ביקש להפחית מזונות ואמר שאין לו מגורים בזמן שגר בדירת יוקרה עם בת זוג מצליחה
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב פסק באחרונה נגד אב לשני ילדים שניסה להפחית את תשלום המזונות שהוטל עליו בהסכם גירושים. האיש טען כי מצבו הכלכלי הידרדר באופן חמור, אך השופט יהורם שקד קבע כי טענותיו מבוססות על שקרים, וכי לאורך ההליך כולו הוא פעל בחוסר תום לב בולט. אחת הנקודות הבולטות בפסק הדין היא החשיפה שבת זוגו הנוכחית של האיש, שאותה הוא תיאר כמי שאינה עובדת, היא למעשה מפיקה בכירה בתחום הטלוויזיה.
התביעה הוגשה על ידי האב, גרוש ואב לשני ילדים בגילאי 13 ו-8.5, שטען כי הוא לא מסוגל עוד להמשיך לשלם את דמי המזונות בסכום של 8,500 שקל בחודש, כפי שנקבע בהסכם הגירושים ב-2018. ההסכם, שאושר בבית הדין הרבני, כלל גם ויתורים מצד האם על נכסים ורכוש. לטענתו, קריסת החברה שבבעלותו, לצד חובות כבדים, אילצו אותו לעבור לגור עם משפחתו בבית חמותו בדירה קטנה. הוא הוסיף כי נישא מחדש וכי בת זוגו אינה עובדת - מה שמחמיר את מצבו הכלכלי.
הכנסתו של האב גבוהה בהרבה ממה שהצהיר צילום: Getty images Israel
חקירת בית המשפט, שכללה דו"חות של חוקר פרטי ועדויות מפורטות, גילתה סיפור שונה לחלוטין מזה שהציג האב:
מגורים מפוארים: במקום מגורים בבית חמותו, כפי שטען, התברר שהאב מתגורר בדירת יוקרה ברמת אביב, בעלות של 13 אלף שקל בחודש דמי שכירות.
מצב כלכלי מופרך: האב הצהיר על הכנסה חודשית של 10,000 שקל בלבד, אך החקירה הוכיחה כי הכנסתו גבוהה בהרבה. בין היתר, נמצאו העברות כספים גדולות לחשבונו מעסקי מטבעות דיגיטליים.
- ויתרה על האופציות בגירושים - ונשארה מחוץ לאקזיט
- מתנה או הלוואה? הכרעה במאבק בין החמות לכלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בת זוגו עובדת כמפיקה בכירה: אחת הטענות המרכזיות של האב היתה שבת זוגו לא עובדת, אך בית המשפט גילה שהיא משמשת מפיקה בכירה בתעשיית הטלוויזיה, ואף הייתה מעורבת באחרונה בהפקת סרט שזכה להצלחה רבה.
ניסה לטוות סיפור שקרי כדי לחמוק מחובות כלפי ילדיו
השופט שקד לא הסתיר את ביקורתו החריפה על האיש. בפסק הדין כתב: "הילוכו הפגום של האיש במסגרת ההליך שבפני חשף את הקלות הבלתי נסבלת שבה מתיר לעצמו בעל דין לכזב במצח נחושה לכל אורכו ורוחבו של ההליך". הוא ציין כי האיש ניסה לטוות סיפור שקרי שמטרתו להתחמק מחובותיו כלפי ילדיו.
הדו"חות של החוקר הפרטי שהוגשו לבית המשפט חשפו כי האב ממשיך לנהל עסק פעיל בתחום המטבעות הדיגיטליים, אף שטען כי החברה שבבעלותו קרסה. הוא תועד מגיע למשרדיו בקביעות ועובד באופן פעיל, בניגוד מוחלט להצהרותיו. כמו כן, העברות כספים גדולות שבוצעו בין חשבונותיו עוררו חשד להעלמת הכנסות.
- מה יקבל עדיפות: הקופה הציבורית או שכר הטרחה?
- בעלה של שקמה ברסלר תובע מיליונים בגין לשון הרע
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
בפסק הדין שפורסם נכתב גם כי, "האיש ניסה לשכנע כי חובותיו הם תוצאה של קריסת החברה, אך עדויות ועדויות נגדיות הוכיחו ההיפך – הוא ממשיך לפעול בעסקיו ואף זוכה לסיוע כספי משמעותי מבת זוגו ואביו".
כאמור, אחד הגילויים המפתיעים בפסק הדין הוא מעמדה של בת זוגו הנוכחית של האיש, שאותה הוא תיאר כמי שאינה עובדת ותלויה בו כלכלית. בחקירה התגלה כי היא מפיקה בכירה בתחום הטלוויזיה ועובדת בפרויקטים חשובים, כולל הפקת סרט שיצא באחרונה לאקרנים.
השופט כתב בהקשר הזה כי, "הטענה שבת זוגו אינה עובדת נמצאה שקרית לחלוטין, והוכח כי היא משתתפת בפרויקטים בעלי פרופיל גבוה. הטענה נועדה ליצור תמונה מטעה באשר למצבה הכלכלי של המשפחה החדשה".
האם נושאת לבדה בנטל הכלכלי
האם טענה לאורך כל ההליך כי היא נושאת לבדה בנטל הכלכלי של גידול הילדים. היא סיפרה בדיון כי, "הוא לא משלם שקל. כל האחריות נופלת עלי. קשה לי לתאר כמה קשה לי להתמודד לבד". עדותה של האם הותירה רושם אמין וחזק על השופט, והוא התייחס לדבריה במלוא הרצינות.
