דעה

על עמדת 'הארץ' בעקבות הרצח באיתמר - סוגיית הכותרת

2 אירועים קשים עמדו בפני עורכי העיתונים במוצ"ש. רועי לחמנוביץ', יועץ שר הפנים, על החלטת 'הארץ' לפתוח דווקא באסון ביפן ולא ברצח משפחת פוגל

סוף השבוע האחרון היה אחד מאותם רגעים נדירים בהם מתנגשים 2 אירועים המאופיינים כמידע הכרחי וטביעת אצבעו של העורך צריכה להחליט האם האחד יוביל והאחר יתמוך בו מאוחר או לחילופין שני האירועים ידורו בכפיפה אחת.

רעידת האדמה ביפן והצונאמי, פקד אותנו בתחילתו של סוף השבוע התקשורתי, ואילו הטבח הנורא באיתמר התרחש בליל שבת.

בחינת עיתוני אתמול (יום א') בבוקר מעלה ממצא חד משמעי: כל מי שמנוי בלעדי לעיתון 'הארץ' היה שרוי תחת האירוע הקשה בעולם, וכן שמע בידיעה משנית על הפיגוע באיתמר. מיותר לציין כי כל יתר העיתונים וכל יתר אמצעי התקשורת האחרים פתחו בפיגוע באיתמר ולאחר מכן עברו לאירוע ביפן.

חשוב להדגיש, והדבר רלוונטי מן ההיבט הערכתי, לא נמצא (ונקווה שלא ימצא) קשר ישראלי לאירועים ביפן. הדבר היחידי שדווח הוא שמחדר המצב במשרד החוץ ישנם עדיין 6 ישראלים המוגדרים כמנותקי קשר.

אני מבקש לפנות מכאן בשאלה לעורכי 'הארץ': האם במוצאי שבת, לקראת חצות, הייתה לכם בכלל התלבטות כיצד לערוך את העמוד הראשון? האם אין מצב בו האג'נדה (וכבודה במקומה מונח) מפנה עצמה לאירוע שמערער את כושר העמידה האנושי של כל בר דעת? מיותר היה לומר כי אם חס וחליליה היה מתאפשר למחבל לבצע את זממו למשל במודיעין הוא הרי לא היה מתלבט ומבקש אישור מיוחד לטבוח באיתמר. ההחלטה של העורך הייתה רעידת אדמה וצונאמי ביפן מול טבח בסכין של 5 יהודים בני משפחה אחת ובינם תינוקת בת 3 חודשים והעורך ב'הארץ' בחר יפן.

מעניין מה הייתה החלטת העורך אם ההתלבטות הייתה בין צונאמי ורעידת אדמה ביפן מול טעות של צה"ל בחיסול מחבל. נכון. ההשוואה פופוליסטית, אך לצערי מתבקשת .

עריכת עיתון 'הארץ' חצתה אתמול בבוקר את הוויכוח הישן בין העיתונות החדשה לבין זו הישנה: האם התקשורת תפקידה לדווח ולשקף או שמא תפקידה של לעצב מציאות.

בהתייחס לוויכוח הישן נושן, אני לא מכיר כלי תקשורת במדינת ישראל שהוא רק מדווח ומשקף את המציאות. התקשורת מעצבת מציאות ולעיתים אף מובילה את מקבלי ההחלטות לנהוג באופן הנתפס כתוצר לוואי לסיקור העיתונאי.

עריכת העמוד הראשון של עיתון 'הארץ' יצרה מציאות. העיתון לבטח לא שיקף את התחושות בציבור גם ממש לא ניסה לעצב את המרכיבים התקשורתיים-ציבוריים של הפיגוע הרצחני. עיתון 'הארץ' לקח את הפיגוע הרצחני באיתמר ומיקם אותו בשולי האכפתיות של הציבור הישראלי. לפחות צריכת החרשות דרך הטלפונים הניידים ותקשורת האינטרנטית הפחיתו את עוצמת הנכות הרגשית של העיתון לאנשים חושבים... שהכול מותר להם.

