בני זוג גירושין
צילום: Getty images Israel

ביקש להפחית מזונות ואמר שאין לו מגורים בזמן שגר בדירת יוקרה עם בת זוג מצליחה

האיש טען כי מצבו הכלכלי הידרדר באופן חמור, וכי בת זוגו החדשה אינה עובדת. בפועל התברר שהנוא ממשיך לנהל את עסקי המטבעות הדיגיטליים שלו ולהרוויח מהם, ובת הזוג היא למעשה מפיקה בכירה בתחום הטלוויזיה
עוזי גרסטמן | (1)

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב פסק באחרונה נגד אב לשני ילדים שניסה להפחית את תשלום המזונות שהוטל עליו בהסכם גירושים. האיש טען כי מצבו הכלכלי הידרדר באופן חמור, אך השופט יהורם שקד קבע כי טענותיו מבוססות על שקרים, וכי לאורך ההליך כולו הוא פעל בחוסר תום לב בולט. אחת הנקודות הבולטות בפסק הדין היא החשיפה שבת זוגו הנוכחית של האיש, שאותה הוא תיאר כמי שאינה עובדת, היא למעשה מפיקה בכירה בתחום הטלוויזיה.

התביעה הוגשה על ידי האב, גרוש ואב לשני ילדים בגילאי 13 ו-8.5, שטען כי הוא לא מסוגל עוד להמשיך לשלם את דמי המזונות בסכום של 8,500 שקל בחודש, כפי שנקבע בהסכם הגירושים ב-2018. ההסכם, שאושר בבית הדין הרבני, כלל גם ויתורים מצד האם על נכסים ורכוש. לטענתו, קריסת החברה שבבעלותו, לצד חובות כבדים, אילצו אותו לעבור לגור עם משפחתו בבית חמותו בדירה קטנה. הוא הוסיף כי נישא מחדש וכי בת זוגו אינה עובדת - מה שמחמיר את מצבו הכלכלי.

הכנסתו של האב גבוהה בהרבה ממה שהצהיר צילום: Getty images Israel

חקירת בית המשפט, שכללה דו"חות של חוקר פרטי ועדויות מפורטות, גילתה סיפור שונה לחלוטין מזה שהציג האב:

מגורים מפוארים: במקום מגורים בבית חמותו, כפי שטען, התברר שהאב מתגורר בדירת יוקרה ברמת אביב, בעלות של 13 אלף שקל בחודש דמי שכירות.

מצב כלכלי מופרך: האב הצהיר על הכנסה חודשית של 10,000 שקל בלבד, אך החקירה הוכיחה כי הכנסתו גבוהה בהרבה. בין היתר, נמצאו העברות כספים גדולות לחשבונו מעסקי מטבעות דיגיטליים.

בת זוגו עובדת כמפיקה בכירה: אחת הטענות המרכזיות של האב היתה שבת זוגו לא עובדת, אך בית המשפט גילה שהיא משמשת מפיקה בכירה בתעשיית הטלוויזיה, ואף הייתה מעורבת באחרונה בהפקת סרט שזכה להצלחה רבה.

ניסה לטוות סיפור שקרי כדי לחמוק מחובות כלפי ילדיו

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופט שקד לא הסתיר את ביקורתו החריפה על האיש. בפסק הדין כתב: "הילוכו הפגום של האיש במסגרת ההליך שבפני חשף את הקלות הבלתי נסבלת שבה מתיר לעצמו בעל דין לכזב במצח נחושה לכל אורכו ורוחבו של ההליך". הוא ציין כי האיש ניסה לטוות סיפור שקרי שמטרתו להתחמק מחובותיו כלפי ילדיו.

הדו"חות של החוקר הפרטי שהוגשו לבית המשפט חשפו כי האב ממשיך לנהל עסק פעיל בתחום המטבעות הדיגיטליים, אף שטען כי החברה שבבעלותו קרסה. הוא תועד מגיע למשרדיו בקביעות ועובד באופן פעיל, בניגוד מוחלט להצהרותיו. כמו כן, העברות כספים גדולות שבוצעו בין חשבונותיו עוררו חשד להעלמת הכנסות.

