בעולם העסקי, כמו גם בעולם הטכנולוגי, יש חברות שהתדמית הכוללת שלהם היא טובה או פחות טובה. יש חברות, שנחשבות למובילות ברמה הטכנולוגית והשיווקית, אבל כולנו אוהבים לשנוא אותן, משל היו השטן שכל בן צלם אנוש חושש ממנו, אבל לא יודע להגדיר ממה. מצד שני יש חברות שלעולם ייחשבו כילד הטוב בסיפור, והן חברות שכולנו נאהב לאהוב. אם עלה בראשכם השם מיקרוסופט, אתם לא לבד. במשך שנים נהנית חברה זו מהוקרה טכנולוגית ומקצועית, מהצדעה לגודלה והשפעתה, אבל זו לעולם תהיה חברה שכולם יאהבו לשנוא. אפשר לומר כמעט שיש לה טאבו על התחושות האלו, והיא מסתדרת עם זה לא רע.

בפועל יש עוד כמה חברות, שרבים אוהבים לשנוא, והן מוגדרות "כשטן:" במובן של פחד וחשש מהן. אחת מהם למשל היא אורקל ולארי אליסון שעומד בראשה. תשאלו את המפתחים של פיפל סופט או סיבל, או את SCO ועוד שורה ארוכה של שמות, וכולם יענו את אותה התשובה. יש להדגיש, כי מדובר בעיקר בתדמית, שלא בהכרח מגובה בעובדות ובמציאות.

המגזין CIO שעסק בסוגיה זו, נידב עבורכם שמונה סימנים, שאם אתם מזהים אחד מהם או חלילה את כולם אצל חברה מסויימת, תדעו שהיא עומדת להיכנס לרשימת החברות שתאהבו לשנוא. מה תעשו עם התחושה הזו, זה כבר סיפור אחר, אבל כדאי לקרוא, ולנסות לזהות את החברות שמתאימות להגדרה זו.

התכונה הראשונה - יהירות. כותב המאמר ב-CIO, תומאס ווילגום, סבור שאחת הדרכים לזהות סממני שטניות אצל חברה היא עיון בהודעות לעיתונות שהם מוציאים על ידי אגף ה-PR. משפטים כמו "ראה כמה גדולים אנחנו", או "צלצל ותיווכח כמה אנו מוצלחים", מרמזים על תחילת הדרך של תכונת היהירות. אז נכון, בעולם השיווקי יהירות וביטחון עצמי לא מזיקים לאף אחד, אבל כאשר הדבר הופך לשיטה, ובמיוחד כאשר חלק מההודעות לא ממש קשורות למציאות, כדאי לכם להיזהר.

התכונה השנייה - אם אני מפסיד, אז גם אתה. חברות שאוהבים לשנוא אותן דוגלות באידיאולוגיה שרק הן יכולות לנצח והיריב צריך לעולם להפסיד, או בכיוון אחר, אם אני לא אנצח אז גם אתה לא. בקיצור אלו הן חברות שהמתודולוגיה של Win Win כלל אינה שגורה בפיהן.

התכונה השלישית - אתה מבלה בבתי המשפט במקום בשוק. בהמשך לטיפ השני, חברות שרוצות לפגוע במתחרותיהן, גוררות אותן חדשות לבקרים לבתי המשפט. פתאום אתה מגלה שאתה מבלה יותר זמן בין כתלי בית המשפט מאשר בתחרות בשוק, ולא משנה בכלל אם אתה אשם או לא. מישהו דואג לגרור אותך לשם. הלקוחות לא אוהבים את זה, בלשון המעטה, אלא אם כן, יש לך עילה מוצדקת.

התכונה הרביעית - לא משתפות פעולה עם אף אחד. זה לא בהכרח מתכון לשטניות, אבל יש לא מעט חברות שמתבצרות בדלת אמותיהן. הן לעולם לא תצטרפנה לקואליציה מסויימת, והן סבורות, כי הטכנולוגיה שלהן היא הכי טובה ושל האחרות ממש פסולות. אלו הן חברות שאולי כרגע הן נחשבות לחברות אהובות אבל בהמשך הדרך הן עלולות להדרדר אל הצד הלא אהוב. אפשר כמובן למדוד את הטיפ הזה בעזרת הסרגל של עולם הקוד הפתוח ולראות אילו חברות מנסות להשפיע עליו ואיזה חברות מתחמקות ממנו.

תכונה חמישית - לא זוכרות מי משלם את שכרן. חברות שנמצאות על מסלול השטניות הן חברות שלא מתיחסות יפה ללקוח ולא נותנות לו כבוד, או במילים פחות יפות משתינות עליו בקשת ושוכחות מי הבוס האמיתי, מי מפרנס אותן ומי בעצם, משלם את המשכורת העובדים. סממן מאוד לא בריא בחברות.

תכונה שישית - אינך מודע לזה שכולם גונבים ממך. כאן צריך לבדוק עד כמה חברה עושה שימוש מושכל בהגנה המשפטית שיש לה. מצד אחד נאמר שלא צריך לרוץ לבתי משפט, אבל מצד שני אין זה סימן טוב, כשחברות שברור לכולם שהן מותקפות, או שגונבים מהם רעיונות ולא עושות כלום להגנתן. זה סימן שהן לא יודעות להגן על הקניין הרוחני שלה ואם יש לך מניות בחברה כזו, אתה בטח לא תאהב אותה.

תכונה שביעית - קורבן לשמועות. חברה שיש סיכוי שלא יאהבו אותה היא חברה שמנהלה שוכר יחצ"נית, שמארגנת לו ראיון בניו יורק טיימס אבל מזהירה אותו שלא ידבר עם עיתונאי אחר מוולסטריט, כי הוא שואל שאלות קשות מדי. מהר מאוד הוא ימצא את עצמו מותקף על ידי עיתונאים אחרים שישאלו אותו שאלות שונות, והוא יתחיל יותר מדי להכחיש או להשמיץ את אותו עיתונאי. שום דבר טוב לא ייצא מזה.

תכונה שמינית - גדול מדי זה לא טוב. החברה מצליחה. יותר מדי. הרבה כסף בקופה. החברה גדולה מדי לממדי הסקטור שבו היא חיה, בפרט אם זה סקטור ציבורי. הציבור לא יאהב אותה. אוהבים לשנוא את העשירים ביותר והמצליחים. זה דרכו של עולם.

אז עכשיו קחו את שמונה הסימנים והתחילו ליישם אותם על גבי חברות שאתם מכירים. סיימתם? נשמח לשמוע.