זאקרי אוקסמן: "הנפט נפגע ממהלך של מימוש רווחים"
החוזים העתידים על מחירי הנפט היום ננעלו בירידה של 3% למחיר של 95.09 דולר לחבית, כתוצאה מהתחזקות החששות המשקיעים כי ההאטה הכלכלית בארצות הברית תוביל לירידה בביקושי הנפט הגולמי. כמו כן, גם החוזים העתידים על מחירי הבנזין והנפט (לצורך חימום) נחלשו.
"אני סבור כי מחיר הנפט צנח היום כתוצאה ממהלך של מימוש רווחים", ציין אתמול זאקרי אוקסמן, סוחר בכיר ב- Wisdom Financial כסיבה נוספת וזאת בניגוד להנחה הרווחת , לפיה הרקע הוא התגברות החששות מהאטה כלכלית. "אני משוכנע שמחיר הנפט הגולמי יעלה שוב. כפי הנראה, מחירו עלה במהירות רבה מידי לרמת ה-100 דולר לחבית. נזכיר, כי מחיר הנפט התחזק לרמה של 110.09 דולר לחבית, ביום שלישי שעבר, זאת בעקבות שמלאיי ארצות הברית רשמו את הרמה הנמוכה ביותר בשלוש השנים האחרונות.
בחזית אחרת, נראה כי סוחרי הנפט הקנו חשיבות יתר לדיווחים היום כי, 5 סירות אירניות איימו בתקיפה על ספינות הצי האמריקני. האפיזודה הסתיימה בבריחתם של הסירות האירניות, זאת לאחר שספינות הצי האמריקני החליט לפתוח באש.
עוד היום בשוק הסחורות, החוזים העתידים על מחירי הבנזין למסירה בחודש פברואר השילו 7.1 סנט למחיר של 2.44 דולר לגלון. בנוסף, החוזים העתידים על מחירי הנפט, לצורך חימום, איבדו היום 10.45 סנט למחיר של 2.5790 דולר לגלון.
כמו כן, החוזים העתידים על מחיר הגז הטבעי נחלשו ב-1.1 סנט למחיר של 7.830 למיליון יחידות תרמיות בריטיות. יתרה, מחיר הזהב ננעל היום בירידה של 3.7 דולר למחיר של 862 דולר לאונקיה, כך סימנו החוזים העתידים על מחיר הזהב.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
