עסקאות ב-40 מיליון ש' ממתינות להחלטה על מס הבולים
חברות גדולות ועסקים במשק דוחים בשבועות האחרונים חתימה על עסקאות התקשרות וחוזים במטרה לראות האם משרד האוצר יבטל החודש את מס הבולים. כך עולה ממידע שהגיע לפורום ה-CFO. על פי נתוני הפורום מדובר בדחיית חתימה על עסקאות וחוזים בהיקף של כ-40 מיליון שקל. בפורום מזהירים כי דחיית החתימה על העסקאות עלולה לפגוע בחברות ובספקים רבים במיוחד לקראת סגירת שנת הכספים.
מס הבולים עומד כיום על 4 פרומיל מכל חוזה במשק, לעיתים כמה וכמה פעמים בגין אותה עסקה. בדצמבר 2004 החליטה וועדת הכספים לשים תקרה לגביית המס בשנת 2005 בגובה של 600 מיליון שקל. עוד החליטה הועדה כי במידה ותעבור רשות המיסים את היקף הגביה שנקבע – ירד שיעור המס רוחבית על כל סוגי המסמכים. על פי בדיקה שערך הפורום, מס הבולים שיגבה השנה מהחברות יעמוד על כ-710 מליון שקל - כך שצפויה ירידת גובה המס לשנת 2006.
בפורום ה-CFO טוענים כי בהפחתה צפויה זו אין די, לדבריהם, מס הבולים הינו מס אנכרוניסטי ונוגד צמיחה בהיותו מושתת כמס שאינו תלוי ברווחיות החברה או העסקה אלא בסוג המסמך שעליו הדפיסה את החוזה הנוגע לעסקה. "מס זה, שמקורו בימי התורכים, מעודד סגירת עסקאות בעל פה או בחתימת צד אחד, ומעוות כל ניהול תקין של חברות מודרניות" אומרים בפורום.
בשיחה שהתקיימה השבוע בין איתן רוב, מנהל רשות המסים, ובין נגה קינן, יו"ר פורום ה-CFO הודיע רוב כי רשות המסים החליטה לתמוך בביטול המס עוד החודש, והמלצה ברוח זו הוגשה לשר האוצר. ההמתנה כעת היא לחתימתו של אהוד אולמרט על ביטול המס לאלתר.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
