בני זוג גירושין
צילום: Getty images Israel

ביקש להפחית מזונות ואמר שאין לו מגורים בזמן שגר בדירת יוקרה עם בת זוג מצליחה

האיש טען כי מצבו הכלכלי הידרדר באופן חמור, וכי בת זוגו החדשה אינה עובדת. בפועל התברר שהנוא ממשיך לנהל את עסקי המטבעות הדיגיטליים שלו ולהרוויח מהם, ובת הזוג היא למעשה מפיקה בכירה בתחום הטלוויזיה
עוזי גרסטמן | (1)

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב פסק באחרונה נגד אב לשני ילדים שניסה להפחית את תשלום המזונות שהוטל עליו בהסכם גירושים. האיש טען כי מצבו הכלכלי הידרדר באופן חמור, אך השופט יהורם שקד קבע כי טענותיו מבוססות על שקרים, וכי לאורך ההליך כולו הוא פעל בחוסר תום לב בולט. אחת הנקודות הבולטות בפסק הדין היא החשיפה שבת זוגו הנוכחית של האיש, שאותה הוא תיאר כמי שאינה עובדת, היא למעשה מפיקה בכירה בתחום הטלוויזיה.

התביעה הוגשה על ידי האב, גרוש ואב לשני ילדים בגילאי 13 ו-8.5, שטען כי הוא לא מסוגל עוד להמשיך לשלם את דמי המזונות בסכום של 8,500 שקל בחודש, כפי שנקבע בהסכם הגירושים ב-2018. ההסכם, שאושר בבית הדין הרבני, כלל גם ויתורים מצד האם על נכסים ורכוש. לטענתו, קריסת החברה שבבעלותו, לצד חובות כבדים, אילצו אותו לעבור לגור עם משפחתו בבית חמותו בדירה קטנה. הוא הוסיף כי נישא מחדש וכי בת זוגו אינה עובדת - מה שמחמיר את מצבו הכלכלי.

הכנסתו של האב גבוהה בהרבה ממה שהצהיר צילום: Getty images Israel

חקירת בית המשפט, שכללה דו"חות של חוקר פרטי ועדויות מפורטות, גילתה סיפור שונה לחלוטין מזה שהציג האב:

מגורים מפוארים: במקום מגורים בבית חמותו, כפי שטען, התברר שהאב מתגורר בדירת יוקרה ברמת אביב, בעלות של 13 אלף שקל בחודש דמי שכירות.

מצב כלכלי מופרך: האב הצהיר על הכנסה חודשית של 10,000 שקל בלבד, אך החקירה הוכיחה כי הכנסתו גבוהה בהרבה. בין היתר, נמצאו העברות כספים גדולות לחשבונו מעסקי מטבעות דיגיטליים.

בת זוגו עובדת כמפיקה בכירה: אחת הטענות המרכזיות של האב היתה שבת זוגו לא עובדת, אך בית המשפט גילה שהיא משמשת מפיקה בכירה בתעשיית הטלוויזיה, ואף הייתה מעורבת באחרונה בהפקת סרט שזכה להצלחה רבה.

ניסה לטוות סיפור שקרי כדי לחמוק מחובות כלפי ילדיו

השופט שקד לא הסתיר את ביקורתו החריפה על האיש. בפסק הדין כתב: "הילוכו הפגום של האיש במסגרת ההליך שבפני חשף את הקלות הבלתי נסבלת שבה מתיר לעצמו בעל דין לכזב במצח נחושה לכל אורכו ורוחבו של ההליך". הוא ציין כי האיש ניסה לטוות סיפור שקרי שמטרתו להתחמק מחובותיו כלפי ילדיו.

הדו"חות של החוקר הפרטי שהוגשו לבית המשפט חשפו כי האב ממשיך לנהל עסק פעיל בתחום המטבעות הדיגיטליים, אף שטען כי החברה שבבעלותו קרסה. הוא תועד מגיע למשרדיו בקביעות ועובד באופן פעיל, בניגוד מוחלט להצהרותיו. כמו כן, העברות כספים גדולות שבוצעו בין חשבונותיו עוררו חשד להעלמת הכנסות.

קיראו עוד ב"משפט"

בפסק הדין שפורסם נכתב גם כי, "האיש ניסה לשכנע כי חובותיו הם תוצאה של קריסת החברה, אך עדויות ועדויות נגדיות הוכיחו ההיפך – הוא ממשיך לפעול בעסקיו ואף זוכה לסיוע כספי משמעותי מבת זוגו ואביו".

כאמור, אחד הגילויים המפתיעים בפסק הדין הוא מעמדה של בת זוגו הנוכחית של האיש, שאותה הוא תיאר כמי שאינה עובדת ותלויה בו כלכלית. בחקירה התגלה כי היא מפיקה בכירה בתחום הטלוויזיה ועובדת בפרויקטים חשובים, כולל הפקת סרט שיצא באחרונה לאקרנים.

השופט כתב בהקשר הזה כי, "הטענה שבת זוגו אינה עובדת נמצאה שקרית לחלוטין, והוכח כי היא משתתפת בפרויקטים בעלי פרופיל גבוה. הטענה נועדה ליצור תמונה מטעה באשר למצבה הכלכלי של המשפחה החדשה".

האם נושאת לבדה בנטל הכלכלי

האם טענה לאורך כל ההליך כי היא נושאת לבדה בנטל הכלכלי של גידול הילדים. היא סיפרה בדיון כי, "הוא לא משלם שקל. כל האחריות נופלת עלי. קשה לי לתאר כמה קשה לי להתמודד לבד". עדותה של האם הותירה רושם אמין וחזק על השופט, והוא התייחס לדבריה במלוא הרצינות.