בסיום ההליך דחה השופט את התביעה וקבע כי לא הוכח כל שינוי נסיבות מהותי שמצדיק הפחתת מזונות. הוא חייב את האב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 60 אלף שקל, וציין כי תביעתו של האב היא דוגמה לניסיון לנצל את מערכת המשפט באופן ציני. פסק הדין מספק תזכורת כואבת אך חשובה: האחריות ההורית אינה מסתיימת בגירושים, והתחמקות מתשלום מזונות אינה מקובלת – לא מבחינה משפטית ולא מבחינה מוסרית.
- 1.ומה עם עונש על רמאות ? (ל"ת)שמעון מבת ים 29/11/2024 07:23הגב לתגובה זו
הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.
מה יקבל עדיפות: הקופה הציבורית או שכר הטרחה?
בית המשפט העליון קבע ברוב דעות: זכותם של עורכי דין לשכר טרחה אינה גוברת על האינטרס הציבורי שקיים בחילוט של כספי עבירה. לדברי השופטים שכריעו בנושא ברוב קולות, ללא נימוקים מיוחדים - הכספים יישארו בידי המדינה
מעטים הם המקרים שבהם מאבק משפטי בין עורכי דין למדינה מגיע עד לפתחו של בית המשפט העליון, כשהשאלה אינה עוסקת בחפות או באשמה, אלא בשאלה מי זכאי לכסף שכבר נתפס: הקופה הציבורית או מי שנתן שירותים משפטיים לנאשמים. פסק הדין שניתן באחרונה בתיקים ע"א 4338/22
ובע"א 4350/22 מציב קו ברור וחד בשאלה הרגישה הזו, וקובע כי גם זכותם של עורכי דין לשכר טרחה, חשובה ככל שתהיה, היא פחותה לעומת האינטרס הציבורי שבחילוט כספים שמקורם בעבירה.
הפרשה עצמה החלה שנים קודם לכן, בלב לבה של אחת מחקירות השחיתות החמורות בתחום
התשתיות. ביבי כבישים עפר ופיתוח ומנהלה יהודה בוזגלו הואשמו במתן שוחד למנכ"ל נתיבי ישראל, בהיקף של מיליוני שקלים, בתמורה להטבות בפרויקטים ציבוריים ואישור תשלומים חריגים. כתב האישום המקורי ייחס למשיבים גם עבירות של מרמה, רישום כוזב והלבנת הון בהיקפים נרחבים.
בד בבד עם ההליך הפלילי, נתפסו נכסים וכספים שונים, ובהם סכום של יותר מ-8 מיליון שקל שנפסק לטובת ביבי כבישים בהליך אזרחי נגד רכבת ישראל.
כבר בשלב מוקדם ביקשה המדינה להבטיח את האפשרות לחלט את הכספים בסיום ההליך הפלילי. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, והכספים הועברו לקרן חילוט שמנוהלת על ידי האפוטרופוס הכללי. כאן נכנסו לתמונה עורכי הדין, ד"ר משה וינברג ושות' ועו"ד אפרים ווגדן, שייצגו את ביבי כבישים בהליך האזרחי המוצלח מול רכבת ישראל. לטענתם, הם זכאים לשכר טרחה בשיעור של 20% מסכום הזכייה - יותר מ-2 מיליון שקל - וזאת מכוח הסכם שכר טרחה שנחתם עם החברה. הבקשה לשחרר את שכר הטרחה מכספי החילוט נדחתה בתחילה, אך בהליך קודם בבית המשפט העליון הוחלט להחזיר את הדיון למחוזי, כדי לבחון חלופות שיפגעו פחות בזכויות עורכי הדין בשלב הזמני. ואכן, בהסכמה, שוחרר לעורכי הדין סכום של 2 מיליון שקל, בכפוף לערבויות משמעותיות, עד לסיום ההליך הפלילי.
עורכי הדין ביקשו ששכר הטרחה ישוחרר מכספי החילוט
אלא שהשלב המכריע הגיע לאחר הכרעת הדין. בוזגלו והחברה הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון. בהסדר הוסכם על חילוט סופי של רכוש
וכספים בשווי של כ-10 מיליון שקל - שווי התועלת שהופקה מן העבירה. במקביל, הוסכם כי סכום של 1.5 מיליון שקל יועבר בנאמנות לסנגור בהליך הפלילי, וישוחרר לבוזגלו עם מתן גזר הדין. על הרקע הזה חזרו עורכי הדין האזרחיים וביקשו כי גם שכר הטרחה שלהם ישוחרר מכספי החילוט
הסופיים.
- העלימו מאות מיליוני שקלים - וזה העונש שנגזר עליהם
- המשטרה החרימה מאות אלפי שקלים במזומן, 7 רכבים ו-16 חשבונות בנק
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. נקבע כי לעורכי הדין אין זכות קניינית או מעין קניינית בכספים, וכי גם אם מדובר בזכות מוכרעת במישור החוזי, לא הוצגו נימוקים מיוחדים המצדיקים חריגה מהכלל של חילוט. השופטת ד' מרשק מרום הבהירה כי אין מקום להבחין בין חוב שכר טרחה לבין חובות אחרים של הנאשם. לדבריה, "ככלל, אין די בהם כדי למנוע את חילוט רכושו של הנאשם". על ההחלטה זו הוגש הערעור לבית המשפט העליון, שהציב במרכז הדיון שאלה עקרונית: האם יש להעניק לשכר טרחת עורכי דין מעמד עדיף על פני נושים אחרים, כשמדובר בכספים שמיועדים לחילוט בגין עבירה פלילית.