אתמול בבוקר, במהלך המפגש השבועי של יועצי השרים בזמן ישיבת הממשלה, היה מי שהעלה יוזמה שכל שרי הממשלה ויועציהם יפסיקו את המינוי ל'הארץ', והיה נראה כי ליוזמה יש אחיזה. לעניות דעתי זו שגיאה קשה. אסור להותיר את המגרש התקשורתי רק למי שקירבה, רגישות, הזדהות אנושית זרה להם. אסור להותיר את המגרש רק למי שהגלובליזציה עבורם מחקה את האינטימיות הישראלית. כן. יש ישראליות - היא לא נעלמה למרות מאמצי 'הארץ'. נכון להיאבק ואסור לוותר מראש על אף במה תקשורתית.

תגובות לכתבה(17):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 16.
    משהי 09/04/2011 10:55
    הגב לתגובה זו
    אל תהיו תמימים, ולא,גם לא ערבים.
  • 15.
    סיגי 09/04/2011 10:49
    הגב לתגובה זו
    אבל הארץ חצה את כל הקווים האדומים הפך משמאלני לאנטישמי שונא ישראל,תומך בהשמת ישראל
  • 14.
    סיגל 09/04/2011 10:45
    הגב לתגובה זו
    כ-מובן מאליו הלו!! תתעוררו זה עיתון גרמני אין לי שמץ של מושג אין הוא הגיע איפה שהוא נמצא אבל זה עיתון אנטישמי לכל דבר!
  • 13.
    אני 09/04/2011 10:42
    הגב לתגובה זו
    באותיות ענקיות,כי רק מחבלים הם בני אדם עבור עורכי ה"ארץ",בכלל אין הרבה הבדל בין כתבות ה"ארץ" לבין כתבות עיתונים במדינה מסוימת (גרמניה) באמצע שנות השלושים של המאה הקודמת
  • 12.
    אורן 17/03/2011 01:49
    הגב לתגובה זו
    מקבל את כל העצות הרעות שלו. צר עולמך כעולם נמלה
  • 11.
    מיכאל 16/03/2011 13:27
    הגב לתגובה זו
    העיתון פשוט בלתי נסבל בהטיה השמאלנית הקיצונית שלו
  • 10.
    16/03/2011 11:32
    הגב לתגובה זו
    אכן העלה הבחור סוגיה חשובה, אך הקביעות כי העיתון לא שקף הלכי רוח בציבור או שהעיתון יצר מציאות, אינן נכונות. כשם שהארץ דיווח קודם על אסון הצונאמי, עיתונים אחרים דיווחו על הרצח באיתמר, האין זו קביעת מציאות? בוודאי שכן. מישהו חושב שבציבור הישראלי, רצח, אמנם נתעב, שפל ומזעזע, נתפש כיותר חשוב מאסון בינלאומי, היסטורי, בעל השלכות ענק על העולם. גם זו יצירת מציאות. מדוע השמאל לא בא בטענות לעורכי ישראל היום? מדוע תמיד הימין הוא המסית - ודבריו של הכותב הם הסתה כנגד עיתון הארץ, הזמנה לחמומי המוח מהימין להתנגח שוב בעיתון ובקוראיו. חבל מאד שאייס נתן במה לדבר המכוער שנעשה כאן.
  • 9.
    אני 15/03/2011 15:06
    הגב לתגובה זו
    עורך הארץ - מזעזע ודוחה. אני מאוד רוצה לאחל לו את כל האיחולים שבעולם כדי שיידע מה הוא שווה, אבל מפחדת מהצנזורה
  • 8.
    דני 15/03/2011 08:56
    הגב לתגובה זו
    איזו אג'נדה יש למי שמתפרנס מכספי ש"ס, שזכות הקיום שלה מבוססת על טיפוח רגשי הקיפוח ויצירת פלגנות ושנאה בין קבוצות האוכלוסיה? המפלגה שבדברי ימיה הקצרים ייצרה את מספר השרים הגדול ביותר שהורשעו בפלילים והושמו מאחורי סורג ובריח? על מה אתה מלין? על זה שאסון בינלאומי מהגדולים בהיסטוריה, שמביא למוות, אובדןולסבל של מליונים זכה לכותרת ראשית? כי דם לא יהודי לא נחשב בעיניך? מעניין מי האלוהים שאתה מאמין בו - והאם אלוהים מאמין בך....
