מה יעשה הנפט ב- 2008 ?
עליית מחיר הנפט בחודשים האחרונים הכתה את התחזיות הפרועות ביותר של תחילת השנה. רבים חזו כי הנפט יצור פסגה חדשה ביחס לרמות השיא של שנת 2006, אך מעטים סברו כי יגיע כל כך קרוב לתמחור בן שלוש ספרות. יש לציין כי מהלכיו של הנפט בשנה האחרונה היו מהירים יותר ונרחבים יותר ביחס לשנים הקודמות: מחיר הנפט זינק ב-15$ תוך חמישה שבועות ברבעון השלישי וברבעון הרביעי בכ-20$ באותו פרק זמן.
ב-21 לחודש נובמבר האחרון נסחרה חבית נפט ברמות השיא של כל הזמנים מאז החלה להסחר ב NYX ברמה של 99.3$ לחבית מרמת השפל של $50 באמצע ינואר שינוי שכ 100% בקירוב. לבעלי הזיכרון הקצר שביניינו בשנת 2002 ניסחרה חבית הנפט מתחת לרמת ה-20$ . העליה הדרמטית בשער הנפט נבעה משילוב של מספר גורמים עיקריים, החששות מירידות במלאי הנפט בארה"ב לקראת עונת החורף הקרבה, הימצאותו של השטר הירוק ברמות השפל של השנים האחרונות ,נתוני צמיחה מרשימים מכיוונן של המדינות המתפתחות בכלל וסין בפרט ומתיכות גיאופוליטית סביב תוכנית האטום האירנית.
לאחר שכבש את שיא כל הזמנים, איבד הנפט כ-15% מערכו וצלל לרמה של 85.8$ תוך שבועיים, משכשל בפרצת הרמה הפסיכולוגית של 100$ לחבית. לאחר צלילה זאת, גילה השוק העולמי עצבנות רבה והמסחר המשיך להתאפיין בתנודתיות גבוהה.
בחודשים האחרונים אנו חובים תנודתיות בכלל השווקים הפיננסים הנובעת מקושי בהערכת השפעותיו של משבר שוק המשכנתאות המשני בארה"ב וחומרתו של מחנק האשראי. הבנקים המרכזיים ובראשם הפדרל ריזרב נקטו מספר צעדים בכדי להגדיל את הנזילות בשווקי האשראי ולהניע את השווקים קדימה, אולם, לא מנעו את עידכון תחזיות הצמיחה לשנת 2008 מטה. החשש מפני האטה כלכלית בארה"ב, הצורכת כרבע מכלל כמות הנפט המיוצרת בעולם, אשר תגרור האטה בכלכלה הגלובלית ותוביל לצניחה בביקושים לנפט היוותה את הסיבה העיקרית לירידות האחרונות.
מתיחות גיאופוליטית מתמשכת במזרח התיכון הכוללת את תוכנית הגרעין באיראן ,שקיעתה של ארה"ב בבוץ הערקי וכמובן הסכסוך הישראלי פלשתינאי לא נותנים גם הם מנוח לסוחרי הנפט. חרחורי מלחמה או פעולה צבאית נירחבת מעלים חששות בנוגע לאספקת הנפט הסדירה מכיוון יצרניות הנפט הגדולות כדוגמאת איראן אשר עשויה לנסות ולפגוע בערב הסעודית בעלת בריתה של ארה"ב. ערב הסעודית ואיראן ניצבות ברשימת חמש יצרניות הנפט הגדולות בעולם. זליגה של משבר צבאי למדינות ערב נוספות עשויה לפגוע משמעותית בהספקה הסדירה של הזהב השחור ולהזניק את מחירו מעלה.
הלאמת שדות הנפט של החברות הזרות בוונצואלה חלפה מבלי לגרום זעזועים חריגים. בהינתן אופיו הביריוני של הוגו שבס נשיא וונצואלה אנו עוד צפויים להפתעות. יש לציין כי מדינות כדוגמת איראן וונצואלה מצליחות לממן את משא התעמולה שלהן כנגד ארה"ב בזכות מחירי הנפט הגבוהים אשר מהווים חלק ניכבד מהכנסות מדינותיהם.
מהם הגורמים הצפויים להשפיע על מחיר הנפט בשנת 2008?
אחד מהפרמטרים המשפיעים ביותר על מחיר הנפט בשנת 2008 הינו שיעור צמיחתן של המדינות המתפתחות ובראשן סין והודו. בהינתן המשך הגידול בצריכת האנרגיה ובבקושים לנפט יתקשו התשתיות המיושנות של מדינות היצוא העיקריות, אשר על פי ההערכות מצויות בקצה גבול יכולת היצור, לעמוד בביקושים הגואים.בהינתן ארועי האקלים החריגים של השנים האחרונות, חורף קשה מהממוצע במדינות המערב עשוי גם הוא לדחוף את מחירי הנפט מעלה. שער הדולר מהווה גורם משמעותי נוסף ובמידה ויחזור להיחלש, עשויות היצואניות, לדחוף את מחירי הנפט מעלה, בכדי לקזז את ההפסדים שייווצרו מהשחיקה בערכו הריאלי.
