היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

• רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
• גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.

הוועדה המוניטרית של בנק ישראל החליטה להותיר את הריבית על כנה ברמה של 4.25%. אחרי שהוריד את הריבית ב-0.25% בהחלטתו הקודמת בנובמבר, בחר הפעם הנגיד, פרופ' אמיר ירון, לדבוק בגישה השמרנית ולעצור להערכת מצב מחודשת, כפי שחזו מרבית הכלכלנים בשוק.

ההחלטה הזאת תואמת לקונצנזוס בשוק. למרות שורה של נתונים שתומכים לכאורה בהמשך הקלה מוניטרית אינפלציה מתונה יותר, התחזקות השקל ושיפור בפעילות הכלכלית רוב מוחלט כמעט הכלכלנים צפה שבנק ישראל יעדיף להמתין, ולא למהר להורדה נוספת כבר בהחלטה הנוכחית. גם בבנק עצמו, לפי שיחות ותדרוכים מהחודשים האחרונים, שידרו קו ברור של זהירות. לא ממהרים לשום מקום, בעיקר לא בסביבה שבה טעות בהורדת ריבית עלולה להיות קשה לתיקון בהמשך.

ההחלטה עצמה הייתה צפויה יחסית. עם פרסום ההחלטה, תשומת הלב של המשקיעים עוברת לעדכון תחזית המאקרו של חטיבת המחקר. זה עדכון משמעותי במיוחד, שכן התחזית הקודמת גובשה עוד בספטמבר 2025, תחת עננת אי-ודאות ביטחונית גבוהה בהרבה.

התחזית שיפרסם הבנק תתן לנו הצצה לאופן שבו בנק ישראל רואה את המשק ב"יום שאחרי" המלחמה. צפי לצמיחה חזקה יותר ב-2026 ושיפור בתמונה הפיסקאלית. המסר המרכזי של הבנק בשעה זו הוא שחוזקו של המשק מאפשר לו לשמור על רמת ריבית מרסנת, מתוך מטרה להבטיח שהאינפלציה לא תתפרץ מחדש כתוצאה מלחצי שכר בשוק עבודה הדוק.

• פרופ' אמיר ירון: "המצב הכלכלי הוא הישג ובצניעות - חלק גדול נובע מהמדיניות שלנו"
• מה זאת ריבית פריים, על ההבדל בין ריבית קבועה למשתנה - 10 סוגי ריביות שונות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ההחלטה להותיר את הריבית ללא שינוי התקבלה למרות התיסוף המשמעותי בשקל, שנסחר ברמות שיא של 4 שנים מול הדולר (סביב 3.16 שקל). בעוד ששקל חזק מדי פוגע בייצוא ועשוי להצדיק הורדת ריבית כדי להחלישו, בנק ישראל בחר לתת משקל גבוה יותר ליציבות המוניטרית ולסיכונים האינפלציוניים לטווח ארוך.

הרחבה מיד...