העובדות

-------------

עובדות ופסק דינו של ביה"ד האזורי

----------------------------------------------------

ישראלה חסון- רביקוביץ (להלן: "העובדת") הועסקה ע"י m3ישראל בע"מ (להלן: "המעסיקה") כאחראית אשראי וגביה מיום 1/11/98.

ביום 7/8/02 יצאה העובדת לחופשת לידה.

בסמוך לכך התקבל עובד אחר לעבוד במעסיקה, באופן זמני כמחליף של העובדת.

ארבעה ימים טרם חזרתה של העובדת מחופשת לידה נמסר לה מכתב פיטורים לפיו עבודתה במעסיקה תסתיים ביום 18/12/02 (תוך 45 ממועד סיום חופשת הלידה) וכי עד אז מוותרת המעסיקה על עבודתה בגלל אי סדרים חמורים בעבודתה.

העובדת הגישה תביעה לביה"ד האזורי כנגד המעסיקה ובה טענה כי פוטרה שלא כדין על רקע אפליה מטעמי הורות ומין ובניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק השוויון") ללא שימוע וממניעים זרים וכי הליך הפיטורים נעשה שלא כדין.

העובדת עתרה לפיצוי ממוני שווה ערך ל- 16 חודשי עבודה ולפיצוי לא ממוני בסך של 50,000 ש"ח. ביה"ד האזורי קיבל בחלקה את התביעה ופסק לעובדת פיצוי כספי בסך 30,000 ש"ח. מכאן הערעור והערעור שכנגד.

הטענות בערעור ובערעור שכנגד

---------------------------------------------

לטענת העובדת מאחר שהוכח כי הסיבה בגינה פוטרה אינה נכונה, היא זכאית לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. העובדת טענה כי נסיבותיו החמורות של המקרה דנן מחייבות בחינת ההיבט העונשי בקביעת שיעור הפיצויים ולכן יש להעמיד את הפיצוי בגובה של 16 משכורות חודשיות לפי עלות מעביד, ולחילופין לפי השכר הקובע לפיצויי פיטורים. מהפיצוי כך נטען יש לקזז את דמי האבטלה שקיבלה העובדת. בנוסף לכך טענה העובדת כי היא זכאית לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 50,000 ש"ח.

בערעור שכנגד טענה המעסיקה כי ביה"ד האזורי שגה בכך שלא דחה את תביעת העובדת על הסף בשל התיישנות וקבע כי עילת התביעה נוצרה ביום כניסת הפיטורים לתוקף ולא ביום בו נמסרה לעובדת הודעת הפיטורים. בנוסף ביה"ד האזורי שגה בכך שבחן את התביעה לאורו של חוק השוויון והתעלם מכך שעילת התביעה מכוח חוק זה התווספה ע"י העובדת לראשונה אך ורק לצורך התביעה ללא שטענה זו הועלתה על ידה בזמן אמת.

עוד טענה המעסיקה לעניין השימוע, כי במועד פיטורי העובדת לא הייתה לחובת השימוע תחולה על גופים פרטיים ועל כן אין לפסוק לעובדת פיצוי בגובה 16 משכורות אשר מהווה פיצוי החורג באופן משמעותי מהפיצוי המקובל במקרים בהם נקבע כי לא נערך שימוע טרם הפיטורים.

פסק הדין

--------------

ביה"ד הארצי קבע כי דין ערעור העובדת להתקבל בחלקו.

עילת הפיטורים

----------------------

ביה"ד הגיע למסקנה כי העובדת פוטרה שלא כדין.

האיסור לפטר את היולדת במשך פרק זמן שנקבע מתום חופשת הלידה (כיום 60 ימים ובתקופה הרלוונטית לענייננו 45 ימים) פורש בפסיקה כמחייב את המעביד להחזיר את היולדת בפועל לעבודתה "על מנת לאפשר לעובדת להשתלב בחזרה במקום העבודה, ולתת לה הזדמנות להוכיח את יכולותיה גם לאחר הלידה". פיטורי יולדת טרם שחזרה לעבודתה בפועל מחופשת הלידה מהווים הפרה של חוק עבודת נשים. מניעה מיולדת לשוב ולעבוד תוצאתה יכול ותעלה כדי אפליה של היולדת. מצב בו מעסיק מבקש לפטר יולדת רק משום שבעת חופשת הלידה נמצא מחליף טוב יותר, מבלי לתת ליולדת אפשרות להוכיח את יכולותיה, התוצאה האובייקטיבית היא אפליה של נשים הממשות את הורותן ונאלצות בשל כך להיעדר מהעבודה וסיכול מטרתו של חוק השוויון.

ביה"ד הגיע למסקנה כי המעסיקה ביקשה לפטר את העובדת "בעקבות הפיכתה לאם" ועל כן פוטרה מעבודתה שלא כדין.

הליך הפיטורים

----------------------

העובדת פוטרה בהליך שאינו כדין. העובדת פוטרה תוך הפרת חובת השימוע. השיחות עם העובדת נערכו לאחר שהמעסיקה החליטה לפטר את העובדת, לא ניתנה לעובדת אפשרות נאותה להתמודד עם הטענות נגדה ולא התאפשר לה לעיין במסמכים שהיו דרושים לה.

הסעדים

-----------

נקבע כי בנסיבות העניין ראוי להגדיל את סכום הפיצוי הכולל בגין פיטורים שלא כדין בסכום נוסף של 20,000 ש"ח. הסכום הנוסף ישקף גם את הנזק הממוני וגם את הנזק הלא ממוני בגין פיטורים שלא כדין.

אין במידע המופיע באתר "כל עובד" או בשירות הניתן למנויי האתר כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי.