בעוד זמן לא רב, הרבה לפני ימות המשיח, יתקיים דיאלוג מעין זה, בין עורך דין בעל עניין, לשופט בבית משפט. מהפכת המיחשוב בבתי המשפט בישראל החלה בשקט, מבלי שאיש התכוון לכך. היא החלה בתקופה שבה כל מערכת המשפט בישראל - השופטים ובתי המשפט עצמם - נמצאים בראש הכותרות. אם זה בגלל שר משפטים לשעבר שהורשע במעשה מגונה, אם זה בגלל מינוי מעורר מחלוקת של שר משפטים חדש ואם בשל מסע הצלב הממוקד והבלתי פוסק של גורמים המזוהים כמתנגדים לבית המשפט, ליועץ המשפטי ולמערכת שלטון החוק בכלל.

היה זה רק סמלי, שאת הביקור בבית משפט השלום בהרצליה, שם החל הפיילוט הראשון של מערכת "נט המשפט", ערכנו ביום שבו מונה פרופסור דניאל פרידמן לשר המשפטים. כעבור כמה ימים נמסר כי מקורבו, השופט לשעבר ומנהל בתי המשפט לשעבר, בועז אוקון, ימונה לתפקיד מנכ"ל המשרד.

אוקון הוא אחד האייקונים היותר מרכזיים בסיפור הזה, של מיחשוב בתי המשפט. עוד בתפקידו הקודם בבית המשפט העליון, לצידו של הנשיא פרופ' אהרון ברק, רתם עצמו אוקון למשימה שהיא בגדר הגשמת חזון: חילוץ מערכת המשפט מהבוץ העמוק בו היא שרויה. הבוץ היה מאופיין בעומס בלתי רגיל של תיקים (מיליון תיקים חדשים בשנה), שגורם לקריסת שופטים בעבודתם. מן הסתם, הדבר הקרין על התדמית של איכות שיפוט, והיווה את הבסיס לחוסר השביעות הרצון הכללית משלטון החוק בישראל.

החוליה המקשרת

אוקון היה החוליה המקשרת בין הטכנולוגיה, שיוצגה על ידי הספקים שעבדו על הפרויקט, לבין הלקוחות - שכוללים מגוון רחב ביותר של אוכלוסיות, שלא ממש מחוברות ביניהן. החל מפקיד העזר בבית המשפט, שבלעדיו שום משפט לא יכול להתקיים, וכלה בשופט הבכיר, שצריך לתת את הפסיקה לאחר קריאה של עשרות עמודים, מסמכים ותיקים. אוקון עמד בפני שופטים, שלא כולם עשויים מיקשה אחת. הוא היה צריך להסביר, לשכנע, להראות כמה זה חשוב. הוא לא היה לבד. הוא בא בשם הסמכות, בשם הנהלת בתי המשפט, בשם שופטים עליונים כמו ברק, שאמרו 'כן לקידמה', שהבינו כבר אז, כי אחת הדרכים לשיפור מעמד החוק בעיני האזרח - היא בעזרת הטכנולוגיה.

מי שיבקר בימים אלו בבית המשפט השלום בהרצליה, יבין מהר מאוד למה היה חשוב להתחיל שם את הפיילוט. השופטת המחוזית, נשיאת בתי משפט השלום בתל אביב (האחראית על בית המשפט בהרצליה) – עדנה בקנשטיין, הציגה בפנינו בגאווה קירות לבנים, מסוידים למשעי. עד לפני כמה חודשים, קירות אלו היו עמוסים במדפים, ועליהם הונחו לעייפה תיקים, שגלשו את המסדרונות ואל הכוכים במבנה הישן והצר הזה.

אם יש תועלת מיידית בפרויקט זה, הרי היא בהיעלמותם בן לילה של אלפי התיקים מבית המשפט - היעלמות שהותירה עוד קצת מקום לזוז במקום הצפוף. בעוד כמה חודשים, במאי השנה, יעבור בית המשפט הזה אל משכנו החדש במקום אחר בעיר, ושם, מבטיחים לנו - לא נראה פיסת נייר.

להוציא את הנייר מבתי משפט, זה בערך כמו לראות מכונית שנוסעת ללא דלק, אלא על חשמל. הניירת - אם כל הביורוקרטיות - היא זו שמניעה במשך עשרות שנים את טחנות הצדק, שעובדות מאוד לאט במדינת ישראל. בעידן של משפטי צמרת - רמון, קצב, רשות המיסים - נשכח האזרח הקטן. אותו אחד שמבקש סעד מבית המשפט, שמישהו חייב לו 10,000 שקלים, והוא חושב פעמיים - אם ללכת לבית המשפט, לבזבז זמן, לעמוד בתורים אינסופיים, למלא טפסים טרחניים ועוד.

עבור אותו אזרח או עורך הדין שמייצג אותו, התהליך יהיה מעתה פשוט יותר: קובץ וורד פשוט, מסמכים רלוונטיים, וכתב התביעה שכבר נכנס למערכת, יכנס ללופ של התורים אצל השופט (המערכת מנתבת באופן אוטומטי את התור לשופטים) ובפעם הבאה שהוא יגיע לבית המשפט, אולי בפעם הראשונה בתיק זה, זה יהיה בדיון עצמו.

אם משכפלים את הנס הטכנולוגי הזה, מבית המשפט בהרצליה לכל בתי המשפט בארץ ולכל תהליכי המשפט בישראל, כולל משפטים מורכבים, כגון משפטים פליליים - הרי שבתוך שנה אנו עשויים להתעורר למציאות חדשה לחלוטין במערכת השיפוט שלנו.

הנושא לא יתפוס כותרות ראשיות. זה לא יביא מרואיינים לתוכניות המשודרות בפריים טיים. אבל זה יהפוך מאות אלפי אנשים שנזקקים לבית המשפט - לקצת יותר רגועים, עם קצת יותר אמון במערכת המשפט.