לא הכל מותר – אישומים חמורים נ' צעירים על הסתה בעקבות פוסטים בפייסבוק

נושאים בכתבה הסתה פייסבוק

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
רכב גנוב מוסתר בשטח. קרדיט איתוראןרכב גנוב מוסתר בשטח. קרדיט איתוראן

הרכב "הגנוב" חנה בחוץ - והתובע הגיע איתו לבית המשפט: פסק הדין היה חריג


סוכן הביטוח זייף חתימה והטעה את הלקוח - אבל המבוטח לא קיבל פיצוי על הרכב. מה קרה כאן?



עוזי גרסטמן |


בית משפט השלום בבאר שבע נתן פסק דין יוצא דופן בתביעת ביטוח שחושפת שרשרת כשלים חמורה בענף הביטוח. השופט ירון גולן קבע כי סוכן הביטוח טארק חורי זייף את חתימת הלקוח על טופס ויתור כיסוי גניבה והטעה אותו לאחר גניבת הרכב - ודחה את עיקר התביעה. הסיבה המפתיעה: התובע, ממדוב אבואלפוז, הגיע לדיון ההוכחות עם אותו רכב "גנוב" שבגינו תבע פיצוי של 108 אלף שקל.

"התהייה הראשונה והבסיסית בתביעה שלפניי היא בכך שממדוב עושה שימוש בימים אלה ברכב בגינו הוא הגיש תביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין גניבה", כתב השופט גולן בפתח פסק דינו. "ממדוב אף הגיע עם הרכב לדיון ההוכחות".

הסיפור המלא: מה באמת קרה עם אישור המיגון?

דצמבר 2019. ממדוב רוכש רכב בסכום של 60,000 שקל, חלקו באמצעות הלוואה מחברת מימון ישיר. הוא פונה לסוכן הביטוח טארק חורי ומבקש פוליסת ביטוח מקיף הכוללת כיסוי גניבה. כאן מתחיל הסיפור להסתבך.

בחקירתו בבית המשפט הודה ממדוב, לראשונה, פרט קריטי שהעלים בכתב התביעה: "טארק, או מי מטעמו, שלח אותו להביא אישור מיגון והוא אמר, בשלב כלשהו, שאין לו מאיפה להביא". כשנשאל מדוע לא הביא אישור כזה, השיב: "החשמלאי שהוא פנה אליו אמר לו שהוא לא יכול לתת לו אישור כי יש לו קודנית ברכב".

לשאלת בית המשפט "אדוני הבין כשהוא יצא מהמשרד שהוא צריך אישור להביא לה חזרה אישור קודנית? הוא הבין שהוא צריך? לכך הלכת לחפש?" השיב ממדוב בחיוב: "כן זה".

חדלות פירעון הסדר חובחדלות פירעון הסדר חוב

החברה תבעה עובדים לשעבר: הפרו חובת סודיות

העובדים הועסקו ב-FBC מקבוצת וואן טכנולוגיות בתפקידי יישום וניהול פרויקטים לתקופות שונות, חלקן קצרות יחסית, רובם בתחילת דרכם המקצועית. כולם חתמו על הסכמי עבודה שכללו סעיפי סודיות, אי-תחרות ואי-שידול. ואולם לאחר סיום עבודתם ב-FBC, מצאו עצמם העובדים מועסקים במידעטק טכנולוגיות, חברה מתחרה שפועלת גם היא בתחום הפריוריטי. FBC טענה כי העובדים פעלו "מאחורי גבה בצוותא וכל אחד מהם לחוד"

עוזי גרסטמן |

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הכריע באחרונה במקרה מעניין, ששפך אור על מערכת יחסים סבוכה בין מעסיקה לשעבר לשבעה מעובדיה. בלב הסכסוך ניצבה FBC טכנולוגיות, שדרשה פיצויים בסכום כולל של 1.7 מיליון שקל מעובדיה לשעבר, בטענה להפרת חובת הסודיות, גניבת סודות מסחריים, שידול עובדים, הפרת חובת הנאמנות ותום הלב, והפרת הסכמי עבודה. מנגד, העובדים הגישו תביעה נגדית בסכום כולל של 700 אלף שקל, בטענה להתעמרות, הוצאת לשון הרע ועוד. סיפור זה אינו רק מאבק משפטי על כסף; הוא חלון הצצה למתחים המורכבים בעולם התעסוקה המודרני, בין זכותו של מעסיק להגן על עסקיו לבין זכותו של עובד לחופש העיסוק.


