עסקאות ב-40 מיליון ש' ממתינות להחלטה על מס הבולים
חברות גדולות ועסקים במשק דוחים בשבועות האחרונים חתימה על עסקאות התקשרות וחוזים במטרה לראות האם משרד האוצר יבטל החודש את מס הבולים. כך עולה ממידע שהגיע לפורום ה-CFO. על פי נתוני הפורום מדובר בדחיית חתימה על עסקאות וחוזים בהיקף של כ-40 מיליון שקל. בפורום מזהירים כי דחיית החתימה על העסקאות עלולה לפגוע בחברות ובספקים רבים במיוחד לקראת סגירת שנת הכספים.
מס הבולים עומד כיום על 4 פרומיל מכל חוזה במשק, לעיתים כמה וכמה פעמים בגין אותה עסקה. בדצמבר 2004 החליטה וועדת הכספים לשים תקרה לגביית המס בשנת 2005 בגובה של 600 מיליון שקל. עוד החליטה הועדה כי במידה ותעבור רשות המיסים את היקף הגביה שנקבע – ירד שיעור המס רוחבית על כל סוגי המסמכים. על פי בדיקה שערך הפורום, מס הבולים שיגבה השנה מהחברות יעמוד על כ-710 מליון שקל - כך שצפויה ירידת גובה המס לשנת 2006.
בפורום ה-CFO טוענים כי בהפחתה צפויה זו אין די, לדבריהם, מס הבולים הינו מס אנכרוניסטי ונוגד צמיחה בהיותו מושתת כמס שאינו תלוי ברווחיות החברה או העסקה אלא בסוג המסמך שעליו הדפיסה את החוזה הנוגע לעסקה. "מס זה, שמקורו בימי התורכים, מעודד סגירת עסקאות בעל פה או בחתימת צד אחד, ומעוות כל ניהול תקין של חברות מודרניות" אומרים בפורום.
בשיחה שהתקיימה השבוע בין איתן רוב, מנהל רשות המסים, ובין נגה קינן, יו"ר פורום ה-CFO הודיע רוב כי רשות המסים החליטה לתמוך בביטול המס עוד החודש, והמלצה ברוח זו הוגשה לשר האוצר. ההמתנה כעת היא לחתימתו של אהוד אולמרט על ביטול המס לאלתר.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
