אין זונחים סוסים מנצחים

רון אלכסנדרי |

כאילו שלא ציפיתי שזה יקרה, אבל זה קרה. לא עבר אפילו יום אחד שלם משחזרתי לשרבט סיפורים בעיתון, והנייד, שהיה שקט ברוב הזמן מאז שהחזרתי את מרכז חיי מהשכונה הראשונה של העיר ניו-יורק (מנהטן) ל"שכונה השישית" שלה (קרי תל-אביב), החל לטרטר את "טון הנוקיה" בתדירות שהפתיעה אותי. לא חשבתי שכה הרבה אנשים עדיין זוכרים אותי אחרי שנים כה רבות. באם לקחת את חוזקו של זכרוני כקו הייחוס אני מרגיש כצופה בתופעת טבע מופלאה.

רבים מהמטלפנים תהו על הדרך בה בחרתי להציג נושאים הנחשבים "מקצועיים" בצורת סיפור עלילה. ולכן לא התפלאתי לשאלתו של עוזי שעלתה מהאפרכסת בטון חקרני "מה אתה רוצה להשיג בכתבות האלו?" שאל. זה מספר שנים שאני מתראה עם עוזי לדקות מספר בשעה שדרכינו מצטלבות באיזו תערוכה מקצועית באחד ממרכזי התערוכות הפזורים על פני הכדור המתחמם של מערכת השמש.

"האמת, שאין לי תשובה המעוגנת בבטון משוריין", עניתי לעוזי, שידוע כאיש שיווק מנוסה ומנחה ותיק בסדנאות מכירות. "אין ספק ש'השכונה השישית' התברכה במומחים רבים בכל נושאי שיווק – והשיווק בעזרת האינטרנט, במומחים מקצוענים שאף מסוגלים להורות את התורה במיומנות וברצינות לתלמידים השואפים לעשות חייל כאנשי שיווק ממוקדים". קרוב לוודאי שעוזי גיחך לעצמו מכיוון שפירש את דברי כחנפנות ולא כמחמאה אמיתית שניתנה לו, אבל מה אפשר לעשות, זה עוזי הציניקן.

"אבל כפי שאתה ודאי יודע, בצרות האופקים שלי הרי אני מאמין שהעולם מחולק רק לשני סוגי אנשים, אנשי שיווק גאים ואילו שאינם מודים שהם אנשי שיווק גאים. כי לשווק זה לחיות. ומי שאינו משווק את פועלו – יהיה אשר הוא יהיה - הולך לישון רעב בתם היום".

"אני זוכר" החזיר עוזי "ובאם אני זוכר טוב היה זה בכתבתך 'איפה המוכרן הגאה'" שוב היה זה זמן להעריך את זיכרונם המפתיע של המגיבים.

"אבל הרצינות בה מוגשת תורת השיווק המעשית" המשכתי בתשובתי לעוזי "משאירה רבים מחוץ למעגל הידע הנחוץ והיכול לעזור לכל החפץ. לא לכל אחד זקוק לתעודה של ג'ון ברייס כדי לדעת איך לנצל את הידע באופטימאליות".

מכיוון שהשתיקה מצדו של עוזי אותתה לי שעדיין לא הבהרתי את המסר המשכתי: "אני חושב שמרבית האנשים יכולים להיעזר בידע על נושאי שיווק שונים בעזרת האינטרנט, אך הם כה טרודים במשימות היומיות, שאולי אינם מצליחים לפנות זמן ללימוד,בתחום הזמן המוקצב לעבודה. אני מנסה להרחיב את יריעת זמנם בעזרת הזמן המוקדש לבידור".

עוזי המהם ושאל "לימוד נעזר בידור, האם אין זה שוב כותרת לאחת מהכתבות שלך?".

"אכן כן" השבתי "אתה כבר מכיר אותי מזה זמן עוזי, וודאי אתה יודע שאינני זונח סוסים מנצחים".

"אכן כן" הגיע תורו של עוזי להסכים.

" target="_blank"> רון א אלכסנדרי Phd

לקריאת הפרקים הקודמים

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
משה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסףמשה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסף

הממשלה מקדמת שינוי בחוק שיפתח את הטבת המכס גם ליבואנים מקבילים

התיקון מסיר חסם ביבוא הרכב, מרחיב את היבוא האישי והמקביל ומוסיף דרישות מחייבות בהגנת סייבר לענף

ליאור דנקנר |

הממשלה מאשרת תיקון לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, שמקודם על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. התיקון עבר אישור בוועדת השרים לענייני חקיקה ומקודם בהליך מואץ.

בליבת התיקון עומד שינוי בדרך שבה מוחלת העדפת מכס על יבוא רכב, כך שהטבה שניתנה בפועל בעיקר ליבואנים ישירים, תוכל לחול גם על יבואנים שאינם ישירים. התיקון מסיר חסם שמנע עד עכשיו מיבואנים עקיפים, זעירים וביבוא אישי ליהנות מהעדפת מכס בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל. במשרד התחבורה ובשיתוף רשות המיסים מציגים את המהלך כניסיון להרחיב תחרות בענף דרך הגדלת היבוא המקביל והיבוא האישי.


הטבת המכס עוברת גם ליבואנים שאינם ישירים

עד היום, המנגנון הקיים אפשר ליבואנים ישירים לממש פטור ממכס בשיעור 7%, בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל, בעוד שיבואנים עקיפים, זעירים ויבוא אישי לא נהנו מההעדפה באותה צורה. בפועל נוצר יתרון מובנה לערוץ יבוא אחד על פני אחרים, ותחרות מצומצמת יותר על אותו קהל לקוחות.

התיקון מאפשר לרשות המסים להחיל את ההטבה גם על יבואנים שאינם ישירים. המשמעות היא הרחבת ההטבה לערוצי יבוא נוספים, מה שמצמצם את היתרון שהיה עד היום ליבואנים הישירים.

המהלך נשען על מודל שפעל כהוראת שעה בשנים 2023-2025. בתקופה הזו נרשם גידול בהיקף יבוא הרכב וניצול רחב יותר של העדפת המכס, וכעת הממשלה מבקשת לעגן את ההסדר כהסדר קבוע בחוק.


עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקעובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוק

האבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה

הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שוק העבודה תקציב

בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.


כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.


הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.

הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.


על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת: