שאלת תושבתו של עובד זר לעניין תשלום היטל העסקה

ע"א 7553/14 רצון עמוס ואח' נ' מס הכנסה פקיד שומה ואח'

בית המשפט העליון פסק כי חוק ההיטל על העסקת עובדים זרים צריך שיחול גם על העסקתם של עובדים זרים אשר נחשבים תושבי ישראל, כמובנו של מונח זה לפי פקודת מס הכנסה. השאלה המשפטית הרקע העובדתי וטענות הצדדים הערעור מתמקד בפרשנותן של הוראותיו של פרק י' בחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 (להלן: "החוק" או "חוק ההיטל"), אשר מכוחן חויבו המערערים בתשלומו של היטל בגין העסקתם של עובדים זרים. המערערים טוענים כי יש לפרש את חוק ההיטל כך שההיטל לא יוטל על העסקתם של עובדים זרים אשר נחשבים תושבי ישראל כמובנו של מונח זה לפי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). בפסק-דין מנומק דחה בית המשפט המחוזי את פרשנותם של המערערים, בקֹבעו כי לפי חוק ההיטל יש לפרש את המונח "עובד זר" על פי חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים, התשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים") ולא לפי פקודת מס הכנסה; ושלפי חוק עובדים זרים עובד זר אינו יכול להיחשב תושב ישראל. התוצאה היא שעובד זר המועסק בישראל מכוח חוק עובדים זרים ומקבל היתר לשהייה מוגבלת בישראל על פי חוק הכניסה לישראל - אינו "תושב", ושמשכך מעסיקו נדרש לשלם היטל בגין העסקתו. דיון אין מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. הפרשנות שהציעו המערערים מוקשית ואינה מתיישבת עם לשונו של החוק. כמפורט בהרחבה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, נקבע בחוק ההיטל במפורש כי המונח "עובד זר" יפורש על פי חוק עובדים זרים. יוער כי נקבע בחוק כי מונחים יפורשו לפי הפקודה, אך זאת "אלא אם נאמר במפורש אחרת". בענייננו כאמור נאמר במפורש אחרת. בענייננו אין אפוא רלוונטיות להוראות הפקודה, במיוחד בשים לב לכך שכידוע משמעותו של מונח – לרבות של המונח "תושב ישראל" – יכולה להיות שונה בחוקים שונים, בהתאם להקשרו של המונח ובהתאם לתכליותיהם של החוקים. תוצאה הערעור נדחה. המערערים חויבו בהוצאות בסך 50,000 ש"ח.   בבית המשפט: העליון לפני: כב' השופטים מ' נאור, א' חיות וד' ברק-ארז ניתן ביום: 6.7.2015     <center>>