FBC טכנולוגיות, שהיא חלק מקבוצת וואן טכנולוגיות תוכנה (ONE), מתמחה במתן פתרונות ותמיכה בתחום הפריוריטי. העובדים - קורל ג'יבלי, הילה קרקו, אושרת שחר נש, רנן כחלון, יניב גנם, יניב יוסף, ואור אלחנתי - הועסקו בחברה בתפקידי יישום וניהול פרויקטים לתקופות שונות, חלקן קצרות יחסית, רובם בתחילת דרכם המקצועית. כולם חתמו על הסכמי עבודה שכללו סעיפי סודיות, אי-תחרות ואי-שידול. ואולם לאחר סיום עבודתם ב-FBC, מצאו עצמם העובדים מועסקים במידעטק טכנולוגיות, חברה מתחרה שפועלת גם היא בתחום הפריוריטי, מה שהצית את המחלוקת המשפטית העמוקה.


טענותיה של FBC היו נחרצות. החברה טענה כי העובדים, שנחשפו למידע סודי מסחרי רב ערך, פעלו "מאחורי גבה בצוותא וכל אחד מהם לחוד, שעה ששידלו אחד את השני ופעלו בניגוד גמור להתחייבויותיהם על פי הסכמי ההעסקה ועברו אחד אחרי השני, לעבוד יחדיו במידעטק - חברה מתחרה באופן ישיר לתובעת". לטענתה, בכך הם הפרו את חובת הסודיות, גזלו ממנה סודות מסחריים, הפרו את חובות הנאמנות ותום הלב המוגברת, והפרו את הסכמי העבודה. התמונה שציירה החברה היתה של עריקה מתוכננת, מונעת משידול הדדי וניסיון לנצל את הידע שצברו ב-FBC לטובת המתחרה.


"ניסיון לנהל 'משפט ראווה'"


מנגד, העובדים לא נותרו חייבים. הם טענו כי תביעתה של FBC אינה אלא "ניסיון לנהל 'משפט ראווה' שלא נועד להגשים אינטרס לגיטימי שיש לה ביחס לעובדים אלא כדי להעביר מסר מאיים מסוג 'למען יראו וייראו' כלפי עובדיה הקיימים לבל יעזו לעבור לעבוד במקום אחר". העובדים הדגישו כי רובם היו צעירים בתחילת דרכם, הועסקו במשרה חלקית ובשכר נמוך, בתפקידים זוטרים ולתקופה קצרה, ועל כן לא החזיקו ב"סודות מסחריים" כנטען. לטענתם, הם לא הפרו חובות סודיות, נאמנות או תום לב, לא שידלו עובדים אחרים, ותניית אי-התחרות בהסכמי ההעסקה אינה חוקית. יתרה מכך, בתביעה שכנגד, חשפו העובדים את סביבת העבודה הפנימית ב-FBC, אותה תיארו כ"מתח רב ועלתה פעמים רבות כדי ניצול והתעמרות". הם סיפרו על השפלות בפני עמיתים, שיחות נזיפה קשות, יחס מבזה מול לקוחות, סביבת עבודה עוינת, לחץ בלתי פוסק ועומס עבודה מתמשך. העובדים טענו גם לפגיעה בשמם הטוב ובמוניטין שלהם, וכי החברה ניסתה לחבל בעבודתם החדשה. בנוסף, העובדות קורל ג'יבלי והילה קרקו טענו לניכוי כספים שלא כדין משכרן, בטענה שמדובר בקנס על החזרת רכבי ליסינג מוקדם מהצפוי. FBC טענה מנגד כי התביעה שכנגד הוגשה רק כמשקל נגד לתביעה העיקרית, וכי טענות העובדים להתעמרות ולהוצאת לשון הרע משוללות יסוד, וניכוי השכר היה כדין.


בית הדין, בראשותו של השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד, בחן לעומק את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו. לאחר דיונים מקדמיים, הגשת תצהירי עדות ראשית ושמיעת עדויות העדים מטעם החברה והעובדים, הגיעה העת להכרעה. המסקנה הכללית של בית הדין הייתה כי "דין התביעה והתביעה שכנגד להידחות בעיקרן, למעט בנושא שולי כמפורט בהמשך". לב לבו של הדיון נסב סביב שתי שאלות מרכזיות: האם העובדים גזלו ועשו שימוש בסודותיה המסחריים של FBC, והאם יש ליתן תוקף לסעיף אי-התחרות בהסכמי העבודה.