איך לזהות את החברה שתאהבו לשנוא
בעולם העסקי, כמו גם בעולם הטכנולוגי, יש חברות שהתדמית הכוללת שלהם היא טובה או פחות טובה. יש חברות, שנחשבות למובילות ברמה הטכנולוגית והשיווקית, אבל כולנו אוהבים לשנוא אותן, משל היו השטן שכל בן צלם אנוש חושש ממנו, אבל לא יודע להגדיר ממה. מצד שני יש חברות שלעולם ייחשבו כילד הטוב בסיפור, והן חברות שכולנו נאהב לאהוב. אם עלה בראשכם השם מיקרוסופט, אתם לא לבד. במשך שנים נהנית חברה זו מהוקרה טכנולוגית ומקצועית, מהצדעה לגודלה והשפעתה, אבל זו לעולם תהיה חברה שכולם יאהבו לשנוא. אפשר לומר כמעט שיש לה טאבו על התחושות האלו, והיא מסתדרת עם זה לא רע.
בפועל יש עוד כמה חברות, שרבים אוהבים לשנוא, והן מוגדרות "כשטן:" במובן של פחד וחשש מהן. אחת מהם למשל היא אורקל ולארי אליסון שעומד בראשה. תשאלו את המפתחים של פיפל סופט או סיבל, או את SCO ועוד שורה ארוכה של שמות, וכולם יענו את אותה התשובה. יש להדגיש, כי מדובר בעיקר בתדמית, שלא בהכרח מגובה בעובדות ובמציאות.
המגזין CIO שעסק בסוגיה זו, נידב עבורכם שמונה סימנים, שאם אתם מזהים אחד מהם או חלילה את כולם אצל חברה מסויימת, תדעו שהיא עומדת להיכנס לרשימת החברות שתאהבו לשנוא. מה תעשו עם התחושה הזו, זה כבר סיפור אחר, אבל כדאי לקרוא, ולנסות לזהות את החברות שמתאימות להגדרה זו.
התכונה הראשונה - יהירות. כותב המאמר ב-CIO, תומאס ווילגום, סבור שאחת הדרכים לזהות סממני שטניות אצל חברה היא עיון בהודעות לעיתונות שהם מוציאים על ידי אגף ה-PR. משפטים כמו "ראה כמה גדולים אנחנו", או "צלצל ותיווכח כמה אנו מוצלחים", מרמזים על תחילת הדרך של תכונת היהירות. אז נכון, בעולם השיווקי יהירות וביטחון עצמי לא מזיקים לאף אחד, אבל כאשר הדבר הופך לשיטה, ובמיוחד כאשר חלק מההודעות לא ממש קשורות למציאות, כדאי לכם להיזהר.
התכונה השנייה - אם אני מפסיד, אז גם אתה. חברות שאוהבים לשנוא אותן דוגלות באידיאולוגיה שרק הן יכולות לנצח והיריב צריך לעולם להפסיד, או בכיוון אחר, אם אני לא אנצח אז גם אתה לא. בקיצור אלו הן חברות שהמתודולוגיה של Win Win כלל אינה שגורה בפיהן.
התכונה השלישית - אתה מבלה בבתי המשפט במקום בשוק. בהמשך לטיפ השני, חברות שרוצות לפגוע במתחרותיהן, גוררות אותן חדשות לבקרים לבתי המשפט. פתאום אתה מגלה שאתה מבלה יותר זמן בין כתלי בית המשפט מאשר בתחרות בשוק, ולא משנה בכלל אם אתה אשם או לא. מישהו דואג לגרור אותך לשם. הלקוחות לא אוהבים את זה, בלשון המעטה, אלא אם כן, יש לך עילה מוצדקת.
התכונה הרביעית - לא משתפות פעולה עם אף אחד. זה לא בהכרח מתכון לשטניות, אבל יש לא מעט חברות שמתבצרות בדלת אמותיהן. הן לעולם לא תצטרפנה לקואליציה מסויימת, והן סבורות, כי הטכנולוגיה שלהן היא הכי טובה ושל האחרות ממש פסולות. אלו הן חברות שאולי כרגע הן נחשבות לחברות אהובות אבל בהמשך הדרך הן עלולות להדרדר אל הצד הלא אהוב. אפשר כמובן למדוד את הטיפ הזה בעזרת הסרגל של עולם הקוד הפתוח ולראות אילו חברות מנסות להשפיע עליו ואיזה חברות מתחמקות ממנו.
תכונה חמישית - לא זוכרות מי משלם את שכרן. חברות שנמצאות על מסלול השטניות הן חברות שלא מתיחסות יפה ללקוח ולא נותנות לו כבוד, או במילים פחות יפות משתינות עליו בקשת ושוכחות מי הבוס האמיתי, מי מפרנס אותן ומי בעצם, משלם את המשכורת העובדים. סממן מאוד לא בריא בחברות.
תכונה שישית - אינך מודע לזה שכולם גונבים ממך. כאן צריך לבדוק עד כמה חברה עושה שימוש מושכל בהגנה המשפטית שיש לה. מצד אחד נאמר שלא צריך לרוץ לבתי משפט, אבל מצד שני אין זה סימן טוב, כשחברות שברור לכולם שהן מותקפות, או שגונבים מהם רעיונות ולא עושות כלום להגנתן. זה סימן שהן לא יודעות להגן על הקניין הרוחני שלה ואם יש לך מניות בחברה כזו, אתה בטח לא תאהב אותה.