קיראו עוד ב"משפט"

בפסק הדין שפורסם נכתב גם כי, "האיש ניסה לשכנע כי חובותיו הם תוצאה של קריסת החברה, אך עדויות ועדויות נגדיות הוכיחו ההיפך – הוא ממשיך לפעול בעסקיו ואף זוכה לסיוע כספי משמעותי מבת זוגו ואביו".

כאמור, אחד הגילויים המפתיעים בפסק הדין הוא מעמדה של בת זוגו הנוכחית של האיש, שאותה הוא תיאר כמי שאינה עובדת ותלויה בו כלכלית. בחקירה התגלה כי היא מפיקה בכירה בתחום הטלוויזיה ועובדת בפרויקטים חשובים, כולל הפקת סרט שיצא באחרונה לאקרנים.

השופט כתב בהקשר הזה כי, "הטענה שבת זוגו אינה עובדת נמצאה שקרית לחלוטין, והוכח כי היא משתתפת בפרויקטים בעלי פרופיל גבוה. הטענה נועדה ליצור תמונה מטעה באשר למצבה הכלכלי של המשפחה החדשה".

האם נושאת לבדה בנטל הכלכלי

האם טענה לאורך כל ההליך כי היא נושאת לבדה בנטל הכלכלי של גידול הילדים. היא סיפרה בדיון כי, "הוא לא משלם שקל. כל האחריות נופלת עלי. קשה לי לתאר כמה קשה לי להתמודד לבד". עדותה של האם הותירה רושם אמין וחזק על השופט, והוא התייחס לדבריה במלוא הרצינות.

בסיום ההליך דחה השופט את התביעה וקבע כי לא הוכח כל שינוי נסיבות מהותי שמצדיק הפחתת מזונות. הוא חייב את האב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 60 אלף שקל, וציין כי תביעתו של האב היא דוגמה לניסיון לנצל את מערכת המשפט באופן ציני. פסק הדין מספק תזכורת כואבת אך חשובה: האחריות ההורית אינה מסתיימת בגירושים, והתחמקות מתשלום מזונות אינה מקובלת – לא מבחינה משפטית ולא מבחינה מוסרית.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    ומה עם עונש על רמאות ? (ל"ת)
    שמעון מבת ים 29/11/2024 07:23
    הגב לתגובה זו
מלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicherמלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicher

העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא אילת

המאבק בין בעלי יחידות הנופש לבין הנהלת מלכת שבא מגיע שוב לבית המשפט, והעליון קובע: החוזה הוא סגור, ואין מקום להוסיף לו הבנות או מצגים חיצוניים. בעלי הזכויות ביקשו לכפות מינוי חברת ניהול בינלאומית ולשמר את דמי הניהול הישנים; ההנהלה טענה כי ההסכמות חוזיות בלבד. פסק הדין מספק הצצה לעולם החוזים המסחריים, למחירם של מצגים חוץ־חוזיים - ולגבולות תום הלב

עוזי גרסטמן |

בשעות הבוקר המאוחרות באולם בית המשפט העליון בירושלים, כשהצדדים שוטחים את הטענות האחרונות שלהם ורחש קל ממלא את החלל, נדמה היה כי הסכסוך רב־השנים סביב ניהול מלון מלכת שבא באילת עומד לקבל הכרעה סופית. מאחורי הדרמה המשפטית הסתתר סיפור מורכב על הבטחות, על הבנות שנולדו מחוץ להסכמים חתומים, ועל שורה של בעלי יחידות נופש שהרגישו כי ההנהלה חייבת להם יותר ממה שנכתב על הנייר. הם ביקשו שבית המשפט ייתן תוקף להבנות שלא נכנסו לחוזה, אך העליון קבע בפשטות כי החוזה הוא חוזה סגור, ואין להוסיף עליו דבר.

