זה פשוט מדהים. מה קורה עם מנהלי הקריאייטיב הישראליים? בלי בושה הם פשוט משתמשים באותו קונספט לפרסם מותגים דומים. אסי כהן - כדמות גרוטסקית שיוצאת נגד הבנק הבינלאומי, אותו הוא מפרסם. שני כהן - כדמות גרוטסקית שיוצאת נגד הביטוח הישיר או האישי (השד יודע מי זה מי מרוב שאין בידול). אלי פיניש - כדמות גרוטסקית שיוצאת נגד חנות מכשירי החשמל אותה הוא מפרסם. אודי כגן - כדמות גרוטסקית שיוצא נגד סלקום טיוי, אותה הוא מפרסם. ערן זרחוביץ' - כדמות גרוטסקית שיוצאת נגד הבנק שאותה היא מפרסמת. ואני בטוח שיש עוד ושכחתי לרשום. אבל אשכרה, אותו קונספט, (כמעט) אותן עלילות. כמעט אותם משחקי מילים ושפה (אותם כותבים? ארץ נהדרת?). מה יהיה?

חבורה של מתוסכלים, חסרי כישרון שעובדים בשכר מינימום מבזבזים את זמנם בכתיבת טוקבקים אנונימיים ועלובים. מעניין מאוד מה פסגת הקריירה של כל הטוקבקיסטים שקטלו את הסרט החביב הזה. לכו הביתה

מי בלאומי אישר את זה?

תכלס...

צריך לראות כמה פעמים כדי לקלוט את כל הדקויות

כל הפרסומות של מקאן אותו סגנון של דנית ... הצליח עם דנית כי זה היה חדש מסעיר מצחיק ומאז הכל נראה חיקוי שלא מתרומם ...גם כאן מדובר בסרטון משעמם שאפילו לא החזיק אותי עד הסוף . מאוד מאכזב

לזרחוביץ׳ מגיע יותר מזה. חבל

אני כמעט יכול לשמוע את הלקוח יושב מאחורה ומתעקש להפוך את הסרטון הזה לבנאלי עד כאב, כי הקהל עלול לא להבין.

טכניקה משומשת וכתיבה מיוזעת. לא מצחיק, ונראה שזרחוביץ' וגורפינקל לא באמת ניסו לבנות דמות מיוחדת או מעניינת. חוץ מקצת איפור ובדיחות לוחצות אין שם כלום.

כבר לפני שנה דובר בקבוצת מנהלי שיווק מצייצים בפייסבוק על רעיונות קריאייטיבים הרבה יותר לקידום בנקאות דיגיטלית. מוזמנים לבקר ולצייץ.

חבל שאין עוד סרטונים