העובדות

-----------

אלכס ספיבק (להלן: "העובד") עבד כמנהל סניף בחברת מידף שירותי קייטרינג ואירוח בע"מ (להלן: "המעסיקה") כ- 6 שנים. המעסיקה הנה חברה המפעילה מספר חנויות לממכר משקאות, חטיפים, מזון מהיר, חולצות ומזכרות. העובד חדל מלהתייצב לעבודה ולאחר 3 חודשים המציא אישור על ביקור אצל רופא משפחה.

בין הצדדים התגלעה מחלוקת ביחס לנסיבות סיום עבודתו של העובד.

העובד טען, כי הפסיק להתייצב לעבודתו בשל מצב נפשי קשה, שפרץ עקב לחצים בעבודה ושינויים ארגוניים. לטענתו הוא הודיע, כי אין הוא יכול להתייצב לעבודה לסמנכ"ל המעסיקה וקיבל את הסכמתו.

העובד לא הציג כל אישור רפואי עדכני מכל אותה תקופה אולם, צרף אישור על ביקור אצל רופא משפחה שניתן בדיעבד ובו נרשם, כי לדעת הרופא, העובד לא יכול היה לעבוד.

לטענת העובד, לאחר שלושה חודשים רצה לשוב ולחזור לעבודתו אולם המעסיקה התנתה זאת בכך, כי תנאי העסקתו ישונו ויורעו. העובד לא הסכים לכך ולמעשה, יש לראותו כמי שפוטר מעבודתו ולאור האמור, כמי שזכאי לתשלום פיצויי פיטורין, חלף הודעה מוקדמת ופיצויי בגין פיטורין שלא כדין.

המעסיקה טענה, כי העובד החליט על דעת עצמו שלא להתייצב לעבודתו, ללא קבלת אישור ממנה או הצגת אישור רפואי. וכי בנסיבות אלו יש לראות את התובע כמי שהתפטר מעבודתו בנסיבות בהן אין הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורין.

פסק הדין

------------

אי זכאות לפיצויי פיטורים - בהתאם להלכה הקובעת , "כשמדובר בפיטורים, מוטל נטל ההוכחה על הטוען לקיומם" (דב"ע נו/3-201 שמש ירושלים בע"מ נ' מאיר ניסימיאן, לא פורסם, ניתן ביום 25/6/97);

התמונה שעלתה מהראיות שהובאו הנה, שהעובד חדל להתייצב לעבודתו ולא העביר לנתבעת אישור מחלה מאותו היום. העובד לא הביא לעדות את מנהל המעסיקה לשם הוכחת טענת ההודעה שלכאורה מסר.

העדר מסמך בו המעסיקה מבקשת מהעובד לחזור לעבודתו אין בו כדי לקבוע כי העובד פוטר על ידי המעסיקה.

בנסיבות אלו נקבע כי עצם העובדה שהעובד שהה בביתו תקופה כה ארוכה, כ - 3 חודשים, ללא כל אסמכתא שהעביר לנתבעת מעידה על כך שהעובד למעשה נטש את עבודתו. על כן נדחתה תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

אי זכאות לדמי מחלה - כמו כן, נקבע שגם את האישור הרפואי שצרף העובד לכתב הטענות אין לראות כאישור מחלה כדין. נוסח האישור מעלה כי מדובר ב"אישור רפואי" שניתן לתובע על ידי מומחה ברפואה פנימית ולא רופא פסיכיאטר. נכתב בו כי העובד מתלונן כי הוא נמצא במשבר נפשי מזה שלושה חודשים וכן, במכתב אשר נכתב על ידי המומחה הרפואי אשר ניפק את ה"אישור הרפואי" לב"כ המעסיקה נאמר באופן מפורש, כי אין מדובר באישור מחלה אלא באישור רפואי בלבד וכי העובד הופנה לבירור פסיכיאטרי.

העובד לא התייצב לעבודתו משך שלושה חודשים, אין מדובר בתקופה של ימים ספורים ועל כן, אין זה מתקבל על הדעת, כי יש לאשר לתובע תקופה זו כתקופת עבודה וכתקופת מחלה בהעדר כל מסמך או אישור רפואי אותנטי. על כן נקבע כי אין העובד זכאי לתשלום דמי מחלה.

אי מתן הודעה מוקדמת נדחתה טענת המעסיקה לגבי זכאותה לקיזוז ההודעה המוקדמת לה הייתה זכאית מאת העובד. למרות שנקבע, כי העובד התפטר מעבודתו ולמעשה נטש את מקום עבודתו, בית הדין סבר, כי בנסיבות העניין, היה על המעסיקה לפנות אל העובד ולדרוש ממנו לשוב לעבודתו ולהתריע בפניו, כי עליו ליתן לה הודעה מוקדמת כדין של חודש מראש.

פדיון חופשה - לאחר ששקל את טענות הצדדים בנושא, קבע בית הדין כי יש לחשב את ימי החופשה ודמי החופשה המגיעים לתובע לפי אחוז המשרה השנתי של העובד. בית הדין כפל את אחוז המשרה השנתי עבור כל אחת מהשנים (3 שנים +שנה שוטפת) במכסת ימי החופש ברוטו על פי חוק לאותה שנה. שווי יום חופש נקבע לפי שווי יום עבודה בן 8 שעות, ותעריף השעה ששולם לתובע בעת סיום עבודתו.