בסיום ההליך דחה השופט את התביעה וקבע כי לא הוכח כל שינוי נסיבות מהותי שמצדיק הפחתת מזונות. הוא חייב את האב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 60 אלף שקל, וציין כי תביעתו של האב היא דוגמה לניסיון לנצל את מערכת המשפט באופן ציני. פסק הדין מספק תזכורת כואבת אך חשובה: האחריות ההורית אינה מסתיימת בגירושים, והתחמקות מתשלום מזונות אינה מקובלת – לא מבחינה משפטית ולא מבחינה מוסרית.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    ומה עם עונש על רמאות ? (ל"ת)
    שמעון מבת ים 29/11/2024 07:23
    הגב לתגובה זו
בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

גירושים
צילום: Istock

ויתרה על האופציות בגירושים - ונשארה מחוץ לאקזיט

שנה אחרי שנחתם הסכם הגירושים, נמכרה החברה שבה עבד הבעל תמורת עשרות מיליוני דולרים, והאופציות שלו נהפכו לזהב. בעקבות כך פנתה האשה לבית המשפט וטענה כי הוטעתה ושהסתירו ממנה מידע, אך בית המשפט קבע: ההסכם ברור, הוויתור מפורש - והדלת סגורה

עוזי גרסטמן |

כשהם חתמו על הסכם הגירושים, האופציות כמעט שלא תפסו מקום בשיחה. הן היו שם, על הנייר, רשומות כחלק מהנכסים, אבל אף אחד לא באמת חשב שהן שוות משהו. החברה שבה עבד הבעל נחשבה אז חברה מדשדשת, כזו שנאבקת על הישרדותה, והעתיד שלה נראה רחוק מלהיות מזהיר. שנה בלבד לאחר מכן, המציאות התהפכה. עסקת מיזוג ענקית עם חברה אמריקאית הפכה את האופציות של הבעל לרווח של מיליונים, והאשה, שנותרה מחוץ לאקזיט, מצאה את עצמה פונה לבית המשפט בטענה אחת מרכזית: לא ידעתי, הוטעיתי, ויתרתי על משהו שאף אחד לא גילה לי את ערכו האמיתי.

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע דחה את התביעה באופן חד וברור. בפסק דין ארוך ומפורט, קבעה השופטת שני כ"ץ כי האשה ידעה על קיומן של האופציות, ויתרה עליהן במפורש במסגרת הסכם הגירושים שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, ולא ניתן לפתוח מחדש את ההסכם רק משום שבדיעבד התברר שהוויתור היה כלכלית שגוי. "ניסיון התובעת לאחוז את החבל בשני קצותיו - הותרת הסכם הגירושין על כנו מחד גיסא, ודיון מחדש באחד מרכיביו בלבד מאידך גיסא - אינו ראוי ואינו מתיישב עם ההלכה הפסוקה", כתבה השופטת בהחלטתה.

בני הזוג נישאו ב-2004, נולדו להם שני ילדים, ובמהלך שנות הנישואים עבד הבעל בתפקיד בכיר בחברת טכנולוגיה פרטית. במסגרת עבודתו הוקצו לו אופציות למניות החברה - נכס נפוץ בעולם ההייטק, אך כזה שערכו תלוי כמעט לחלוטין באירועים עתידיים שלא ניתן לחזות אותם. כשהיחסים ביניהם עלו על שרטון, פנו בני הזוג להליך גישור והחליטו להסדיר את כל ענייניהם - גירושים, ילדים, מזונות ורכוש - בהסכם כולל אחד.

כחלק מההליך מונה אקטואר מוסכם, שבחן את הזכויות הסוציאליות, הפנסיוניות והנכסים השונים. האופציות נכללו בחוות הדעת, אך האקטואר קבע כי בשים לב לכך שמדובר בחברה פרטית ולא ציבורית, "הסיכוי לממש את האופציות הוא לוט בערפל". בהתאם לכך, ובמסגרת ההסכם שנחתם ביוני 2020, נקבע ויתור מפורש של האשה על כל טענה עתידית לגבי האופציות. סעיף ההסכם קבע כי לאחר ביצוע האיזונים, "לא יהיה לאחר העברת סכום זה כל דרישה ו/או טענה... בעניין זכויות סוציאליות ו/או מוניטין ו/או אופציות".

לאחר שנחשפה לכתבה בנושא, פנתה האשה לביהמ"ש

ההסכם אושר בבית המשפט, קיבל תוקף של פסק דין, ובוצע במלואו. האשה קיבלה סכומים משמעותיים עבור היוון זכויות פנסיוניות, ורכשה את חלקו של הבעל בבית המגורים המשותף. שנה לאחר מכן, ביולי 2021, אירעה נקודת המפנה. החברה נמכרה לחברה אמריקאית בעסקה בהיקף של עשרות מיליוני דולרים, והאופציות, שנראו קודם לכן חסרות ערך, נהפכו לרווח כספי משמעותי עבור הבעל. רק אז, לאחר שנחשפה לכתבה בעיתון כלכלי, פנתה האשה לבית המשפט. לטענתה, הבעל ידע בזמן הגירושים על הפוטנציאל הגלום באופציות, הסתיר מידע מהותי, והציג מצג שווא כאילו מדובר בנכס חסר ערך. היא הדגישה כי אילו ידעה את מה שהתברר בדיעבד, לא היתה מוותרת על חלקה. עם זאת, היא הקפידה להבהיר כי אינה מבקשת לבטל את הסכם הגירושים כולו, אלא רק לקבל מחצית משווי האופציות.