הסתה היא מונח משפטי וחברתי המתאר קריאה או עידוד לביצוע מעשי אלימות, שנאה או פגיעה כלפי אדם, קבוצה או ציבור, בשל השתייכות דתית, לאומית, גזעית או חברתית. במדינות רבות, ובהן ישראל, מוגדרת הסתה כעבירה פלילית, המוסדרת בחוק העונשין ובחקיקה ייעודית נוספת.
בישראל, כמו במדינות דמוקרטיות נוספות, מתקיים מתח מתמשך בין הצורך להגן על חופש הביטוי לבין הצורך למנוע הסתה לאלימות או לשנאה, כאשר בתי המשפט ורשויות אכיפת החוק נדרשים לעיתים לאזן בין שני העקרונות הללו במקרים קונקרטיים.
סוגיית ההסתה עולה לעיתים
קרובות בשיח הציבורי בהקשר של רשתות חברתיות ותקשורת דיגיטלית, שם מהירות ההפצה של תכנים מעוררת דיון על האחריות של פלטפורמות טכנולוגיות ורשויות המדינה בזיהוי ובטיפול בתכני הסתה. רשויות אכיפת חוק במדינות שונות פועלות בשיתוף פעולה עם חברות טכנולוגיה במטרה
לפתח כלים אוטומטיים לזיהוי תכני הסתה, אך יישום כלים אלה מעורר גם חששות בנוגע לפגיעה אפשרית בחופש הביטוי הלגיטימי. בתי משפט נדרשים לעיתים קרובות לקבוע היכן עובר הגבול בין ביטוי בוטה ולגיטימי לבין הסתה פלילית האסורה בחוק.
לתופעה יש מחיר עסקי ממשי,
שכן פלטפורמות נדרשות להשקיע בפיקוח תוכן ולהתמודד עם רגולציה, ומפרסמים נסוגים מסביבות שנתפסות מסוכנות, מה שפוגע בהכנסות רשתות חברתיות ובשוק הפרסום
הדיגיטלי.
כך עולה מדוח אכיפת כללי קהילה ל-Q4 של 2021. יותר ויותר סרטונים הוסרו עוד לפני שנחשפו לקהל. טרם פורסמו נתונים לגבי הסרת סרטוני הסתה נגד ישראל ויהודים בגל האלימות הנוכחי