תלונה נגד התנהגות מינית של קב"ט אל על באיטליה הושתקה - והעובדים יפוצו בעד 700 אלף שקל

מערכת Bizportal | (5)
נושאים בכתבה אל על

שלושה עובדים של משרד החוץ יפוצו ב-230 אלף שקל כל אחד לאחר שפוטרו על רקע תלונה שהגישו נגד קצין הביטחון הממונה על תחנת אל על במילאנו. 

מדובר בפרשה שהתרחשה בין השנים 2011 ל-2012 עם מינויו של קצין הביטחון. כשנה לאחר מכן שלחו התובעים מכתב תלונה על הממונה לראש השב"כ ולמנכ"ל אל על. הם פוטרו בספטמבר 2012, שלושה חודשים בלבד לאחר משלוח המכתב. 

בתביעה שהגישו נגד משרד החוץ לפני כ-3 שנים הם סיפרו כי התנהלות הממונה החדש הייתה חמורה ומסוכנת. בין היתר, הוא נהג לדבר במיניות בוטה ביותר על עובדות, תלה תמונות מביכות בעלות אופי מיני, הפקיר את נשקו, טייח תקלות ביטחוניות, דרדר את מערכת היחסים עם המקומיים ועוד.

לטענתם, הם ניסו להעלות את הבעיות בסולמות הרגילים של ההיררכיה אך הושתקו ואף אוימו שלא להוציא את הדברים החוצה. בנסיבות אלה, לא הייתה להם ברירה אלא לשלוח את מכתב התלונה לדרגים הבכירים ביותר.

לטענת התובעים, המכתב היה הסיבה היחידה לפיטורים ועל המשרד לפצות אותם בהתאם לחוק המגן על עובדים חושפי שחיתויות. עוד לדבריהם, השימוש שנערך להם היה לקוי שכן לא התאפשר להם לעיין בתוצאות הבדיקה החיצונית שנערכה בתחנה לאחר משלוח המכתב.

משרד החוץ טען בתגובה כי בתחנת מילאנו היו מאבקי כוח בין קצין הביטחון הממונה לבין סגנו. לדבריו, התובעים חברו יחדיו בקנוניה ובבריונות, במטרה להתערב במאבקי כוח אלה תוך הטחת האשמות שווא בקצין הממונה. לדבריו, הם שלחו את מכתב התלונה ב"עקיפת סמכות" ובחוסר תום לב. מערכת היחסים שנוצרה לאחר מכן לא אפשרה את המשך העסקתם, סיכם המשרד.

 

השופט אייל אברהמי מבית הדין לעבודה בירושלים קיבל את גרסת התובעים במלואה. השופט התרשם שלתובעים לא הייתה ברירה וכדי לעורר את המערכת הם היו חייבים לפנות לדרגים גבוהים הרבה יותר. כמו כן לדבריו, לפחות חלק מהתלונות במכתב היו מוצדקות שכן בעקבותיו בוצעה בדיקה בתחנה והממונה הועבר לתפקיד זוטר יותר. התובעים "חשו אחריות עמוקה להתנהלות התחנה וביקשו לתקן את שנדרש", כתב השופט וקבע כי עניינם חוסה תחת חוק ההגנה על עובדים חושפי שחיתויות.

בנוסף קבע השופט כי נפלו ליקויים משמעותיים בשימוע שנערך לתובעים - לא ניתן להם לעיין בדו"ח הבדיקה והם לא ידעו בבירור מה הטענות שיש נגדם. "התובעים היו אפוא  כאותו מר "ק" בספרו של קפקא "המשפט" שעומד לדין אך אינו יודע  מהי האשמה כנגדו", כתב השופט. עוד נפסק לתובעים פיצוי על השכר שלא שולם להם מהמועד בו פוטרו ועד לתום תקופת החוזה.

קיראו עוד ב"בארץ"

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    שרה 04/12/2016 20:21
    הגב לתגובה זו
    מה קורה לגברים בארץ, חולי נפש? מדוע ההתנהגות הזאת? מדוע להעליב ולפגוע בנשים? האמהות שלהם לא חינכו אותם???
  • 3.
    אברום 04/12/2016 15:22
    הגב לתגובה זו
    ההתנהלות במילאנו היא "מראה" להתנהלות המדינה בעינייניה מול האזרח. אף אחד לא לוקח אחריות. סותמים פיות, מורחים והבעיות לא נפתרות וחבל.
  • 2.
    סימונה 04/12/2016 13:51
    הגב לתגובה זו
    נשמע הזוי
  • 1.
    אזרח 04/12/2016 12:25
    הגב לתגובה זו
    החלטתו השגויה לפטר את שלושת עובדי משרד החוץ שלא כדין, גרמה להוצאות של מעל חצי מיליון שקל למשלם המיסים.
  • ולחייב אותו לשלם את הכנס והוצאות המשפט מכיסו (ל"ת)
    יעקב 04/12/2016 16:02
    הגב לתגובה זו
שי אהרונוביץ רשות המסים
צילום: דני שם טוב דוברות

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?

למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית 

משה כדר |
נושאים בכתבה גילוי מרצון

לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.

ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.

כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת  בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:

תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?

הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

שי אהרונוביץ רשות המסים
צילום: דני שם טוב דוברות

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?

למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית 

משה כדר |
נושאים בכתבה גילוי מרצון

לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.

ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.

כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת  בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:

תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?

הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.