אין חברה שמסמלת את הקפיטאליזם האמריקאי יותר מג'נרל אלקטריק (GE). יש כמה וכמה חברות שגם הן "אמריקאנה כחול-אדום" אבל GE נושאת את הדגל.

העובדה היא שלמרות ש-GE נשארה ותמיד תישאר חברה אמריקאית, חלק הולך וגדל של הפעילות שלה כבר לא (ולא רק למטרות של עלות/תועלת). GE הודיעה שבקרוב תעביר ללונדון את חטיבת הכספים שלה, שעיסוקה במתן הלוואות. זו החטיבה השנייה שעוברת ללונדון לאחר שהחטיבה הרפואית הענקית כבר הועברה לשם ב-2004.

שנת 2007 היא השנה הראשונה בתולדותיה של החברה שבה ההכנסות מחוץ לארה"ב עולות על ההכנסות בתוך ארה"ב. החברה מפעילה 3 מרכזי מחקר גדולים במינכן, שנחאי ובאנגאלור והחטיבה הרווחית ביותר שלה, חטיבת התשתיות כבר פועלת מאירופה מספר שנים. ג'פרי אימאלט, היו"ר, סיפר השבוע לכתב הניו יורק טיימס שכבר ב 2001 פנו איליו מנהלי חטיבות רבים בבקשה להטות את מרכזי הפעילות לאירופה ולמזרח.

"החברה לעולם לא תהפוך גלובלית אמיתית", אמרו לי המנהלים, מספר אימאלט, "אם לא נתבסס במרכזים גלובליים שמחוץ לארה"ב. אין יותר שוק אמריקאי לג'נרל מוטורס, רק גלובלי. משך שנים לאחר מכן, בכל פעם שהבקשות הללו חזרו הגבתי שזו שטות גמורה ויקרה מאוד וב-2004, כאשר רכשנו את אמרשהיים, עשיתי בדיקה מעמיקה והבנתי שהם צדקו כל הזמן ואו אז העברתי את מרכז חטיבת הבריאות לאנגליה".

אימאלט, כצעד לגלובליזציה של GE, שינה את כל המערכת החינוכית המפורסמת של GE למערכת גלובלית, "המנהל העתידי של GE צריך לדעת איך להשתלב בחברת זרים, איך לכבד אותם כאילו היו אמריקאים וללמוד מנהגיהם". כריסטופר בארטלט, פרופסור למינהל בהארווארד הוציא לאחרונה עבודת מחקר על השינויים הגלובליים ב GE, "מקרה יוצא דופן של התאמה למציאות המתפתחת", הוא קובע.

אפילו כנסים חטיבתיים של GE נערכים היום במקומות שונים בעולם. מחלקת האוטומציה למשל, שמרכזה בעיר אירי שבפנסילבניה, תעשה השנה את הכנס השנתי שלה בעיר סורנטו באיטליה. האם ההוצאות של GE גדלות בשל המעברים הללו? "לא רק שלא, בסדרי הגודל של הוצאות הטיסה של GE ב 2007 קטנו משמעותית, הגיאוגרפיה משפיעה". פרופסור נואל טישי, מומחה לניהול מאוניברסיטת מישיגאן כותב, בעבודה על הניהול המשתנה ב GE, " ג'ף (אימאלט) הבין שמרכז הפעילות השתנה ולכן הוא משנה. היכולת לשנות מהר היא חלק מהמנטאליות העסקית האמריקאית ותמיד GE הובילה בתחום הזה".

אבל GE אינה היחידה שאצלה ההכנסות הגלובליות עברו את אלו מארה"ב. כ- 65% מההכנסות של IBM באות מחוץ לארה"ב ודומה המצב ברוב חברות הענק האמריקאיות. "100 שנה לפחות היו כל מנהלי היחידות ב GE אמריקאים", אמר ג'ון לינץ', מנהל כוח אדם ב GE לניו יורק טיימס, "בסוף המאה שעברה הגענו לכ % 20 מהמנהלים שאינם אמריקאים והיום זה כחצי-חצי. GE מחנכת את מנהליה להיות גלובליים".

מזה מאה שנה ויותר GE היא עמוד האש שהולך לפני המחנה העסקי האמריקאי. והכיוון שהיא מתווה ברור. ב GE, בדיוק כמו בכל החברות הגלובליות המובילות, כבר ממזמן הפסיקו להתייחס לשווקים לאומיים והם רואים לפניהם שוק אחד של 6.5 מיליארד צרכנים.

הספור הזה חשוב לכל אותם משקיעים שעדיין לא השתכנעו מקמפיין התקשורת שאו-טו-טו אנחנו מוטלים לבירא-עמיקתא של משבר כלכלי ומאמינים, כמונו, שנוצרות הזדמנויות השקעה.

נכון, גרינשפאן, בארנאנקי ואפילו פולסון מדברים על שנה קשה בכלכלה האמריקאית וגרינשפאן אפילו מדבר על מיתון אפשרי (הוא אמור לדעת שהרי הוא זה שהכין את הקרקע למצב הנוכחי). ישנה טענה מעניינת בקשר לנימה הפסימית שמשמיעים הקברניטים. טוענים שהקברניטים מעוניינים בהרגעת תחום האשראי וכיוון שהריבית במגמת ירידה הם אינם מעוניינים ששוב יתחילו לקחת הלוואות בפראות ולכן המוזיקה הפסימית שהם מזמרים. בארץ כמו ארה"ב, שם אפילו הטעות נעשית במחשבה תחילה, צריך לקחת דברים כאלו ברצינות.

האינטגרציה של החברות האמריקאיות לתוך הכלכלה הגלובלית, כפי שהראנו במקרה של GE, יוצרת למעשה מצב, בארה"ב, שבו המשך הצמיחה בארצות כמו סין, הודו, ברזיל או רוסיה מושך בעקיפין (באמצעות החברות האמריקאיות) גם את הכלכלה האמריקאית. מה שאנחנו מנסים לומר הוא שהתהליך הכלכלי הגלובלי יצר מערכת סימביוטית בין ארה"ב לשאר העולם. כרגע המערכת הסימביוטית הזו טיפה דפוקה. מדובר בפרח יחיד, ארה"ב, ובהמון דבורים (סין, יפן, ברזיל, הודו ושאר הארצות הצומחות). כרגע הדבורים חיות מהצוף שמספק הפרח אבל האבקה שנדבקת לרגלי הדבורה מתפזרת בכל המקומות לשם היא מגיעה. מכאן תמשיכו לבד.

בכתבה של פלויד נוריס, בכיר הכתבים הפיננסיים של הניו יורק טיימס, תחת הכותרת, "הרגשת הצרכן, לא הכל חשוך כל כך", מסביר נוריס שאם מעיינים במדדי בטחון הצרכן האמריקאי ובמדדי הציפיות למצב העסקים בארה"ב התמונה שמתקבלת אינה כה מפחידה כפי שהתקשורת מעבירה.

רוב הנשאלים עדיין מאמין שמדובר בהאטה קצרה יחסית ואם זה נכון לא נראה ירידה רצינית בצריכה שם. נבקש מכם גם לעיין בכתבה של הפרופסור מרק פרי, מרצה בכיר, כלכלן ומומחה ניהול מוביל מאוניברסיטת מישיגן שכותב גם באתר הפופולארי www.seekingalpha.com כתבה תחת הכותרת, "אל תקראו את מודעת האבל – כלכלת ארה"ב עדיין בחיים ומרגישה טוב". בכתבה מציג הפרופסור את גרף השינויים במדד התפוקה התעשייתית מאז 1990 (מצורף).