בוקר שגרתי אחד, לאחר עוד לילה חסר שינה בגלל כאבים עזים בכפות הידיים, קמה מנהלת חשבונות ותיקה, עם ניסיון של יותר מ-30 שנה, והבינה שמשהו כבר לא כשורה. שוב תחושת נימול, שוב הירדמות של האצבעות, שוב ההפסקה מהעבודה כדי לנער את הידיים ולהמשיך במאבק השקט מול הכאב. לאורך יותר מ-14 שנה באותו משרד, שבע שעות ביום, חמישה ימים בשבוע - היא מזינה מספרים, מסמכים, פקודות יומן, דו"חות, שורות חיוב וזיכוי - הכל בלחיצות עכבר והקלדות חוזרות ונשנות על המקלדת.

ואולם כשהגיעה למוסד לביטוח לאומי, שם ביקשה להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית (CTS) שממנה סובלת כפגיעה בעבודה, נאמר לה בפשטות: את לא קלדנית, ולכן אינך זכאית להכרה. ביטוח לאומי טען כי הקלדה היא אולי חלק מעבודתה, אך "אינה ליבת עיסוקה". האשה, כך נטען, מבצעת גם שיחות, תיוקים, מענה למיילים, התייעצויות, שימוש במכונת חישוב וכתיבה ידנית. עבודתה מגוונת מדי - ולא חוזרת ונשנית. באחרונה הפכה השופטת אסנת רובוביץ-ברכש, מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב–יפו, את הקביעה הזו.

התיק הזה עמד על קו התפר הדק והטעון שבין שימוש תדיר במחשב לבין עבודה של קלדנות. בפועל, מדובר באחת מהשאלות הנפיצות ביותר בעולם העבודה המודרני, שבו עובדים רבים עוסקים ב"הקלדה", אך הם לא "קלדנים". "עבודת התובעת היא עבודה טכנית, מונוטונית חוזרת ונשנית, תוך שימוש אינטנסיבי ורצוף של הקלדות והזנת נתונים למחשב", נכתב בפסק הדין שפורסם. התובעת עצמה העידה על סדר היום שלה: שעות של הזנת נתונים רציפה, שלעתים מגיעה עד ל-90% מיום העבודה, תוך כדי שהיא אחראית באופן שוטף על הנהלת חשבונות של כ-20 חברות. "מדובר בהקלדות של חומר מאוד מאוד רצוף, שזה הקלדות, עיבוד נתונים, דוחות, לעמוד ביעדים, בלחץ, הכל", העידה התובעת עצמה. השופטת רובוביץ-ברכש לא נשארה אדישה לתיאור הזה, וציינה בהכרעת הדין שלה כי, "מחומר הראיות עולה כי גרסתה של התובעת לא נסתרה... עבודתה הצריכה ממנה ביצוע חוזר של תנועות חוזרות ונשנות עם כפות ואצבעות ידיה לצורך הקלדות וחישובים שאותם ביצעה לכל הפחות 80–90% מיום עבודתה".

הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, התעקש לאורך כל הדרך כי אין לראות בתובעת קלדנית, ומשכך אין בסיס לתביעה לפי תורת המיקרוטראומה, שדורשת פעולות חוזרות ונשנות הגורמות לפגיעה מצטברת. לדברי נציגיו, עבודתה אינה אחידה אלא "מגוונת", וכוללת גם קריאת מיילים, הדפסות, שיחות טלפון והפסקות לצורך תיוק מסמכים. הטענה המרכזית שלהם היתה הבחנה עקרונית בין הדברים: "קיימת אבחנה בין הקלדה במסגרת עבודת קלדנות לבין הקלדה במסגרת מקצועות אחרים", נכתב בטענות הנתבע. אך כאן בדיוק הנקודה שבה בית הדין נעמד על רגליו האחוריות.

• עובד ותיק פוטר כשנה לפני פרישתו, תבע - ויפוצה
• האם עימות בין נהג לסדרן ייחשב תאונת עבודה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השופטת רובוביץ-ברכש בחנה את העדויות, התצהירים, טפסי השאלון ממקום העבודה ותשובות המעסיק - והגיעה למסקנה ברורה, שלפיה יש תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה. "עבודת ההקלדה שהתובעת ביצעה במהלך רוב יום העבודה... כללה הזנת הנתונים למחשב תוך שימוש רציף ובלתי פוסק במקלדת ובעכבר", היא כתבה בפסק הדין שלה. עוד הדגישה השופטת כי העיסוק בהקלדה לא היה שולי או משני, אלא "המרכזי והעיקרי בעבודתה היומיומית... משכך, שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי עבודתה הצריכה ממנה ביצוע חוזר של תנועות חוזרות ונשנות עם כפות ואצבעות ידיה... שאותם ביצעה לכל הפחות 80–90% מיום עבודתה", פסקה השופטת. ואם לא די בכך, הוסיפה שגם פקיד התביעות של ביטוח לאומי עצמו, במסמך פנימי, הכיר בכך שעבודת התובעת כוללת שימוש יומיומי ורציף בהקלדות, בעכבר ובמכונת חישוב, וקבע כי יש בכך תשתית למיקרוטראומה. ממצא זה פעל, לדברי בית הדין, "לטובת התובעת".

