עסקאות ב-40 מיליון ש' ממתינות להחלטה על מס הבולים

כך עולה מהערכה שפירסם פורום ה-CFO. איתן רוב הודיע כי רשות המסים החליטה לתמוך בביטול המס עוד החודש. יו"ר הפורום: מס הבולים הוא מס אנכרוניסטי שאין לו מקום במשק מתקדם
דרור איטח |

חברות גדולות ועסקים במשק דוחים בשבועות האחרונים חתימה על עסקאות התקשרות וחוזים במטרה לראות האם משרד האוצר יבטל החודש את מס הבולים. כך עולה ממידע שהגיע לפורום ה-CFO. על פי נתוני הפורום מדובר בדחיית חתימה על עסקאות וחוזים בהיקף של כ-40 מיליון שקל. בפורום מזהירים כי דחיית החתימה על העסקאות עלולה לפגוע בחברות ובספקים רבים במיוחד לקראת סגירת שנת הכספים.

מס הבולים עומד כיום על 4 פרומיל מכל חוזה במשק, לעיתים כמה וכמה פעמים בגין אותה עסקה. בדצמבר 2004 החליטה וועדת הכספים לשים תקרה לגביית המס בשנת 2005 בגובה של 600 מיליון שקל. עוד החליטה הועדה כי במידה ותעבור רשות המיסים את היקף הגביה שנקבע – ירד שיעור המס רוחבית על כל סוגי המסמכים. על פי בדיקה שערך הפורום, מס הבולים שיגבה השנה מהחברות יעמוד על כ-710 מליון שקל - כך שצפויה ירידת גובה המס לשנת 2006.

בפורום ה-CFO טוענים כי בהפחתה צפויה זו אין די, לדבריהם, מס הבולים הינו מס אנכרוניסטי ונוגד צמיחה בהיותו מושתת כמס שאינו תלוי ברווחיות החברה או העסקה אלא בסוג המסמך שעליו הדפיסה את החוזה הנוגע לעסקה. "מס זה, שמקורו בימי התורכים, מעודד סגירת עסקאות בעל פה או בחתימת צד אחד, ומעוות כל ניהול תקין של חברות מודרניות" אומרים בפורום.

בשיחה שהתקיימה השבוע בין איתן רוב, מנהל רשות המסים, ובין נגה קינן, יו"ר פורום ה-CFO הודיע רוב כי רשות המסים החליטה לתמוך בביטול המס עוד החודש, והמלצה ברוח זו הוגשה לשר האוצר. ההמתנה כעת היא לחתימתו של אהוד אולמרט על ביטול המס לאלתר.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
לוגו יד2 – שימוש הוגן לצורכי דיווח וחדשותלוגו יד2 – שימוש הוגן לצורכי דיווח וחדשות

יד 2 - מאפס ל-3 מיליארד שקל; האתר הכי רווחי בישראל עובר לאייפקס

מאתר מודעות צנוע ליד שנייה ודרושים לעסק דיגיטלי שנמכר בכ-950 מיליון דולר לקרן אייפקס, אחרי מסלול בעלים שנע בין וואלה, אקסל שפרינגר ו-KKR

ליאור דנקנר |

מה שהתחיל כפלטפורמה פשוטה לפרסום מודעות דרושים ומכירת יד שנייה, הפך לאחד האתרים המרכזיים בישראל ששווה 950 מיליון דולר (3.07 מיליארד שקל). יד2, אחד המותגים החזקים באינטרנט הישראלי, נמכר היום לאייפקס. המוכרת KKR קיבלה את האתר כחלק מרכישת אקסל שפרינגר שהחזיקה בו, אחרי שרכשה אותו מוואלה ב-2014 ב-820 מיליון שקל.


יד2 - כך נבנתה הדרך לאקזיט

2005 - ההתחלה הצנועה

שני יזמים, שמעון וינר ויאיר גולן, משיקים את yad2.co.il כפלטפורמה לפרסום מודעות קנייה ומכירה של מוצרים ושירותים - בעיקר רכבים, נדל"ן, דרושים ויד שנייה. תוך זמן קצר האתר הופך לכתובת מוכרת למודעות חינם באינטרנט.

2009 - רכישה על ידי וואלה תקשורת

רובה ארבל  נשק
צילום: אנצו גוש IWI מקבוצת SK

מתווכי הנשק גוזרים עמלה של 350 מיליון דולר בשנה מהתעשייה הביטחונית בישראל

דו"ח מבקר המדינה: החברות הביטחוניות התחייבו לתשלומי עתק של מעל מיליארד דולר למתווכים בין 2022 ל־2024, משרד הביטחון לא הקים מנגנון פיקוח למרות התחייבויות והנחיות

רן קידר |
נושאים בכתבה תעשייה ביטחונית

דו"ח מבקר המדינה האחרון מציג תמונת מצב בעייתית במיוחד בענף היצוא הביטחוני של ישראל. מאות מיליוני דולרים שולמו למשווקים ולמתווכים שפועלים מול לקוחות זרים, אך הפיקוח הממשלתי על המנגנון הזה כמעט ואינו קיים. למרות הנחיות ברורות שניתנו כבר ב־2017, משרד הביטחון לא הקים מערכת בקרה לבחינת עמידת החברות הביטחוניות בכללי הציות, ולא דרש אישור דירקטוריון לעסקאות הכוללות תשלום עמלות.

לפי ההערכות, בין השנים 2022 ל־2024 הסתכם היצוא הביטחוני בכ־40 מיליארד דולר, כאשר העמלות ששולמו למתווכים חצו את רף מיליארד הדולר. חלקים גדולים מהדו"ח נשארו חסויים מטעמי ביטחון, אך הנתונים שכן פורסמו מעידים על מערכת שמאפשרת זרימת כספים בהיקף עצום - בלי בקרה מהותית מצד המדינה.

המבקר מצביע על שורה של כשלים שיטתיים: לא הוקם מנגנון שמבצע ביקורות תקופתיות, לא קיימים מסמכים שמעידים על עבודת מטה סדורה, ובפועל אין דרישה להצהרה על אישור דירקטוריון לעמלות. גם תוכניות הציות שנדרשו מחברות גדולות אינן נבדקות או מפוקחות בפועל, ובקרב חברות קטנות ובינוניות אין כלל סטנדרט אחיד.

המבקר מציין מקרה שבו עסקה ביטחונית נבלמה רק לאחר שגורמים במשרד נחשפו לגובה העמלה באופן מקרי. הדוגמה הזו ממחישה עד כמה היעדר הפיקוח עלול להוביל להקצאת כספים משמעותית לגורמים חיצוניים, בלי שקיפות ובלי מנגנון בקרה.

החשש: פתח לשחיתות

ישראל מחויבת להסכמים בינלאומיים למניעת שחיתות בעסקאות ביטחוניות. עם זאת, המצב בפועל רחוק מהדרישות. משרד הביטחון לא קבע כללים ברורים לחברות הקטנות והבינוניות, לא בחן את יישום תוכניות הציות בחברות הגדולות, ולא הגדיר כלים לפיקוח אפקטיבי על מניעת מתן שוחד לעובדי ציבור זרים.