מי בכלל צריך לצאת מהבית? בישראל מסתבר שכולם רוצים לצאת. בפרט אם אנחנו בתקופה לא שפויה במלחמה. אולי האנשים לא רוצים לצאת מהבית לעבודה, אך את הקניות הם רוצים לראות ולהרגיש. תרבות הקניונים אצלנו חזקה, הקניון נמצא מתחת לבית ואם לא מתחת לבית אז במרחק של מספר רחובות. אימהות מוצאות שם מפלט עם המשפחה שהן צריכות אחר הצהרים להעסיק את הילדים. בחום הכבד של הקיץ הקניון מהווה מפלט מהשמש. אז מדוע חשבו ענקיות הקניונים שעליהם לרוץ ולפתוח קניון וירטואלי?

חלק מהשיבוש במחשבה החל בקורונה. בתקופה בה ההשקעה בדיגיטציה עלתה. כולם אז חשבו שעולם הקניונים נסגר. הם הביטו מעבר לים וראו את קניוני הרפאים בארה"ב מתרבים. הפחד מהאוויר המזהם בחוץ גרם לפרנואידים לחפש את הריגוש בקניות באינטרנט. המצב בו הממשלה סגרה את כל החנויות בין רגע ושלחה את בעליהן להתמודד עם מחזור מכירות אפסי הוביל את כולם לרוץ ולפתוח פעילות מסחר מקוון – אי־קומרס. בפועל על אף שהמכירות זינקו הפעילות בתחום היתה תמיד הפסדית. מאחורי הקלעים של הפעילות, החברות נדרשות להחזיק טכנולוגיה מתקדמת התומכת בניהול המלאי, בלוגיסטיקה, בשביעות רצון הלקוח, בגבייה ובשיווק. החברות התמקדו בצמיחה ,השקיעו סכומי עתק בטכנולוגיה על אף שהפעילות הייתה לא רווחית.

אך הפחד פג, והריגוש לא נותר. ואת הקריסה של התזה ניתן היה להראות עם חברות כמו קוויק  קוויק טכנו שגיסה מהציבור כ-90 מיליון שקל, דיממה למוות בבורסה ונרכשה על ידי אלקטרה צריכה  אלקטרה צריכה 0.5% בשביל להסיט את פוקוס המשקיעים.

המצב מתחדד כעת בתקופת משבר כלכלי, בה כולם חייבים לצמצם הוצאות ושמים את הפוקוס על המחיר. ההזמנה הנוחה, והרכישה המקוונת פחות מדברת אל לב הרוכשים. הישראלים שמעדיפים לא להיות פרייארים ממשיכים להשוואת מחירים מול השחקנים בחו"ל – ולא מעניין אותם ה"דגל הישראלי". השחקנים מחו"ל שמעוניינים להשתלט על המסחר המגיע לביתם של כ- 10 מיליון איש יכולים להכניס את הסחורה לישראל בפטור מכס. אומנם הפטור הוא עד 75 דולר, אך כיאה לישראלים אנחנו יודעים לפצל הזמנות ולהתחמק מגודל הגזרה. הטכנולוגיה הקיימת מאפשרת לאתרים בחו"ל גם לעשות זאת עבורנו ביתר קלות.

• מליסרון - ה-FFO בקצב שנתי של 1.2 מיליארד שקל
• בעקבות לחץ מהמשק: פיקוד העורף מעדכן הנחיות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אז מדוע בעצם עזריאלי ומליסרון צריכים קניון אינטרנטי כשאמזון ואליבאבא בשטח? איך הן יתחרו בחנות ליד הבית שהם מספקים את הסחורה תוך מספר ימים?

האסימון שלהן נפל, אין לזה זכות קיום. אצל ענקיות הקניונים הוא נפל אחרי השקעות עתק של מאות מילוני שקלים בטכנולוגיה.

מליסרון  מליסרון -0.69% מתחילה להודות בכישלון ההרפתקה באתר המקוון GROO. בתחילת 2021 החליטה החברה להשקיע כ-100 מיליון שקל ברכישה ופיתוח זרוע דיגיטלית. האסטרטגיה הייתה לנסות ולבצע דיגיטציה לקניונים. למתבוננים מהצד זה היה נראה שהם פשוט הרגישו מחוץ לתמונה לאחר שעזריאלי החליטו להשיק קניון דיגיטלי.

אך כעת, ימים בודדים לאחר שקבוצת עזריאלי  עזריאלי קבוצה -1.22% מחקה מעל ל-300 מיליון שקל על אתר האינטרנט, גם מליסרון מבינים שמה שמתאים לאירופה לא מתאים לישראל ואין זכות קיום ל-GROO.

החברה החליטה לסגור בינואר 2024 את פעילות הסחר המקוון של גרופר הממוקדת בעולמות התיירות, הפנאי והמוצרים ופיטרה עשרות עובדים. סגירת הפעילות הינה כתוצאה מחוסר כדאיות כלכלית ושינויים בסביבה העסקית והצרכנית בה פועלת גרופר, בפרט בתחומי התיירות והפנאי.

• מטריקס חתמה על חוזה AI בעשרות מיליוני דולרים עם מדינה זרה
• ניתוח רבעוני: מה עשו חברות הנדל״ן המניב והאם השווי מצדיק את העליות?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• ״אנחנו מחלקים כבר 20 שנה ברצף דיבידנד; נמצאים בכל מקרר בארץ״

עלות המהלך אינה צפויה להיות מהותית. במטרה להציל חלק מהמילונים שהשקיעו במיזם הכושל, מליסרון הודיעה כי לא כל העובדים יפוטרו, חלק מעובדי הפיתוח ישולבו במליסרון כולל מנכ"ל גרופר וזאת במטרה בעתיד לנסות ולהשתמש בטכנולוגיה שפותחה ולפתח יישומים וכלים דיגיטליים נוספים.

על רקע המלחמה יש ירידה ברורה וחדה בפעילות של חנויות האופנה. לחנויות האלו יש אתרי אינטרנט שאמורים לצמוח כי אחרי הכל - הקניות ברשת הן העתיד, אבל מסתבר שזה מגמגם בישראל הקטנה. הקניונים שרצו להשיק אתרי אינטרנט שנועדו לספק חוויה ללקוחות ופתרונות וירטואליים ראו שזה לא עובד.

הישראלים מחפשים באינטרנט את המוצרים רואים כמה הם עולים בקניון ורצים לקנות באינטרנט במקומות יותר זולים. ענקיות הקניונים הישראליות הן מומחיות נדל"ן, הן לא יודעות לרכוש סחורה קמעונאית בזול בחו"ל והמיזם שלהם יצר קניבליזם בתוך הבית ומרמור בקרב הסוחרים שרצו למכור את מרכולתם.

רק אתמול חזינו בביזפורטל שהפעילות של מליסרון שהועתקה מעזריאלי עומדת להיסגר שכן אין לה זכות קיום. בכיר בשוק ההון הסביר: "המודל העסקי שלהם היה בעייתי. החזון של עזריאלי היה להיות פלטפורמה עבור החנויות בקניון. בפועל הם פעלו הפוך. הם התחרו בחנויות ולא פעלו מולם בשיתוף פעולה. האתר היה יחידה עסקית נפרדת והיא שירתה את השרידות שלה, במקום לתת במה עבור הלקוחות. כקבוצת נדל"ן הם קבוצה מדהימה והרוויחו מאוד יפה על פעילות השרתים בחו"ל, אך הם מעולם לא עסקו ביבוא, זה לא התחום שלהם ובמקביל לכך שהמודל העסקי קרס מזמן זאת היתה רק שאלה של זמן. בגלל שהם חברה גדולה ועשירה הם משכו את הכישלון הניהולי לאורך זמן". 

כיום ברור לכולם שהאסטרטגיה של הקניונים לא חייבת להתבסס על אי קומרס.  הוא לא חלק אקוטי מהכלכלה הישראלית. והרצון להשקיע בטכנולוגיה במטרה להעמיד פלטפורמה מתקדמת בעלת ממשק מעוצב וחווית משתמשת ראויה - כדי לפעול בשוק האון ליין לא כדאית לכל שחקן.

רכישת המוצרים מהחנות הפיזית של הלקוח ליד הבית יכולה להישאר בידיים של שחקניות כמו וולט ולא צריכה להתנהל על ידי מנהלי חברות נדל"ן מניב. האסטרטגיה הייתה מוטעית. חברות הנדל"ן המניב יכולות להציע שירותים נוספים לשוכרים שלהם אך אסור להם להזיז את פוקוס הפעילות.