טל שביט: טיפול 1,200
טל שביט, חבר וקולגה של רבים בעולם הרכב ואחד מפורצי הדרך של עיתונות הרכב בארץ, נהרג ב-2 במרץ 2011 במהלך מבחן דרכים לאופנוע. לרגל יום השנה לפטירתו, אנו מביאים לכם את אחת הכתבות שכל-כך אפיינה את האישIt seemed like a good idea…






אני נדהם מהתחושה הנטועה שמעביר ה-V-סטרום, גם כשהוא נטוי על הצד במהירויות הקרובות ל-200. אמנם כאן, יותר מכל, מורגש הפרונט הקצת-קל-מדי, תולדה של חלוקת משקל דו"שית אופיינית – יותר על הגלגל האחורי מאשר באופנועי ספורט – פלוס מנוע V עם בוכנה אחת השלוחה לפנים, אשר מחייב באופן מסורתי מיקום אחורי יחסית בשלדה. על כל זה אני לא חושב באותו זמן, אלא על כך שאולי אני קצת מגזים, בהתחשב בייעודו של האופנוע ובצמיגי הטרייל-ווינג. חושב, ועונה לעצמי: לאאאאאאאא. תן להתבטא, אחי. באחת הישורות אני מושך את ה-DL למקסימום, כמה שהוא מסוגל, והמחוג נעצר על 220 קמ"ש. די והותר.
מיגון הרוח הפסיק להיות יעיל הרבה לפני שמחוג המהירות הפסיק להתקדם. באין רוח נגדית, 160 הוא הגבול העליון לפני ששרירי הצוואר מתחילים להתאמץ כנגד הרוח הדוחפת את הראש לאחור. עם רוח נגדית השלב הזה מגיע פה ושם גם ב-130 קמ"ש. רוב הזמן זו דרך יעילה למדי למנוע מעצמך שלילה מנהלתית מיידית ואולי גם בילוי קצר בבית-מעצר.
צפונית לג'יפטליק הכביש מתחיל להתפתל, לעלות ולרדת, וה-V של ה-V-סטרום מתחיל להפגין שרירים. הרבה זמן לא נסעתי בכביש הזה, ושכחתי כמה הוא מהנה; במיוחד עם האופנוע הזה, שיש לו בוכנות בריאות ומיד-ריינג' קטלני. בלי צורך לשחק בדוושת ההילוכים יורה עצמו הסוזוקי החוצה מהפניות, 5-6 אלף סל"ד, ממש לא צריך יותר; המומנט זורם לגלגל, הנוף זורם בצדדים בקצב תואם, ואני שר בתוך הקסדה. בשביל כבישים כאלו ונסיעה כזו אני רוכב על אופנועים.

צמח. חולף בזלזול על פני תחנת הדלק, ימינה, בואך חמת גדר, מטפס בכביש המפותל והצר לדרום הרמה. הנוף המשגע גורם לי לעצור פעמיים במהלך העלייה. למעלה, ברמה, אנחנו נכנסים לארץ אחרת. שומם לגמרי כאן, אבל ירוק, ירוק מאד, והשטח המבותר משחק עם עצמו בנחשים וסולמות. כל קילומטר – והסביבה נראית אחרת. זריקת רענון לעיניים, אחרי יותר מחצי יום של חום וצהוב יבשים בעיניים. השעה 16:30 בערך, ובמישור הגבוה של הרמה שורר מזג אויר קריר שחודר דרך המעיל הדק. יחד עמו חודרת ההכרה שאולי לא הבאתי ביגוד מספיק חם להמשך הערב, ושלא נשארו לי ממש הרבה שעות אור.
אי-שם אחרי צומת עין-זיון אני פוגש רכב משטרתי שעוצר כל מי שנוסע במקום הרגיש הזה בשעה מוזרה שכזו – יום שישי לפנות ערב. אני לא נראה חשוד, למזלי, ונהנה מהתגובה כשאני מספר להם מאיפה באתי ולאן אני הולך. חותך את בוקעתא, וב-17:00 עוצר לתדלק במסעדה. שיחת חולין קצרה עם המתדלק, הראשונה של אותו יום למרבה הפלא, מילה-שתיים עם קבוצת ילדים שהתקבצו סביב המפלצת השחורה, ואני בדרכי למג'דל שאמס, הנקודה הצפונית ביותר של המסע. בכיכר המרכזית אני מגלה את פסל לוחמי-החירות הדרוזים, עם... דגלי פלסטין נעוצים בראשו. מסביב תלויות כרזות בצבעי לבן-ירוק-אדום. אופס.

בירידות לכיוון נוה-אטי"ב אני נושם לרווחה. השמש הנמוכה מסנוורת, המשקף שמטונף משכבות-שכבות של מיץ חרקים שהתאבדו עליו ("מה הדבר האחרון שעובר בראש של ברחש שמתרסק על קסדה? החור של ה...") מחריף את בעיית הראות. בשלב הזה אני כבר לא כל כך נהנה. בקריית שמונה אני לוקח צפונה, מביט בדאגה על רכס ההרים של אצבע הגליל שמתנשאים מעלי, עטויי עננים. הפינאלה, כך נראה, הולך להיות קשה.
שמאלה לכיוון כפר גלעדי, וה-DL מטפס מעלה בעליצות. ליד מרגליות הזיכרונות מכים בי בעוצמה אדירה: כאן הורדנו את התומ"תים בלילה סוער, כאן הלכתי עם החיילים החדשים במסע-אלונקות... אני מתאפק לא לבקר את העמדה הישנה. הצורך להמשיך ולנסוע עדיין בוער בי, אחרי 11 שעות באוכף. בכביש הצפון אני פונה שמאלה ודרומה, מצלם פעם אחרונה באור-הדמדומים הכלה והולך, שולף את שכבת-ביגוד-האקסטרה מהילקוט ומקלל שוב את עצמי על המגבונים הלחים שנשארו בבית. המשקף ממש מטונף – איך ארכב עכשיו? ועוד בכביש הצפון הצר והמפותל? ואכן, כאן מגיע הקטע הקשה ביותר של המסע: אני בכל זאת קצת עייף, ומתקשה לשמור על ריכוז. בעיקר, קשה לי לראות את הכביש כי אנו באותה שעה מעצבנת כאשר כבר חשוך, אבל לא מספיק חשוך כדי שהפנס יאיר משהו. בנוסף, קר לי והרעב מתחיל להציק – לא אכלתי כלום כל היום. העננים נמוכים, פה ושם אני ממש בתוכם...

זה עובד. מכאן ואילך אני לא מרגיש את העייפות, הרעב או הקור. כביש הצפון הופך לסימפוניה מוטורית לשני גלגלים ושתי בוכנות. המנגינה נמשכת גם כשהכביש הופך לח ואחר כך רטוב – ירד גשם, מתברר – והופה, אנו עוברים עוד שמות מוכרים ועמוסי-זיכרונות. בירנית, שומרה, לילות מארבים בלבנון כקת"ק צעיר עם החטיבה הדרוזית הצפונית, כניסה עם הסוללה דרך א.ג. 14, או אולי זו הייתה אבן גבול 6? לא חשוב. הרבה לפני שציפיתי אנו משאירים את שלומי מאחורינו, הכביש מתיישר (אני נאנח בתוך הקסדה, כי אני יודע שמכאן ואילך כבר לא יהיו סיבובים מעניינים, ומגיעים לצומת בצת.
הנסיעה המנהלתית דרומה והביתה מחזירה אותי לפרופורציות. המהירויות בהן נסעתי על הכבישים השוממים של שולי המדינה, ושנראו לי כל כך מתונות, הופכות להיות סכנת-רשיון בכבישי המפרץ. אני מונחת למציאות באכזריות כאשר מכונית נכנסת לי לנתיב בלי לאותת, ואני קולט את פער-המהירויות בינינו. הירידה ל-100 היא כמעט כמו קפיצה מרכבת דוהרת ונחיתה על הקרקע: לא יכול להיות שמד המהירות מדויק!
חיפה התחתית ריקה מאדם, ואני חותך את העיר בגל ירוק ומוח שמחפש איפה הכבישים הפתוחים שליוו אותי כל היום. יו, כמה שאני לא רוצה להיות כאן. לא רוצה לחזור. יותר מ-1,000 ק"מ, וזה לא מספיק. על כביש החוף אני מתרכז במשימה הקשה של החזקת המהירות בערך סביר.

1,175 ק"מ. 80 ליטר דלק, פלוס מינוס. 1 בקבוק משקה קל אשכוליות. 90.4 קמ"ש, ממוצע כללי. הדיסק מאוחה. הפאזל שלם. ההחלטות הנדרשות התקבלו והמסקנות – הנכונות, אני מקווה – הוסקו. הראי בבית מראה שמבחוץ לא ממש רואים שנהייתי צעיר יותר, אבל בפנים זה בהחלט מרגיש ככה.
Mission Accomplished.

מדד המחירים באוגוסט - מה הצפי והאם הריבית תרד?
הטיסות, השכר, הסיכויים להפחתת ריבית אצלנו, והסיכויים להפחתת ריבית השבוע בארה"ב
ביום שני יתפרסם מדד המחירים לצרכן לחודש אוגוסט. למדד המחירים יש משמעות גדולה עלינו כצרכנים, כמשקיעים וכלווים. כשהמדד עולה המשמעות היא שהמחירים עולים, כשהמדד עולה ההשקעות שלנו שצמודות למדד עולות, אבל גם ההלוואות ומסלולי המשכנתא שלנו במסלול הצמוד, מתייקרים. למדד יש גם השפעה גדולה על קובעי המדיניות בבנק ישראל, כאשר מדד נמוך יחזק את ההערכה להפחתת ריבית קרובה. מדד מאכזב עלול להביא לדחייה של הורדת הריבית, אם כי, הפעם סיכוי גבוה שהריבית תרד במפגש הבא בסוף החודש וזאת מכיוון שהפד בישיבתו ביום רביעי הקרוב צפוי להוריד את הריבית.
בנק ישראל ירגיש הרבה יותר בטוח להוריד ריבית אחרי שהקולגה ג'רום פאוול יוריד ראשון. אבל בעוד שההימורים בארה"ב הם מעל 95% להורדת ריבית, אצלנו יש שאלה גדולה בקשר למלחמה. הנגיד כבר התבטא בעבר על אי הוודאות שנגרמת כתוצאה מהמלחמה ולמרות שמבחינת הנתונים הכלכליים אין שום סיבה שלא להוריד ריבית. אפילו הגירעון בשיעור של 4.7% יחסית טוב, הנגיד מתלבט.
הריבית הגבוהה היא בראש וראשונה כדי לרסן את האינפלציה. האינפלציה אומנם עלתה בהדרגה לקצב שנתי סביב 3.1%-3.2%, אבל כשמסתכלים קדימה היא באזור 2.1%-2.2% ויש כלכלנים שצופים אפילו פחות מכך, מבינים שהאינפלציה חוזרת לתוואי של בנק ישראל ואם כך, אז למה לא להוריד ריבית?
מדד המחירים באוגוסט - עלייה של 0.7%-0.5%
יונתן כץ, כלכלן המאקרו של לידר סבור שהמדד באוגוסט עלה ב-0.7% - "מחירי הדלקים עלו ב- 1.2% תחילת ספטמבר, אך מחירי הנפט בעולם ירדו ב- 3% בשל הציפייה לגידול בתפוקת הנפט על ידי קרטל הנפט ואינדיקטורים חלשים לגבי הפעילות בארה"ב.
- ה-CPI של אוגוסט: הקריאה השנתית תואמת לצפי, אבל הקצב החודשי מפתיע ללמעלה
- בנק ישראל מדבר על ירידה משמעותית בריבית, אבל יש נתון שעשוי לקלקל את התחזית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"השקל התייצב יחסית אחרי התחזקות במהלך החודש. לא צפויה העלאת מחירים במגזר החינוך על רקע הקפאת השכר. מסתמנת האצת מסוימת בשכר בסקטור העסקי בחודש יולי . מספר היוצאים לחו"ל באוגוסט חזר לרמה של חודש מאי. ריבוי הטיסות צפוי לתרום לירידות מחירים בחודש ספטמבר לאחר עלייה עונתיות חדה באוגוסט. תחזית האינפלציה שלנו עומדת על 0.7% באוגוסט, -0.3% בספטמבר, 0.5% באוקטובר ו- 2.1% שנה קדימה".

