/2022 14:27הגב לתגובה זוהם גם מעכבים את פיתוח המדינה במשך עשורים ומונעים השקעה בתשתיות שנידרשות על מנת להיתמודד עם הגידול באוכלוסיה!
- וטוב שכך. אחרת לא היתה כבר מדינה (ל"ת)שרית 29/11/2022 22:39הגב לתגובה זו
- 1.אמנון 29/11/2022 14:24הגב לתגובה זוהממשלה תלוייה בפקידים בשביל שיאשרו לה להיתקיים אז איך היא יכולה לקבוע מדניות אם לפקידים יש כח אל הממשלה.לא בבריאות ולא בתחבורה או תשתיות.הפקידים יכולים פשוט להגיד לא או יותר גרוע להגיד אם לא תאשרו לנו אגרת גודש לא תקבלו חינוך ובריאות!
- אז מה אתה רוצה? שדרעי יחלק את כל הכסף של המדינה למקורבי (ל"ת)טל 29/11/2022 22:39הגב לתגובה זו
- דודו 29/11/2022 17:14הגב לתגובה זובניגוד לפוליטיקה, כלכלה זה מקצוע אמיתי. אם לא מנהלים את התקציב בצורה רצינית, בסוף המדינה מתרסקת כלכלית. בכל מקום שהגיעו פופוליסטים כלכליים, בסוף הכלכלה התרסקה - וונצואלה, ארגנטינה, זה כמעט קרה בבריטניה והם ניצלו ברגע האחרון.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.