העובדות

------------

חברת בזק (להלן: "המעסיקה") פיטרה טכנאי שירות לקוחות (להלן: "העובד") אשר עבד אצלה במשך 17 שנה בטענה לאי התאמה לעבודה.

העובד היה מוערך במשך כל שנות עבודתו ואף זכה בתואר מצטיין באחת מהשנים.

המעסיקה הוקמה כחברה ממשלתית ובחלוף השנים הפכה המעסיקה לחברה פרטית. כתוצאה מכך, השתנו תנאי העבודה כך שנקבעה תוכנית תמריצים לעובדים המושתת על מדידה אישית וקביעת יעדים אישיים וקבוצתיים.

בהמשך מערכת יחסי העבודה, העובד עבר תאונת עבודה אשר בעקבותיה הוגשה תביעה נזיקית כנגד המעסיק. בסמוך להגשת התביעה הנזיקית, המעסיקה בחרה לפטר את העובד בטענה ל "אי התאמה".

לאור פיטורי העובד בהגיעו לגיל 61 ובסמוך להגשת התביעה הנזיקית בגין תאונת עבודה, תבע העובד פיצוי כספי בגין הפסד שכר עד הגיעו לגיל פרישה חובה ומהנזק הנפשי שנגרם לו בסך של כ- 400,000 ש"ח.

פסק-דין

------------

בית הדין נדרש לקבוע האם פיטורי העובד היו בשל התביעה הנזיקית שהגיש נגד המעסיקה או שמדובר באי התאמה של העובד. כמו כן, נדרש בית הדין לבחון האם נפל פגם בפיטוריו של העובד וככל שכן, מהו גובה הפיצוי המגיע לעובד.

העובד טען כי היה עובד מוערך במשך כ- 18 שנה אך לאחר שעבר תאונת עבודה ההתייחסות אליו השתנתה ומחשש לפיטורים, השתהה העובד בהגשת תביעה נזיקית עד לסמוך לתום תקופת ההתיישנות של התביעה הנזיקית. חששו של העובד אכן התממש ולאחר הגשת התביעה הנזיקית אכן פוטר וזאת מתוך נימוק מופרך של "אי התאמה" ובאופן שרירותי.

פיטורים לאחר 18 שנה של עבודה כשהעובד בגיל 61 ונכה בעבודה משמע הדרת העובד משוק העבודה ללא פנסיה עד הגיעו לגיל פרישה על פי חוק והפיכתו למובטל בעל כורחו מחייבים מתן פיצוי כלכלי בהתאם לסכום התביעה.

המעסיקה טענה כי ההחלטה על פיטורים נבעה מחוסר שביעות רצון של הממונים על העובד מתפקודו בהתאם לתוכנית התמריצים החדשה וללא כל קשר לתביעה הנזיקית עליה לא ידעו הגורמים המעורבים בהליך הפיטורים. בנוסף, המעסיקה טענה כי אין הצדקה במקרה זה לפסיקת פיצוי גבוה מחמת הפיטורים לעובד שהרי המעסיקה ביצעה שימוע בטרם פיטרה את העובד.

בית הדין קבע כי לא הייתה הצדקה לפיטוריו של העובד, המעסיקה לא הציגה בפני בית הדין את הסיבה האמיתית ופיטורי העובד היו שרירותיים וללא סיבה לגיטימית. לא נמצא קשר בין התביעה הנזיקית לפיטורי העובד הואיל והמעסיקה לא ידעה על התביעה הנזיקית, אולם פיטורי העובד בוצעו בחוסר תום לב. לפיכך, נפסק לעובד פיצוי המבוסס על פגיעה כלכלית בעובד ותיק, מוערך ונחשב כעובד מקצועי ומסור אשר הקדיש את מיטב שנותיו לעבודה בחברה ולשרות לקוחותיה. בנוסף, במועד פיטוריו, היה העובד בן 61 ונכה עבודה. במצב שכזה קשה לעובד למצוא תעסוקה ופרנסה חלופית, מכאן נקבע כי העובד זכאי לפיצוי אם כי הפיצוי ההולם יחושב לפי 10 משכורות בהתאם לשכר העובד המופיע בתלוש השכר.