בנק ישראל: פחות מעשירית מהכסף השוכב בעו"ש מקבל ריבית
הממוצעים שפרסם בנק ישראל משקפים פערים חדים בין הריביות שהציבור מקבל לבין אלה שהוא משלם: 1.1% על עו"ש בזכות מול 12.1% על חובה, פערים גדולים בין הריבית על הפיקדונות והריבית על ההלוואות, ובנוסף גם פערים של עשרות אחוזים בריביות אשראי בין גופים שונים
הצרכן הישראלי מחכה בכליון עיניים להורדת הריבית, שלא ירדה מינואר 2024, ובנתיים, עד ההודעה הבאה של הנגיד, בנק ישראל פירסם את נתוני הריביות במשק, שמראים בבירור כיצד רוב הציבור מאבד את כספו לאור שיעורי הריבית הגבוהים.
נתחיל בעובר ושב, שבו סך יתרת משקי הבית היא 232 מיליארד שקל. מתוך הסכום הזה 8.4% בלבד נושא ריבית, וגם זו נמוכה, היות והממוצע עומד על 1.1% בלבד. אם נשווה את הריבית לעובר ושב בחובה, נראה תמונה הפוכה עם ריבית ממוצעת של 12.1%. זהו הפרש של יותר מפי 10. מבחינת הריבית שתקבלו על יתרת עו"ש, בנק מסד מוביל עם 3.2%, לאומי ויהב עם 2% ואילו בבנק הפועלים יתנו לכם 0.2% בלבד על יתרת העו"ש. אם נסתכל על הריבית על עו"ש בחובה, לקוחות בנק לאומי ישלמו את שיעור הריבית הגבוה ביותר, 13.6%, ואחריהם גם לקוחות של בנק הפועלים ישלמו שיעור גבוה של 12.9%, דיסקונט עם 11.3% ומזרחי עם 10.1%. הבנק הזול ביותר בתחום הוא יהב, עם 9.10% בלבד.
הריבית גבוהה, אבל לא בפיקדונות
מבט על נתוני הריבית בהלוואות מראה פער עצום בין הממוצעים, היות והלוואה חוץ בנקאית אצל כאל תגבה מכם ריבית ממוצעת של כ-11.3%, בעוד שאם תעשו זאת בבנק הדיגיטלי, וואן זירו, תיגבה מכם את הריבית הממוצעת הנמוכה ביותר, 6.9%, אך היקף ההלוואות שלו נמוך במיוחד. בבנקים הקטנים יותר תקבלו הלוואות בתנאים טובים ביותר, כשבנק מסד ויהב עם כ-7.9% ו-8.1%, בהתאמה. מבין הבנקים הגדולים, ממוצע ההלוואות של דיסקונט הוא הנמוך ביותר, עם 8.4% ואילו מזרחי עם הממוצע הגבוה ביותר, כ-9.5%, כך שגם בקרב הבנקים הגדולים ישנו הפרש לא קטן בכלל. מבחינת הלוואות אצל גופים חוץ בנקאיים, אצל מקס וישראכרט ההלוואה תהיה בריבית גבוהה של 10% וכ-10.7%, בהתאמה. במילים אחרות, הפערים מראים כי לקוח עלול לשלם פי 2 ריבית, בהתאם לבחירתו בגוף הפיננסי. ממוצע הריבית על ההלוואות עומד על כ-9.2%. סך ההלוואות שניתנו באוגוסט הוא 4.97 מיליארד שקל.
אם נסתכל על פיזור הריביות להלוואות נראה נתון בולט נוסף, שמראה פערים גדולים בין לקוחות אותו הגוף. בכאל, למשל, הריבית הממוצעת היא 11.3%, אך לקוחות מסוימים חווים ריביות של עד 16.7%. במרכנתיל, הטווח נע בין 6.4% ל־15.5%, ובהפועלים מ־6.6% ועד 14.7%. וכך, במקרים פרטניים שבהם הלקוחות הם בעלי פרופיל סיכון גבוה הריבית תהיה גבוהה דרמטית מלקוחות "טובים".
- בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
- סמוטריץ' נגד בנק ישראל: "אם הנגיד לא יוריד את הריבית אני אוריד מיסים"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
סך הפיקדונות של משקי הבית עמד על כ-39.6 מיליארד ש"ח, והחריג הוא הבנק הדיגיטלי One Zero, שמציע ריבית קבועה של 5% בפיקדון לשנה, בעוד שהממוצע על הריבית הקבועה בפקדונות לשנה עומד על 4.2% והבנקים הגדולים ברובם נותנים תשואות נמוכות יותר, כשלאומי הוא היחיד מהבנקים הגדולים שנמצא מעל הממוצע, עם ריבית קבועה של כ-4.3%. את הריבית הקבועה הנמוכה ביותר מבין הבנקים הגדולים תקבלו בבנק הפועלים, עם 4.08% בלבד, ואילו בבנקים הקטנים המצב אף פחות טוב, כשבבנק מסד תקבלו 3.69% בלבד. וכך, גם כשמדובר בפיקדון שנתי, אנחנו רואים שרובה המוחלט של המערכת נותנת שיעור נמוך יותר מריבית הבסיס של בנק ישראל.