  • 7.
    אחת 15/03/2011 00:07
    הגב לתגובה זו
    מסכימה עם כל מילה. ואתה בטח יודע למה.
  • 6.
    אירוע בבלעין היה מרעיד את מיתרי הנשמה של הארץ (ל"ת)
    רונן 14/03/2011 20:57
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    מי שמבין תקשורת 14/03/2011 16:26
    הגב לתגובה זו
    צודק
  • 4.
    למגיבים 1.2.3 14/03/2011 14:25
    הגב לתגובה זו
    אף אחד לא מנסה להשוות בין הפיגוע, לנפגעי הצונמי. אלא פשוט שאם היה נורה מפגין בבליעין אז לדעת רבים, עיתון הארץ היה בוחר לפתוח בעיניין זה ולא באסון ההיסטורי שמתרחש כרגע ביפן! פשוט מאד בליעין היא מרכז עולמם של עורכי הארץ!
  • 3.
    ישראל 14/03/2011 14:10
    הגב לתגובה זו
    יועץ השר מדבר מפי אדוניו הרואה רק הציבור שלו. האסון באיתמר הוא מחריד- אבל פרופורציה לא תזיק גם לשר וליועצו.
  • 2.
    קשקוש מקושקש (ל"ת)
    שלמה רונן 14/03/2011 13:44
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    אורן 14/03/2011 13:22
    הגב לתגובה זו
    אני לא מצליח להבין איך אתה מצליח להתעלם בכזו בוטות מאירוע שהמשעות ההיסטורית שלו עצומה. אתה כותב שהטבח באיתמר הוא "אירוע שמערער את כושר העמידה האנושי של כל בר דעת", ואני מסכים עם הקביעה הזו. ובכל זאת - איך אפשר להשוות רצח של חמישה אנשים - נתעב ונוראי ככל שיהיה - לאירוע עולמי הסטורי, בו נהרגים עשרות אלפי בני אדם, בו הנזק לכלכלה העולמית, וגם לישראלית, עצום, אירוע אשר שם בפרופורציות גם את המאבק הטיפשי שלנו על חלקת האדמה הקטנה הזו. האם הגיוני שכל העולם פותח את מהדורות החדשות שלו בצונאמי, אבל רק ישראל פותחת בדבר אחר לחלוטין? האם אנחנו העם ההגיוני היחיד בעולם, או שההפך הוא הנכון? התפיסה של "אני ואפסי עוד" נוטפת מטורך זה, וחבל. אם היינו מצליחים קצת להוציא את הראש מהישבן של עצמנו, אולי היינו מגיעים בשלים יותר גם לאתגרים העומדים בפנינו.
  • אחת 15/03/2011 00:06
    הגב לתגובה זו
    כי לדבריך מה שקורה כאן זה פרובינציאלי מדי. אני מניחה שלא ממש פתחת את מהדורות החדשות העולמיות. כי מדינותב אירופה שאצלן לא קורה דבר-אכן פתחו כל מהדורה באסון הגדול שאירע ביפן. מדינות אחרות, לעומת זאת, שאצלן היו אסונות "מקומיים" וככל הנראה פחות חשובים בעיניך, דווקא פתחו מהדורות במה שקרה אצלן קודם כל. אז עם כל הכבוד, אדון אורן, מר קוסמופוליטן, רצח של 5 אנשים, שהם תושבי המדינה שלך הוא חשוב כל כך שזה באמת שווה שנפתח בזה. ולו בשל העובדה שבאותה מידה יכלו להירצח ע"י המחבל הנתעב הזה עשרות אנשים ולא "רק" חמישה. לטיפשות אין גבולות .
פרופ' אמיר ירון (רשתות)פרופ' אמיר ירון (רשתות)
דבר הנגיד