פסק הדין מעלה קביעה ברורה מאוד מצד בית הדין, שלפיה לא רק קלדנים זכאים להכרה במחלות הנובעות מהקלדה ממושכת. גם עובדים שמקצועם "מנהל חשבונות", "פקיד", או כל עיסוק אחר שכולל באופן מהותי ועיקרי תנועות הקלדה רציפות, עשויים לעמוד בהגדרות של מחלת מקצוע לפי תורת המיקרוטראומה. בית הדין אף ציטט מהלכות קודמות של בית הדין הארצי, שבהן הודגש כי, "אין די בכך שהמבוטח מבצע את תפקידו באמצעות מחשב... על מנת שתקום תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, על המבוטח להוכיח ביצוע פעולה רציפה של הקלדה או שימוש חד גוני וממושך בעכבר למשך פרק זמן משמעותי". ובמקרה הזה - היא הוכיחה בדיוק את זה.

כעת, לאחר ההכרה בקיומה של תשתית עובדתית על ידי בית המשפט, ימונה מומחה רפואי שיבחן אם אכן מתקיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין הליקוי ממנו היא סובלת. בפני המומחה תונח תמונה מלאה: 14 שנה של הקלדות ממושכות, עיבוד של מאות שורות ביום, שימוש אינטנסיבי בעכבר ובמקלדת, ותחושות כאב מתגברות והולכות שהחלו להיות חלק משגרת יומה של האשה.

• נפצע בכנס באילת: מי אחראי - המלון או חברת ההפקות?
• ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?

המסר מפסק הדין רלוונטי עבור אלפי עובדים ועובדות שעבודתם נעשית מול מחשב, ושסובלים מתסמינים דומים. יש כאן תקדים חשוב עבורם: לא רק ההגדרה המקצועית קובעת, אלא גם תוכן העבודה בפועל. פסק הדין הזה הוא לא רק ניצחון אישי עבור התובעת, אלא הוא תמרור אזהרה לכל מי שחושב שהקלדה ממושכת אינה מסוכנת, וכלי חשוב בידי עובדים הזקוקים להכרה מצד הביטוח הלאומי. "העובדה שעבודת התובעת נעשית בתפקיד מנהלת חשבונות אינה גורעת מהיותה חוזרת ונשנית, ממושכת ורציפה", קבע בית הדין בהכרעתו. "די בכך כדי להקים תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה". ובכך נכתבה שורה חדשה בדיני העבודה בישראל.

מה הופך את פסיקת השופטת רובוביץ-ברכש לחריגה?

ההתעקשות לראות את התמונה הכוללת. במקום להסתפק בכותרת התפקיד, מנהלת חשבונות, בחרה השופטת לבחון את מהות העבודה בפועל. היא ביססה את הכרעתה על עדות מפורטת, שאלונים, הצהרות מעסיקים, והצליבה בין מקורות כדי להבין את אופייה השוטף של העבודה. בכך היא חרגה מהגישה המצמצמת של ביטוח לאומי, שהתבססה רק על טייטל ולא על תוכן ממשי.

מדוע ביטוח לאומי מתעקש להבחין בין קלדנית למנהלת חשבונות?

מטעמי מדיניות וכסף. ההכרה במחלת מקצוע מקנה זכויות כלכליות רבות - קצבת נכות, מימון טיפולים רפואיים ולעתים אף פיצויים רטרואקטיביים. לפיכך, המוסד לביטוח לאומי נוטה לצמצם את ההכרה במקרי מיקרוטראומה, ובפרט להבדיל בין מי שעבודתו "רק" כוללת הקלדה, לבין מי שזהו עיקר עיסוקו. מדובר בגישה שמבוססת על מדיניות קשוחה, אך לא תמיד תואמת את המציאות של שוק העבודה המודרני.

כיצד הצליחה התובעת להתגבר על הקושי להוכיח תשתית עובדתית?

