אין זונחים סוסים מנצחים

רון אלכסנדרי |

כאילו שלא ציפיתי שזה יקרה, אבל זה קרה. לא עבר אפילו יום אחד שלם משחזרתי לשרבט סיפורים בעיתון, והנייד, שהיה שקט ברוב הזמן מאז שהחזרתי את מרכז חיי מהשכונה הראשונה של העיר ניו-יורק (מנהטן) ל"שכונה השישית" שלה (קרי תל-אביב), החל לטרטר את "טון הנוקיה" בתדירות שהפתיעה אותי. לא חשבתי שכה הרבה אנשים עדיין זוכרים אותי אחרי שנים כה רבות. באם לקחת את חוזקו של זכרוני כקו הייחוס אני מרגיש כצופה בתופעת טבע מופלאה.

רבים מהמטלפנים תהו על הדרך בה בחרתי להציג נושאים הנחשבים "מקצועיים" בצורת סיפור עלילה. ולכן לא התפלאתי לשאלתו של עוזי שעלתה מהאפרכסת בטון חקרני "מה אתה רוצה להשיג בכתבות האלו?" שאל. זה מספר שנים שאני מתראה עם עוזי לדקות מספר בשעה שדרכינו מצטלבות באיזו תערוכה מקצועית באחד ממרכזי התערוכות הפזורים על פני הכדור המתחמם של מערכת השמש.

"האמת, שאין לי תשובה המעוגנת בבטון משוריין", עניתי לעוזי, שידוע כאיש שיווק מנוסה ומנחה ותיק בסדנאות מכירות. "אין ספק ש'השכונה השישית' התברכה במומחים רבים בכל נושאי שיווק – והשיווק בעזרת האינטרנט, במומחים מקצוענים שאף מסוגלים להורות את התורה במיומנות וברצינות לתלמידים השואפים לעשות חייל כאנשי שיווק ממוקדים". קרוב לוודאי שעוזי גיחך לעצמו מכיוון שפירש את דברי כחנפנות ולא כמחמאה אמיתית שניתנה לו, אבל מה אפשר לעשות, זה עוזי הציניקן.

"אבל כפי שאתה ודאי יודע, בצרות האופקים שלי הרי אני מאמין שהעולם מחולק רק לשני סוגי אנשים, אנשי שיווק גאים ואילו שאינם מודים שהם אנשי שיווק גאים. כי לשווק זה לחיות. ומי שאינו משווק את פועלו – יהיה אשר הוא יהיה - הולך לישון רעב בתם היום".

"אני זוכר" החזיר עוזי "ובאם אני זוכר טוב היה זה בכתבתך 'איפה המוכרן הגאה'" שוב היה זה זמן להעריך את זיכרונם המפתיע של המגיבים.

"אבל הרצינות בה מוגשת תורת השיווק המעשית" המשכתי בתשובתי לעוזי "משאירה רבים מחוץ למעגל הידע הנחוץ והיכול לעזור לכל החפץ. לא לכל אחד זקוק לתעודה של ג'ון ברייס כדי לדעת איך לנצל את הידע באופטימאליות".

מכיוון שהשתיקה מצדו של עוזי אותתה לי שעדיין לא הבהרתי את המסר המשכתי: "אני חושב שמרבית האנשים יכולים להיעזר בידע על נושאי שיווק שונים בעזרת האינטרנט, אך הם כה טרודים במשימות היומיות, שאולי אינם מצליחים לפנות זמן ללימוד,בתחום הזמן המוקצב לעבודה. אני מנסה להרחיב את יריעת זמנם בעזרת הזמן המוקדש לבידור".

עוזי המהם ושאל "לימוד נעזר בידור, האם אין זה שוב כותרת לאחת מהכתבות שלך?".

"אכן כן" השבתי "אתה כבר מכיר אותי מזה זמן עוזי, וודאי אתה יודע שאינני זונח סוסים מנצחים".

"אכן כן" הגיע תורו של עוזי להסכים.

" target="_blank"> רון א אלכסנדרי Phd

לקריאת הפרקים הקודמים

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
רשות המסים
צילום: רשות המסים

"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"

חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?

רן קידר |

השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה.  אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.

המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.

יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.

ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי". 

חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"


חיילים סייבר 8200
צילום: דובר צהל

משקיעים בחאקי: כך הפכו החיילים את הבסיסים לחממת השקעות לוהטת

השוק גואה, האפליקציות זמינות - ומחנות צה"ל הופכים לזירות של  מסחר ואמביציה; גם החיילים שחוזרים מהקרב משקיעים-מהמרים בשווקים; בינתיים כולם מרוויחים
ענת גלעד |
נושאים בכתבה חיילים בורסה

יום שלישי, 23:00. חדר המגורים בבסיס האימונים בדרום שקט יחסית. אור יחיד בוקע מהפינה שבה יושב סמל איתי כהן. רוב חבריו לפלוגה כבר קרסו מותשים מיום מפרך בשטח, אך הוא לא מצליח לעצום עין. הראש שלו עובד שעות נוספות על הגרף האדום המהבהב באפליקציית המסחר בטלפון הנייד שלו. איתי, לוחם בגדוד חי"ר, לא חולם רק על סוף המסלול או על הדרגות הבאות.

במקום סתם לגלול באינסטגרם, הוא מנצל את השעות השקטות כדי לנהל תיק השקעות קטן. "כשהחבר'ה מדברים על המשחק כדורגל אתמול, אני בודק מה עשה הביטקוין", הוא מספר בחיוך קטן. 

בין שמירה לשמירה ובין אימון ניווט למארב, איתי חולם במספרים, והוא לא לבד. בשנתיים האחרונות, המסכים של הסמארטפונים השתנו: אפליקציות משחקים פינו את מקומן לאפליקציות בנקאות, ושיחות על כדורגל או יציאות לסופ"ש הוחלפו בדיונים על מדדי S&P 500, קרנות מחקות וגם קריפטו. בסיסי צה"ל הפכו, בניגוד גמור לדימוי המסורתי של "תקופת ביניים" חסרת דאגות כלכליות, לחממת השקעות לוהטת, והשינוי הזה אינו מקרי. 

נקודת המפנה המשמעותית התרחשה בינואר 2022, אז נכנסה לתוקף העלאה דרמטית בשכר החיילים הסדירים - זינוק של 50%. עבור לוחם כמו איתי, מדובר בתוספת משמעותית שהפכה את המשכורת החודשית מכסף כיס סמלי לסכום המאפשר חיסכון משמעותי. "פתאום אתה רואה 'נכנס לחשבון 2,400 שקל'", הוא מסביר, "זה סכום שאפשר לעשות איתו משהו. להשאיר אותו בעו"ש זה פשוט לבזבז אותו על שטויות. הבנתי שאני רוצה שהכסף הזה יעבוד בשבילי".

 חלק מהשגרה, כמו טיול לשק"ם

הגורם השני שתרם לשינוי הוא הזמן. במיוחד בקרב המשרתים בתפקידי לחימה, שגרת השירות כרוכה בימים ארוכים של המתנה, שעות רבות בבסיס ויציאות מצומצמות הביתה (מגמה שהתעצמה משמעותית מאז ה-7 באוקטובר). הזמן הזה, שבעבר נוצל למנוחה או שיחות בטלות, מתועל כיום ללימוד. "אנחנו יושבים באוהל, אחרי שסיימנו את המשימות, במקום סתם לגלול בטיקטוק, אנחנו רואים סרטוני הסבר על בורסה. זה הפך להיות חלק מהשגרה, כמו טיול לילי לשק"ם", מספר איתי.