פרופ' אמיר ירון: "המצב הכלכלי הוא הישג ובצניעות - חלק גדול נובע מהמדיניות שלנו"

אולי היית שמרן מדי? "זאת מחמאה"; היה מרווח גדול. הריבית הריאלית היא 2%. למה היא לא ירדה בעבר? "המחיר על טעות הוא גדול מאוד. עכשיו הבשילו התנאים"; מה המסר של הנגיד קדימה ואיפה תהיה הריבית עוד שנה?

אבישי עובדיה |

בנק ישראל הפחית היום את הריבית ב-0.25% ל-4.25%. גם אנחנו אומרים "הגיע הזמן", גם אנחנו חושבים שזה היה צריך להיות לפני חודשים. אבל בנק ישראל הוא הקובע וכל החלטה שהוא מקבל עוברת דיונים רבים, ניתוחים רבים וסיעורי מוחות. אפשר שלא להסכים עם ההחלטות, אבל הן מקצועיות. בשיחה עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל "הטחנו" בו שאולי הוא "שמרן מדי ביחס להפחתת הריבית". 

"אני לוקח את זה כמחמאה", משיב, פרופ' ירון, "מדינות שעברו מלחמות מצאו את עצמן במצב כלכלי קשה. היו מצבים של היפר אינפלציה ופגיעה מהותית בכלכלה. אנחנו במצב יחסית טוב, עם אינפלציה מדודה לאורך התקופה שמתייצבת בתוך היעד. הכלכלה הישראלית עם פעילות ערה. זה הישג. זה הישג שאני בצניעות אגיד שחלק גדול ממנו הוא בזכות מדיניות שלא הייתי מכנה שמרנית, אלא  זהירה שקולה ופתוחה".

אנחנו בריבית ריאלית של 2%, הרבה מעבר למה שצריך. היה מרווח ביטחון גדול להוריד מעט את הריבית עוד קודם.

"המחיר על טעות גדול מאוד, רק שתנאי המשק הבשילו להפחתה של הריבית עשינו זאת ונמשיך לפעול בכפוף להתפתחויות. אנחנו רואים כעת את האינפלציה מתמתנת ועומדת ביעד, אננו רואים את הייסוף, ואת  ההתבססות של האינפלציה ביעד, וזה הוביל אותנו להחלטה".

בפעם הקודמת התנאים היו די קרובים.  

"היו תנאים שונים, דובר אז על כניסה בעצימות גדולה לעזה". 


הביקושים גבוהים 

פרופ' ירון מדבר עדיין על אי וודאות כלכלית, אבל נמוכה מבעבר. על פעילות ערה במשק, על שוק עבודה חזק וביקושים גדולים שמורגשים גם בכרטיסי האשראי. הביקושים האלו מצד אחד מרשימים, מצד שני הם "גול עצמי" לציבור הלווה (לרבות בעלי הדירות עם משכנתאות) כי הם מניעים את האינפלציה והדבר שהכי מפחיד את בנק ישראל בדומה לבנקים מרכזיים בעולם - הוא אינפלציה. אינפלציה שוחקת את הכסף, את ההון של הציבור. היא מס גדול בדלת האחורית והנשק הכי חזק נגדה הוא הריבית.    

לנגיד יש את כלי הריבית, לצד כלים נוספים (פעילות בשוק המט"ח, הדפסת כסף) כדי לאזן את הכלכלה. זה "משחק" עדין. הורדת את הריבית מוקדם מדי, האינפלציה יכולה לברוח למעלה, ואז המלחמה באינפלציה תהפוך לקשה יותר. בזבזת תחמושת ולא פגעת. הנגיד ירה רק כאשר ראה את המטרה בבירור. אין מקום לפספוסים, אבל כלכלה זה לא מדע מדויק. קחו שני כלכלנים מדופלמים וסיכוי טוב שהם יחשבו אחרת לגבי רוב הסוגיות הכלכליות. מעבר לכך, יש הרבה נעלמים ותלות בגורמים חיצוניים רבים ויש את הפסיכולוגיה. כלכלה, תרצו או לא היא חלק ממדעי ההתנהגות. אנשים קונים בגדים כי יש להם מצב רוח טוב, או כי הם רוצים ללכת לעבודה עם הבגד הזה. זה לא בהכרח קשור לשאלה אם יש להם כסף בחשבון או שזה משולם בתשלומים. אנשים בסיום מלחמה יגבירו ביקושים גם אם הם לא במצב מדהים, גם כי ההורים ירצו לפנק את הילדים על התקופה הקשה.

פרופ' אמיר ירון (רשתות)פרופ' אמיר ירון (רשתות)
דבר הנגיד

פרופ' אמיר ירון: "המצב הכלכלי הוא הישג ובצניעות - חלק גדול נובע מהמדיניות שלנו"

אולי היית שמרן מדי? "זאת מחמאה"; היה מרווח גדול. הריבית הריאלית היא 2%. למה היא לא ירדה בעבר? "המחיר על טעות הוא גדול מאוד. עכשיו הבשילו התנאים"; מה המסר של הנגיד קדימה ואיפה תהיה הריבית עוד שנה?