המערערים, קבוצת בעלי זכויות ביחידות הדיור שבמלון, טענו כי בעת שרכשו את היחידות הוצגו בפניהם מצגים ברורים וחד־משמעיים, שלפיהם המלון ינוהל תמיד בידי חברת ניהול בינלאומית כמו הילטון, ושדמי הניהול שעליהם לשלם יישארו קבועים - 3 דולרים למ"ר לחודש. לטענתם, מעבר ללשון הכתובה, הם הסתמכו על רוח הדברים, על דפוסי ההתנהלות בין הצדדים ועל תחושה שלפיה תנאים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מן העסקה.

ההנהלה, מצדה, טענה כי הכל מצוי במסמכים: שלושה הסכמים מפורטים שפורטו עד דק, המהווים מערכת חוזית סגורה, שאינה פתוחה לשינויים אלא בהסכמה בכתב. לטענתה, לאחר שהסתיימה התקשרותה עם הילטון לאחר 20 שנה, פג תוקפו של מנגנון דמי הניהול הישן, ויש להחיל את עקרון המשק הסגור: כל בעל יחידה נושא בחלקו היחסי בהוצאות הניהול בפועל, בהתאם לשטח היחידה. השופטים אלכס שטיין, נעם סולברג ויעל וילנר, שישבו בהרכב, הכריעו באופן חד וברור. אך כדי להבין את משמעות הכרעתם, חיוני להעמיק רגע במערכת היחסים המורכבת שהצדדים כרתו לפני שנים.

"מערכת חוזית מפורטת עד-דק"

העליון הדגיש כי במקרה זה קיימת מערכת חוזית סגורה, ברורה, מפורטת וממצה. השופט שטיין כתב כי המערערים, "חתמו על מערכת חוזים עסקית שפורטה לפרטי-פרטים", וכי לא יישמעו טענות בדבר מצגים חיצוניים או הבנות שלא קיבלו ביטוי מפורש בהסכמים עצמם. הוא ציין במפורש כי, "אלה הן מושכלות היסוד" של דיני החוזים, ושכל ניסיון לסטות מהן פוגע ביציבות העסקית ובוודאות המשפטית.

ההסכמים - הסכם הרכישה, הסכם הניהול והסכם ההצטרפות למאגר - כולם כללו סעיפים ברורים המצהירים כי האמור במסמכים ממצה את כלל ההבנות בין הצדדים, וכי כל שינוי או תוספת מחייבים חתימה בכתב. כפי שמדגיש פסק הדין, בהסכם הרכישה נקבע כי הרוכש "אין הוא מושפע […] מכל פרסום, הצהרה, הבטחה, מצג או אמירה בע״פ או בכתב ואשר לא נכללו בהסכם זה". באותו קו נכתב גם כי כל שינוי בהסכמים "לא יעשו ולא יכנסו לתוקף אלא בכתב ובחתימת הצדדים".

שיפוץ
צילום: pexels

ליקויים חמורים התגלו בדירה בת 50 - החברות שבנו ושיווקו יפצו

זוג רכש דירה שנבנתה ב-1975 וחי בה שנים ארוכות בשקט, עד ששיפוץ תמים חשף תשתיות מסוכנות וליקויים מבניים עמוקים שהיו קיימים בה. בית המשפט קבע כי מקורם בבנייה רשלנית בעת האכלוס, ופסק לזוג פיצוי בסכום כולל של 370 אלף שקל. עוד קבע השופט כי חלוף הזמן לא פוטר את החברות מאחריותן לפגם יסודי שהוסתר מן העין במשך עשרות שנים

עוזי גרסטמן |

כשבני הזוג החלו בשיפוץ בדירתם הישנה, הם לא דמיינו שהעבודה תוביל לחשיפה של מציאות אחרת לחלוטין מזו שהכירו במשך יותר מ-40 שנה. הדירה, שנמסרה לדיירים הראשונים ב-1975, שימשה אותם לאורך שנים ללא אירועים מיוחדים. הם חיו בה, גידלו בה משפחה, העבירו בה חגים ושגרות יומיומיות, והניחו שהבית, כמו כל מבנה ישן, מתבלה עם הזמן אך ממשיך לעמוד יציב. אלא שבתוך קירות הבטון הסתתרו ליקויים חמורים, כאלה שאינם קשורים לשימוש או לגיל המבנה, אלא לשיטת הבנייה עצמה. ליקויים שזוהו רק כשהוסרה שכבת הריצוף הישנה, נפרצו חלקים מהקירות ונחשפו תשתיות שלא תאמו את המצופה מבנייה תקנית, גם באותה תקופה.