שילוב של מסמכים, עדות עקבית ושאלונים. התובעת ביססה את טענותיה על הצהרה אישית, תצהיר מפורט, תיעוד רפואי, שאלון עבודה שהוגש על ידי מעסיקה הישיר - והכל בתיאום עקבי ומשכנע. היא אף עמדה על דוכן העדים והסבירה בפירוט את סדר היום שלה במסגרת עבודתה. העובדה שמסרה פרטים ברורים, כולל חלוקה של זמן ותיאורים טכניים של הפעולות, סייעה לה באופן קריטי לשכנע את בית הדין.

האם יש משמעות לעובדה שהתביעה נדחתה בתחילה "מטעמים רפואיים בלבד"?

כן, והיא פעלה לטובת התובעת. מכתב הדחייה המקורי של ביטוח לאומי ציין כי אין קשר סיבתי רפואי בין המחלה לעבודה, מבלי לדחות את התביעה מטעמי תשתית עובדתית. כלומר הביטוח הלאומי הכיר למעשה בעובדות (לפחות בשלב הראשוני), והבעיה היתה לדעתו רפואית בלבד. השופטת הדגישה נקודה זו, וקבעה כי מדובר באמירה משמעותית שמחזקת את טענות התובעת - ומחלישה את עמדת הנתבע.

מה היה תפקידה של חוות דעת פקיד התביעות בתיק?

היא היתה תומכת מפתיעה בעמדת התובעת. במסמך פנימי שנכלל בתיק, פקיד התביעות של ביטוח לאומי דווקא הביע תמיכה בהכרה בעילת מיקרוטראומה. הוא כתב כי, "עבודת המבוטחת מצריכה ממנה שימוש יומיומי ולמשך כל שעות עבודתה במחשב, הקלדות וחישובים ולכן אני מכירה בתנועות חוזרות ונשנות". למרות זאת, ההחלטה הסופית של הביטוח הלאומי היתה לדחות את התביעה. הדיסוננס בין העמדה הפנימית להחלטה הסופית חיזק את העמדה של בית הדין.

האם המומחה הרפואי מחויב לקבוע שקיים קשר סיבתי?

לא בהכרח, אך הוא מחויב להתייחס לעובדות כפי שנקבעו. פסק הדין רק קובע כי יש תשתית עובדתית מספקת להפעלת תורת המיקרוטראומה. המומחה הרפואי שימונה יידרש לקבוע אם יש קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הופעת תסמונת התעלה הקרפלית. הוא מחויב להניח את הנתונים העובדתיים כפי שקבע בית הדין, אך יכול להגיע למסקנה רפואית שאינה בהכרח תומכת בקשר.

מה המשמעות הרחבה של ההחלטה עבור שוק העבודה?

הכרה בשחיקה הבלתי נראית של עולם המשרד. פסק הדין מדגיש שהנזקים הגופניים של העבודה המשרדית אינם בגדר מותרות, פינוק או מקריות. שימוש מתמשך ובלתי פוסק במקלדת ועכבר - גם כשהוא לא תחת הגדרת תפקיד קלדנית - עלול לגרום לפגיעה ממשית. מדובר בהכרה משפטית בשחיקה האטית של העבודה המודרנית, שהיא אולי שקטה - אך לא פחות הרסנית.

במקרה אחר, סטייה קלה מהמסלול הרגיל שלה הובילה לתאונה שבה היתה מעורבת אשה, והדבר הוביל למאבק משפטי ממושך על הזכויות שלה. המקרה הגיע עד לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה, שהכריע במקרה באפריל האחרון עם פסק דין חשוב שצפוי להשפיע על הפרשנות של המושג "תאונת עבודה".​ האשה, עובדת במוסד חינוכי, נהגה לנסוע לעבודה במסלול קבוע. באותו הבוקר היא החליטה לעצור בדרך לקנות קפה במאפייה סמוכה ולהוריד את בתה בבית הספר - סטייה של כמה דקות מהמסלול הרגיל שלה. במהלך העצירה, היא מעדה ונפצעה. היא פנתה למוסד לביטוח לאומי בבקשה להכיר בתאונה כתאונת עבודה, אך נדחתה בטענה שהסטייה מהדרך שוללת את ההכרה בכך.​ המוסד לביטוח לאומי טען כי החוק מגדיר תאונת עבודה כתאונה שאירעה בדרך לעבודה או ממנה, וסטייה מהדרך, שאינה לצורך עבודה, שוללת את ההכרה בכך. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את עמדת הביטוח הלאומי, וקבע כי הסטייה לצורך קניית קפה אינה חלק מהדרך לעבודה.​ האשה ערערה על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה, בטענה שהסטייה היתה מינורית, חלק מהשגרה היומית, ואינה מנתקת את הקשר לעבודה. היא הדגישה כי מדובר בפעולה סבירה של עובד בדרכו לעבודה, שאינה צריכה לשלול את זכויותיה.​