המתח בעולם הערבי גואה: מחיר החיטה זינק ב-17% השבוע, חשש מהפגנות
מחירי החיטה המזנקים גורמים לרחוב הערבי לבעבע מתחת לפני השטח ולעלייה במפלס הפחד של המשטרים בעולם הערבי שחוששים מגל נוסף של מהומות בקרב הציבור. בשל כך, נמנעים השלטונות מהעלאת המחירים ומסבסדים את מחירי המזון בשביל לשמור יציבות אבל נתקלים בקושי גובר לשמור על המחיר בעקבות מגמת ההתייקרות של החיטה.
פגעי מזג אוויר באירופה ובארה"ב, ספקיות החיטה העיקריות למזרח התיכון, גרמו לעלייה חדה במחירי החוזים על החיטה אשר הכפילו את ערכם בשנתיים האחרונות, ואתמול עלו ב-7%, למחיר של 8.17 דולרים ומשלימים עלייה של 17% מתחילת השבוע. בבדיקה שנעשתה מוקדם יותר, הוסיף מחיר החוזים על החיטה לעלות ב-1.5%.
כאמור, העלייה במחירי החיטה מקשה במיוחד על תושבי אזור המזרח התיכון, שם מוצרי מזון מבוססי דגנים וחיטה כגון לחם, פסטה וקוסקוס מהווים מרכיב מרכזי בתזונה של האוכלוסייה. בעוד בארה"ב ממוצע הצריכה של חיטה עומד על 80 ק"ג לאדם, במזרח התיכון הממוצע יותר מכפול, כאשר בטוניסיה לדוגמא, עומד הממוצע על 216 ק"ג לאדם.
נציין, כי בשנה שעברה נערכו הפגנות במצרים, ברשות הפלשתינאית, בירדן ובעוד מדינות ברחבי העולם הערבי על רקע עליית מחירי המזון. בעקבות כך, במצרים, הורה הנשיא לשעבר מובארק לפתוח את מחסני החירום על מנת לספק קמח במחיר מסובסד למאפיות. לפי הערכות של מומחים למזרת התיכון, ניתן לייחס בדיעבד להפגנות המזון ברחבי העולם הערבי כסממן מוקדם לצפוי שנה אחר כך.
נציין, כי על פי הערכות ארגון המזון העולמי,ה-WFP, מחירי המזון יתייקרו ב-400% ב-15 השנים הקרובות וזאת בעקבות התייקרות הדלק פגעי מזג אוויר שקשורים להתחממות הגלובלית, ועלייה בביקוש ברחבי העולם.
- 3.המצרים יתגעגעו למוברק (ל"ת)מזרחן 19/05/2011 16:37הגב לתגובה זו
- 2.דוד 19/05/2011 14:40הגב לתגובה זוגלולות נגד הריון לנשים שלהם להאטת קצב הילודה השקעה בחינוך והשכלה וכך כל העולם יצא נשכר.
- 1.שיוזילו את הנפט אז יהא להם מה לאכול. (ל"ת)טמבלים 19/05/2011 14:29הגב לתגובה זו
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