אבישי עובדיה |

בנק ישראל הפחית היום את הריבית ב-0.25% ל-4.25%. גם אנחנו אומרים "הגיע הזמן", גם אנחנו חושבים שזה היה צריך להיות לפני חודשים. אבל בנק ישראל הוא הקובע וכל החלטה שהוא מקבל עוברת דיונים רבים, ניתוחים רבים וסיעורי מוחות. אפשר שלא להסכים עם ההחלטות, אבל הן מקצועיות. בשיחה עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל "הטחנו" בו שאולי הוא "שמרן מדי ביחס להפחתת הריבית". 

"אני לוקח את זה כמחמאה", משיב, פרופ' ירון, "מדינות שעברו מלחמות מצאו את עצמן במצב כלכלי קשה. היו מצבים של היפר אינפלציה ופגיעה מהותית בכלכלה. אנחנו במצב יחסית טוב, עם אינפלציה מדודה לאורך התקופה שמתייצבת בתוך היעד. הכלכלה הישראלית עם פעילות ערה. זה הישג. זה הישג שאני בצניעות אגיד שחלק גדול ממנו הוא בזכות מדיניות שלא הייתי מכנה שמרנית, אלא  זהירה שקולה ופתוחה".

אנחנו בריבית ריאלית של 2%, הרבה מעבר למה שצריך. היה מרווח ביטחון גדול להוריד מעט את הריבית עוד קודם.

"המחיר על טעות גדול מאוד, רק שתנאי המשק הבשילו להפחתה של הריבית עשינו זאת ונמשיך לפעול בכפוף להתפתחויות. אנחנו רואים כעת את האינפלציה מתמתנת ועומדת ביעד, אננו רואים את הייסוף, ואת  ההתבססות של האינפלציה ביעד, וזה הוביל אותנו להחלטה".

בפעם הקודמת התנאים היו די קרובים.  

"היו תנאים שונים, דובר אז על כניסה בעצימות גדולה לעזה". 


הביקושים גבוהים 

פרופ' ירון מדבר עדיין על אי וודאות כלכלית, אבל נמוכה מבעבר. על פעילות ערה במשק, על שוק עבודה חזק וביקושים גדולים שמורגשים גם בכרטיסי האשראי. הביקושים האלו מצד אחד מרשימים, מצד שני הם "גול עצמי" לציבור הלווה (לרבות בעלי הדירות עם משכנתאות) כי הם מניעים את האינפלציה והדבר שהכי מפחיד את בנק ישראל בדומה לבנקים מרכזיים בעולם - הוא אינפלציה. אינפלציה שוחקת את הכסף, את ההון של הציבור. היא מס גדול בדלת האחורית והנשק הכי חזק נגדה הוא הריבית.    

לנגיד יש את כלי הריבית, לצד כלים נוספים (פעילות בשוק המט"ח, הדפסת כסף) כדי לאזן את הכלכלה. זה "משחק" עדין. הורדת את הריבית מוקדם מדי, האינפלציה יכולה לברוח למעלה, ואז המלחמה באינפלציה תהפוך לקשה יותר. בזבזת תחמושת ולא פגעת. הנגיד ירה רק כאשר ראה את המטרה בבירור. אין מקום לפספוסים, אבל כלכלה זה לא מדע מדויק. קחו שני כלכלנים מדופלמים וסיכוי טוב שהם יחשבו אחרת לגבי רוב הסוגיות הכלכליות. מעבר לכך, יש הרבה נעלמים ותלות בגורמים חיצוניים רבים ויש את הפסיכולוגיה. כלכלה, תרצו או לא היא חלק ממדעי ההתנהגות. אנשים קונים בגדים כי יש להם מצב רוח טוב, או כי הם רוצים ללכת לעבודה עם הבגד הזה. זה לא בהכרח קשור לשאלה אם יש להם כסף בחשבון או שזה משולם בתשלומים. אנשים בסיום מלחמה יגבירו ביקושים גם אם הם לא במצב מדהים, גם כי ההורים ירצו לפנק את הילדים על התקופה הקשה.