ארגון אופ"ק, האחראי על כ 45% בקירוב מסה"כ היצור העולמי של הנפט וחלקו במסחר עומד על 54%, מודע לכך שמחיר גבוהה מדי עשוי להפחית את הביקוש כתוצאה מהפיכת שימוש באנרגיות אלטרנטיבות לכדאיות פיתוחים של אנרגיות חלופיות צוברים תנופה והופכים פרקטיים יותר מיום ליום וכן גם היעול בשימוש בנפט. כמו כן,במידה וגם המדינות המתפתחות ובראשן סין והודו יורידו הילוך אנו צפויים לראות את הנסיגה במחירי הנפט צוברת תאוצה. גם פיתרון מפתיע לאחד מהמשברים במזרח התיכון יסייע להורדת סף המתיחות בשוק הנפט וללחוץ את מחירו מטה.
בנק ישראל: בנק מזרחי טפחות הוא הכי יקר בהלוואות ומשכנתאות
ההלוואות הכי יקרות בבנק מזרחי טפחות; מי הזול במערכת, ועל ההבדל בין ממוצע לחציון ומה הריבית הסבירה על ההלוואות?
השוואה פשוטה בין הריביות שגובים חמשת הבנקים הגדולים בישראל מראה פערים עצומים בין הבנקים, ומתבלט לרעה בנק מזרחי טפחות. כך עולה מהנתונים האחרונים של בנק ישראל וכך גם עלה לאורך כל התקופה האחרונה. בנק מזרחי טפחות הוא הכי גרוע ללווים, הכי גרוע ללוקחי המשכנתאות (ריבית המשכנתא ירדה, עוד לפני החלטת הנגיד)ומסתבר שהוא גם לא בולט במיוחד לחוסכים (ריבית על הפיקדונות נמוכה).
מנתוני בנק ישראל עולה כי הריבית החציונית ללקוחות הבנק היא 11.3%. כלומר, מחצית ממהלווים מקבלים הלוואה בריבית גבוהה יותר ומחצית מתחת לריבית הזו. זו ריבית גבוהה במיוחד, כשבנק הפועלים השני במערכת ביוקר הריביות מספק ללקוחות שלו הלוואה חציונית ב-10.36%. שלושת הבנקים האחרים (לאומי, דיסקונט, הבינלאומי) בריבית חציונית של 8% פלוס.
ההפרש בריביות יכול לנבוע מרמת סיכון שונה של הלקוחות. ככל שהלקוחות "מסוכנים" יותר, כלומר יכולת החזר החוב שלהם מוטלת יותר בספק, אז הבנק ייקח פרמיית סיכון, כלומר ריבית גבוהה יותר. אבל, במספרים גדולים, צפוי (לא בטוח) שהמדגם של האוכלוסייה בין הבנקים די קרוב אחד לשני. כלומר שהסיכון של הלקוחות במזרחי טפחות, פועלים, לאומי, דיסקונט והבינלאומי די קרוב. יש גופים שפועלים במגזרים מסוימים, נראה שמרכנתיל של דיסקונט למשל פועל יותר במגזר הערבי והחרדי. גם מזרחי טפחות פועל במגר החרדי ודתי יותר מאשר אחרים, ועדיין, הסיכון הכולל, גם בשל גודל המדגם, צריך להיות דומה.
אם מסתכלים על הממוצע, ולא על החציון, התמונה נשארת דומה, וגם בחיתוך הזה מזרחי מוביל לרעה עם ריבית של 9.41%. מדובר על אחוז מעל דיסקונט הנמוך במערכת, שממוצע הריבית על ההלוואות שלו עומד על 8.41%. גם בממוצעים, הריבית של בנק הפועלים גבוהה ביחס לשער, עם 9.23% ממוצע. ההפרשים בין בנק לאומי, הבינלאומי ודיסקונט הם נמוכים יחסית, ועומדים על כ-0.4%.
- פועלים עם תשואה להון של 16.7% ורווח נקי של 2.5 מיליארד שקל
- בנק לאומי הרוויח 2.6 מיליארד שקל ברבעון, התשואה 16.2% על ההון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הריבית הממוצעת שונה מהחציון בכך שהיא סוכמת את הממוצע הפשוט של ההלוואות. לוקחים את כל הריביות לפי המשקל של ההלוואות שנקבע על פי סכומי ההלוואות ומקבלים ריבית ממוצעת. במזרחי טפחות היו כנראה לווים גדולים שקיבלו (מן הסתם) הלוואה בריביות נמוכות ולכן הממוצע ירד, אם כי הוא כאמור גבוה מיתר הבנקים.
למעשה,
פרופ צבי אקשטיין (אורן שלו)"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.