תכונה שביעית - קורבן לשמועות. חברה שיש סיכוי שלא יאהבו אותה היא חברה שמנהלה שוכר יחצ"נית, שמארגנת לו ראיון בניו יורק טיימס אבל מזהירה אותו שלא ידבר עם עיתונאי אחר מוולסטריט, כי הוא שואל שאלות קשות מדי. מהר מאוד הוא ימצא את עצמו מותקף על ידי עיתונאים אחרים שישאלו אותו שאלות שונות, והוא יתחיל יותר מדי להכחיש או להשמיץ את אותו עיתונאי. שום דבר טוב לא ייצא מזה.
תכונה שמינית - גדול מדי זה לא טוב. החברה מצליחה. יותר מדי. הרבה כסף בקופה. החברה גדולה מדי לממדי הסקטור שבו היא חיה, בפרט אם זה סקטור ציבורי. הציבור לא יאהב אותה. אוהבים לשנוא את העשירים ביותר והמצליחים. זה דרכו של עולם.
אז עכשיו קחו את שמונה הסימנים והתחילו ליישם אותם על גבי חברות שאתם מכירים. סיימתם? נשמח לשמוע.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
יו"ר ועד אל על נגד רגב: "מהלך שירסק את התעופה הישראלית"
שרון בן יצחק יצא נגד כוונת שרת התחבורה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו קוסט וויז אייר, שיהיה בנתב"ג ויכלול צוותים ישראליים. לדבריו, "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור"
יו"ר ועד עובדי אל על, שרון בן יצחק, יוצא במתקפה חריפה על שרת התחבורה מירי רגב, בעקבות היוזמה שלה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו-קוסט ההונגרית וויז אייר. לדבריו, מדובר בצעד פופוליסטי וחסר אחריות שעלול להמיט פגיעה קשה על ענף התעופה המקומי.
בשלב זה, קבעה רגב כבר שיחות עם מנכ"ל וויז אייר והיא בוחנת את הקמת הבסיס בנמל התעופה בן‑גוריון. המהלך הוגדר על ידה כ"מהלך שובר שוק", שבמרכזו הקמת בסיס של ממש, שיכלול מטוסים ויכלול צוותים ישראליים, כולל טייסים ודיילים. לדברי רגב, התוכנית צפויה להוביל לירידה משמעותית במחירי הכרטיסים, להתרחבות היצע היעדים הבינלאומיים - בין היתר להודו, מרוקו ואף מזרח הרחוק - ולתחרות מוגברת בשוק המקומי. כתנאי למהלך, השרה דרשה שוויז אייר תתחייב להמשיך ולהפעיל טיסות גם בעתות חירום, כפי שנדרש מחברות תעופה ישראליות - מה שיכול לשפר את הקיימות והרציפות התעופתית במצבי סיכון. בשבועות האחרונים התקיימו דיונים אינטנסיביים במשרד התחבורה, בהם השתתפו אנשי מקצוע, רשות שדות התעופה והרשות לתעופה אזרחית. למרות התנגדויות נחרצות מצד גורמי רגולציה וכמה חברות תעופה ישראליות, הוחלט להמשיך ולמקד את המהלך, ולבצע עבודת מטה שתבחן לעומק את ההשלכות הכלכליות והרגולטוריות. המשרד אף הנחה לקדם פגישה עם הנהלת וויז אייר העולמית בהקדם.
בן יצחק טוען כי משרד התחבורה "זורע חול בעיני הציבור" כשהוא מציג את המהלך כפתרון להורדת מחירי הטיסות. לדבריו, גם אם השרה מבטיחה כרטיסי טיסה זולים - בפועל המחירים לא יירדו. במקום להתמודד עם הבעיה האמיתית, שהיא סירובן של חברות זרות רבות לשוב ולטוס לישראל מזה שנה וחצי בעקבות המצב הביטחוני, בוחרת רגב לקדם מהלך שעלול להחליש עוד יותר את חברות התעופה הישראליות. הוא הוסף כי הקמת מערך ובסיס קבוע של וויז אייר בישראל יוצרת אפליה ברורה מול החברות המקומיות, שכן החברה הזרה לא תחויב באותם כללים רגולטוריים ושיקולי ביטחון. "זהו תקדים מסוכן שאין לו אח ורע בעולם", התריע בן יצחק. "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור".
בן יצחק אף הרחיב את הביקורת מעבר לענף התעופה, ואמר כי מדובר במדרון חלקלק: "אם מאפשרים לחברה זרה לפעול בלי חובות רגולטוריות, מחר זה יכול לקרות גם במערכת הבריאות, בבנקאות ובתחומים נוספים. לפי השיטה הזו, כל עובד ישראלי ניתן להחלפה בעובד זול ממזרח אירופה". בהתייחסו לעבר, הזכיר יו"ר הוועד כי עובדי אל על היו אלה ששמרו על רצף תעופתי בתקופת הקורונה וגם בזמן המלחמה הנוכחית, כשחברות זרות הפסיקו את פעילותן בארץ. "אנחנו הוכחנו שאין לישראל על מי לסמוך מלבד על עצמה", אמר. לסיום, קרא בן יצחק לשרת התחבורה לעצור את המהלך: "אם תתעקש להמשיך בדרך הזו - היא תיזכר לדיראון עולם כמי שפגעה במו ידיה בתעופה הישראלית".