במסגרת העבודות הראשוניות הם הביאו למקום מהנדס לטובת ביצוע בדק בית. בדו"ח שלו, ציין המהנדס כי, "אין מדובר בפגמים שהיו אמורים להיגרם כתוצאה מבלאי טבעי של השנים, אלא בליקויים מערכתיים שמקורם בביצוע לקוי בעת הקמת הבניין". בין הליקויים שנמצאו: שקיעת רצפה חריגה שלא תאמה כל תקן הנדסי, מערכת איטום פגומה לחלוטין שמעולם לא נבנתה כראוי, וסדקים עמוקים בקירות הנושאים של הדירה. המהנדס קבע כי חלק מהליקויים היו מסוכנים ממש, וכי "מצבה של הדירה דרש טיפול מיידי כדי למנוע פגיעה פיזית אפשרית". בני הזוג הופתעו, שכן מעולם לא קיבלו כל אינדיקציה לכך שהדירה אינה עומדת בדרישות המינימליות של בטיחות ומבנה.

לאחר שהתברר שמדובר בליקויים שהיו קיימים כבר בעת המסירה, החלטתם לפנות לבית המשפט היתה בלתי נמנעת. החברות הנתבעות - חברת השיכון הממשלתית שבנתה את המבנה וחברת השיווק שליוותה את מכירת הדירות - טענו מנגד כי לאחר 40 שנה ויותר מאז האכלוס, התנתקה כל אחריות אפשרית לליקויים. לטענתן, לא ניתן להאשימן במצב שנוצר לאחר כה הרבה זמן, ובוודאי שלא ניתן לצפות מהן לממן תיקון בדירה שהתיישנה באופן טבעי.

פגמים מערכתיים שהיו קיימים כבר ביום שבו נמסרה הדירה

אלא שבית המשפט ראה את הדברים אחרת. בפסק הדין שפורסם נקבע כי, "ליקויים מבניים יסודיים אינם נבחנים לפי מועד גילויים אלא לפי מועד היווצרותם". עוד נכתב כי כשהליקוי הוא כזה שאדם סביר אינו יכול לגלות בעת המסירה, וכשמהותו קשורה למשגה הנדסי שנעשה בשלב הבנייה, האחריות נותרת על כתפי החברות, גם אם עברו שנים רבות. בית המשפט הדגיש כי אין מדובר בהחלפת אריחים, צבע מתקלף או תזוזות קלות הנובעות מבלאי טבעי, אלא בפגמים מערכתיים שהיו קיימים כבר ביום שבו נמסרה הדירה לרוכשיה הראשונים.

כשבית המשפט בחן את טענות החברות הנתבעות, התברר כי הן לא הציגו שום ראיה שסותרת את הממצא ההנדסי המרכזי: הליקויים נעוצים בשלב התכנון והביצוע. מנגד, חוות הדעת שהציגו בני הזוג היתה מפורטת וברורה, ובית המשפט קיבל אותה במלואה. "אינני יכול להתעלם מהמסקנה החד־משמעית העולה מחוות הדעת ומהבדיקות בשטח", כתב השופט בהחלטתו, והוסיף כי "אין ספק כי מקורם של הליקויים בבנייה רשלנית, ואין בידי לקבל את הטענה כי עניין זה ניתן לייחס לשיני הזמן". השופט ציין גם כי אף שהליקויים התגלו לאחר עשרות שנים, אין בכך כדי לפטור את הקבלן מאחריותו הבסיסית למסירת דירה תקינה וראויה למגורים.